טענה מקובלת בשם הצדק החברתי היא כי יש להעביר כספים מהעשירים לעניים. ההגיון שעומד מאחורי טענה זו הוא שלעשירים די והותר כסף וכי העברת כספים מהונם לשכבות החלשות לא תפגע במעמדם הכספי
טענה מקובלת בשם הצדק החברתי היא כי יש להעביר כספים מהעשירים לעניים. ההגיון שעומד מאחורי טענה זו הוא שלעשירים די והותר כסף וכי העברת כספים מהונם לשכבות החלשות לא תפגע במעמדם הכספי. הם ממילא ישארו בעושרם(אם כי בהיקף מצומצם מעט) והנזקקים ישפרו את מצבם הכלכלי. האמצעי המקובל לעשות זאת הוא דרך מנגנון המיסוי, קרי הגדלת נפח המיסוי הנגבה מהם.
מה שקורה בפועל הוא שעשיית צדק עם רובד אוכלוסיה אחד גורמת לאי עשיית צדק לרובד אחר(משחק סכום אפס).הרי אותה שכבה אמידה עובדת קשה ומשקיעה מאמצים ניכרים להרוויח את הונה(חלק גדול מאוכלוסיה זו עושה את כספו בכל זאת ביושר).כתגובה למיסוי הגבוה וכדי לצמצמו בעלי ההון או שיצהירו על הכנסה נמוכה וינהלו ספרי חשבונות כפולים או שיוציאו את כספם ואת מפעליהם מחוץ לגבולות המדינה. ההפסד למדינה הוא כפול.הפסד אחד הוא בהוצאת הכספים מהמדינה והפסד שני הוא בכך שחייבים להקים יחידות מיוחדות שכל עיסוקן הוא מעקב אחר כל אותם מעלימי מס ומבריחי הון.המשמעות היא הגדלת המנגנון,מה שעולה גם כן כסף,שעה שאותם עובדים יכולים לתרום את חלקם בתחומים אחרים. עדיף שהכספים ישארו בארץ ויושקעו בהקמתם של מפעלים חדשים ובכך תפתחנה אפשרויות תעסוקה נוספות והקמת קרנות רווחה פרטיות לתמיכה בנזקקים ובכך יובטח שכספים אלה אכן מנוצלים על ידי הנזקקים כראוי. גובה המיסוי חייב להקבע על פי אותו גבול שמעבר לו הנישומים מתחילים לחשוב על העלמות ולבצען בפועל.מתבקשות מכך שתי מסקנות והן:
א.בקביעת גובה המיסוי יש לחשוב גם על הטווח הארוך ולא רק על הקרוב-מה הנזק הפוטנציאלי מגביית יתר.
ב.צדק חברתי המושג במחירם של עיוותים כלכליים עדיף שלא ייעשה בכלל.המחיר גבוה מדי.
