השגת מקורות מידע בשוק ההון וניתוחם

המחזיק בידיו את המידע מחזיק בידיו את הכוח. משפט זה תמיד היה נכון והוא מתחדד מאד לנוכח עולם בו אין יותר מחסור במידע אלא נהפוך הוא – עודפי מידע

המחזיק בידיו את המידע מחזיק בידיו את הכוח. משפט זה תמיד היה נכון והוא מתחדד מאד לנוכח עולם בו אין יותר מחסור במידע אלא נהפוך הוא – עודפי מידע בהיקפים אדירים ובקצבים מטורפים מפציצים אותנו ללא הפסק ומקשים עלינו לברור את השאור מן העיסה ואת האמת מן השקר. המשקיעים חייבים לדעת מתי עליהם להגיב ומתי עליהם להתעלם. מהו מידע חשוב ומהו מידע זניח. עליהם לנתח עד כמה המידע מהימן ועד כמה ניתן לסמוך עליו, אם בכלל.

ראוי כבר בנקודה זו לבוא במילת אזהרה: יש להיזהר במה שקרוי "מידע פנים" שהינו עבירה פלילית ומשמעו שימוש במידע שהגיע לידינו באופן לא כשר מאנשים המצויים בתוך החברות עצמן ומעבירים לנו מידע ספציפי שיש בו בכדי להשפיע על שער המניה. דוגמאות מובהקות לכך הינן כאשר נודע לנו מאיש מתוך החברה על כך שהיא זכתה במכרז גדול או הפסידה למצער לקוח גדול ולחדשות אלה יכולות להיות השלכות על מחיר המניה והשוק עדיין אינו מודע למידע זה. יחד עם זאת שימוש במידע כללי בו, למשל, עובד בכיר בחברה מנתח בפני המשקיע את ביצועיה ומעריך את סיכוייה בעתיד מול מתחרותיה, הינו מידע שניתן בהחלט להשתמש בו.

למעשה, המשקיע המתוחכם צריך לפעול בדומה למודיעין הישראלי:
למודיעין הישראלי, ישנם שלושה סוגי מקורות עיקריים להשגת מידע: קומינט מלשון Communication, שהיא התעבורה המילולית העוברת דרך אמצעי קשר אלחוטיים וקוויים. אלינט מלשון Electronic, שהם התשדורות האלקטרוניות שמעבירים מכשירים כגון מכ"מים ומחשבים, ויומינט מלשון Human, שהוא המידע המועבר מפה לאוזן ממקורות אנוש. מקור מידע נוסף של המודיעין הישראלי הינו "מקורות גלויים": סריקת העיתונות היומית והאינטרנט של מדינות ערב.

המשקיעים צריכים לעבוד למעשה באותה שיטה – מודיעין פיננסי. הם צריכים לקלוט מידע מסדרה גדולה של מקורות: יומינט – חברים, מכרים, אנשי מקצוע, קומינט – טלוויזיה, רדיו, וכן מהמקורות הגלויים – עיתונות, אינטרנט, ספרים ועוד. המשקיעים צריכים להשוות מידע זה מול כל הידע הצבור ברשותם וניסיון העבר שלהם. המידע המועבר ממקורות אנוש שונים, משוקלל בהתאם לאיכות המקור ומהימנותו. אם מחלק הדואר סיפר לנו שהוא מעריך שענף הכימיה נמצא בהאצה, לא ניתן לכך אותו משקל כמו הערכה שמשמיע באוזנינו כימאי בכיר. המשקיע חייב לבצע ניתוח מקורות אנוש על פי איכותם ומהימנותם. ניתוח מהימנות לעומת זאת ייתן משקל גבוה יותר למחלק הדואר, שיודע כי עומדת להיות שביתה ברשות הדואר, לעומת הכימאי ששמע זאת ממקור משני.

את החלוקה הזו לאיכות ומהימנות, כולנו עושים באופן לא מודע בדרך כלל, ומשקללים את המידע המתקבל, בהתאם לדירוג איכות ומהימנות פנימי שקבענו לעצמנו, בעיקר על פי ניסיון העבר. אולם גם כאן עשויות להיות הטיות. לעתים, מקורות אנושיים מטים את המידע לכיוון הרצוי להם, כדי להשפיע על החלטות שלנו. למשל, מכר המודיע לנו בהתרגשות כי שמע שבנק ישראל עומד להוריד בקרוב את הריבית. זאת, אנו הרי יודעים, אמור להיטיב עם שוק המניות. אם שכנע אותנו, יתכן והוא מקווה שנעביר מידע זה לאנשים נוספים שאנו מכירים, כדי שגם הם ירכשו מניות ויעבירו את המידע הלאה. הוא עצמו מושקע במניות עד צוואר, וכניסת משקיעים נוספים לשוק – תועיל לו.

