תודעה קולקטיבית מתארת מצב בו קבוצה של יחידים חולקים חוויות, זיכרונות ותחושות. הפרטים השונים בקבוצה נפרדים זה מזה באופן פיזי אך בתודעתם הם חלק מישות אחת החווה את העולם, זוכרת וחשה באופן אחוד. רעיון מעניין, מוזר ומורכב זה הפך לנפוץ ביצירות מדע בדיוני
אריאל בריזון, גלילאו. באדיבות הכותב ובאדיבות מערכת גלילאו
תודעה קולקטיבית מתארת מצב בו קבוצה של יחידים חולקים חוויות, זיכרונות ותחושות. הפרטים השונים בקבוצה נפרדים זה מזה באופן פיזי אך בתודעתם הם חלק מישות אחת החווה את העולם, זוכרת וחשה באופן אחוד. רעיון מעניין, מוזר ומורכב זה הפך לנפוץ ביצירות מדע בדיוני. שתי קטגוריות נפרדות של יצירות מד"ב מאפשרות לנו לבחון את הרעיון מזוויות ראיה שונות ומשלימות. בסיפורים העוסקים במפגש או עימות עם תרבויות לא אנושיות משמשת, במקרים רבים, תודעה קולקטיבית יסוד לתיאור של יצורים זרים ושונים באופן בסיסי מבני האדם. יצורים שאינם מכירים בעצמם כאינדיבידואלים ומתפקדים רק כחלקים מקבוצה. ביצירות מד"ב מסוג אחר, אלו העוסקות בניסיון לחזות חברה אנושית עתידית, מתוארת לעיתים תודעה קולקטיבית המהווה שלב חדש בהתפתחותו של האדם. הרעיון של איחוד החברה האנושית על ידי חיבור ישיר בין מוח האדם לרשת תקשורת ממוחשבת מוביל, בתיאורים הללו, לשינוי אופיו הבסיסי של האדם ולשינוי באופייה של החברה האנושית. בשני המקרים משמשת התודעה הקולקטיבית ניגוד או מראה מולה נבחנת תודעתנו האנושית והדיון מעלה תהיות לגבי עצם מהותה של האחרונה.
עבור חובבי מד"ב רבים המושג תודעה קולקטיבית מקושר עם סדרת "מסע בין כוכבים" והגזע המכונה Borg. גזע זה מורכב מיחידים שהם חצי אדם וחצי מכונה החולקים תודעה קולקטיבית. הבורג, כיחידים, אינם חווים רגשות ותשוקות ואין כל טעם בניסיון לתקשר איתם. לפרטים בחברה זו אין משמעות והם משרתים את התודעה הכללית המאחדת אותם. הם קרים, מכאניים, בעלי רצון אחד ונטולי ספקות והרהורים. כאשר אחד מהם מת (בדרך כלל לאחר קרב מרשים עם צוות האנטרפרייז) מופיעים אחיו לקולקטיב כדי להשיב רכיבים בעלי ערך שנותרו על גופתו. ניכר כי אין להם כל עניין בחייל שנפל בשדה הקרב. היחיד הוא פרט שולי עבור המכלול ואובדן חייו משול לנשירת שערה מראשו של אדם. הבורג הם אויב מושלם שאיננו מאפשר שום הזדהות רגשית של הצופה. ברור ומובן שיש להלחם בהם עד חורמה ולהתנגד לניסיונותיהם לשלול מבני האדם את האינדיבידואליות שלהם. הנקודה הבולטת כאן היא שהניגוד העמוק בין הבורג לבני האנוש, המוביל למלחמה ביניהם, עומד כולו על יסוד היות הבורג חברה בעלת תודעה קולקטיבית ורצונם להרחיב את הקולקטיב. הניגוד הוא כה עמוק עד כי בהמשך הסדרה נאלצו הכותבים לייחס, בכל זאת, מוטיבים אינדיבידואליים לבורג ואף להעניק להם מלכה המגלמת את התודעה הקולקטיבית באישיות אינדיבידואלית. התרגיל היה הכרחי, שהרי אינטראקציה עם גזע מוחלט בדעתו ואחוד במטרתו אינה משאירה מקום רב להתפתחות עלילתית שהנה מורכבת יותר ממלחמה כוללת ותו לא.
לא בכדי בחרו כותבי מסע בין כוכבים לקדם את העלילה דווקא על ידי הוספת מלכה לבורג. למרות שניתן היה למצוא דרכים אחרות, שאלו הכותבים דימוי זמין מן היצורים הקולקטיביים המוכרים לנו על כדור הארץ: החרקים. סוגים שונים של נמלים, דבורים וחרקים אחרים מתקיימים במכלולים קבוצתיים. אגב, יוצרי הסדרה שקלו ברצינות להציג את הבורג כגזע של חרקים אך פנו לייצוג של אדם-מכונה משיקולי תקציב. בהקשר של חרקים קשה לדבר על תודעה, אך ניתן בהחלט להראות כי מדובר בקולקטיב של יחידים הנטמעים במכלול וכי מכלול זה עולה על סך חלקיו ומהווה אחדות המובחנת מפרטיה. חישבו למשל על טור של נמלים המתפתל מהקן אל אתר בו יש מזון. הטור חוצה מכשולים שונים ואם נפריע לו על ידי הצבת מכשול חדש הוא ימצא נתיב חלופי. יכולותיה של כל נמלה בודדת מוגבלות מאד. לנמלים אין מוח (או מרכז עצבי משמעותי) ולא ניתן לייחס להן יכולת לפתרון בעיות מורכבות. הנמלים עוקבות בתנועתן אחרי אותות ריח שמשאירות נמלים אחרות. כל נמלה ממלאת אחרי רצף של פקודות בסיסיות המוטבעות בקוד הגנטי שלה. לדוגמה: עקבי אחר ריח ולכי בעקבותיו, בהיעדר ריח המשיכי באותו כיוון עד מציאת סימני ריח חדשים, אם התרחקת מדי חזרי על עקבותיך וכו'. הטור המתהווה הוא תולדה של כל הנמלים הממלאות אחר הפקודות הבסיסיות יחד. הטור אינו קיים ב"תודעתה" של אף נמלה, הוא תוצאה של הקן כמכלול. הטור מייצג את "רצון" הקן במובן מסוים והתגברות על מכשול חדש היא תולדה של יכולותיו של הקן כולו. הקן עצמו מהווה ישות נפרדת העולה ביכולותיה על הפרטים המרכיבים אותה.
הענף האבולוציוני הכולל את החרקים נפרד מהענף המוביל אל האדם בשלב מוקדם מאד באבולוציה. יש הטוענים כי המרחק האבולוציוני והשוני המהותי במבנה הם העומדים בבסיס סלידתם העמוקה של רוב בני האדם מחרקים. השימוש במאפיינים של חרקים לתיאור גזעים חוץ ארציים מנצל את הסלידה הבסיסית מצורתם החיצונית עם הריחוק התפישתי מאופי התנהגותם הקולקטיבי. בספרי מד"ב רבים מתוארים גזעים בעלי דמות חרק. כמעט בכל הספרים הללו, עד לנקודה מסוימת בזמן, החרק הוא האויב המוחלט – דוחה במראהו וזר בתפישותיו. דוגמה מפורסמת אחת מצויה בספרו של רוברט היינלין "לוחמי החלל" (1959) בו נלחמת האנושות בגזע חרקים רצחני. בספר זה כמו בספרי וסרטי מד"ב רבים משנות החמישים נעשה שימוש בדימוי שהתאים לאווירת החשדנות הפוליטית שאפיינה את התקופה. האופי הקולקטיבי של האויב המתואר בהם תאם את תפישתם של הכותבים האמריקאים לגבי רוסיה הקומוניסטית. המלחמה של האינדיבידואל ה"חפשי" בקולקטיב השואף להרע לו נתפשה בתקופה זו כמאבק הבסיסי והצודק ביותר.
בשנות השישים והשבעים חל שינוי מהותי בכתיבת מד"ב ולימים כונו יצירות התקופה "הגל החדש". בתקופה זו נפרצו מוסכמות וגבולות רבים והונח היסוד למד"ב בעל מורכבות גבוהה. דוגמה מעניינת, אם כי מאוחרת יותר, לשינוי התפישה בהקשר של רעיון התודעה הקולקטיבית נמצאת בספר הראשון בסדרת "המשחק של אנדר" (1985) של אורסון סקוט קארד. גם בעלילתו של ספר זה מותקפת האנושות על ידי גזע של יצורים דמויי חרקים. אך לקראת סיומו של הספר מתעבה העלילה ונגזרות משמעויות עמוקות יותר מעצם היות התוקפים גזע בעל תודעה קולקטיבית. השונות של האויב הופכת מן הסיבה הבסיסית למלחמה בו לבסיס אי ההבנה אותו. תובנה זו מהווה בסיס להמשך הסדרה בה נבחנת שאלת השונות בין גזעים מזוויות רבות.
קשה למקם את הנקודה בזמן, אך נדמה שהשאלות המורכבות סביב נושא התודעה הקולקטיבית במד"ב התחזקו יחד עם התחזקותן של צורות חשיבה חדשות שבבסיסן יסוד ביקורתי – אלו המכונות לעיתים פוסטמודרניות. הביקורת החדשה, שניכר בה שחרור פוליטי רב יותר, אפשרה לבחון מחדש מושגי יסוד כגון חופש, אינדיבידואליזם והומוגניות תרבותית. היא פתחה שאלות בדבר גבולותיו של הפרט מול הסדר החברתי ומידת חופשיותו האמיתית בעולם רווי מדיה ומוקדי כוח. בהשפעת החשיבה הביקורתית המודרנית נבחנת סוגיית התודעה הקולקטיבית במד"ב תוך בחינה מחודשת של העיקרון הרואה ביחיד יסוד בלתי מעורער. כעת נשאלו שאלות כגון: האם חופש ניתן למימוש רק על ידי יחידים? האם חיים כאינדיבידואל עדיפים בעליל? האם למוות יש אותה משמעות כאשר מדובר בתודעה קולקטיבית? שהרי בהינתן תודעת-על המכילה את כל זיכרונותיו, רצונותיו וידיעותיו של היחיד, לאובדן גופו הפיזי תיתכן משמעות פחותה. האם יש משמעות לרצח בהקשר זה? האם יש ביכולתו של קולקטיב תודעתי לחוות רגש או להתרשם מיופי בצורה דומה או אפילו בצורה העולה על היכולות הללו אצל הפרט? האם היטמעותו של היחיד בקולקטיב היא בהכרח דבר רע או האם, במקום אובדן היחיד, ניתן לראות בתודעה הקולקטיבית מכלול המעצים את כל המשתלבים בו?
שאלת התודעה הקולקטיבית שנבעה עד שלב מסוים מדיון בגזעים לא ארציים עולה בשנות השמונים גם מתוך תת-ז'אנר מד"בי שמקורו בסוג אחר לחלוטין של חשיבה. הסייברפאנק, המתפתח יחד עם המחשב האישי והאינטרנט מציג שאלות אודות עולם בו המציאות ה"אמיתית" משתלבת עם מציאות הקיימת בתוך סימולציה ממוחשבת. הסייברפאנק בחן, מראשית דרכו, את שאלת התודעה הקולקטיבית כנספח לשאלת הרחבת התודעה האנושית לתוך המרחב הדיגיטלי. בעולם בו התקשורת הדיגיטלית מתקדמת דיה כדי לאפשר חיבור בין אדם למחשב, ניתן מייד להרחיב את הדיון ולחשוב על החיבור בין אדם לאדם – באמצעות המחשב. בעולם בו ניתן לחלק מחשבות בין חושבים, מיטשטשים הגבולות בין האינדיבידואלים והמחשבה הופכת לנחלתם של כל החושבים המחוברים לרשת.
הדבר שהופך את הנושא למעניין עוד יותר היא העובדה שחזון הסייברפאנק עשוי להפוך למציאות בעתיד הלא רחוק. כבר היום ניתן להעביר מסרים בצליל, תמונה וטקסט דרך הרשת ואנשים רבים מבלים חלק ניכר מזמנם כאשר המחשב מהווה בעבורם "אוזניים ועיניים" לעולם שאינו קיים במרחב. ביום בו ניתן יהיה לשדר מחשבות, זיכרונות אנושיים או רגשות דרך הרשת יהפוך עולמם של סיפורי הסייברפאנק למציאות. ייתכן שיום זה אינו כה מרוחק. ניסויים בהקמת ממשק בין המוח האנושי למחשב נעשים כיום בפועל. היות שהמוח, כמו המחשב, פועל באמצעות אותות חשמליים, הפער בין השניים אינו גדול כפי שניתן לחשוב. רק לאחרונה דווח בכתבי עת שונים על הצלחה בחיבור מוחותיהם של קופים לזרועות רובוטיות. בשנים האחרונות הצליחו מדענים לחבר אלקטרודות למוחותיהם של בני אדם ולהעביר אליהם אותות שונים. עיוורים הצליחו לראות תבנית בסיסית של אור וצל שהגיעו ממצלמה דיגיטלית ישירות למוחותיהם וחרשים שמעו צלילים שהגיעו ממיקרופון. טכנולוגיות מתקדמות של דימות המוח מאפשרות זיהוי של פעולתם של נוירונים בודדים והיכולת לעשות זאת בקנה מידה כלל מוחי אינה רחוקה. ייתכן כי הטכנולוגיות הללו יאפשרו לחבר בין מוחות בצורה המייצרת גשר בין פעילותו של מוח אחד למשנהו. קיומו של חיבור מסוג זה מעלה באופן רציני את האפשרות לחיבור בין תהליכי חשיבה של בני אדם שונים. בהחלט ייתכן כי ממשק אדם-מחשב העולה על זה הקיים היום ימומש תוך עשורים ספורים ובעקבותיו ממשק אדם-אדם וכי סוגיית התודעה המורחבת ואף התודעה הקולקטיבית תצא מתחום המדע הבדיוני אל תחום השיח הציבורי.
ומה, אם כן, נוכל להפיק מהחקירות שמבצעים, מזה שנים, סופרי מד"ב בשאלת התודעה הקולקטיבית לקראת היום בו תעלה השאלה בחיינו? ובכן, מצד אחד ברור כי רעיון איבוד האינדיבידואליות מעורר פחד וסלידה טבעיים. הרעיון של להפסיק להיות "אני" ולהפוך ל"כולנו" מטריד ברמה בסיסית ביותר. נסו לשנייה לדמיין את תגובתכם האינסטינקטיבית להצעה להתחבר, אפילו לפרק זמן קצר, לרשת דיגיטלית ולחשוב את מחשבותיהם של כל המשתמשים המחוברים אליה – באותו זמן שהם חושבים ביחד את מחשבותיכם. מצד שני, ברור כי טמונים בתודעה הקולקטיבית יתרונות עצומים. שיתופי פעולה מדעיים, יצירתיים ואף פוליטיים ומדיניים יכולים להפוך לדבר שונה לחלוטין מהמוכר כיום. לצד היתרונות הברורים של אלפי מוחות הנרתמים לפתרון בעיה מדעית מעניין גם לחשוב על השאלה האם מלחמה היא בכלל דבר אפשרי בעולם בו בני האדם חולקים את תודעתם בצורה חלקית או מלאה. נראה כי הופעה של תודעה קולקטיבית אנושית, אם אכן תתרחש, תהווה שלב חדש באבולוציה ותסמן את הפיכתו של המין האנושי לגזע חדש, שונה מהותית מהישן. יש גם מי שיאמר כי כבר כעת ברור שאין מנוס מהתובנה שעתידו של האדם טמון בשילוב עם המכונה, וייתכן כי באמירה זו יש יותר מתחזית טכנולוגית בלבד.
כבני אדם אנו מנסים כל העת ובדרכים שונות ומורכבות לתקשר אחד עם השני – באמצעות השפה, באמצעות שפת הגוף, הכתיבה, האומנות, המוסיקה וכל אמצעי התקשורת המודרניים. נדמה שלמרות יכולות התקשורת השונות תמיד קיים פער בין אנשים וכי, כדברי המשורר, אנחנו בעצם תמיד לבד. אולי אבחנה זו מובילה למסקנה שברובד בסיסי מאד אנו שואפים להיות יחד, אולי אפילו שואפים להיות אחד. האם תחושת האינדיבידואליות המגדירה אותנו היא כלוב שאנו רק מתחילים להבחין בקיומו ובאפשרות להיחלץ ממנו? ואולי, במחשבה שנייה, הבורג כבר לא נראים כל כך רע?
המאמר פורסם לראשונה באתר ב-11/6/2004.
