בראש הסקר הבינלאומי והישראלי כאחד עומד ד”ר יוסי הראל-פיש מאוניברסיטת בר אילן * לא רק בנות – גם הנערים חושבים שהם שמנים * נתון מעודד: שיעור נמוך של שימוש בסיגריות, סמים ואלכוהול
ביום ג' התפרסמו באירופה ממצאי הסקר הרב לאומי של ארגון הבריאות העולמי על התנהגויות בריאות בקרב תלמידי בתי ספר. הסקר נערך אחת לארבע שנים והחל בשנת 1984. הסקר האחרון בדק 41 מדינות ומהנתונים שנאספו בישראל מתקבלת תמונה מעניינת: מתברר כי 90% מהנוער בישראל מגדיר עצמו מאושר. הנערים שלנו גם מעשנים פחות סיגריות וסמים, חושבים שהם שמנים יותר מכפי שהם באמת, אך גם ממעיטים בפעילות גופנית ורואים יותר מדי טלוויזיה. למרות הכל המצב אצלנו אינו רע כל כך. מהמחקר עולה כי ישראל ממוקמת מתחת לממוצע של רוב מדינות אירופה וצפון אמריקה, במדדים שבדקו תחומים אלו.
במדגם הישראלי נבדקו כ-6,000 תלמידים בכיתות ו',ח', ו-י' מבתי ספר ממלכתיים, ממלכתיים דתיים ובחינוך הערבי-ישראלי. החוקר הראשי בישראל הוא ד”ר יוסי הראל-פיש ראש תוכנית המחקר הבינלאומי על רווחתם ובריאותם של בני נוער בבית הספר לחינוך והמחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, המשמש מזה כ- 22 שנה בצוות ההיגוי של המחקר הבינלאומי כולו, אומר עם פרסום תוצאות המחקר כי “הסקר מוכיח כי לנוער הישראלי נקודות חוסן וחוזק רבות אך גם נושאים מרכזיים המעוררים דאגה. עלינו להשתמש במידע בכדי ללמוד מהצלחות ולאפשר לו לגדול כאן באושר ובבטחה”.
במחקר הבינלאומי שכותרתו Health Behavior in School-Aged Children (HBSC) נסקרו מעל 204 אלף תלמידי כיתות ו' ח' ו-י' (גילאי 11,13,15) בבתי ספר ב -41 מדינות בצפון אמריקה ובאירופה ובו נשאלו התלמידים שאלות מפורטות על נושאי בריאות, התנהגות סיכון והקשרים חברתיים המשפיעים על צעירים במדינות המתועשות. השאלונים מולאו על ידי הילדים עצמם בבית הספר באופן אנונימי לחלוטין. מישראל השתתפו כאמור 5,686 נבדקים, 2,902 בנים ו-3,711 בנות.
המחקר העלה תמונה מעניינת ומגוונת של מצב הנוער בישראל בתחומים השונים:
ילדי ישראל רזים, משוכנעים שהם שמנים, ובכל זאת לא עושים ספורט
המחקר מצא כי ילדי ישראל בכל קבוצות הגילאים הנמדדות רזים מהממוצע העולמי, אך רבים מהם משוכנעים כי הם שמנים, והבנות אינן לבד.
לדוגמא, 32% מהבנות ו- 24% מהבנים בגיל 15, חושבים שהם שמנים, כשבפועל שיעור השמנים האמיתי עומד על 8% בבנות ו-17% בבנים. גם רבע מהילדות בנות ה-11 שנבדקו חשבו כי הן שמנות, כשלמעשה רק 9% נמצאו ככאלו. נתון דומה נמצא גם בקרב הבנים שבגיל זה.
למרות התדמית המוגזמת באשר למשקל גופם, שיעור הילדים בני ה-15 שדיווחו על פעילות גופנית בכל יום הוא הנמוך במערב – 13% מהבנים ו-6% מהבנות.
על אף המאמצים העולמיים בשנים האחרונות למגר את בעיית ההשמנה ולהקפיד על תזונה בריאה ומאוזנת, הדו”ח הבינ”ל מעיד כי גם היום בנות נוטות יותר לעשות דיאטה להפחתת משקל והן פחות מרוצות מגופן.
