סיקור מקיף

האורח ממעמקי החלל: פתרון אפשרי לתעלומה

מחקר חדש טוען שהאסטרואיד אומואמואה, שהגיע ממערכת שמש אחרת, הוא שבר של כוכב לכת

מאת: יונתן שמעוני, מכון דוידסון

ייתכן שהסילונים של אדי מים פועלים כמנוע רקטי ומאיצים את האסטרואיד. איור של אומואמואה | מקור: NASA / ESA / STSCI /
ייתכן שהסילונים של אדי מים פועלים כמנוע רקטי ומאיצים את האסטרואיד. איור של אומואמואה | מקור: NASA / ESA / STSCI / (צילום מסך מתוך הסרטון המצורף)

באוקטובר 2017 גילו לראשונה אסטרונומים ממצפה הליאקלה בהוואי גרם שמיים במערכת השמש שלנו שהגיע ממערכת שמש אחרת. העצם הזה הוא אסטרואיד לא גדול במיוחד, שקוטרו בציר הרחב ביותר מגיע לכמה מאות מטרים. הוא קיבל את השם אוּמוּאַמוּאָה (ʻOumuamua), שפירושו בשפה ההוואית “סייר” או “שליח”.

כמה רמזים הובילו את החוקרים למסקנה שאומואמואה הוא אורח במערכת השמש שלנו. מאפייני המסלול שלו, כגון המהירות או הנטייה שלו ממישור המילקה, שונים מאלה של שאר האסטרואידים והשביטים המקיפים את השמש. למעשה, חישוב צורת מסלולו מראה שהוא בדרכו החוצה גם ממערכת השמש שלנו. בנוסף, הוא נע סביב כל הצירים שלו, וזו תנועה עתירת אנרגיה, שכן גופים נוטים להתקבע עם הזמן על סיבוב סביב ציר מרכזי אחד, כמו כדור הארץ. העובדה שאומואמואה טרם התייצב סביב ציר אחד מעידה שהוא התחיל את דרכו עם אנרגיה רבה במיוחד, שאולי אפשרה לו לברוח מכוח הכבידה של כוכב אחר. כמו כן, לצורתו דמוית הבגט אין אח ורע במערכת השמש שלנו.

מחקרים רבים ניסו להסביר איך אומואמואה נוצר. בין השאר עלו ההשערות שמדובר בשבר של שביט שנקרע לגזרים בגלל כוח כבידה שהפעיל עליו כוכב לכת, או אפילו שמדובר בלא פחות ולא יותר מאשר ספינת חייזרים. כעת טוען מחקר חדש שאומואמואה הוא שריד של כוכב לכת ממערכת שמש אחרת, שהתפרק לאחר שחלף קרוב מדי לכוכב שלו, ולא עמד בכוחות הכבידה העזים שפעלו עליו.

ייתכן שהסילונים של אדי מים פועלים כמנוע רקטי ומאיצים את האסטרואיד. איור של אומואמואה | מקור: NASA / ESA / STSCI / SCIENCE PHOTO LIBRARY

כוחות משיכה עזים

כדי להמחיש כי התסריט הזה אפשרי ביצעו החוקרת יון צ’אן (Zhang) ועמיתה דגלאס לין (Lin) הדמיות מחשב המדמות התקרבות של גופים לכוכב השוקל כמחצית ממסת השמש. הם בחרו בכוכב קל יותר מהשמש שלנו, מפני שלכוכבים קלים יש גבול רוש (Roche) גדול יותר: טווח שכאשר גוף חודר אליו, כוחות המשיכה של הכוכב יגברו על הכוחות הפנימיים המחזיקים אותו כמקשה אחת, והגוף יתפרק. לכן סביר יותר להניח שכוכב לכת יתפרק בקרבת כוכבים קלים.

בהדמיות הכניסו גופים בגדלים שונים, בין כמה מאות מטרים לכוכב לכת הגדול מכדור הארץ, למסלולים שיביאו אותם למרחק קטן פי שמונים מהמרחק בין מסלולו של כוכב חמה לשמש שלנו. במרחק כזה פועלים על כוכב הלכת כוחות גאות – כוחות הכבידה חזקים מושכים את הצד הפונה לכוכב בעוצמה רבה יותר מאשר את צידו המרוחק, וכך מותחים את הגוף כמו גומי. כעבור מספיק זמן הגוף המוארך יתפרק להרבה חלקים קטנים, שנראים כמו אומואמואה.

תהליך כה אלים יכול גם להסביר מדוע האסטרואיד חג סביב כל ציריו. בנוסף זה יכול להסביר תצפית נוספת: כשאומואמואה חלף ליד השמש שלנו, הוא האיץ. אם הוא אכן נוצר בדרך דומה לזאת שהציעו החוקרים, ייתכן שנכלא בתוכו קרח כשנקרע מכוכב הלכת. במעברו ליד השמש, הקרח התאדה וסילון האדים שנפלט מאומואמואה פעל עליו כמנוע רקטי.

עם זאת, האסטרופיזיקאי הישראלי אברהם (אבי) לֵייבּ (Loeb) מאוניברסיטת הרווארד סבור שהסיכוי כי אומואמואה הוא שבר של כוכב לכת אינו גבוה. אסטרונומים מעריכים שקיימים עוד עצמים רבים כמו אומואמואה בחלל, וכדי שהם יווצרו “צריך שכוכב ייצר קוואדריליון (מיליון מיליארד) עצמים כאלה”, אמר לייב לאתר סיינס-ניוז. קריעת כוכב לכת לגזרים כאלה היא תהליך נדיר, מכיוון שהיא תתרחש רק אם כוכב הלכת יעבור באזור צר מאוד: קרוב מספיק לכוכב כדי שהכוחות יפעלו עליו, אך לא קרוב מדי, אחרת הכוכב יבלע אותו.

המחקר הראה, אם כן, מנגנון אפשרי שמסביר איך נוצרים שברים בצורתו הבגטית של אומואומואה, בעלי אנרגיה גבוהה מספיק כדי שיוכלו להימלט ממערכת השמש שלהם. המנגנון הזה אפשרי עבור כוכב לכת, שביט, או חלק מדיסקה שעתידה להתגבש בהמשך לכוכב לכת. לדברי לין, “אומואמואה הוא רק קצה הקרחון. אנו מצפים שעוד הרבה מבקרים עם מאפיינים דומים מהחלל הבין כוכבי יחלפו במערכת השמש שלנו”.

למאמר המדעי

עוד בנושא באתר הידען:

6 תגובות

  1. טוב, אני לא מבין איך מישהו באמת מאמין לזה…ותקראו את הכל לפני שאתם מגיבים!
    לטענת החוקרים הנ”ל, זהו אסטרואיד שהגיע ממערכת שמש אחרת, מכוכב לכת שהתפרק. זוהי השערה שאין לה שום ביסוס, ובעצם הליכה במעגלים מסביב למסקנה שאותם חוקרים לא רוצים להתאמת איתה.
    מצויין שהעצם מאופיין באנרגיה גבוהה מכיוון שהוא מסתובב בכל הצירים שלו. הכוכב הקרוב ביותר לשמש הוא אלפא קנטאורי 4.1 שנות אור, וחישוב של המסלול של העצם מראה שהוא בערך הגיע מכיוון וגה שזה 25.05 שנות אור. כלומר העצם הגיע ממרחק של בין 4 ל-25 שנות אור בערך, והוא הצליח לשמור על אנרגיה גבוהה של סיבוב בכל הצירים מהזמן שכוכב הלכת התפרק! למרות שהחלל הוא די ריק, יש עדיין חיכוך והשפעה של כוחות משיכה. המהירות שלו במערכת השמש היתה 26.33 קמ לשניה. במהירות הזאת הוא עזב את הכוכב שלו לפני 47,370 לבין 296,066 שנים, ועדיין יש לו סיבובים בכל הצירים. אני חושב שזה מעיד על התנגשות או העברת אנרגיה בזמן יותר קרוב לימינו.
    בנוסף, העצם קיבל תאוצה לא מוסברת שלא אפשרית אם זה היה אסטרואיד שמתנהג לפי כוחות המשיכה גרידא, אז הם עברו לתיאוריה שזה סוג חדש של גוף, שעטנז בין שביט לאסטרואיד, ו”מניחים” שהפליטה של השביט הזאת (גז) נתנה לו את האנרגיה לשנות מסלול מסביב לשמש בדומה לעקרון מנוע רקטי.
    אז למה זה לא שביט בעצם? כי לא נצפתה שום פליטה ושום זנב מהעצם. למעשה, הגז הזה הוא לפי ההסברים שלהם “בלתי נראה”, למרות שטלסקופ החלל האבל שגם שימש לתצפיות על העצם, פועל באורכי גל של אור נראה, אולטרא סגול ואינפרא אדום. הייתי מצפה מגז שמתחמם לפלוט לפחות קרינה באינפרא אדום.
    בוא נגיד באופן היפותטי שהוא כן פולט גז שמניע אותו, אבל אם גוף מסתובב סביב כל ציריו הפליטה הזאת בסיכום כל האנרגיה מינימלית או מתבטלת, מכיוון שהפליטה משנה כיוון כל הזמן.
    בנוסף לכך, כוכבי שביט לא מונעים בכלל מהפליטה שלהם. אם תבדקו תראו שהזנבות של כוכבי השביט ניצבים תמיד לכיוון השמש, מכיוון שהם תוצאה של ריאקציה של הגז המיונן עם רוח השמש (עם עיגול מסויים כתוצאה מרכיב התנועה של השביט) אם הם היו תורמים לתנע, הם היו תמיד מקבילים לכיוון התנועה של השביט.
    תוסיפו לכך שהעצם בהיר פי 10 מכוכבי שביט, ומה מחזיר יותר אור מאשר קרח? נכון מתכת. וגם שהצורה המאורכת הזאת לא אופיינית לא לשביטים ולא לאסטרואידים.
    אף אחד לא ציין שאבי לייב הציע תיאוריה חליפית שזהו חפץ לא טבעי אולי חייזרי?
    בבקשה תסבירו לי איפה אני ואבי לייב טועים.

  2. לא הבנתי איך יש עליו קרח אם הוא חג קרוב כל כך לשמש אחרת?

  3. אבי לייב הוא לא זה שטען שמקור האסררואיד יכול להיות ספינה חייזרית..?

  4. קודם כל לכל החכמים ששואלים מדוע לא “תפסנו טרמפ” על ה”אסטרואיד”, הסיבה היא שאין לנו טכנולוגיה כזאת, לפחות לא ככל שידוע בסוכנויות החלל. רקטה לחלל, ותכנון משימות כאלה לוקח שנים, ובנוסף לכך החפץ נע במהירות גבוהה. לא ניתן היה להשיג אותו. אולי היה ניתן להסב פרוייקט קיים, אבל גם זה היה לוקח הרבה זמן וגם גורם להפסיד את המטרה המקורית.
    מה שכן אפשר לעשות הוא לנסות לתכנן מערכת שתיהיה בכוננות יירוט. אבל שוב, הבעיה היא המרחקים העצומים והמהירויות של העצמים האלו, ואז מחיר הפרוייקט שאולי לא נוכל לעשות בו שימוש, כי אין דרך לחזות מתי ואיפה הם יכנסו למערכת השמש, ירתיע כל מנהל פרוייקט כזה.

  5. לכאורה היה אפשר לשגר גשוש למסלול שלו במסולל התנגשות לנחות עליו להעגן עלנפני השטח וחטפוס טרמפ לחלל הבין כוכבי

  6. לכל המדענים החכמים
    תנסו לנצל את העצם הזה לטובתכם,
    תנסו להשתמש בו ע”י התקנת חישנים ו או מצלמות עליו שיתנו לנו מידע על התנהגות מסלול ועוד הרבה אינפורמציה.
    דמיוני, אולי
    אבל צריך לחשוב על זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.