נכתב בהזמנת ,צפון העיר". פורסם 24.8.00
אבי בליזובסקי
פעם היה מובן מאליו שהעולם תוכנן על ידי ישות אינטלגנטית כלשהי. מה עוד היה עשוי להסביר את קיומם של אש ושל גשם, של ברקים ורעידות אדמה? ומעל לכל, יכולותיהם המופלאות של בעלי החיים הצביעו, כמדומה, על בורא שהיה לו עניין מיוחד בחיים. היום אנו מבינים את רוב הדברים הללו במונחים של כוחות פיסיקליים הפועלים מתוקף חוקים בלתי אישיים. כך מסביר חתן פרס נובל לפיסיקה, פרופ' סטיבן ויינברג את העמדה הפשוטה של המדע בעניין מעמדו של אלוהים, במאמרו היקום והתכנון שפורסם בכתב העת גלילאו בגליון ינואר 2000.
וכבר היו דברים מעולם: "אבל מר לפלאס, מה בדבר אלוהים". "אין לי צורך בהיפותזה הזו", אמר האסטרונום פייר סימן מרקיז דה להפלאס כאשר הסביר לנפוליאון את התאוריה שלו על היווצרות מערכת השמש.
למרות הנפנוף של רבים במדענים דתיים המסתדרים איכשהו בכך שהם גם פועלים לפי המדע ידוע על אסטרונום אחד הבוחן את היקום המוקדם, בהסבירו את העובדה שאלוהים ברא את העולם לפני 6,000 שנה ורצה שנראה את העולם כאילו הוא עתיק יותר.
הרבה פעמים מנסים גורמים דתיים לקחת מחלוקת בתוך תחום מסוים ולראות בכך הוכחה שכל המדע לא נכון. המחב"תים (שודדי הילדים המכנים עצמם "מחזירים בתשובה") זורקים לחלל האולם בעת ההרצאה כי האבולוציה כבר הופרכה על ידי המדענים וזה רק עניין של זמן עד שכל המדענים יודו בכך. המתוכחמים שבהם ינסו למצוא מדען שחולק על משהו משלביה של תורת האבולוציה, ויגידו שהיא מערערת את כל הבסיס. כמו שניסו לעשות כאשר נתגלו מחדש חוקי התורשה של מנדל שרק בשל חוסר תקשורת לא היו ידועים לדארווין ומתנגדי האבולוציה של ראשית המאה העשרים אמרו שהמנגנון הגנטי סותר את תאורית האבולוציה. לא רק שהוא לא סותר, אלא שדארווין אפילו חזה מנגנון די דומה אם כי לא יכול היה לפרטו. ויכוח אחר שנוצל בידי הפונדמנטליסטים היה הויכוח אם השינוי של המינים הוא תמידי או שנעשה בקפיצות. תאורית הקפיצות נראתה כנוגדת את תורת האבולוציה אבל מסתבר שאפשר לחיות גם עם קפיצות, כשם שאף דתי לא יגיד שמשנה משהו אם בני ישראל עברו במדבר סיני 20 מטר כל יום כדי להגיע לארץ ישראל ב40 שנה או שנסעו וחנו. התוצאה הסופית – מבחינת האבולוציה היא זהה – שוני מצטבר במינים של בעלי החיים והצמחים המאיישים את כדור הארץ.
פרופ' ירמיהו יובל, חתן פרס ישראל לפילוסופיה, אמר בטקס קבלת הפרס שהתקיים במוצאי יום העצמאות השנה: "היום יש גל חדש של פניה אל האמונה התפלה, המאגיה, הכישוף והחוויה הסתמית וחסרת הפשר – כל זאת מפני שהתבונה, לפי טבעה הביקורתי, אינה מסוגלת לענות על כל השאלות. לכן בני האדם מבקשים להם תשובה באשליה ובהזייה, בקוסמים ומעוננים ואיצטגנינים ומכשפים למיניהם, ואלה, המנצלים את חולשת בני האדם, יוצרים להם מימסדי כוח על חשבון אשליותינו, או סוחרים בפחדים ובתקוות שלנו; וכך הם סוחרים, למעשה, בנו, ומתעשרים או רוכשים עוצמה פוליטית על חשבון אי הוודאות הלא-נמנעת שבחיינו. אפילו הדת הרצינית מתביישת באמונה תפלה אשר כזו."
