סיקור מקיף

המאובן המזויף שהתגלה כשני מאובנים שכל אחד הוא תגלית מדעית בפני עצמו

מאובן שנמצא בסין נחשב לחוליה המקשרת בין הדינוזאורים העתיקים לציפורים של ימינו, עד שהתברר שמדובר בתרמית ענקית. בסופו של דבר מעז יצא מתוק והזיוף הוביל לגילוי הדינוזאור הקטן ביותר בהיסטוריה

Microraptor zhaoianus - מאובן הדינוזאור הקטן בעולם. צולם במוזיאון המדע של הונג קונג, מתוך ויקיפדיה (רשיון GNU)
Microraptor zhaoianus - מאובן הדינוזאור הקטן בעולם. צולם במוזיאון המדע של הונג קונג, מתוך ויקיפדיה (רשיון GNU)

ליצורים שחיו לפני כ-130 מיליוני שנים באזור שהיום הוא מחוז ליאונינג שבסין, היה מזל רע מאוד. הר געש שהתפרץ בפתאומיות קבר אינספור בעלי חיים וצמחים תחת טונות של בוץ וסלעים. מזלם הרע של היצורים הקדומים הוא גם מזלם הטוב של תושבי מחוז ליאונינג. האדמה עליה הם חיים עשירה במאובנים שנשתמרו באופן יוצא מן הכלל. רבים מתושבי האזור חופרים באדמה, ואת המאובנים שהם מגלים הם מוכרים למוזיאונים ולאספנים פרטיים תמורת כסף רב.

בשנת 1997 הגיעה לאוזניהם של עורכי המגזין היוקרתי נשיונל ג'יאוגרפיק ידיעה אודות מאובן יוצא דופן אשר נתגלה באיזור ליאונינג. מדובר ביצור אשר פלג גופו העליון נראה כמו זה של ציפור, אבל יש לו זנב כמו של דינוזאור.

ההתרגשות במערכת המגזין הייתה גדולה. רוב המדענים מאמינים כי הציפורים הן צאצאיהן של הדינוזאורים- ישנן עשרות, אם לא מאות, רמזים אנטומיים לקשר ביניהם. ב-1997, אם זאת, עדיין לא הייתה עדות מוחשית אשר תאשש את התאורייה הזו מעבר לכל ספק. מה שנדרש כדי לתפור את התיק הזה סופית הוא מאובן שיפגין תכונות ביניים, יצור שהוא החוליה החסרה בין הדינוזאורים והציפורים. המאובן מליאונינג עשוי היה בהחלט להיות החוליה החסרה הזו…וזהו ללא ספק סקופ אדיר.

אבל היו שתי בעיות- אחת קטנה, והשניה גדולה. הבעיה הקטנה הייתה שהמאובן היה שייך למוזיאון קטן, ולא למגזין עצמו. המוזיאון הסכים להשאיל לנשיונל ג'יאוגרפיק את המאובן לצורך התחקיר והכתבה עליו, אבל חלק גדול מתהליך הבדיקה של המאובן על ידי גורמים מדעיים נעשה ביוזמת המוזיאון וללא התערבות של המגזין. הבעיה השנייה הייתה שהמאובן הוברח באופן לא חוקי מסין, וזו הייתה בעיה גדולה באמת…מחקר על מאובנים לא חוקיים נחשב לעבירה אתית חמורה, ורוב החוקרים לא מוכנים לגעת במאובנים שכאלה אפילו עם מקל.

מכיוון שבכל זאת מדובר במאובן שעשוי להיות, לפחות עקרונית, אחד המאובנים החשובים ביותר בהיסטוריה של הביולוגיה, נמצאו מספר חוקרים שהסכימו לבחון אותו. לפחות אחד מהם הבחין בממצאים מעוררי חשד ביצור הקדמון. הממצא החשוד ביותר היה שנדמה כאילו הזנב הדינוזאורי מתחבר אל הגוף הציפורי בצורה פתאומית מדי, לא טבעית. הוא הביע את חשדותיו שהמאובן עשוי להיות זיוף- אבל הדיווח הזה, כך נדמה, לא הגיע לאוזניהם של עורכי הנשיונל ג'יאוגרפיק. הם היו להוטים לצאת עם בשורת התגלית ולמרות שידעו שהמאובן לא זכה לבדיקה מעמיקה על ידי אף גוף מדעי מוסמך- החליטו שלא לעצור. בגיליון נובמבר של שנת 1999 התפרסמה כתבה גדולה במגזין אודות התגלית וחשיבותו האדירה של המאובן לתיאוריה האבולוציונית של הציפורים. המגזין אפילו העניק לו שם מדעי זמני, 'ארכיאורפטור'- או בתרגום חופשי 'טורף עתיק'.

