שביל הבריחה

שני ספרים חדשים בוחנים את הסיבות להתפוררות מוסד הנישואים ואת השלכותיה

ב-2,000 השנים האחרונות עמד בלב החברה המערבית חוזה הנישואים,
שהיה תקף לכל החיים. עכשיו החוזה הזה מופר. גברים ונשים עדיין
רוצים בעקרונותיו, אבל ב-50 השנים האחרונות מגורים משותפים ללא
נישואים היו לנורמה מקובלת ברוב המדינות. כך, למשל, שניים מכל
חמישה ילדים בארצות הברית נולדים מחוץ לנישואים. גם ההנחה
שנישואים הם הסכם לכל החיים עורערה – %40 מהנישואים הראשונים
בארצות הברית (ושיעור גבוה עוד יותר של נישואים שניים
ושלישיים) מסתיימים בגירושים.

איש מכותבי הספרים הפופולריים בנושא לא ניסה לבחון מדוע מוסד
הנישואים, שהחזיק מעמד כל כך הרבה זמן, הידרדר למצבו הנוכחי.
מרילין יאלום, שספרה “היסטוריה של רעיה” יראה אור בפברואר,
מנסה לתת לכך תשובה. לדבריה, הגרסה הישנה של נישואים, שלפיה
גברים פירנסו נשים ובתמורה דאגו הנשים להם ולילדיהם, מתפוררת –
ובינתיים עדיין לא התעצב המודל החדש, המציע שוויון בבית
ובעבודה.

יאלום מצאה כי יש התאמה מחשידה בין הגידול במספר הנשים העובדות
ובמשכורתן, ובין העלייה במספר חיי הנישואים שנקלעו למשבר.
לדבריה, נשים רבות כבר אינן זקוקות לגבר שיתמוך בהן כלכלית.
סיבה נוספת לירידה בערכם של הנישואים היא שכשנשים יוצאות
לעבודה, הן נפגשות עם יותר גברים, שחלקם יכולים לשמש כבני זוג
טובים יותר מאלה שיש להן בבית. היציאה לעבודה אינה מעצימה את
בעיות הזוגיות, אבל היא מאפשרת דרך קלה לצאת מהן.

כאשר שביל הבריחה הזה נפתח באמצע המאה ה-,20 נראה היה שהוא
מציע גן עדן לנשים שהנישואים היו בשבילן עינוי. מחקר שעשתה
ננסי קוט, מרצה להיסטוריה באוניברסיטת ייל, בוחן את הנישואים
כמוסד ציבורי, והוא גדוש בתזכורות המוכיחות שעד לא מזמן החוק
כפף נשים לבעליהן. למשל, לאחר שאמה של הנסיכה דיאנה, דוכסית
אלתורפ לשעבר, עזבה את בעלה, היא איבדה מיד חזקה על ילדיה.

קוט מצטטת מאמר מ-,1850 שכותבו אומר בשביעות רצון כי “הבעל
מייצג את האשה מבחינה פוליטית ואזרחית”. לפני פחות מ-100 שנה
עדיין הגדיר בית המשפט העליון בארצות הברית את הזכות של גבר
לקיים יחסי מין עם אשתו “זכות ראשונה במעלה, שעליה נסמך כל
הסדר החברתי”. רק ב-1984 החלו בתי המשפט לדון במקרים של אונס
רעיות על ידי בעליהן.

גם היום, טוענת יאלום, מרצה במכון לנשים ומגדר באוניברסיטת
סטנפורד, גברים מפיקים מנישואים יותר מאשר נשותיהם. בכל הקשור
לבריאות הנפש – התאבדות, דיכאון, התמוטטות עצבים – לרווקים קשה
יותר מלגברים נשואים, ואילו לרווקות קל יותר מאשר לנשואות.
בעלים אוהבים יותר להיות נשואים: המעמסה של שילוב פרנסה
וקריירה עם מחויבות משפחתית וטיפול בילדים היא בעיה המעסיקה
בעיקר נשים. אולי לא מפתיע שנשים רבות, הזוכות בזכות חוקית
וחופש כלכלי לברוח מנישואיהן, פונות מיד לבתי משפט לענייני
משפחה.

ואולם לא ברור אם גירושים עושים אנשים מאושרים יותר. בספרן
המשותף, “מדוע אנשים נשואים הם שמחים יותר, בריאים יותר ובמצב
טוב יותר מבחינה כלכלית”, לינדה וייט ומאגי גאלאגר מציגות שורה
של מחקרים, המוכיחים כי נישואים מגדילים את הסיכוי לבריאות
טובה ואושר אצל שני הצדדים. חלק מהיתרונות האלה נובעים
מהיעילות של המוסד הזה: כאשר הם גרים באותו בית, שני אנשים
חוסכים כסף ומתמחים בעבודות הבית השונות (ואולי אף מחלקים אותן
ביניהם). “עצם החתונה”, כותבות מחברות הספר, “משפרת את איכות
החיים של הזוג פי שלושה”.

“אקונומיסט”
{הופיע בעיתון הארץ, 28/1/2001{ אתר הידען היה עד שנת 2002 חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