"התוצאה היא שאנשים אלה, והנופלים ברשתם, הורסים את מה שהתבונה כן מסוגלת לבנות – – וזה אינו מעט כלל (אדרבא, זה עיקר התרבות האנושית); ובמקביל הם יוצרים אשליה, כאילו אפשר לענות על הכל, ולגרש מעולמנו את כל יסודות השאלה ואי הוודאות. כך נופלים אנו קורבן לשרלטנים מצד אחד, ולמימסד כוח דתי המשתמש באמונה התפלה לצרכיו, מצד שני."
הפתרון היחיד הוא חינוך, חינוך ועוד פעם חינוך ולדעת רבים, לא מספיק ללמד אזרחות, אנגלית ומתמטיקה אלא גם להטמיע את החשיבה המדעית – כדי לקבל דור של אנשים חושבים ולא של כאלו המעדיפים שאחרים יחשבו בשבילם. ולא רק בבתי הספר הדתיים – גם בבתי הספר החילוניים מעדיפים היום ללמד טקסטים ולא כל כך ללמד איך לחשוב. כשילדים חושבים יגדלו אם לא יחשבו שהאלוהים ברא את האדם בצלמו כי אם ההפך, והסקרנות המדעית הופכת את האדם ליותר ויותר אלוהים על הטבע. לטוב ולרע. וכמאמר הסטיקר של אתר האינטרנט "חופש": "בראשית ברא האדם את האלוהים".
הכותב הוא עורך אתר "הידען"
2 תגובות
מדע איננו אלטרנטיבה לאלוהים. מדע הוא גורם אוביקטיבי שבוחן את התיאוריות לפי הממצאים ולא להפך. אלוהים נוצר כאשר לא היה ידע מספיק על העולם, כל פיתוח- מהמצאת הגלגל ועד להמצאת הבינה המלאכותית שידרג את הידע שלנו על העולם והמדע היה הכלי שעזר להתקדמות הזו. בימי הביניים כשהכנסיה שלטה בכל, תוחלת החיים באירופה הגיעה ל-20 שנה.
נו באמת, אבי בליזובסקי. קראת לזה “מאמר”, אבל זה נשמע יותר כמו חוברת הסברה של משרד החינוך בשנות התשעים, עם בונוס של התנשאות אינטלקטואלית.
אתה פותח ב“פעם חשבו שהעולם תוכנן, היום מבינים כוחות פיזיקליים”. גילוי מרעיש. כלומר: או אלוהים או חוקי טבע, ושניהם לא יכולים לדור בכפיפה אחת. זה עומק פילוסופי בערך כמו לומר: “פעם חשבו שיש רופא, היום יודעים שיש ביוכימיה”. מסתבר שהסבר למנגנון מבטל את השאלה על המשמעות. חידוש מסעיר.
הציטוט מלפלס הוא כמובן חובה, כמו מזוזה בכניסה לבית חילוני. “אין לי צורך בהיפותזה הזו”. יפה. גם לי אין צורך בהיפותזה של תודעה כשאני פותר משוואה, ומכאן שאין תודעה. לוגיקה של גן ילדים עם חלוק מעבדה.
אחר כך אתה עובר לקטע החביב על “מדענים דתיים שמסתדרים איכשהו”. איכשהו. כלומר, או שהם מדענים או שהם דתיים, ואם הם גם וגם – זה סוג של תקלה במערכת. אתה מציג את זה כאילו מדובר בלוליינות פסיכולוגית, ולא בעמדה פילוסופית מסודרת בת אלפיים שנה: הבחנה בין סיבתיות פיזיקלית לבין עילת המציאות. הרמב”ם קרא לזה “שכל ישר”, אבל אצלך זה “איכשהו”.