מייד לאחר הפרסום החלו הצרות. נשיונל ג'יאוגרפיק ספג ביקורת ממדענים רבים על שפרסם בדפוס טענות שהן למעשה לא יותר מהשערות. גם ההחלטה של המגזין לתת לייצור שם על דעת עצמו וללא שום התייעצות מקדימה עם מישהו מהקהילה המדעית זכתה לביקורת נוקבת, אם כי יש לציין שבכתבה נאמר במפורש שמדובר בשם זמני בלבד, עד להחלטה של גוף מדעי בעל סמכות. אבל הברוך האמיתי, עם זאת, אפילו לא התחיל.

חוקר סיני בשם קסו סינג, שנחשף לדבר קיומו של המאובן בשלב מוקדם יחסית של החקירה, הבחין עוד בתחילת 1999 שהזנב הדינוזאורי של הארכיאורפטור דומה באופן מחשיד לזנב של מאובן אחר שנתגלה באיזור ליאולינג- דינוזאור בשם מיקרורפטור, או בתרגום חופשי 'דן מנו של הדינוזאורים'. קסו סינג חזר לליאולינג. הוא שוחח עם סוחרי מאובנים, ביצע כמה חפירות משל עצמו ולבסוף איתר ממצא שהוא אולי צירוף המקרים המדהים והממוזל ביותר בהיסטוריה של חקר מאובני הדינוזאורים.

כשחוצבים מאובן החוצה מתוך האדמה, במקרים רבים הסלע שבו הוא טמון נחצה באמצע, בדיוק באמצע עוביו של המאובן- כמו שחוצים לחמנייה. התוצאה המתקבלת היא שני חלקים של המאובן שהם כמעט זהים: שני חלקים שהם תמונת מראה אחד לשני. מתוך אינספור המאובנים שנחפרו ונחפרים מהאדמה העשירה של ליאולינג, קסו סינג הצליח למצוא בדיוק את המאובן שהיה תמונת המראה של הארכיאורפטור. החריצים בסלע, כתמי הצבע, עצמות המאובן- כולם הצביעו על זהות שאין עליה שום עוררין. מחט בערימת שחת, אחד למליון, זכיה בלוטו- בחרו לעצמכם את הקלישאה האהובה עליכם.

תמונת המראה שהחזיק קסו סינג בידו הראתה את הזנב של הארכיארפטור וכיצד הוא מתחבר אל הגוף…אבל הגוף היה שונה לחלוטין. במילים אחרות, מישהו לקח זנב של מיקרורפטור- והצמיד לו מאובן של ציפור. הזיוף היה מלאכת מחשבת, וכמעט בטוח שנעשה על ידי אדם שהייתה לו הבנה אמיתית באנטומיה של ציפורים ודינוזאורים: לא היו עצמות עודפות, חוסרים או כפילויות. הכל היה כפי שצריך היה להיות, פרט לעובדה המצערת שהוא לא היה צריך להיות שם מלכתחילה. המניע היה ללא ספק כספי: מאובן חלקי ומפורר שווה כמה מאות דולרים, בעוד שמאובן שלם שווה אלפי ואולי עשרות אלפי דולרים.

קסו סינג מיהר לידע את העורכים המזועזעים של הנשיונל ג'יאוגרפיק. פאשלה כזו מעולם לא ארעה בכל מאה ומשהו שנותיו של המגזין. העורכים נאלצו לפרסם התנצלות ותחקיר מעמיק אודות הסיבות שהובילו לתקלה המצערת. לא נעים.

אבל אז ארע צירוף מקרים נוסף, מדהים לא פחות מקודמו. כשהחלו החוקרים בוחנים את הזיוף לעומק, הם גילו לתדהמתם שכל אחד מחלקי הזיוף הוא תגלית מדעית מרעישה בפני עצמה. המיקרורפטור, הדינוזאור שלו היה שייך הזנב של המאובן המזויף, התברר כדינוזאור הקטן ביותר שנתגלה אי פעם. חשוב עוד יותר, מתברר שהיו לו נוצות והוא חי על עצים, כלומר זהו הדינוזאור הראשון, ככל שידוע לנו, שהיה מסוגל לטפס על עץ. המרחק בין טיפוס על עצים ובין ריחוף מענף לענף הוא קצר מאוד, מבחינה אבולוציונית, כך שבהחלט יכול להיות שהמיקרורפטור הוא החוליה המקשרת בין הדינוזאורים לציפורים.

אלא אם…החלק העליון של המאובן המזויף הוא החוליה הזו. כן, מסתבר שגם הציפור הקדומה שהייתה פלג גופו העליון של הארכיאורפטור, היא ציפור משונה מאוד. יש לה נוצות ומקור- וגם טפרים ושיניים…בדיוק כמו של דינוזאורים. המאובן המזויף שהביך כל כך את המגזין היוקרתי התברר כבעל חשיבות אדירה עבור המדענים…צחוק הגורל.