פחות אלכוהול, אבל מגיל צעיר יותר
המחקר דרג את ילדי ישראל במקום האחרון בשיעור ההשתכרות לפחות פעמיים בחודש. עם זאת, 8% מבני ה-11 טענו כי שתו משקאות אלכוהוליים לפחות פעם בחודש – נתון המדרג אותם במקום השני באירופה! ממצא זה מצביע על החמרה משמעותית בשנתונים הצעירים בהם ילדים קטנים מאמצים הרגלי שתייה של ילדים גדולים יותר.
קשר אלקטרוני בין החברים
המחקר דרג את ילדי ישראל בגיל 15 במקום החמישי בשימוש יומיומי באמצעים אלקטרוניים לשמירה על קשר עם חבריהם, כגון טלפון, SMS ומסרים מידיים במחשב. 64% מהבנות ו-54% מהבנים דיווחו על שמירת קשר אלקטרונית עם חבריהם בכל יום.
ממצאים נוספים
- עישון – אחוזים נמוכים: ישראל ממוקמת במקום נמוך בשיעורי העישון בקרב בני נוער. שיעור הילדים בני ה-15 שדיווחו כי התחילו לעשן לפני גיל 13 הוא הנמוך בעולם (9%).
- שיפור בהתנהגות מינית בטוחה: ההסברה המינית והאזהרה מפני סכנת האיידס עושה את שלה והסקר מגלה ירידה במספר הילדים שדיווחו כי היו מעורבים אי פעם ביחסי מין – מ-24% בשנת 2002 ל-17% בדוח הנוכחי המתייחס לשנת 2006. גם בקרב הילדים שהיו פעילים מינית יש עליה מאוד דרמטית בשיעור השימוש בקונדומים. שני המדדים הללו מראים שחל שינוי לטובה במודעות של בני הנוער שגורמת להם גם לאחר את גיל ההתנסות הראשונה וגם להגביר את ההסתברות לשימוש בקונדום.
- הרגלי צפייה בטלביזיה: ילדי ישראל הם בעשירייה הפותחת בצפייה בטלוויזיה שעתיים או יותר בכל יום – מעל 75% מבני הנוער עושים זאת, לעומת 68% מהממוצע במדינות המתועשות.
- לא אוהבים את בית הספר: ילדי ישראל לא מרוצים מבית הספר שלהם, בכיתה י' רק 25% מהבנות ו-18% מהבנים אוהבים את בית הספר שלהם. שיעור זה אף נמוך יותר בכיתות ו'.
26 תגובות
צוות הHBSC אנחנו מצפים שתפרסמו את מלוא הדוח בדיוק כפי שהHBSC העולמי פרסם זאת
כבר עברו שנתיים וחבל. הנתונים מן הסתם לא שייכים לאף אחד באופן אישי ושייכים לכל אזרחי ישראל.
(ההערה הזו היתה ברוח דבריו של חנן. הוא טען שכלי-הטיס של החייזרים פועלים על-ידי ביטול כח הכובד של כדור הארץ.)
מהר, חנן בטלויזיה!
מסתבר שכבר גילינו הכל אודות כח הכובד!
בערוץ הילדים נאמר שיופיע גם מחר, אם זכרוני אינו מטעני.
בשעות אחר הצהריים (14:15 לערך).
כן.
ניתן למצוא אותו בחיפוש בגוגל.
אתה צודק, אני אפנה לערוץ הילדים.
Septem או חנן,
האם יש מקום בו ניתן לראות את התכנית?
תודה,
רועי.
Septem:
את הביקורת יש להפנות לערוץ הילדים, לדעתי.
הם אלה שבוחרים את האנשים המופיעים בתכניותיהם ואם היו מזמנים רב כדי להעביר תוכן מדעי לא היית בא אל הרב בטענות על כך שהוא מספר שהעולם נברא לפני פחות מ 6000 שנה אלא אל הרשות שאפשרה לו להופיע כבר סמכא במדע.