הפסקה על המחב”תים היא מופת של קריקטורה. אתה לא מתווכח עם טענה, אתה מתווכח עם דמות קומיקס: “שודדי ילדים”, “זורקים לחלל האולם”, “מוצאים מדען אחד”. זה לא ויכוח, זה סטנד־אפ. אם האבולוציה חזקה כמו שאתה טוען, לא ברור למה היא זקוקה להגנה בסגנון עלון בחירות.
הקטע על מנדל ודארווין הוא כבר קלאסיקה: להוכיח שכולם טיפשים חוץ מהמדע, גם כשההיסטוריה של המדע עצמו מלאה בסתירות, תיקונים ומהפכות. כלומר: כשיש סתירה במדע – זה עומק. כשיש סתירה במסורת – זה “אמונה תפלה”. סטנדרט כפול, אבל עם ביטחון עצמי.
ואז מגיעה הדרשה של פרופ’ יובל, בתפקיד הנביא: אנשים בורחים לשדים, מאגיה ושרלטנים כי התבונה לא עונה על הכל. נו, יפה. ומה עושים כשהתבונה באמת לא עונה על הכל? מכריזים שהשאלה עצמה פסולה. זו לא נאורות, זו צנזורה מטפיזית. במקום לומר “יש תחום שהמדע לא מכריע בו”, אתה אומר “מי ששואל שם – שרלטן”. פתרון אלגנטי, כמו לשרוף את הספרייה כדי שלא יהיו שאלות.
ובסוף – הסטיקר. “בראשית ברא האדם את האלוהים”. זה אמור להיות מחץ רעיוני, אבל בפועל זו אמירה סוציולוגית שמתחפשת לאונטולוגיה. גם אם בני אדם מנסחים מושגים על אלוהים, לא נובע מזה שהם המציאו אותו, בדיוק כמו מזה שבני אדם ניסחו מתמטיקה לא נובע שהם המציאו את המספרים. אבל למה לדייק, כשאפשר לזרוק סלוגן.
הבעיה המרכזית במאמר שלך אינה מדעית אלא פילוסופית: אתה מבלבל בין הסבר של “איך” לבין שלילה של “למה”. אתה מציג את המדע כתחליף לאלוהים, במקום ככלי לתיאור העולם. זו תיאולוגיה חילונית בתחפושת של פיזיקה. יש לך אמונה: אמונה שאין משמעות מעבר למה שנמדד. רק שאתה קורא לה “חשיבה ביקורתית”.
ובקטע החינוכי: “להטמיע חשיבה מדעית כדי לקבל אנשים חושבים ולא כאלה שמעדיפים שאחרים יחשבו בשבילם”. נפלא. ואז אתה מגיש להם מראש מסקנה מטפיזית סגורה: אין אלוהים, הדת היא אשליה, ומי שחושב אחרת הוא קורבן. כלומר: תחשבו לבד, כל עוד תחשבו בדיוק כמוני.
בסיכום: לא כתבת מאמר מדעי, כתבת מניפסט אידאולוגי. לא הפרכת אמונה, החלפת אותה. במקום אל בורא – טבע עיוור; במקום כהנים – פרופסורים; במקום פסוקים – ציטוטים מלפלס וסטיקרים. ההבדל העיקרי הוא שהדת יודעת שהיא עוסקת במשמעות, ואתה בטוח שאתה עוסק רק בעובדות – בזמן שאתה מטיף מטפיזיקה בתחפושת של נוסחאות.
בקיצור: “בראשית ברא האדם את האלוהים” הוא משפט קליט. אבל המאמר שלך מוכיח דבר אחד בלבד: שבימינו האדם ברא גם את האלטרנטיבה לאלוהים, וקרא לה “מדע”, ואז דרש ממנה לענות על שאלות שהיא עצמה מעולם לא התחייבה לענות עליהן.