ככל שהמרחק בין הטלסקופ לכדור הארץ גדל, מאפשר הדבר לאסטרונומים לראות עצם בחלל משתי נקודות מבט שונות, ממש כמו זוג העניים שלנו אשר נותנות לנו מבט עמוק יותר
טלסקופ החלל שפיצר. איור אמן נאסא
רעיון מקורי מאפשר לטלסקופ החלל שפיצר לחשב את המרחק בין עצמים רחוקים בחלל, ולאשר את השתייכותם לשביל החלב. מסקרן יותר לדעת שהעצמים הללו הם זוג חורים שחורים שסובבים אחד את השני, ללא ספק מראה נדיר.
טלסקופ החלל שפיצר הוא הטלסקופ היחיד שסובב את השמש מאחורי מסלול כדור הארץ. שפיצר נמצא 70 מיליון ק”מ מאיתנו, והוא ממשיך להתקדם הלאה כל שנה בכ-15 מיליון ק”מ נוספים.
ככל שהמרחק בין הטלסקופ לכדור הארץ גדל, מאפשר הדבר לאסטרונומים לראות עצם בחלל משתי נקודות מבט שונות, ממש כמו זוג העניים שלנו אשר נותנות לנו מבט עמוק יותר, כך ששתי נקודות מבט טלסקופיות יכולות לחשב את המרחק אל אותו עצם בחלל.
אסטרונומים הבחינו שמשהו גורם לכוכב להיות בהיר יותר. המהירות והעוצמה של אותה בהירות מתאים לתופעת-עידוש כבידתי, כאשר הרקע הקדמי של כוח הכבידה של העצם מתמקד באורו של כוכב מרוחק יותר. הם תיארו את האירוע מכדור הארץ, אך גם ניצלו את נוכחותו של שפיצר למבט צולב. הנתונים אשר הגיעו משני המקומות אוחדו והציגו מסקנה נחרצת, העצם נמצא בשביל החלב.
עיוות האור הנוצר כתוצאה מעידוש כבידתי הביא את החוקרים להאמין שהם מביטים בשני עצמים הסובבים אחד את השני, קרוב לוודאי שמדובר בזוג חורים שחורים, אך תיתכן גם אפשרות שמדובר בשני כוכבים שכנים הסובבים סביב מרכז כבידה אחד.
(הערת מתרגם- עידוש כבידתי היא תופעה בה גרביטציה מעצם מאסיבי מאוד מעקמת את קרני האור, בצורה דומה לעדשה. כתוצאה מכך, המסלול של האור מהמקור מתעקם, ומתקבלת דמות מעוותת. התופעה של עידוש כבידתי היא חיזוי של תורת היחסות הכללית שפיתח אלברט אינשטיין והייתה אחד המבחנים הראשונים לאישושה. כיום, תופעה זו מוצאת שימוש רב באסטרונומיה ככלי לבצע תצפיות ולחקור את היקום-מקור ויקיפדיה.)