יש לערוץ הילדים אתר אינטרנט?
להביע*.
הבגרות במתמטיקה מראה אותותיה.
חנן, אני מאד מעריך אותך כמחנך.
אבל(!), מאד התאכזבתי שהסכמת להופיע בערוץ הילדים ולמסור מידע לילדים שאינם יכולים לשפוט אותו כראוי.
על ה-“חוצן האפור”, הרפטליאני, ושאר כאלו. אגב, כך, מעניין לדעת מנין ההשערה שהחוצנים האפורים אינם נולדים, אלא מיוצרים בהנדסה גנטית. מהן הראיות לכך?
אני באמת התאכזבתי בצורה שקשה לי לבטא. חשבתי שלכל אחד הדעות שלו, וחשבתי שברור לכולנו שפסול להעלות דברים כאלו מול ילדים. (בדיוק כשם שפסול להעלות טענות בדבר ביגפוט בפני קהל כזה, לדעתי).
אם כבר, הייתי מצפה שכמחווה להגינות היית מבקש שיוזמן גם ספקן בנושא.
פשוט הייתי בהלם, ישבת שם ומסרת את הדברים כאילו יש מחלקה מיוחדת לנושא בקיימבריג’.
בכל אופן, הרגשתי צורך להביא את אכזבתי.
אין ספק מיכאל שאתה צודק. אני דיברתי על האושר כמצב מסויים כללי, שהמאמר הזה מנסה להסביר. אבל הבעיה האמיתית מתחילה למעשה בבית וממשיכה במערכת החינוך שמזמן פשטה את הרגל.
מאחר ואת החינוך בבית (או חוסר החינוך) לא ניתן לתקן, הרי שמערכת החינוך היתה אמורה לטפל בזה. פעם היא טיפלה, אבל היום ???
אימי ז”ל היתה מורה בחו”ל (אני בא ממשפחה של מורים ומנהלי בתי ספר) ובישראל לימדה שיעורים פרטיים מעל ל- 30 שנים. אני עצמי לימדתי שיעורים פרטיים החל מגיל 16 ועד לפני כמה שנים. בתקופות אלו, למדתי לראות את רמתה הירודה של המערכת ואת אי יכולתה “לספק את הסחורה”.
אני עצמי לא פניתי לשרת החינוך, מכיוון שאני מכיר כמה מהדמויות ה”שולטות” במשרד החינוך, ולדעתי אין עם מי לדבר. נמצאת שם קבוצה שבינם יש כמה ג’נטלמנים וג’נטלמניות שהמילים יושר, אמינות ומקצועיות, היא מהם והלאה. היה לי ה”כבוד” לראות אותם ב”פעולה”. זה מדהים עד כמה המשרד הזה מושחת ורקוב מיסודו (הקרקס שהיה עם בן-שבת, למשל, הוא רק קצה הקרחון).
כקוריוז אספר לך, שבזמנו פניתי לתוכנית כלבוטק, על מנת שתבחן כמה מאותם מעשי שחיתות שהצבעתי עליהם. מפיקי התוכנית לא מצאו לנכון להשקיע בכך מאמץ כלשהו (אול אין רייטינג בנושא הקשור במערכת החינוך).
איני מאשים את המורים. המורים כיום אינם המורים שהיו לפני 30 שנים ויותר – לא מבחינה מקצועית ולא מהרמה האישית. מעט מאד אנשים נמשכים להוראה מכיוון שזה מעניין אותם. מרבית המורים מגיעים למקצוע מחוסר ברירה. אם נבחן את כל המערכת, החל מגני הילדים ועד לתיכון, הרי שיש צורך בבנייה מחודשת של כולה. למען האמת, לא הייתי מתנגד אם היו מחזירים אותה למה שהיא היתה לפני 30 שנים.
חנן סבט
http://WWW.EURA.ORG.IL
חנן:
אם עקבת אחרי תגובותיי באתר זה בכל הקשור בנושאי חינוך בוודאי הבחנת בכך שאני מסכים אתך לחלוטין באשר להתדרדרות המבהילה שקיימת בתחום.
