חלל, בע"מ

לטוס לירח. לטוס למאדים. להנחית אסטרונאוט על אסטרואיד. עם שאיפות כאלה, האם באמת יש לנאס"א את הזמן לשחק את תפקיד נהג האוטובוס אל תחנת החלל הבינלאומית? העומדים מאחורי תעשיית החלל החדשנית הפרטית טוענים שהם יכולים לבצע את העבודה השחורה טוב וזול יותר, והשנה, תקבל כנראה נאס"א את הצעתם

מאת סאם הואו וורהובק
צילום: ג'ון ב. קארנט

הכתבה פורסמה בגליון ינואר 2010 של כתב העת Popular Science על מהדורותיו בשפות השונות, כמובן שהדבר היה לפני ההחלטה על קיצוץ תקציב נאס"א דבר שהופך את התעשייה לעוד יותר רלוונטית

הספירה לאחור. 15 באוקטובר, 2009: ה-SpaceShipTwo - הרקטה של וירג'ין אטלנטיק (Virgin Atlantic), שעוצבה כקליע, יושבת בהאנגר של חברת סקיילד קומפוזיטס (Scaled Composites) במוהאבי, קליפורניה, ממתינה להיצבע לקראת מופע הבכורה הציבורי שלה בדצמבר. צילום: Popular Science
הספירה לאחור. 15 באוקטובר, 2009: ה-SpaceShipTwo - הרקטה של וירג'ין אטלנטיק (Virgin Atlantic), שעוצבה כקליע, יושבת בהאנגר של חברת סקיילד קומפוזיטס (Scaled Composites) במוהאבי, קליפורניה, ממתינה להיצבע לקראת מופע הבכורה הציבורי שלה בדצמבר. צילום: Popular Science

מי שנוסע על הכביש המהיר לכיוון נמל האוויר והחלל מוהאבי, 112 ק"מ במדבר צפונית ללוס אנג'לס, מקבל תחושה שהוא נוסע בעולם של רוחות רפאים. מטוסי סילון 747 ו-DC-10 של חברות תעופה שעברו מן העולם, יחד עם מטוסי 727 קטנים יותר ומטוסי DC-9, חלקם מפורקים, נחים על פיגומים, נראים ממרחק של קילומטרים, קפואים ועזובים. לצד הכביש, בכניסה לשדה התעופה חונה מטוס Convair 990 שיוצר בשנת 1962, שהתחיל את חייו כמטוס נוסעים של חברת אמריקן איירלנייס. עכשיו שורקות הרוחות דרך המנוע וציפורים מקננות בפתחי הגלגלים שלו.

מוהאבי הוא בית קברות, מקום בו מסיימים מטוסי נוסעים מסחריים את "חייהם". אבל באוקטובר האחרון, ביום בו נסעתי לבקר שם, היו בשמיים הכחולים והרחבים ממעל חיים, והמראה היה מרשים יותר מזה של מטוס הנוסעים החדשני ביותר. ראיתי מעין קטמרן מעופף חוצה את השמיים ממזרח למערב. כשהוא התקרב, הוא נראה כמו שני מטוסי מנהלים הטסים במבנה כשהם נושקים כנף. מקרוב יותר, ראיתי שמדובר בשני מרכבים תאומים המחוברים ביניהם בכנפיים עיליות גדולות, מעט מוטות. בכנף החיצונית של כל מטוס היו מותקנים שני מנועי סילון שקטים. כלי הטיס שהסתכלתי עליו היה חללית האם איב של וירג'ין, משטח ההמראה המוטס לרקטות קטנות יותר שבשנים הקרובות, כך טוענים אנשי וירג'ין גלקטיק ( (Virgin Galactic, יתחיל להטיס נוסעים משלמים לחלל.

