הרעבת החיידקים ליוני מתכת עשויה לשמש ככלי במלחמה בזיהומים
חיידקים מקבוצת ה- Staphylococcus aureus נפוצים מאוד באוכלוסייה. רבים מהם מעורבים בזיהומים בעור, דלקות בריאות, בדרכי השתן, במעיים ועוד. בשנים האחרונות יש עליה בהופעתם של זנים אלימים העמידים בפני טיפולים באנטיביוטיקות מקובלות. הם מהווים בעייה חמורה, בעיקר בבתי חולים, שם הם עלולים לגרום לזיהומים באנשים לאחר ניתוח ובכאלה שהמערכת החיסונית שלהם חלשה. חיידקים אלו הורגים בכל שנה בארה”ב יותר אנשים מנגיף האיידס.
בתגובה לפלישת החיידקים נוצרות בגוף מורסות (אבצסים) על ידי מנגנונים של המערכת החיסונית, המגבילות את חדירתם לרקמות סמוכות ואת התפשטות הזיהום. במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת Science, קבוצת חוקרים ובראשם ד”ר בראין קורבין (Brain Corbin) וד”ר אריק סקאר (Eric Skaar) בחנה מורסות שנוצרו בעכברים בעקבות הדבקה בחיידקי סטפילוקוקוס. החוקרים השתמשו בשיטה מתקדמת של ספקטרומטריית מסות ( (imaging mass spectrometry (IMS ) לזיהויים של חלבונים במורסה. הם מצאו כי החלבון calprotectin נפוץ מאוד וייחודי לאזורי המורסות שנוצרו בעקבות ההדבקה בחיידקים. החוקרים גילו כי תאי מערכת החיסון (הנויטרופילים), הנמצאים בקו ההגנה הראשון במפגש עם החיידקים הפולשים, משחררים לסביבתם את ה- calprotectin. חלבון זה קושר יוני מתכת, ובהם יוני מנגן (Mn2+) ואבץ (Zn2+) החיוניים לחיידק, ובכך מעכבים את גידולו.
חלבון ה- calprotectin נפוץ מאוד בציטופלזמה של התאים הנויטרופילים, והוא משתחרר אל אזור החיידקים מאותם נויטרופילים שמתו והתפרקו בעקבות חשיפה לרעלנים שהחיידקים משחררים. הפעילות האנטי-מיקרוביאלית של calprotectin מתאפשרת באמצעות קשירה של יוני ה- Mn2+ , ויצירת סביבה דלה ביוני מתכת, שאינה מאפשרת את התרבות החיידק. כפי שמגדיר זאת ד”ר סקאר בנימה הומוריסטית – הנויטרופילים זוכים לצחוק אחרונים…
תגלית זו יכולה לשמש בסיס לפיתוחן של שיטות חדשות לטיפול בזיהומים הנגרמים על ידי סטפילוקוקוסים. זאת על ידי שימוש בתרופות הקושרות מתכות וללא תלות באנטיביוטיקות המקובלות. עם זאת, עוד נדרש מחקר רב להבנת ההשלכות של טיפול מסוג זה על החולים.
8 תגובות
היי מישהו יודע מימה מתכת עשויה
למוטי
האם אתה מתכוון למחקרים שנעשו בבית החולים האוניברסיטאי בגאנה, מערב אפריקה? אני לא חושב שאפשר להחשיב את זה בתור מחקר אמיתי. הם ניסו את מי הכסף רק על 60 חולים. אמנם רובם יצאו מכלל סכנה בתוך פחות משבוע, אבל לא נערך מעקב אחריהם לאורך זמן מספיק כדי לקבוע הבראה מוחלטת.
צריך מחקרים נוספים כדי לקבוע את נכונות הטענה
שמי-כסף יכולים לחסל וירוסים.
אין לי ספק לגבי היעילות בחיידקים.
אבל אני חושב שזה לא אחראי לקבוע שמי-כסף יעילים נגד איידס רק על סמך ניסוי כנ"ל.
בכבוד רב
יונתן ארליך
מוטי:
מעניין מדוע עדיין מחפשים תרופה לאיידס
מוטי,
אני לא מכיר מחקר כזה, ולמען האמת התיאור שאתה נותן כאן אינו נשמע הגיוני. אם מי-כסף מחסלים חיידקים בכל מקרה, הרי שפשוט אין לוירוסים חיידקים אותם יוכלו לתקוף, או שהם מתים בתוך החיידקים. אבל מה זה משנה? הרי וירוסים התוקפים חיידקים אינם מזיקים לתאים אנושיים.
אם מי הכסף פוגעים בתאים אנושיים, הרי שהם גם פוגעים בוירוסים – אבל פגיעה פחותה בהרבה מאשר בתאים האנושיים שאנו רוצים לשמור עליהם. למעשה, הם עושים עבור הוירוסים את מלאכתם, והורגים את התאים האנושיים.
אם יש לך קישור למחקר שנעשה במי כסף על חולי איידס, אשמח לקרוא אותו ולהחכים.
לרועי, מיכסף אינם משפיעים אומנם על וירוסים במצב נבגי, אך הם בהחלט מחסלים אותם בתהליך ההתפרצות שבו הם נזקקים למערכת המטבוליזם שלהם או של חידקים שמנוצלים על ידם לצןרך זה. קראתי לא מזמן על מחקר שנעשה במי כסף בחולי איידס. במצב הנשאות… לא היתה כל תגובה. אך ברגע שבו התרחשה התפרצות, הושגה הבראה מושלמת בתוך כ-5 ימים.
המון בריאות,
מוטי
שלום עליזה,
אני בדיוק עובד עכשיו על כתבה בנוגע למי-כסף. לפי המידע שבדקתי עד עתה, מי-כסף אכן קוטלים חיידקים, אך אינם משפיעים על וירוסים (וכמובן שגם לא על תאי סרטן, כפי שמפרסמים חלק מהמפיצים של מי-כסף).
מעבר לכך, מי-כסף יכולים להזיק לגוף, ותועדו מקרים שונים בספרות הרפואית. באחד מהמקרים, החולה נכנס לקומה עד למותו, כתוצאה משתיית מי-כסף במשך ארבעה חודשים בלבד. בנתיחת רקמת המוח התגלו כמויות גדולות של כסף. גם בהזרקה תת-עורית של מי-כסף לעכברים צעירים במשך ארבעה שבועות התקבלה ירידה בגודלם של תאים באיזור במוח הנקרא היפוקמפוס.
בקיצור, מומלץ שלא להשתמש במי-כסף.
יום טוב,
רועי.
בבר אילן יש חוקר שעובד על השפעת יוני ברזל
על יצירת ביופילמים ע"י החיידקים (ד"ראהוד בנין). מסתבר, שחיידקים, שרגישים לאנטיביוטיקה, יכולים ליצור מבנה שנקרה מיצלה והם עוטפים את עצמם המעטפת בלתי חדירה. ככה הם נהפכים למאוד עמידים לאנטיביוטקיה וחומרי חיטוי. זה בעייה בעיקר באביזרים רפואייים בבי"ח אבל גם בתוך הגוף זה קורה. מסתבר שהחיידקים חייבים יוני ברזל חופשיים (שלא קיימים כמעט בגוף, תמיד הם מחוברים לחלבונים) על מנת ליצור את המיצלות, וזה פתח להתקיף אותן איפה שאנטיביוטיקה נכשלת
http://www.biu.ac.il/faculty/banine/research.html
זה מזכיר את השימוש במי-כסף לחיסול חיידקים, תהליך שמשפיע על המטבוליזם של חד-תאיים. מעניין אם יש לכם מידע על אופן הפעולה המדויק של מי-כסף בנוגע לחד-תאיים ווירוסים.