זו באמת התדרדרות רבת שנים שמשום מה נראה לי שרק צוברת תאוצה.
גם ביקורתו של Septem על המערכת מקובלת עלי לגמרי והמצב מציק לי כפי שהוא מציק לכם.
אישית כבר כתבתי לשרת החינוך מספר מכתבים על הבעיות שאני רואה בתחום ועל צעדים שניתן לנקוט כדי לשפר.
קיבלתי תשובות די שבלוניות שנכתבו, לדעתי, על ידי פקידיה. אני בספק רב אם היא קראה את הדברים ומדובר בשרה הנוכחית שבאמת תליתי בה תקוות (לא היו לי שום ציפיות מן הקודמת).
עם זאת – לא הייתי מרחיק לכת וטוען שזה מה שגורם לנוער אושר.
אני יודע שמערכת חינוך טובה אינה פוגעת באושר אלא להיפך – מעצימה אותו.
למעשה, בעיני, יש משוב חיובי בין חינוך טוב לבין אושר וניתן לרתום אותם זה לטובת זה.
כאשר למדתי באוניברסיטה נהגתי לתת שעורים פרטיים לתלמידי תיכון ולסטודנטים.
ניסיון קצר זה בהוראה לימד אותי שני דברים:
האחד הוא שאני אוהב ללמד (לצערי, אחת מהסיבות להתדרדרות מערכת החינוך היא שהשכר הנמוך שמקבלים המורים מרתיע אנשים מוכשרים מעיסוק במקצוע זה – זו הסיבה לכך שבחרתי קריירה אחרת).
השני הוא שכל מה שהיה עלי לעשות לתלמידים (שהגיעו אלי עם ממוצע ציונים של 4-5) כדי להעלות את ממוצע ציוניהם ל 8-10 במהלך ארבעה או חמישה שיעורים הוא לשקם את ביטחונם העצמי ולהראות להם כמה המקצוע (בדרך כלל מתמטיקה) יפה ואיזה כיף זה לפתור בעיות.
זה פשוט עבד והאנשים ממש אהבו לבוא לשיעורים.
צודק Septem….
לדעתי לבעיות האלו יש כמה וכמה מקורות. אין אשם אחד, אלא מדובר בקבוצות רבות שחברו יחד: הורים, מורים, מערכת החינוך, כלי התקשורת, התרבות הישראלית ועוד גורמים שונים. כולם יחד יוצרים את התופעה העגומה של הרדידות בתרבות הישאלית (אופס… שכחתי את נינט ו"הישרדות").
איני יודע אם נעורר גל תגובות מבכות. לדעתי ההיפך אפשרי. אנחנו כישראלים, איננו מסוגלים לצפות בעצמנו במראה. איננו מסוגלים לקבל ביקורת. אין לנו "טיל אולנשפיגל" שיניח מראה מול פרצופנו. לכן אנו משוכנעים שאנו האומה החזקה ביותר, החכמה ביותר, ההי-טקית ביותר, המשכילה ביותר, הנאורה ביותר, הצודקת ביותר – ושכחנו: השקל והכלכלה הישראלית הם היציבים ביותר.
על כך יעידו אין סוף מאמרי שמהללים אותנו כישראלים ואת הגניוס הישראלי. כמה חבל שכשמתבוננים בנו מהצד, מתגלה תמונה אחרת לחלוטין – הגניוסים הישראלים יורדים לחו"ל, המדענים המצליחים בורחים מכאן, אפל לא תשווק את האייפונים החדשים בישראל (מעניין למה), בני הנוער רובם בורים ואנאלפבתים, התרבות הישראלית מתאפיינת ברדידות ועליבות מדהימים, ואנו כמי שחיים במדינת עולם חמישי (בקושי), ממשיכים לקפץ בביצה ולחשוב שגן העדן הוא כאן.
נראה לי שכמה מבוני המדינה היו מתהפכים, לו היו יודעים כיצד אנו באמת נראים ולאן אנו מובילים את המדינה.