רן לוי הוא סופר מדע ומגיש את 'עושים היסטוריה!', פודקאסט על מדע, טכנולוגיה והיסטוריה: www.ranlevi.co.il

לתמונה בויקיפדיה (רשיון GNU)

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

8 תגובות

  1. לי נדמה שקורנילוס צודק ומר סינג צריך ללכת לסינג סינג.
    כל הכבוד קורנליוס !
    אז שיהיה לילה שקט
    סבדרמיש יהודה

  2. מה אתם רציניים? זה באמת הגיוני שהוא יחליט לעשות 'כמה חפירות משל עצמו' וימצא את המאובן? קסו סינג הוא זה שזייף את המאובן! הוא שבר אותו לחצי, כי הוא ממילא היה צריך 'לנתח' אותו אז ככה זה בטח יותר נוח, והוא אמר לעצמו שככה הוא יוכל להתפרסם בזה שהוא יוכיח את זיוף המאובן.
    אחד למיליון נו באמת. הסינים האלה עושים הרבה דברים בשביל כסף.

  3. ערן:
    באופן כללי – ביחס לתגובתך:
    איש אחד מגיע לגן החיות, רואה ג'יראפה, ואומר: "לא ייתכן! אין חיה כזאת!"

    ביחס לנקודה מספר אחת: שני החצאים לא היו באותו מקום ולכן נמצא רק חצי אחד. ניסית פעם להרכיב פאזל של מיליון חלקים?

    ביחס לנקודה מספר שתיים: מה בדיוק נראה לך מוזר בכך שבמצב בו כמעט אף אחד מלבד הזייפן לא ראה את המאובן לא גילו שזה זיוף? אתה באמת מאמין בתיקשור?
    זה שמצאו את החלק השני של המאובן רק חיזק את ההתנגדות לטענות אבל כתוב במאמר שזו התעוררה ממילא ברגע שרק התחילו לבחון את הנושא.

    ביחס לנקודה השלישית: קשה לי לומר שאני מבין מה אתה שואל שם.
    אינני יודע איך אתה יודע שהמאובן עם הנוצות שלם, אינני מבין מדוע אתה חושב שנוצותיו היו אמורות להדליק למישהו איזו נורה אדומה? אינני יודע – אפילו בהנחה שהמאובן שלם – מה בדיוק הקריטריון שאתה חושב שעל פיו בודקים שלמות של מאובן של חיה לא מוכרת.

  4. כמה דברים כאן לא ברורים לי:

    1. מדוע החצי השני של המאובן ("תמונת המראה" שלו) הושאר בשטח ולא נלקח גם כן? האם חוקרי מאובנים נוהגים לקחת רק צד אחד של המאובן ולהשאיר את השני בשטח כאילו אין לו שום משמעות?

    מה גם שאם אותו זייפן עלוב הוא זה שמצא את המאובן החצוי, האם לא עלה בדעתו שהחצי שהוא משאיר בשטח עלול יום אחד להפליל אותו? מדוע לא לקח איתו גם את החצי השני?

    2. נראה לי ממש מוזר שהיו צריכים לגלות במקרה את החצי השני של המאובן כדי להבין שמדובר בזיוף, לתומי חשבתי שחקר המאובנים נמצא במצב קצת יותר מתקדם מבחינת היכולת להבין בין מאובן אמיתי ומאובן מזוייף, מה זה אומר לגבי שאר המאובנים שנמצאו ונחשבים לחוליה החסרה שבין דינוזאורים לציפורים? אולי גם שם ממתין עדיין איזה חצי שני בשטח שיראה כי מדובר בזיוף? אני לא מבין בעידן של בדיקות רנטגן ומיקרוסקופים אלקטרוניים משוכללים צריך למצוא את החצי השני של המאובן כדי להבין שמדובר בזיוף? הרי הסיפור הזה הוא ממש מתנה עבור בריאתנים.

    3. "עוד יותר, מתברר שהיו לו נוצות והוא חי על עצים", האם הזייפן הטיפש שאומרים שהיה מומחה לא קטן בנושא מאובנים, והיה ברשותו המאובן השלם עם הזנב והגוף, לא שם לב גם כן לנוצות? אם כן מה עלה בדעתו כשחתך את המאובן החשוב הזה לשניים וניסה ליצור זיוף כשכבר היה לו ביד בדיוק את מה שניסה ליצור בזיוף?

    ממש לא ברור כל הסיפור הזה.

  5. באמת נחמד מאד, רק הערה קטנה ולא קשורה שנראית אולי קטנונית אבל למי שיודע סינית זה טיפה מטריד: X זה תיעתוק, צריך להיות 'שו סינג' או 'סו סינג'. אי אפשר להגות בסינית את הרצף קס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן