דניאל רוזנברג מעמותת מסלול: חייבים להמשיך במעורבות ישראלית בחלל

דברים אלה נאמרו בכנס איגוד התעופה והחלל ביום חמישי, 16/1 באוניברסיטת תל אביב, במהלכו הוקרן השיגור בשידור חי על מסך ענק * הכותב הוא מראשי “מסלול” פורום סטודנטים לקידום חקר החלל בישראל – Israel SEDS chapter

20.1.2003

מאת: דניאל רוזנברג

התכנסנו כאן על מנת לחזות ברגע היסטורי – הרגע בו יעבור הישראלי הראשון את גבולות כדור הארץ ויגיע לחלל. בתור אנשים העוסקים והמתעניינים בחקר החלל רגע זה הינו מרגש משתי בחינות – גם בתור ישראליים הגאים באילן על הישגו האדיר וגם בתור בני-אדם המתפעמים מהפלא הטכנולוגי הנקרא מעבורת החלל.

מדינת ישראל איננה הראשונה אשר שולחת את בניה לחלל ובוודאי גם לא האחרונה, אך בניגוד לרוב המדינות ששלחו אדם לחלל אין זו מחווה ריקה – ישראל היא מן המדינות המובילות בתחום החלל בעולם, עם יכולת עצמאית לבנייתם ולשיגורם של לווינים. יכולת זו מעמידה את ישראל בשורה הראשונה גם בתחום החלל וגם בחזית הטכנולוגיה וה-הייטק.

כאשר מעבורת החלל תיכנס למסלולה, ודלתות תא המטען ייפתחו, יתחיל צוות האסטרונאוטים בתפקידו – ובינהם אילן. הניסוי שבו אילן יעסוק הוא בתחום שנשמע משמים – האבק. אבק איננו דבר מלהיב, ובוודאי לא דבר שאדם מן השורה היה חושב שמצדיק לשלוח אדם לחלל. אך אם נקח את אותו גרגר אבק נגלה שהוא משפיע בצורה ישירה על חיינו וכאשר נחקור אותו נגלה דברים אשר ישפרו את איכות החיים של כולנו. זהו טבעו של המדע – הוא לא צפוי, לא ידוע ומסתורי אך הוא אבן יסוד בחיינו.

התרומה של חקר החלל לאנושות היא אדירה, אך לצערי רבים הם המקרים בהם אנו מפסיקים להתייחס לדבר מסויים כפלא טכנולוגי אלא מקבלים אותו כמובן מאליו. דוגמא טובה לכך היא השיגור שאותו נראה בקרוב, כאשר כולנו נתייחס לפלא של מעבורת החלל ממריאה אך נתעלם מכך שרק לפני 40 שנים קצרות אנשים לא חלמו על כך שנוכל לראות בקצה אחד של כדור הארץ את המתרחש בקצהו השני בזמן אמת. דבר זה מתאפשר הודות ללויני התקשורת שמרחפים בצורה קבועה מעל כדור הארץ ומעבירים מידע ממקום למקום ללא מגבלות. חקר החלל וניצולו מהווים גורם מרכזי בתרבות האנושית.

החלל הוא הפתח לעתיד, שהרי יום אחד האנושות תגיע אל הכוכבים. כאשר יום זה יגיע אני מקווה שמדינת ישראל תהיה אחת מהמדינות החלוצות במאמץ זה ותוכר בתור אחת מפורצות הדרך. ההשקעה בחלל היא השקעה בעתידנו ולכן כפי שהמדינה בונה כבישים ומסילות רכבת ברחבי ישראל על מנת לאפשר תנועה נוחה ומהירה ממקום למקום כך עליה להשקיע בחקר החלל על מנת לבנות תשתית בדרך לכוכבים.
לפני מעט יותר משנה, שהה בארץ מנכ”ל נאס”א בזמנו – מר דן גולדין, והגיע להסכם עם מדינת ישראל, לפיו אנו נשקיע ב3- השנים הקרובות 50 מיליון שקל בחקר החלל ובתמורה נזכה לשיתוף פעולה הדוק עם נאס”א בתחנת החלל הבינלאומית, דבר אשר היה מקדם את חקר החלל בארץ ואת התעשיות המקומיות במידה ניכרת.

עקב המצב הקשה בו שרויה ישראל בתקופה האחרונה קוצץ תקציב זה. צעד זה נעשה מתוך שיקולים קצרי רואי לחיסכון בשנה הקרובה, חיסכון שבטווח הארוך יוליך לבזבוז אדיר. בעקבות הקיצוץ, תקציב סוכנות החלל הישראלית הפך לתקציב רפאים, ובמקום תוכנית חלל משגשגת התורמת בחזרה למדינה ומעמידה את ישראל כמדינת היי-טק ראשונה במעלה, הפכנו למדינה המשקיעה פחות בחקר החלל ממדינות כגון ניגריה.
כולי תקווה שהשיגור הנוכחי לא יהווה מקרה חד-פעמי אלא יגרום לפריחה של חקר החלל הישראלי ולהזרמת התקציבים הנחוצים כל-כך על מנת שישראל תוכל לקרוא לעצמה בכנות מדינת היי-טק.

אל לנו לשכוח – בניגוד למדע-הבידיוני אשר הקשר בינו למציאות רופף, החלל הוא עתידנו ובלעדיו לא יהיה לנו קיום.