חבל שאין מי שיקום ויעיז להחזיר את מערכת החינוך 30-40 שנים אחורנית. אין מי שיעיז לבטל את מוסד ההקלות ומגיפת הדיסלקצייה ו"לקויות הלמידה" שהתפשט בארץ, אין מי שיחזיר לתלמידים את התלבושת האחידה והמסדרים בבתי הספר, אין מי שיחזיר את הכבוד למורים, אין מי שיחזיר את המורים שהיו פעם, אין מי שיחזיר את ההקבצות ואת האפשרות להשאיר תלמיד כיתה. אין כלום. כל מי שישנו, עסוק בלדאוג לכסאו, למשכורתו, לקידום מקורביו ולתנאי הפנסייה שלו ושל משפחתו (כן, כמובן שגם במערכת החינוך זה כך. השחיתות בתוכה לא שונה מהשחיתות הציבורית הכללית).
רק אם יקומו שוב מנהיגים, דוגמת אלו שהקימו את המדינה, אולי אז נוכל לשקם הכל, החל בנקודה בה התחלנו להתפרק.
חנן סבט
http://WWW.EURA.ORG.IL
חנן, אני בהחלט מסכים איתך בנוגע לתופעות. אבל 1 ו-2 לצערי כמעט מובנות מאליהם ואין להן קשר דווקא לישראליות באופן מובהק, לפחות לדעתי.
אגב כך, את שיטת ה-Copy&Paste מעודדים במקרים רבים גם בכיתות הלימוד. אחד הדברים שאני יותר שונא; הכתבות.
אבל לא ברור לי עדיין מהו הכיוון ממנו כל העניין מגיע… מן התלמידים שלוחצים על המורים להכתיב, או מן המורים (בחלקם) שמוצאים זאת נכון להכתיב.
בכל מקרה, אני פשוט מתעב את השיטה הזו. אבל כנראה המצב מורכב יותר מהכתבהלא הכתבה, כאשר גם החינוך בבית מעודד לתת-תרבות וחוסר עניין, כפי שציינת.
אני חייב גם להעיר בנוגע לבגרויות; הרמה שלהן פשוט מבדחת. (אם משתדלים לא לבכות).
למדתי שנתיים במסלול פיזיקה. עברתי לאחר מכן למסלול ביולוגיה. אחרי שנה של לימודי ביולוגיה (נעזוב את התוכן הרדוד, כרגע), ניגשתי לכל הבגרויות (כל 3 היחידות של הבגרות העיונית) באותו היום, וזו היתה בדיחה. מספיק ידע כללי שטחי על מנת לעבור את הבגרות בביולוגיה בהצטיינות.
גם בתנ"ך המקרה דומה. אין צורך אפילו ללמוד. זה הפך להיות מבחן בהבנת המקרא העתיק. בחיי.
לא ברור לי האם באמת יש בגרויות מטופשות הגוררות תלמידים לבערות, או האם התלמידים מצליחים בצורה כל כך מעליבה שנאלצו להפוך את הבגרויות למסמכים עצובים שכאלה.
אולי, בכלל, זהו מעין מעגל קסמים שגורם אחד גורר את השני וזה גורר שוב את הראשון. לא ברור לאן שואפים עם העניין.
לפעמים אני באמת מתבייש תוך כדי בחינות. זה מייאש.
בכל אופן, קטונתי מלאתר את מקור הבעיה…
בינתיים אאלץ לרטון היטב ולעזור כיצד שאוכל. זה לא הרבה, לצערי.
וואו, נדמה לי שנעורר גל תגובות המבכות על הנוער והחינוך הישראלי.
למען האמת מיכאל, איני צריך ללכת רחוק או למועדונים, על מנת להבין את הסיבות לאושר השמימי המציף את בני הנוער. למלא את הראש זה טוב, השאלה האם בידע או בחומרים אורגניים ממשפחת הכהלים?
בתור מי שנמצא הרבה שנים בתוככי מה שמכונה "מערכת החינוך הישראלית" (אם מותר לכנותה כך), אני מכיר את התופעה מקרוב. וכל שנה שעוברת, אני מבין יותר ויותר לאיזו תהום אנחנו קרבים ועתידים ליפול לתוכה.