לכאורה, ניתן לזלזל במידע המועבר מפה לאוזן, ובעיקר לשמועות, כמקור המשפיע על השווקים הפיננסיים. אך למרבה ההפתעה, יש לכך השפעות נכבדות ושחקנים וותיקים בשוקי המניות והמט"ח מודעים לתופעות אלו. יתירה מזו – מסתבר כי מהירות העברת מידע מפה לאוזן, על פי מחקר שנעשה בארה"ב, יכולה להקיף מדינות שלמות תוך ימים (במידה שלא הגיעה לכלי התקשורת לפני כן). חישבו לרגע, אם תספרו מידע חשוב, לכל מי שאתם מכירים ואלה יעבירו מידע זה לכל מי שהם מכירים וכן הלאה – תוך כמה ימים כל מדינת ישראל תדע מכך? יומיים?

המשקל הניתן לשמועות המועברות מפה לאוזן, בתקופות של לחץ ועצבנות בשווקים, עולה מדרגה. אלה מגבירים ומעצימים את העצבנות וגורמים למשקיעים לנקוט בפעולות, אשר בזמנים רגילים לא היו נוקטים בהן. גם לעיתונות יש בכך חלק ובעיקר לאותו מידע הקרוי "סקופ".

העיתונות, מעצם טבעה ומתוך הכרח למכור את תוצרתה טוב יותר, נוטה "לנפח" אירועים מסוימים ולמזער או להתעלם מאירועים אחרים. כך למשל, העיתונות יוצרת הטיה חיובית של המידע לגבי ההסתברות להתעשרות מפעילות ספקולטיבית – הכיצד? העיתונות, בחפשה אחר סיפורים פיקנטיים וגיבורים, מבליטה את המתעשרים המהירים מפעילויות ספקולטיביות בבורסה או בשוק המט"ח. אלה גם נוטים פעמים רבות לפרסם את עצמם. אך כמה פעמים ספקולנטים "שהפסידו את המכנסיים" רצו לספר את הדבר לעיתונות?

יתירה מזו, נניח כי ההסתברות להתעשרות בבורסה זהה להסתברות לפשיטת רגל ומבוטאת באמצעות התפלגות סטטיסטית נורמאלית. זאת אומרת, מול כל מרוויח יש מפסיד ומול כל מתעשר חדש, יש פושט רגל חדש. רוב המשקיעים נעים כמובן סביב ממוצע של רווחים או הפסדים קטנים.

רווחים או הפסדים קטנים, אין בהם חדשות. הפסדים כבדים, מוסתרים בדרך כלל בעקשנות, ע"י אלה שספגו אותם. לעומת זאת, המרוויחים הגדולים נוטים פעמים רבות להתגאות ומקבלים תגובות התפעלות מן הסובבים אותם. מכאן, שהמידע הזורם לציבור בנושאים אלה מוטה באופן חזק כלפי הסתברות להתעשרות, תוך החבאה או התעלמות מן ההסתברות לפשיטת רגל. מן הכלל הזה נגזר גם שאנשים כמו ג'ורג' סורוס, אינם אלא הסתברות סטטיסטית – תמיד יהיו כמה כאלה "שישחקו אותה בגדול". המסקנה מכאן הינה שיש לקחת בפרופורציות את הסיפורים העיתונאיים (רובנו עושים זאת בין כה וכה).

בעידן הנוכחי, האינטרנט, ללא כל ספק, הינו מקור המידע העשיר והמאתגר ביותר. אין כמו האינטרנט להשגת מידע עבור אדם היושב בבית מול מחשב. גם כאן יש צורך בהתמקצעות. חולשתו של האינטרנט, מבחינת המשקיע, הינה עוצמתו: הוא מעביר לנו עודפי מידע בהיקפים אדירים ובקצבים מטורפים. ההתמקצעות חייבת לבוא בדמות היכולת לאתר מידע רלבנטי ולסנן רק את המידע החשוב. כנראה שהדרך הטובה ביותר הינה להפעיל את מנועי החיפוש דוגמת "גוגל" ואחרים. היתרון של מנועי החיפוש הינו הצגת "נושאים קרובים" או הקשרים שיכולים להוביל אותנו למידע חדש שלא ידענו עליו או לכיווני חשיבה חדשים. ניתן להגיע לעומקים ניכרים בניתוח של ענף בו מצויה חברה שמנייתה מעניינת אותנו. המידע הוא כה רחב כי יש באפשרותנו להגיע לניתוחים מרחבי העולם לגבי הענף או תת הענף המעניין אותנו.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן