"גר בארץ נוכריה"- ניתוח סוציולוגי

ניתוח סוציולוגי של ספרו של רוברט היינליין – "גר בארץ נוכריה"

עטיפת הספר "גר בארץ נוכריה"
עטיפת הספר "גר בארץ נוכריה"

כללי

הרקע ליצירה זו הוא מציאתו של ניצול ממשלחת מחקר למאדים שנמצא על ידי משלחת מחקר שיצאה למאדים 25 שנה לאחר המשלחת הראשונה ושהוחזר על ידה ארצה. ניצול זה הוא ילדם של אחד מהזוגות שהיו במשלחת הראשונה ואשר חונך על ידי בני המאדים, רכש מיומנויות חדשות ולמד את תרבותם(עמ. 91). בחלק מהיצירה מתוארים קשיי הסתגלותו לסביבה הפיזית הארצית ולסביבה האנושית על רקע חינוכו המאדימי. שמו של הניצול ולנטין מיכאל סמית.

בני המאדים

כל מאדימי עובר חמישה שלבים בהתפתחותו והם שלב הביצה, שלב הנימפה, שלב הגוזל,שלב הבוגר ושלב ה"זקן"- חסר הצורה שמהותו מעוצבת כבר בשלב הביצה- לכל ביצה אישיות משלה השונה מזאת של שאר הביצים.  הנימפות קולניות וקופצות "בעליצות על פני השטח, לומדות לחיות ותוך כדי כך מתות בשנה הראשונה, שמונה מתוך תשע מהן". הנימפות שעברו את תקופת החניכות ושרדו בחיים, נאספות, מטופחות ומופרות על ידי הבוגרים, כאשר אותן הביצים שבאות בעקבותיהן "יש לטפח ולהגות בהן כדי לעודד אותן שתבשלנה כיאות. נימפות שמילאו את תפקידן צריך לשכנען לוותר על דברים ילדותיים ולעבור מטמורפוזה שלאחריה תהפוכנה לבוגרים". שלב המטמורפוזה הוא שלב הגוזל. בשלב זה לומדים הגוזלים משחקים "כדי ללמוד לחשוב בגדול". בעוד נימפות המאדים… נקבות, כל המבוגרים…זכרים". "הנימפות הן כדורים פרוותיים ושמנים, מלאי קפיציות ואנרגיה חסרת מחשבה" הבוגרים הם "עצומים והזכירו לבני האדם הראשונים שראו אותם סירות קרח מתחת למפרש. הם נבדלים לחלוטין מן הנימפות בגוף וברוח ולהם חיי רוח עשירים ופעילות…סבילים מבחינה פיזית ופעילים מבחינה רוחנית". הבחנה בין נקבות לזכרים היא הבחנה "תפקודית ולא רוחנית". הקיטוב גבר-אישה… לא יכול…להתקיים על המאדים". נישואים בקרב האוכלוסייה המאדימית אינם  אפשריים. בהגיע הזמן, וזמן זה הוא רצוני ונבחר בקפידה הבוגר נפטר והופך לרוח רפאים-ל"זקן". ל"רוחות כוח רב והן החלק המכריע של האוכלוסייה, אלה שעדיין בחיים הם חוטבי עצים ושואבי המים, משרתים לזקנים(עמ.  89,90,124,147,227,228,402,406 ).

"כל ההתנהגות האנושית, כל המניעים האנושיים, כל תקוותיו ופחדיו של האדם…טבועים בחותמה של פעילות הפרייה והרבייה ונשלטו בידי התבנית הזאת…הוא הדין במאדים, אבל התוצאה הפוכה…בין בני המאדים זה לבש צורה כה שונה מזו שעל כדור הארץ עד שכל ביולוג יוכל להתייחס לזה כאל  'מין' "וזה בגלל השינוי המיני במאדימי עם התפתחותו והתבגרותו. אין "כל הקבלה בין יסודות פסיכולוגיים אנושיים לאלה של המאדים". "על המאדים היו המאורעות החשובים השוטפים מסוג שונה" (עמ.  89-90). "המבוגרים לעולם אינם מתחרים. הם עברו את הניכוש בהיותם תינוקות… תחרות וניכוש חייבים להיעשות…או שהגזע יתדרדר" ( עמ. 406).

בניגוד לנימפות הקולניות, הבוגרים הם שקטים ושלווים ומתפקידם "לפקח על הפלנטה, לומר לצמחים מתי לצמוח". לטפל ולהשגיח בגידולם והתפתחותם של הנימפות" (עמ. 89). בני המאדים אינם בעלי רכוש, גם לא על גופם ומקיימים חיים שיתופיים ללא כסף(עמ. 180,326). כאשר פרט מסוים "נזקק לכמה רגעים או למספר שנים להרהורים-פשוט עשה זאת; אם ביקש חבר לדבר איתו, היה החבר מחכה. בתנאי הנצח לא היתה כל סיבה להיחפז-"חיפזון" לא היה מושג מאדימי. מהירות, התדרדרות,  תאוצה, סימולטניות והפשטות אחרות של תבניות הנצח היו חלק מן המתמטיקה המאדימית, אך לא ממערכת הרגשות שלהם(עמ. 125). "כאשר יש צורך לדעת משהו…שואלים את הזקנים והתשובה נכונה תמיד"(עמ. 67,299). לבני המאדים יש רק דת אחת-לא אמונה, זו ודאות(עמ. 299). המאדימים נחנו בכוחות טלפתיים, חלק מהעבודות אינן דורשות נוכחות גופנית "רק לעצור חפץ זאת עבודה ודורש גם נוכחות הגוף. 'זקן' יכול לעשות זאת ויכול להיות בשני מקומות בו זמנית"(עמ. 148). אין מתערבים לעולם בענייניהם של הזקנים(עמ. 181). צנעת הגוף אינה מוכרת על המאדים" (עמ. 338).

הערים על פני המאדים דמויות מנזרים ומאוכלסות על ידי הבוגרים(עמ. 183, 89) והמפות בניגוד למפות  הארציות הן חיות ודינמיות(עמ. 183). תוחלת החיים המאדימית ארוכה יותר מהאנושית(עמ. 57). קיימת הבחנה בין  שנים מלאות ושנות המתנה.שלוש שנים מלאות שוות ל-1370 ארציות(עמ. 184,221).

המוות במאדים הוא כאמור רצוני ומוגדר כהתאיינות במשמעות של הפרדות מהגוף. "בן מאדים כאשר הוא בוחר בכך, לאחר ששוחח על כך עם חברים וקיבל את הסכמתם של רוחות האבות להצטרף אליהם, כשהחליט למות, הוא עשה זאת…בלי אלימות, בלי מחלה…שנייה אחת הוא חי וקיים ובשנייה הבאה הוא רוח ואז אוכלים חבריו את מה שאין בו כבר כל תועלת עבורו, 'גורקים' אותו ורוח הרפאים משתתפת בסעודה… זהו טקס… שבו רוח הרפאים זוכה למעמד של "זקן"…זהו טקס דתי חמור" סיבות להתאיינות כללו כישלון או חסרון מביש. "התאיינות לא צפויה היתה דבר נדיר על המאדים; טעמם של בני מאדים בעניינים אלה ביכר שהחיים יהיו שלמות מעוגלת והמוות הפיסי יבוא ברגע שנבחר בקפידה" עדות לכך היא אותו סיפור על אמן שחיבר יצירת אמנות-"סדרה של רגשות ערוכים בכורח לוגי". " הוא היה שקוע כל כך ביצירתו עד ששכח לצאת מן הקור, כאשר הרגישו בהעדרו כבר לא היה גופו ראוי למאכל. הוא לא הבחין בהתאיינותו והמשיך בחיבור יצירתו"(עמ. 58,90).

"האמנות המאדימית נחלקת לשתי קטגוריות, זאת שנוצרה בידי מבוגרים והיתה נמרצת,לעיתים קרובות רדיקלית ופרימיטיבית וזו של 'הזקנים' שהיתה בדרך כלל שמרנית מורכבת ביותר כדי להפגין רמה טכנית גבוהה. שני הסוגים נשפטו בנפרד". על אותה יצירה שנכתבה על ידי אומן לאחר התאיינותו לא היה ברור "לפי איזה אמת מידה יש לשפוט אותה…היא גישרה בין הגשמיות וההתאיינות; צורתה הסופית בידי 'זקן' חסר גוף…הזקנים דנו באפשרויות המרגשות של יצירות היכולות להיווצר על ידי התאיינות פתאומית של אמנים בשעת עבודתם, בשיחות חוזרות ונשנות במשך מאות שנים וכל בני המאדים הגשמיים חיכו בכליון עיניים לפסק דינם. לשאלה היה עניין גדול, משום שהיתה זו אמנות דתית(במושגי כדור הארץ) ורגשית מאוד. היא תיארה מגעים בין גזע המאדים ואנשים מהפלנטה החמישית; מאורע זה חל לפני שנים רבות, אבל היה חשוב וחי בעיני בני המאדים… הגזע המאדימי נפגש עם עם האנשים מהפלנטה החמישית, גרק אותם עד תום ונקט פעולה; כל שנשאר היו הריסות אסטרואיד; אלא שאנשי המאדים הוסיפו לטפח ולהלל את האנשים שהשמידו. יצירת אמנות זו היתה אחד מנסיונות רבים לגרוק את הניסיון השלם והיפה על כל מורכבותו בחיבור אחד"(עמ.  90-91,221). "מגעים עם גזעים אחרים לא היו להם דבר חדש…רק כאשר גזע חדש היה נגרק ביסודיות(וזה לקח אלף שנים ארציות לערך) מגיע הזמן לפעולה, אם יש צורך בכך" (עמ. 90).

שפה

בשפה המאדימית לא קיים מילון מאדימי-מאדימי. "בני המאדים אינם זקוקים לכך". המילה החשובה ביותר בשפה המאדימית היא "לגרוק"."גרוק" פירושו לשתות. "פירושו פחד, אהבה ,שנאה-שנאה אמיתית. מפני שלפי 'המערך' המאדימית אינך יכול לשנוא אלא אם כן גרקת את זה. הבנת את הדבר לעומקו עד שחדרת לתוכו והוא חדר לתוכך, אז אתה יכוך לשנוא. על ידי שנאת עצמך. אבל משמעו שאתה גם אוהב אותו, ומטפח אותו ואי אפשר אחרת. ואז אתה יכול לשנוא-והשנאה המאדימית…היא רגש כה אפל עד שאת הרגש האנושי הדומה לו  ביותר אפשר לכנות בקושי  כתיעוב קל…'גרוק' פירושו 'שוויון זהה'. לאמרה האנושית הנדושה 'זה מכאיב לי יותר מאשר לך' יש טעם מאדימי…נראה שבני המאדים יודעים מתוך אינסטינקט מה שבני אדם למדו מתוך ייסורים מן הפיסיקה המודרנית, שבין המתבונן והדבר שמתבוננים בו יש פעולת גומלין תוך תהליך ההתבוננות. 'גרוק' פירושו להבין עד תום שהמתבונן הופך להיות חלק מן הדבר שהתבונן  בו-לקלוט, להתמזג, להתערבב, לאבד זהות בהוויה קבוצתית פירושו כמעט כל מה שבני אדם מתכוונים במילים-דת, פילוסופיה ומדע-וזה אומר לבני אדם מה שצבעים אומרים לעיוור". "צריך לגרוק תחילה מה שרוצים להפעיל"(עמ.

206,207-208,374,401).

אין אפשרות להפריד בין המושגים "דת", "פילוסופיה", ו"מדע". למילה "כנסיה" אין "רעיון מאדימי מקביל-אלא  אם מתייחסים ל'כנסיה' ול'עבודת האל' ו'אלוהים' ו'קהילה' ועוד מילים רבות אחרות ומשווים אותן אל המכלול של המילה האחת…המתנה". "עיתוי מושג על ידי המתנה". בשפת המאדים לא קיימות המילים "מלחמה", "נשק", "מאבק" ו"אב". "מין במאדימית…כמו הזנה דרך הוורידים". מה שנקרא "חופש" אינו קיים על המאדים. הכל מתוכנן על ידי הזקנים(עמ. 133,217,226,256,262,278,305-306).

"האושר מתבטא בדרך שבה ערוך יצור לפעול-אבל המילים באנגלית ריקות, חוזרות על עצמן. המאדימית היא מערכת מוגמרת של הוראות תפעול"(עמ. 389). "אצל בני המאדים טוב וחוכמה הם היינו הך… טוב לבדו אינו מספיק, דרושה חוכמה קרה וקשה כדי שהטוב יגיע למדרגת הטוב. טוב ללא חוכמה מביא לרוע"(עמ. 399). "אי אפשר לומר במאדימית 'זה מאוחר יותר מכפי שאתה חושב'. הוא הדין בביטוי 'החיפזון הוא ממעשי השטן', אם כי מסיבה אחרת. את הרעיון הראשון אי אפשר היה להבין ואילו השני היה מן היסודות הלא מבוטאים של המאדים, דבר תפל לגמרי כמו לומר לדגים שעליהם להתרחץ. אבל ' מה שהיה בבריאה כך הוא והוא  שיהיה לעולם. אפשר לתרגם ביתר קלות מאשר 'שתיים ועוד שתיים הם ארבע'- שלא היה אמת מוסכמת על המאדים"(עמ. 57-58).

כישוריו של מייק

למייק יש שליטה על  כל מערכות גופו. הוא יכול לפקח על המטבוליזם שלו-כאשר במקרה מסוים שתה ברנדי הוא הוסיף חמצן לאתנול בתהליך פנימי של תסיסה מהופכת והפך את הברנדי לגלוקוזה. הוא מחוסן מפני שינויים במידת  החום והלחץ והוא מסוגל לראות בלילה ויכול להתקיים זמן ממושך לא חמצן.הוא יכול גם לשהות זמנים ממושכים בקרקעיתה של בריכה ולהרגיש בנוח. הוא מסוגל לקרוא במהירות אלקטרונית ולזכור כל מה שהוא קורא(עמ.58,92,93,168,173,211,257  ).

מייק יכול למתוח את חוש הזמן שלו עד שהשניות תחלופנה כמו שעות כאשר הוא זקוק לשהות ממושכת לחשיבה(עמ. 144). הוא יכול לכוון את רגישותו על פי הצורך-כאשר ראה לראשונה דשא הוא חשש לדרוך עליו שמא הדשא יפגע. מששוכנע שאין זה כך ואמנם דרך עליו הוא "גילה שאכן הוא נהנה מכך והיצורים החיים לא מתו. הוא כיוון את רגישותו לדרגה הגבוהה ביותר… זה היה הקיום היאה להם-להיות מדרך. הוא החליט להקיף אותו ולהלל אותו. זה היה מאמץ הדומה למה שנדרש מאדם המנסה להעריך את שבחי הקניבליזם-מנהג טוב ויפה לדעתו של סמית"(עמ. 62). הוא מסוגל להיכנס לטרנס עמוק דמוי מוות ובו זמנית להרגיש במתרחש בסביבתו המיידית ולצאת מגופו בשעת הצורך ולטפל באירועים ובתום הפעילות לחזור לגופו(עמ. 67,145,147 ). הוא יכול להניע חפצים ללא מגע ולגרום להיעלמותם כאשר הוא משוכנע שעצמים אלה רעי(עמ.  66-67,108 ).

תפישתו של מייק

מכיון שמייק חונך על ברכיה של התרבות המאדימית(עמ. 122) הוא נתקל בקשיי הסתגלות בעת שיבתו ארצה וזה לקח לו זמן רב עד שספג והפנים ערכים ודפוסי התנהגות ארציים. בעיה חשובה עבורו היתה "למצוא מילים אנושיות שיאפשרו לו לדבר נכון, לוודא שהוא יעריך אותן כי שתתאמנה במלאות לדרך שבה ייאמר הדבר בלשונם של האנשים הללו"(עמ. 144). "הוא נוכח למרבה הצער שפעם אחר פעם הוא גורם אי נוחות ליצורים אלה  כאשר הוא רוצה ליצור אחדות"(עמ. 60). "הוא נפגע מכל הדימויים שלא יכול למקדם"(עמ. 59). "סמלים חדשים וכאלה שעדיין לא נערכו כתבניות… היה קשה לתרגמם"(עמ. 19). בית החולים בו שהה בימיו הראשונים על כדור הארץ "המקום הזה מעוות ומוזר בזמן ובצורה, עם רצף של מראות וצלילים שלא נגרקו" (עמ. 57). כאשר היה מאוכזב "עיניו התגלגלו, הוא התמוטט לאיטו, התכדר ונדם"(עמ, 67,107 ).

על פי תפישתו הצורה מעולם לא היתה הדבר הקובע. יש  צורך ללכת אל מעבר לצורה, אל המהות,כדי לגרוק" (עמ. 147). הוא לא הבין את משמעות המילה "לכתוב ולא יכול היה לקלוט את משמעות המושג בדיה ספרותית(עמ.35,107 ).

בגדים נראו בהתחלה כעורות מלאכותיים והסרתם נראתה לו כרצון למות(עמ. 18,88 ). הוא "למד לדעת שבני אדם יכולים לסבול רגשות בלי למות"(עמ. 58). "ההתאיינות דומה ל'אני שמח שחייתי ובשמחה אמות ואלך לעולמי ברצון' של סטיבנסון"(עמ. 97). כאשר העלים אנשים, מייק הצטער שגרק מזון(עמ. 111). לפי חינוכו של מייק "האכילה היתה הזמן היאה להתבוננות"(עמ. 134).

כשאמרו לו להיכנס לאמבטיה מלאה במים "הוא הבין את המילים והוא עשה כפי שנצטווה ברגשות סוערים. האח רוצה שהוא  יכניס את כל גופו לתוך מים של החיים! כבוד כזה לא נפל בחלקו מעולם: לפי מיטב ידיעתו דבר כזה לא הוצע מעולם לאיש, אף על פי כן הוא החל להבין שהאחרים האלה מכירים יותר מקרוב את חומר החיים הזה…עובדה שלא נגרקה, אבל הוא מוכן לקבלה"(עמ. 64). "מייק ידע מאז היותו גוזל שהפלנטה השניה הקרובה לשמש היתה מכוסה במים ולמד לאחרונה שאנשים אלה מקבלים את העושר הזה בשוויון נפש,מייק עבר את המחסום הקשה של גריקת האורתודוכסיה המאדימית שטקס המים יכול להתבצע גם ללא מים; המים היו סמל לעיקר-יפים, אבל לא הכרחיים… מייק גילה שידיעה מופשטת לא היתה דומה למציאות פיסית"(עמ. 184). כאשר הוא ביקש ממישהו לאכול את גופו אחרי התאיינותו "הוא כיבד אותו בכבוד הגדול ביותר המוכר לו-לפי החוקים היחידים המוכרים לו"( עמ. 122).

כששכב בבית החולים והאחות שביקרה אותו אמרה כי היא צריכה ללכת הוא חשב שהכאיב לה ואמר לה "קח אותי אחי"(עמ. 56). אין הוא יודע לצחוק(עמ. 294). לפי תפישתו של מייק לא היה "יום ראשון הבא תאריך מסוים"(עמ. 231). הוא לא הבין את רעיון "החלון" (עמ. 62). יום וושינגטוני מעונן רגיל נראה לו כ"שמיים אלה היו בהירים,ססגוניים ועליזים"(עמ. 59). כשנתקל באוויר חם הוא פחד והחל לרעוד(עמ. 65).

מסקנות

המאדימים עוברים כאמור חמישה שלבים בהתפתחותם הביולוגית משלב הביצה עד לשלב הרוח,  כאשר עם התבגרותם הם עוברים טרנספורמציה מינית- בשלב הגוזל- מנקבה לזכר. כל מאדימי חווה בחייו הן את  הניסיון הנקבי והן את הניסיון הזכרי. אם כי יש לציין שהקשרים המיניים בין הזכרים לנקבות הם יחסים פונקציונאליים בלבד. יחסי  המין כמבטאי וכנושאי מטענים רגשיים אינם  קיימים באוכלוסייה זו ולא מובנים לה. הרוחות "הן החלק המכריע של האוכלוסייה". שאלה מתבקשת היא מה הוביל לקראת התפתחות דמוגרפית  זו? פיתרון חלקי ניתן בהסבר הבא: הנימפות באורח חייהן פעילות מאוד ותחרותיות ביותר. עוצמת החיכוך החברתי ביניהן גבוהה ביותר והתוצאה המתקבלת היא שרק  אחת מתוך תשע נשארת בחיים והופכת לבוגר. על מנת שהגזע המאדימי לא ייעלם, על כל זכר להפרות יותר מנימפה אחת. בכל רגע שהוא צריכות להיות על המאדים יותר נימפות מבוגרים. על רצף של זמן תהליך זה יהפוך את הרוחות למרכיב הדומיננטי באוכלוסיית המאדים. בכדי לשמור על תוחלת חיים מקסימלית, על הגזע של הבוגרים  לקיים פוליגמיה פונקציונלית. בשל החיוויון הדו-מיני בחייו של המאדימי, ההתייחסות הפונקציונלית למין והפוליגמיות שלהם, כל בוגר יכול להיות גם בעל וגם הורה של אותה נימפה. הבוגר מפרה נימפה מסוימת , יכול להיות מעורב בחינוכה של הנימפה ובחינוך הנימפה שנולדה לה, להפרות גם את הנימפה הזאת ולהיות מעורב בחינוכה( בל נשכח את תוחלת החיים הארוכה של הבוגרים כנגד תוחלת החיים הקצרה של הנימפות), אין התא המשפחתי כתא היסוד של החברה יכול להתקיים כאן. הוא פשוט לא יכול להתקיים בחברה המאדימית. הורים כסוכני סוציאליזציה הם חסרי משמעות. הבוגרים אמנם עוסקים בהכשרת הנימפות ובביצים שהן מטילות, אך אין זה ברור מהי מתכונתם של המוסדות החברתיים המטפלים בכך.

באופיים הבוגרים הם סבילים, איטיים ועתירי פעילות אינטלקטואלית. דתם של המאדימים היא הוודאות.הכול ברור, מוחלט וחד משמעי. לכל שאלה, בעיה, לכל תופעה הסבר אחד בלבד. יחסיות אינה  אפשרית, מה שיכול להעיד אולי  על חברה בלתי סובלנית. יתכן שהתפתחה כאן חברה טוטליטרית.

החברה המאדימית היא חברה פונקציונלית. כל פעילותה מבוססת על הוראות תפעול. כל פעולה מתוכננת ומוגדרת בקפידה לרבות ההתאיינות. סיבותיה של ההתאיינות כוללות כישלון, חיסרון מביש וייתכן גם סיום יעדיו של הפרט, בין שנקבעו על ידו או על ידי הזקנים.

המאדימים גרים ביישובי קבע-בערים. אין זה ברור מהו גודלן של הערים, האם הן גדולות אוכלוסין או קטנות אוכלוסין ומהי תפרוסתן המרחבית? מכל מקום אין בבתיהם חלונות. יתכן שיש לכך קשר לאקלימו של הכוכב. אם נפרש את משמעות קיומו של החלון (מעבר לתפקידו הפונקציונלי), הרי שהחלון הוא מעין הצצה אל מחוץ לבית- הרצון, הפתיחות, לדעת מה נעשה מחוץ לכותלי בית המגורים- אי קיומם של החלונות יכול להעיד על איזו שהיא סגירות, אטימות חברתית להכיר תופעות נוספות. הסתגרות בתוך  הקיים, המוכר הוודאי, מה שתואם את הוודאות כדתה של האוכלוסייה המאדימית.

האוכלוסייה המאדימית בשל התנאים הפיזיים הקשים השוררים על כוכב הלכת סובלת ממחסור קיצוני במזון ובמים תושבי המקום חייבים לחיות חיים קומונליים ללא מתיחויות וללא חיכוכים בכל  עוצמה שהיא. אין אצל המאדימים לא מלחמות ולא מאבקים. הכול שייך לכולם, אפילו גופם של הבוגרים  לאחר התאיינותם. תנאים אלה הם שכנראה אילצו אותם לפתח את הדת הוודאית שלהם. היחסיות נחשבת עבורם  כמותרות. למרות היות חייהם חיים קומונליים, קיימת חלוקה מעמדית בקרבם. המעמד הבכיר ביותר אלה הרוחות, אשר אותם הבוגרים משרתים ואליהם פונים בשאלות. מעמדם של הרוחות בא להם כנראה מאי הזדקקותם למזון ולמים ומיכולתם הטלפתית העולה על זאת של הבוגרים. החלטותיהם הן סופיות ואין מערערים אחריהן. בין הבוגרים לבין עצמן קיימת חלוקה מעמדית, אם כי  לא ברור מהו המבנה שלה. מכל מקום חלוקה זאת  נקבעת על פי  כמות המים המוענקת לפרטים ובוגר שמתאיין, במותו נותן כבוד לבוגר אחר בהרשותו לו לאכול את גופו. המעמד הנחות ביותר אלה הנימפות. הטקס היחידי המוזכר ביצירה הוא טקס ההתאיינות.  זהו השלב בו הבוגר מצטרף למעמד הבכיר ביותר בחברה המאדימית. המוביליות החברתית היא מוביליות ביולוגית . כל נימפה בהגיע זמנה הופכת לבוגר.

חד משמעיותה של הדת המאדימית מוצאת את ביטויה גם בשפה. כל מילה מאדימית  מאגדת בתוכה קבוצת מילים הקיימת בשפת אנוש, מה שמצמצם את נפחה המילולי של השפה ומצמצם את אפשרויות הביטוי של השפה. מאחר שלכל מילה משמעות נורמטיבית ו/או פונקציונלית, הרי התנקזותן של קבוצות מילים קיימות בשפת אנוש למילה אחת, מצטמצמים גם ההתנהגויות הנורמטיבית ו/או הפונקציונלית. אין שום אפשרות לבחון דקויות לשוניות והתנהגותיות, מאחר שאינן קיימות. השפה המאדימית היא שפה מילולית ללא כתב, מה שאינו מאפשר קיומם של סופרים. ביטויה התיעודי של השפה המאדימית בא לידי מימוש באמנות, אם כי לא ידוע איזו אמנות זו. מכל מקום זאת אמנות מעמדית. לבוגרים אמנות משלהם ולרוחות אמנות משלהם.

המילה המרכזית ביותר בשפה המאדימית מאגדת  בתוכה את המספר הגדול ביותר של מילים בשפת אנוש, גם כאלה  הסותרות זו את זו, היא המילה "גריקה". במשמעותה המקורית פירושה של המילה הוא "שתייה".  את מרכזיותה של המילה ניתן להבין על רקע המחסור הקיצוני במים על פני כוכב הלכת. השותה מים, המים אותם הוא שותה נמצאים ביחסי גומלין עם גופו ומכאן נובעת המשמעות של גריקה "שבין המתבונן והדבר שמתבוננים בו. יש פעולות גומלין תוך תהליך התבוננות" ואת אי היכולת לשנוא דבר מה, לפני שגורקים אותו, אבל משמעו שגם אוהבים דבר זה, ומטפחים אותו כי "אי אפשר אחרת". הגריקה היא  תהליך דינמי ביותר הנמשך על רצף של זמן. הגריקה במשמעותה הרחבה ביותר היא טיפוח רגש מסוים  כל נשוא הגריקה, הפנמתו של רגש זה בתוך הגורק עצמו, עם היפוך הרגש כלפי הנגרק והפנמתו גם כן- מין תהליך והיפוכו. הגורק כאילו קולט לתוך פנימיותו את הנגרק. זהו  תהליך שמגיע לפעמים למימדים קטלניים כדוגמת כוכב הלכת החמישי שנהרס במהלך התרחשותו.

בשל החינוך שקיבל, היה מייק מאדימי למחצה. היה עליו להתנסות בקשיי הסתגלות לא מעטים שעה שחזר ארצה. היה עליו למרק  את השפה המאדימית לשפה אנושית, ללמוד  התנהגויות חדשות, לקלוט סמלים חדשים ולסדרם בתבניות חדשות, כך שיתאימו לדימויים החדשים בהם הוא צריך לחיות-היה עליו להפנים מערכים נורמטיביים חדשים. היה עליו להבין כי מערכים  רגשיים אינם מביאים בהכרח לתוצאות סופניות. חיוויון רגשי אין פירושו בהכרח התאיינות. היה עליו להתרגל לעובדה כי חסכי המזון מהם סבל על המאדים, אין להם על כדור הארץ שום משמעות. המים שלהם משמעות מרכזית על המאדים, קיימים כאן בכמויות בלתי מוגבלות. היה עליו ללמוד כי הידיעה המופשטת והמציאות יכולות להתקיים כישויות נפרדות ואינן חייבות להתנקז זו לתוך זו ולהיות ישות אחת. תופעות אקלימיות עם היתקלו בהן לראשונה,  בחלקן הפחידו אותו ובחלקן נראו לו חריגות.

מקור

היינלין רוברט- גר בארץ נוכריה הוצאת כתר ירושלים  1980   420  עמ.

10 Responses

  1. כתבה כל כך דלה ומשעממת לספר כל כך מעניין ומשעשע. מזל שקראתי את הספר לפני הכתבה. היינלין הוא לא רק אינטלקטואל, פילוסוף ובעל ידע נרחב בכל תחום כמעט, ולא רק בעל רעיונות מקוריים וקוראי תיגר על מוסכמות תרבותיות. הוא גם, ובעיקר, יודע לספר סיפור מרתק. כמו סויפט, רוברט סטיבנסון, ג׳ק לונדון, ה. ג׳. וולס, לואיס קרול וענקים אחרים הוא יכול לרתק את קהל השומעים, כל קהל שומעים, במה שנראה במבט שטחי כמו אוסף שטויות בלתי מתקבל על הדעת וסיפורים הזויים חסרי קשר למציאות (כפי שזה נראה בכתבה לעיל), ומהווה בעצם ציפוי טעים לגלולה מרה של ביקורת חברתית נוקבת. הכתבה הזו לא מצליחה להעביר לא את הטעם הטוב של הציפוי ולא את המסר של מה שמתחתיה. מיותרת לגמרי, אם לא מזיקה ממש.

  2. קורא כרגע את הספר פעם שניה ,וקולט הרבה דברים שלא קלטתי אז
    פשוט מדהים

  3. ספר מעולה,
    בפעם האחרונה שקראתי אותו עלו לי מחשבות על ההקבלה בין מייקל ולנטיין סמית למשה רבנו.

  4. ברכותי לחיים מזר – אחד הבודדים שקראו-יקראו את הספר.
    כה לחי על המאמץ (המבוזבז…)

  5. הספר הזה הוא לא "סתם" ספר מדע בדיוני. זוהי סאטירה חברתית הבנויה רבדים-רבדים וזהו מהספרים החשובים של המאה ה-20, גם מכיוון שהוא השפיע לא מעט על תנועת ההיפים בשנות ה-60.

    מצד שני, הניתוח הסוצלוגי כאן הוא די רדוד, לצערי.
    מי שרוצה ניתוח מעמיק של הספר, מוזמן לקרוא את הספר The Martian Named Smith
    http://www.nitrosyncretic.com/nsp_item_mns.php

  6. הספר הזה הוא סתם ספר של מדע בדיוני, ולא חסרים כמוהו. אין שום סיבה מיוחדת לאיצטלא הסוציולוגית. באותו מידה אפשר לקחת את ספרי "קופיקו" ולתת גם להם פירוש סוציולוגי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.