אם ניתן לסכם בכלל את כל התופעה בכמה שורות, הרי שהנוער היום ברובו הגדול פשוט סובל מכמה תופעות:
1. מימון יתר ע"י הורים. מי שידו משגת מרפד את כיסי ילדיו בכספים, בשיטת קח ככל יכולתך ללא בקרה. הורים רבים לא טורחים לבדוק מה עושים ילדיהם בכספים המוזרמים אליהם.
2. הגנת יתר או הזנחת יתר – תופעה מעניינת. הורים רבים יגנו על ילדיהם בצורה קיצונית ויצדיקו תמיד את מעשיהם. במקרים כאלו, תמיד מערכת החינוך תימצא אשמה והילד תמיד צודק. מצד שני, קיימת תופעת הזנחת היתר – הורים שמעשי ילדיהם לא מעניינים אותם. הורים אלו לא מתעניינים היכן נמצאים הילדים, מי חבריהם, מהם מקומות הבילוי שלהם, בקיצור -הפקרות.
3. בורות ותת-התרבות הישראלית – אם יש משהו שאנחנו באמת מצטיינים בו, זה טיפוח תת-תרבות המבוססת על אנאלפבתיות ובורות מוחלטת (ילדים רבים מעולם לא קראו ספר, מעולם לא פתחו עיתון או כתב עת, ובכל מקרה אינם מבינים מה הם קוראים). במקרים כאלו אני נתקל החל בתיכון וכלה באוניברסיטאות. צעירים רבים כותבים כיום בשגיאות כתיב איומות, אינם מבינים את אשר הם קוראים (אם הם כבר טורחים לקרוא), ומבחינת טיפוח ידע כללי והתעניינות בעולם הסובב אותם, הרי שהם מגלים בורות מעמיקה ביותר. שיטת החינוך בארץ מבוססת על לימוד ושינון בע"פ, ללא צורך בהפעלת חשיבה כלשהי. התלמידים בארץ והסטודנטים, לומדים יותר ויותר את תורת ה- copy&paste. לצערי, תופעה זו בתוספת תופעת ההעתקות, הזיופים והרמאות, הולכת ותופסת מקום נכבד יותר ויותר גם באוניברסיטאות.
4. מערכת חינוך כושלת – מערכת החינוך הפכה להיות כר פורה לניסויים בבני אדם. מיני תיאוריות ומחקרים מוצאים דרכם לתלמידים – שיטות לימוד שונות ומשונות, ספרי לימוד באיכות ירודה או הזויים (ראו ספרי מכון וייצמן ללימוד תיכנות למשל) וכ"ד. בתי הספר מוצפים במיני יועצים ופסיכולוגים, המאבחנים (לעיתים בצורה סיטונאית) את הילדים כסובלים מקשיי לימוד כאלו ואחרים, ומעניקים להם הקלות מכל עבר. מצב זה, יצר דור שלם של ילדים התלויים בריטאלין, מוגדרים כסובלים מקשיי ריכוז, לימוד וכיו"ב, כיד הדמיון הטובה על המאבחנים. המצב אבסורדי עד כדי כך, שבמקביל לקלות הבלתי מוסברת וההקלות בבחינות הבגרות, הרי שלעיתים כיתות שלמות מוגשות לבחינות בגרות כשתלמידיהם כולם מוגדרים כמי שזקוקים להקראה/תוספת זמן/שכתוב וכ"ד. פשוט קרקס אחד גדול.
ולא, אל תגידו שהקצנתי או הכללתי. הדברים שנאמרו לעיל מאד מאד צנועים בהשוואה למציאות…
אלו היו 60 שניות על חלק מתסמיני האושר הגדול של הנוער בישראל…
חנן סבט
http://WWW.EURA.ORG.IL
Thumbs up.
תודה!
Septem:
אני בטוח שאתה מבין מה עניין הסרבול.
אתה רק אומר שאתה אישית מתגבר על המבוכה הזאת בקלות אבל לא כל אחד מרגיש כמוך ואני מניח שאתה יודע את זה.
יש אנשים עם פחות ביטחון עצמי, יש אנשים שאינם יכולים להגיע לבית מרקחת רחוק וחוששים שכשהוריהם יגיעו לבית המרקחת הרוקח או הרוקחת יספרו להם וכדומה.
בינינו – מה שאני עושה עכשיו זה רק להסביר מדוע תוצאות המחקר הסטטיסטי שבוצע אינן מנוגדות להגיון. אינני יכול לומר שאני כל כך בטוח בהסבר שהייתי נותן אותו גם אלמלא קראתי על המחקר. ככה זה בחיים. אנחנו מייחסים ערך הסתברות לאמיתותה של כל טענה ומעדכנים ערך זה על פי הממצאים.
המחקר הנוכחי העלה מבחינתי את הסתברות נכונותו של ההסבר שנתתי.
בעניין של אושר אני בהחלט מסכים עם מיכאל. ההרגשה הכי טובה שאני חש היא כשאני קורא ספר טוב, או מאמר איכותי.
חיי עיון… אמרו זאת לפנינו.
אגב, מיכאל, אני לא מבין מה עניין הסרבול המדובר. למה צריך לספר למישהו? אולי הדבר היחיד שמעט מביך הוא הפעם הראשונה שהולכים לבד לקנות אמצעי מניעה. כשמוציאים את חבילת הקונדומים ומניחים בהססנות על הדלפק, והמוכרת מחייכת חצי חיוך.
בכל אופן, יתכן שיש עניין של פחד מאיידס או משהו בסגנון. אני מניח שסקרים עתידיים יגידו, הרי כל הזמן עורכים כאלו.
טלויזיה=טמטום=אושר.
חנן:
לא נראה לי שבביקור במועדונים בארץ אתה יכול להסיק משהו על ההשוואה בינם לבין שאר העולם או אפילו סטטיסטיקה על מה שקורה בארץ.
בביקורים כאלה אתה יכול מכסימום לדפוק את הראש.
אישית אמנם אינני צעיר אבל לפחות אצלי האושר דווקא גובר ככל שאני מצליח למלא את הראש יותר.
אגב, אתה אישית מאושר?
למה לעשות סקר? מספיק לראות את המועדונים בסופי שבוע, על מנת להבין כמה נפוץ השימוש בסיגריות, אלכוהול וסמים. אין טב ממראה עיניים.
ועל תחושת האושר (ממה היא נגרמת אני לא יודע), אולי היא נכונה. מי שראשו ריק, הוא בדרך כלל מאושר…
חנן סבט
http://WWW.EURA.ORG.IL
עמי:
ידעתי את כל מה שאמרת ובכל זאת – אם אני צריך כרגע לנחש האם תוצאות השקר משקפות מציאות (בנושא קיום יחסי מין בגיל מוקדם) או לא – אני בהחלט סבור שהן משקפות את המציאות.
למעשה לא הועלתה על ידי איש כל סיבה לפסול מסקנות אלו והן נמצאות בסתירה רק עם…. דיעות קדומות בלתי מבוססות.
זה עולה יפה מאד מדבריו של Septem שאמר שקשה לו להאמין שזה המצב למרות שזה מה שהוא רואה בעצמו.
מיכאל,
סטטיסטיקה לא צריכה להיות נבזית או לבוא ממגמה של יצירת שקר בהכרח על מנת שלא תשקף היטב את המציאות. ישנם לא מעט גורמים שישפיעו על מבחן סטטיסטי, כמו למשל מדגם לא שוויוני בין זכרים לנקבות, כפי שאנו רואים בנתונים אלו. יש להבין שסטטיסטיקה היא מדע קצת אחר: היא מנסה להסב את תשומת הלב למגמות תוך הזנחות כאלה ואחרות (חלקן הגיוניות פחות וחלקן יותר) אשר משפיעות בעקיפין ו/או במיישרין על התוצאות.
נניח שבמבחן ססטיסטי מסוג א’ היו לנו נבחנים שישבו בחדר ממוזג ובאותו מבחן בדיוק ישבה קבוצה בחדר בלתי ממוזג. האם רמת האושר של הנבחנים תשתקף בתוצאות המבחן? מה לגבי כמות שעורי הבית שקיבלו באותו יום? האם הייתה שעת אפס או לא? האם היה זה ביום ראשון המעצבן או בחמישי כשהסופ”ש בפתח?
גם בלי להיות מגמתיים אנו משפיעים על התוצאות תוך תכנון בלתי מדוייק של מבחן. אני מניח שכשמדובר ב-5000 ילדים, השונות בתנאי המבחן שונה משמעותית בין קבוצות שונות וכן כפונקציה של מצב סוציואקונומי או גאוגרפי.
בברכה,
עמי בכר
אין שכל אין דאגות.
Septem:
בכל זאת, ה"הפחדה" מפני איידס מחלחלת ומשפיעה יותר עם הזמן והצורך בשימוש באמצעי מניעה מסרבל את העניין כי פתאום צריך לספר למישהו (ובדרך כלל מישהו שגר בשכנות ומכיר את ההורים) שמתכוונים לקיים יחסי מין.
אני דווקא חוזר שמה שהסטטיסטיקה המתוארת במאמר (כמו גם הסטטיסטיקה הקטנה שערכת מבלי להתכוון לכך על שכבת הגיל של אחותך) אינה משקרת (וגם אין כל סיבה שתשקר – לא הייתה לחוקרים כל מגמה כשערכו אותה)
למען האמת, כנער, אני כמעט משוכנע כי רוב מוחץ של בני-הנוער רק אומרים שאינם אוהבים את ביה"ס שלהם, כאשר הם בעצם אוהבים אותו. למה להגיד אחרת? כי מי שאוהב את ביה"ס ודאי חנון, ועדיף להישמר מן הסטיגמה הזו בעיניהם…
אגב כך, אני כמעט בטוח שלא חלה ירידה בשיעור קיום יחסי-המין. אני פשוט לא רואה סיבה לכך. מ-2002 לשנת 2006 המודעות בנוגע למחלות מין ומגע מינית יכולה בהחלט לעלות. אבל למה שתביא להפחתה במגע המיני? נדמה לי דווקא שהיתה אמורה להביא להגברה במגע המיני + הגברה בשימוש באמצעי הגנה ואמצעי מניעה.
למרות שאני מסתכל על שכבת הגיל של אחותי הקטנה והם באמת נראים לי הרבה פחות בוגרים מבחינה מינית. אבל אולי זה רק מה שאני רוצה לראות. אז מי יודע.
תודה על הכתבה המעניינת.
שתי בעיות ונתון מפתיע בכתבה זו:
1) מדוע יחסי הנבדקים הם 40:60 לבנים ובנות בהתאמה?
2) מפתיע כי 17% מהבנים באמת נמצאים במצב של השמנה. הלחץ הסביבתי על בנות להשאר רזות עושה את שלו ואכן רק 8% מהנבדקות היו שמנות. בנים נתונים לפחות לחץ? או שהם עמידים יותר בלחץ? אולי גם וגם.
3) "הסקר מגלה ירידה במספר הילדים שדיווחו כי היו מעורבים אי פעם ביחסי מין – מ-24% בשנת 2002 ל-17% בדוח הנוכחי המתייחס לשנת 2006". מבחינתי נתון זה אומר דבר אחד פשוט: השגיאה של הסקר היא לפחות של 7% (ויכול להיות שיותר מכך), שהרי אין בדעתי כי אחוז שכזה ישתנה בקרב בני נוער ובעידן שלנו וודאי שלא ירד.
נוער מאושר הוא קונספציה בעייתית. זו תקופה מוזרה בחיים. בני נוער יהיו מאושרים יותר, נדמה לי, ככל שרמת חופש הביטוי שלהם תגדל. מצב סוציואקונומי, אף כי קשור ישירות לרמת האושר, לתחושת בטני יהיה שולי בהקשר זה לרמת האושר של הנעורים.
בברכת חברים,
עמי בכר
(שעם כל הצער שבדבר הולך ומתרחק מימי נערותו ומזדקן אקספוננציאלית באופן מפתיע – אם כי גם הוא 90% מאושר)