הדמיה של טיסת החללית הפרטית ספייסשיפ 2. איור: וירג'ין גלקטיק
הדמיה של טיסת החללית הפרטית ספייסשיפ 2. איור: וירג'ין גלקטיק
הטיסה של איב, הנקראת על שם אימו של ריצ'ארד ברנסון, מייסד וירג'ין, מעל מטוסי הנוסעים הזקנים, שצבעם דהה תחת השמש הקופחת, הייתה הסימן הברור היחיד לקיום נמל חלל בשדה התעופה. יבוא יום בו ימריאו נוסעים ממוהאבי ומנמלי חלל אחרים, עם מסופים תת-קרקעיים מהודרים וספינות חלל מבריקות יעמדו, מוכנות לשיגור. אבל כיום, כדי לראות מה באמת מתוכנן להיות עתיד חלקת המדבר הקטנה הזאת, צריך לעבור דרך דלת נעולה בגדר שרשראות ואל תוך האנגר גדול, שם נמצאת הליבה של חברת סקיילד קומפוזיטס, חברת החלל העומדת מאחורי איב, וכל ציוד החלל העתידני של וירג'ין גלאקטיק. טכנאים בסרבלי עבודה וחלוקי מעבדה לבנים רחשו סביב ספינת החלל כמו דבורים סביב חלת דבש. כשהם עובדים עם אקדחי מסמרים, אקדחי דבק חם, משייפות ומשאבות אבק, עסוקים בבניית השכבות החיצוניות של אב-הטיפוס של SpaceShipTwo – כלי טיס באורך של 18 מ' עם כנפיים נוצתיות שווירג'ין תכננה לחשוף בדצמבר. כלי הטיס הזה הוא חלק מהתוכנית הגדולה של החברה לפתוח את הטיסה לחלל, אם לא בפני כל הציבור הרחב, לפחות בפני חלק מעט נרחב יותר של האנושות ממה שניתן היה אפילו לחלום בעבר.

ג'ים טיי, מהנדס אווירונאוטיקה ומהנדס הפרויקט הראשי של ה-SpaceShipTwo, ייעץ לי לצעוד בזהירות, בשעה שהוא הציע לי לסייר בתא שיועד להכיל ששה נוסעים בספינת החלל. כשהיא תגיע לחלל, הסביר לי טיי, יוכלו הנוסעים לרחף מסביב ולהביט החוצה מהחלונות על כדור הארץ. ברט רוטאן, מייסד חברת סקיילד קומפוזיטס עשה ב-2004 היסטוריה, כאשר הטייס בריאן ביני הטיס את אב-הטיפוס המקורי שלו, SpaceShipOne, למסלול תת-לווייני כדי לזכות בפרס Ansari X, בסך עשרה מיליון הדולרים. מסלול הטיסה של ממשיכו, ה-SpaceShipTwo הגדול פי שלושה, יהיה דומה: איב משחררת את כלי הטיס בגובה של כ-15,240 מ' ומערכת המופעלת על ידי תחמוצת חנקן משלבת חמצן עם דלק גומי רקטי מוצק, ומציתה את המבער למשך כ-90 שניות, בעצמה המספיקה כדי להטיס את ספינת החלל למסלול השיוט שלה הנמצא בגובה של כ-115,800 מ', שם יוזמנו הנוסעים לעשות את מה שבמטוסי הנוסעים הרגילים מזהירים אותנו מפניו: לשחרר את חגורת הבטיחות.

גם אתם תוכלו, אומרים אנשי וירג'ין, להצטרף לטיסץ החלל הזאת במחיר 200,000$ בלבד, אולי אפילו כבר בשנה הבאה, אם כי וויל ווייטהורן, נשיא החברה אומר שכבר עכשיו תצטרכו לקחת מספר אחרי 300 הנוסעים שכבר הפקידו פיקדון כספי כדי להבטיח את מקומם. לעת עתה, תיירי חלל (מונח שהתעשייה מאוד לא אוהבת, ומעדיפה לקרוא להם "משתתפי טיסת חלל" או "חוקרי חלל") הם אבן הפינה של המודל העיסקי של וירג'ין. אבל בעוד נאס"א נאבקת לממן את החלומות הרחוקים שלה למשימות אל הירח ומעבר לו, וכשספינת החלל שלה בדרך לפרישה, רואים פה וירג'ין ועשרות יזמי טיסות חלל פרטיות אחרים הזדמנות פז לעשות משהו בסיסי וריווחי בהרבה. מעבר להטסת נוסעים עשירים אל המסלול בחלל, אומר ווייטהורן, תוכל וירג'ין גם לשגר רקטות ולוויינים לחלל, לספק תחבורה זולה יחסית למדענים שרוצים לבצע בחלל ניסויים בתנאים ללא כוח משיכה, ואפילו לייסד תכנית אימון פרטית לאסטרונאוטים. מנקודת המבט הזאת, תיירי החלל הופכים ליותר מסתם עשירים היוצאים לחוות חוויה מדהימה רק לשם ההנאה, אלא גם כמי שיממנו את התקדמות המחקר בחלל. זוהי למעשה הפרטה של תעשיית החלל.

בזמן שטיילתי ברחבי החללית, חשבתי על כך שלפני 100 שנה התחילו בני האדם לעכל את העובדה שהאדם יכול למעשה לעוף, ורבים התייחסו אל הטיסה כבידור לעשירים המעטים. "הציבור מעריך יתר על המידה את האפשרויות הטמונות באווירון, ומדמיין שבעוד דור הוא יוכל לטוס ללונדון בתוך יום", כתב בשנת 1908 וויליאם פיקרינג, פרופסור לאסטרונומיה באוניברסיטת הארוורד; "זה בלתי אפשרי בעליל".

יוסטון, יש לנו פתרון

תכנית העבודה של נאס"א מלאה בסימני שאלה. האם הנשיא והקונגרס ייאשרו לה להמשיך עם תכניות להנחית שוב אסטרונאוטים על הירח? או להטיס אותם אל המאדים? או לאסטרואידים? או לאף אחד מהם? אבל מה שבטוח הוא, שמעבורת החלל נמצאת לקראת סיום תפקידה. המשימה האחרונה המתוכננת למעבורת החלל האמריקנית תסתיים השנה, למרות שרוב המשקיפים מצפים שהיא תשאר בשירות פעיל גם בשנת 2011.

ישנן כמה משימות בסיסיות בעלות פוטנציאל רווח גבוה שפרישת המעבורת תותיר מאחוריה עבור חברה פרטית שתהיה מוכנה ומסוגלת להיכנס לחלל שיווצר, בהן העברת משאות וניסויים מדעיים, שיגור ותיקון לוויינים, ואפילו לנקות קצת מ"זבל החלל" המרחף סביב לכדור הארץ כמו שרידי אוניות טרופות באוקיינוס. העבודה אינה זוהרת כמו הטסת בני אדם לחלל כדי לחוות הרפתקה חסרת משקל. יזם נועז אחד טוען, לדוגמה, שהוא מסוגל לארגן טיול אל הצד הרחוק של הירח וחזרה בסכום צנוע של כ-100 מיליון דולר בלבד לכרטיס. אבל המשימות הלוגיסטיות הבסיסיות חשובות ביותר גם הן, ואם החברות הפרטיות יוכיחו שהן מסוגלות לבצע אותן, הן יוכלו ליצור את עמוד השדרה של תעשייה חדשה לחלוטין.

במסגרת תוכנית שירותי התחבורה הלווינית המסחרית שלה (COTS – Commercial Orbital Transportation Services), נאס"א אישרה כבר חוזים גדולים עם שתי חברות אמריקניות פרטיות, SpaceX, המובלת על ידי אלון מאסק, אחד ממייסדי PayPal, ויצרנית הלוויינים Orbital Sciences Corporation, הכוללים לפחות 20 נסיעות המיועדות להעביר אספקה לתחנת החלל הבינלאומית בשש השנים הקרובות. ערך החוזים צםוי להיות שלושה מיליארד וחצי דולר, אם החברות יעמדו בדרישות הביצוע, כולל מבחני מנועים ומדחפים מוצלחים. העובדה הזאת הגבירה את המוטיבציה אצל מנהלי החברות שהצטרפו לפרויקט. "להסעת מטענים אין אומנם הילה זוהרת", הסביר בחודש יוני פרנק קולברטסון, הסגן הבכיר של נשיא חברת אורביטל, לפאנל מיוחד שכונס לבקשת הנשיא אובמה כדי לדון בתכנית העבודה העתידית של נאס"א. "אבל זהו כורח מציאות אם אנחנו רוצים לוודא שארצות הברית תמשיך לטוס בחלל".

יש גם תמריץ נוסף שעשוי להאיץ את התפתחות הפעילות המסחרית בחלל. בעוד הבית הלבן והקונגרס עוברים על פרטי דוח חדש שהופק מהפאנל, המוכר כוועדת אוגוסטין, המבהיר שבטווח הביניים שלאחר השבתת המעבורת לא תהיה לנאס"א שום דרך להגיע אל תחנת החלל; עובדה המעניקה מונופול לרוסיה, אשר גובה 35 מיליון דולר למושב בטיסה מתיירי חלל פרטיים, ומנאס"א – 51 מיליון דולר. ארצות הברית כבר חתמה על עסקה בסכום של 306 מיליון דולר לארבע טיסות בלבד אל תחנת החלל הבינלאומית, על מעבורת החלל סויוז (Soyuz), ולנוכח העובדה שהם כאמור מונופול, אין לרוסים שום סיבה הגיונית שלא להעלות את מחיר הכרטיס אחרי שהעסקה תסתיים ב-2013.

התשלומים האלה יכולים להפוך לכדורגל פוליטי, או אפילו לעניין בעייתי אם שתי המעצמות יכנסו לקונפליקט בעל משמעות באחד מהאזורים החמים מבחינה גאופוליטית כמו גאורגיה או אירן. תקופה שבה תהיה המעבורת הרוסית שחקן יחיד בתחום היא בלתי נמנעת, אלא אם כן תנקוט ארצות הברית בצעד המאוד בלתי סביר ותזנח את הניסויים והמחקרים בתחנת החלל שעלו לה מיליארדי דולרים לא תהיה לה ברירה אלא לשלם.

כדי שהמצב המאוד לא נוח הזה יזהר באור בהיר יותר על מסכי הראדר הפוליטיים, מציינים את העובדה שקיימות חברות פרטיות כמו SpaceX – הטוענות בעקשנות שיש להן תוכניות ביצוע מוכנות להטיס אסטרונאוטים על כלי טיס אמריקניים מהר ובזול יותר מכל מה שיש לנאס"א בתהליכי ביצוע. מאסק אומר שה-Dragon של SpaceX – מעבורת חלל לשימוש חוזר שתוכננה להעברת מטענים וצוות למסלול לווייני – יוכל לבצע טיסות לתחנת החלל ב-20 מיליון דולר למושב. "אני מוכן להתחייב על מקסימום שלוש שנים מרגע ההוראה", הוא אמר בחודש נובמבר האחרון. כמובן אם הוא יקבל הסכם רב שנתי מוצק. מספר חברות נוספות מתחרות באופן אגרסיבי על חלקים מעוגת ה-COTS. בסופו של דבר – החלקים האלה יהיו שווים מיליארדי דולרים אם – ושוב, יש כאן סימן שאלה גדול – אם החברות הפרטיות יצליחו לקיים את ההבטחות שלהן ולעמוד בדרישות הביצוע.

על פי מדד השקעה, יש בשוק באופן מובהק יותר אופטימיות מאי פעם, בכל הקשור ליכולת של התעשייה הפרטית לבצע את העבודה, הן בהטסת נוסעים והן בהעברת מטענים. לא כולם מאמינים, כמובן. אפילו כמה מהתומכים הקבועים בשוק הפרטי בקונגרס מביעים ספקנות לגבי שילובן של חברות פרטיות בפרויקטים ממשלתיים בחלל. אורביטל איבדה שליטה על רקטת טאורוס שנשאה לוויין קטן של נאס"א; רקטת הפלקון 1 של SpaceX נכשלה בשלושה ניסיונות לפני שהיא הצליחה לשגר מטען דמה למסלול לווייני; ובמקרה הטרגי ביותר, נהרגו ב-2007 שלושה עובדי סקיילד קומפוזיטס כשמיכל של דלק הנעה רקטי התפוצץ במהלך ניסויים במתקן. "על אף ניסיונותיהם הטובים ביותר, כמה ארגונים פרטיים לא הצליחו להביא לידי מימוש תוכניות לשיגור כלים", אומר הסנטור הרפובליקני ריצ'ארד שלבי מאלבמה, שיש לו מספר מועסקים גדול בנאס"א. "כל תשבוחות שיעניקו התומכים לא יכולות למחוק את האמת הכואבת של הביצועים הכושלים".

התעשייה הפרטית לא תיקח אותנו אל הירח – נקודת הסכמה כמעט מוחלטת בקרב הבכירים בתעשייה. מה שהיא כן יכולה לעשות הוא לבצע משימות לטווח הקצר יחסית בעוד נאס"א תתמקד במרחבים הרחוקים יותר של החלל. "הרציונל כאן הוא שאם נאס"א רוצה להגיע רחוק, היא צריכה לעשות את העבודה הקשה ולהשאיר לשוק הפרטי את העבודה הפשוטה יותר. טיסת חלל מאויישת היא אומנם לא דבר פשוט, אבל זה משהו שאנחנו כבר עושים חמישים שנה", אומר ברטון אלכסנדר, נשיא הפדרצייה של החברות העוסקות בטיסות החלל המסחריות, היושבת בוושינגטון די.סי. "נאס"א יכולה למעשה להתמקד בביצוע ה"עבודה המגניבה" – מאדים, אסטרואידים והלאה – "ובטווח הארוך, תקום תעשייה שהיא לא בנויה רק על נאס"א. נאס"א הופכת למשתמש, לא הספק הבלעדי".

שלושה-עשר אסטרונאוטים לשעבר של נאס"א, שביצעו 42 משימות חלל, ממשימות ג'מיני ואפולו למעבורת החלל ותחנת החלל הבינלאומית, תמכו אף הם בגישה הזאת במאמר פובליציסטי שהתפרסם בוול סטריט ג'ורנל בחודש אוקטובר האחרון. "אנחנו מאמינים שהסקטור המסחרי מסוגל לבצע באופן מלא ובבטיחות את המשימה החיונית של תחבורה מאויישת למסלול לווייני נמוך" כתבו האסטרונאוטים. סוכנות החלל, הם אמרו, "צריכה להשקיע את המקורות הייחודיים שלה כדי לדחוף קדימה את גבולות חקר החלל ולא בסלילה מחדש של הדרך לטיסה של מסלול לווייני אותו חצתה כבר לפני חצי מאה".
פאנל אוגוסטין שרטט באופן בהיר גם כן מסלול העברה של אסטרונאוטים לשם. "נאס"א צריכה לחקור את החלל החיצון ולעשות דברים חדשים", אמר יו"ר הפאנל, נורמן אוגוסטין, היו"ר לשעבר ומנכ"ל חברת לוקהיד מרטין. זה יותיר את משימות מסלול הלוויין הנמוך "למאמץ מסחרי, להשקפתנו".

תוכנית ב' של האנושות?

גרמו ליזם חלל לדבר על ה"מדוע" של תיירות החלל, ושאיפות גדולות יתחילו לצוף על פני השטח. "אנשים רבים שואלים, כמובן: מדוע לבזבז כסף בכלל, עם כל הבעיות שיש לנו כאן על כדור הארץ?" אומר מאסק. "אבל לא רק שיש דברים משמעותיים שאנחנו יכולים ללמוד מהיקום ומקומנו בתוכו, כשאנחנו יוצאים לחלל; יש הרבה דברים שאנחנו יכולים ללמוד על כדור הארץ עצמו". הוא מצביע על שינויי האקלים, דלדול האוזון, זיהום. "ואם אתם באמת רוצים ללכת על התמונה הגדולה ", מוסיף מאסק, שבאופן מובהק אוהב בעצמו ללכת על התמונה הגדולה, "אני חושב שדוקא חשוב מאוד שנתחיל להתקדם בהרחבת החיים אל מחוץ לכדור הארץ ושנתחיל להתייחס אל עצמינו כאל יישות רב כוכבית".

מאסק לא פסימי לגבי החיים על כדור הארץ. "הסיכויים הם מצויינים שנתקיים במצב טוב במהלך המאות הקרובות", הוא אומר, אבל "תמיד קיים סיכוי לאסון מעבר לפינה, דבר נורא שקורה – כמו סופר-הר געש או וירוס קטלני, מטאוריט, או איזו המצאה מדעית שתיצור חור שחור מיניאטורי". קיום חיים על פני כוכבי לכת נוספים, על פי מאסק, הוא כמו פוליסת ביטוח ענקית לאנושות.

"אתה לא קונה ביטוח חיים בגלל שאתה מאמין שאתה הולך למות מחר. אבל אתה רוכש אותו כדי להתכונן למקרה כזה". בסך הכל, מתוכננות לחברות הפרטיות יותר מ-40 טיסות חלל במסלול לווייני, מאויישות ובלתי מאויישות, עד לשנת 2014 [ראו "מי עומד בראש?"] . חברת מסטן ספייס סיסטמס (Masten Space Systems) הקליפורנית, שזכתה לאחרונה בפרס מיליון הדולר בתחרות לביצוע סימולציה של נחיתה על הירח שהתקיימה בחסות נאס"א, מקווה להשלים בסופו של דבר כלי בלתי מאוייש לחקר הירח. ג'ף בזוס, מייסד amazon.com שלח לוויינים בלתי מאויישים לטיסות מבחן במסלול תת-לווייני מעל שטח הנמצא בבעלותו במערב טקסס. הוא גם מתכנן תוכניות ארוכות-טווח למעבורת חלל פרטית הממריאה ונוחתת אנכית. באתר האינטרנט של חברת החלל שלו, בלו אוריג'ין (Blue Origin), נאמר שהחברה עובדת "בסבלנות ובצעד-אחר-צעד" כדי להפוך את הטיסה לחלל ואת חקר מערכת השמש לזולים יותר. בינתיים, צופה המיליארדר רוברט ביגלו, המייסד של באג'ט סוויט אוף אמריקה Budget) (Suites of America, שבעתיד יהיה ביקוש גדול ל"מלונות החלל" שלו, והוא כבר שלח לחלל שני אבות-טיפוס של מבני חלל מתנפחים.

דגם מצוייר של הטיל המאויש המתוכנן LYNX. איור: Popular Sceince
דגם מצוייר של הטיל המאויש המתוכנן LYNX. איור: Popular Sceince

זה נכון שאף כלה עוד לא התייצבה על מסלול הטיסה הלווייני כדי ללבוש בחלל את שמלת הכלה של המעצב היפני ארי מאטסוי; ושאף זוג צעיר עוד לא זכה לבלות את ירח הדבש שלו על הירח. עם זאת, אומרת וירג'ין גלאקטיק שהיא עומדת בדיוק בלוחות הזמנים עם תוכניות ה-SpaceShipTwo, שייבנו על פיה עוד חמישה כלים נוספים אם יצליח אב-הטיפוס לעמוד ברגולציות הממשלתיות המפקחות על טיסות החלל המסחרית. ובמרחק של כמה האנגרים מההאנגר של ה-SpaceShipTwo, עובדת חברת XCOR Aerospace על , ה-Lynx, ספינת החלל שלה לטיסות מסלול תת-לווייני.

ג'ף גריסון, נשיאה של XCOR, שהשתתף בוועדה של אוגוסטין, מפתח מגוון של מנועי רקטה זולים ששורפים מגוון סוגי דלק. אבל מה שהכי מעניין את הנוסעים הפרטיים הפוטנציאליים הוא שה-Lynx, יכול לשאת שני אנשים בלבד – טייס ולקוח. "הגישה שלנו שונה מאוד מזו של וירג'ין גלאקטיק", הסביר לי גריסון, בעל המראה המלאכי משהו, מאוחר בצהרי יום אחד כשישבנו במודל הפיברגלאס של תא הטייס של ה-Lynx. "לנוסעים שלנו תהיה חוויה יותר של אמיתית; כי אצלינו הם ירגישו ממש כמו אסטרונאוטים".

מותנעים. שריפת חמצן נוזלי וקרוסין, המנוע הראשי של ה-Lynx של XCOR פולט להבות במהלך מבחן שהתקיים בחודש מרץ האחרון במדבר המוהאבי. צילום: Popular Science
מותנעים. שריפת חמצן נוזלי וקרוסין, המנוע הראשי של ה-Lynx של XCOR פולט להבות במהלך מבחן שהתקיים בחודש מרץ האחרון במדבר המוהאבי. צילום: Popular Science
אבל מכל היזמים ששוחחתי איתם, מאסק היה האוונגליסט הקולני מכולם. "החיים לא יכולים להיות רק ניסיון לפתור בעיות", הוא אמר. "כלומר, אם כל מה שנעשה בחיים זה לפתור עוד בעיה מחורבנת, זה מדכא. אנחנו צריכים לעשות דברים שנותנים לאנשים השראה".

משום מקום

חזרה בסקיילד קומפוזיטס, טיי הוביל אותי אל תוך תא הטייס של ה-SpaceShipTwo. זה היה בוקר מוקדם ורגוע מעל המוהאבי, השמיים מעל דרום קליפורניה היו כחולים ללא רבב, כשהרגשתי את המנועים מותנעים והקשבתי לטייסים סופרים לאחור להמראה. החל צבע השמיים תוך כדי טיסה כלפי מעלה לגובה של 10,000 מ' להפוך לאפור, לארגמן, לסגול, לכחול כהה, ואז הם הפכו לכמעט שחורים; נהניתי ממראה מרהיב מהחלון. יכולתי לראות את חצי האי של באחה קליפורניה ואת חצי האי של איזור מפרץ סן פרנסיסקו, את קצה הר וויטני (הפסגה הגבוהה ביותר ב-48 מדינות ארה"ב המרכזיות), את האוקיינוס השקט האינסופי, ואת עגלגלות כדור הארץ.

למעשה, לא ממש דייקתי בכמה מהפרטים. בדיוק כמו מטוסי הנוסעים הישנים לאורך מסלול ההמראה, ה-SpaceShipTwo לא זזה סנטימר אחד בנמל האוויר והחלל של מוהאבי. אני הייתי בתוך סימולטור, מטרים ספורים מהעובדים ואקדחי המסמרים. עם זאת, הייתי עדיין שבוי בחווייה. עכשיו כדור הארץ היה מוקף טבעת של אור כחול בהיר, והוא היה שקט באופן מדהים. טיי הצביע כלפי מעלה, והתקשיתי שלא לחייך יחד איתו. "יפה כאן למעלה, נכון?" הוא שאל. הייתי חייב להנהן.

* סאם הואי ורהווק, לשעבר כתב של הניו יורק טיימס והלוס אנג'לס טיימס, חי בסיאטל. הוא כותב ספר על ה"דה הבילנד קומט" (מטוס הנוסעים הסילוני הראשון בעולם) ועל הבואינג 707.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

6 תגובות

  1. נקווה לתעשיית חלל פרטית הגונה לפני ש-"נפילת המלאכים" יתממש…

  2. מצוין!
    כבר המון זמן אני מחכה לראות פה כתבה מעמיקה על הנושא הזה.
    תודה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן