פיסות של עבר רדוף

תכנית לשחזור התיקים הסודיים הקרועים של משטרת מזרח-גרמניה יוצאת לדרך

מאת מיכאל דומיאק

מגדבורג, גרמניה – ברובע מרובע וסחוף רוח בעיר הקתדרלה הקרתנית שעל נהר האלבה, במרחק 90 דקות נסיעה ברכבת מברלין, ניצב בניין מחסנים מאורך. הוא עומד סמוך למקום שבו שכן בעבר המטה המחוזי של המשטרה החשאית המזרח-גרמנית. שלוש הקומות של המחסן עמוסות שקי בד, כ-50 שקים על כל מדף. הספרן הראשי בועט באחד מהם בקצה נעלו. “שק תפוחי אדמה,” הוא אומר בגיחוך.

אבל התוכן כבד הרבה יותר מתפוחי אדמה. השקים מכילים מיליוני רסיסי חיים קרועים שנאספו במהלך השלטון הקומוניסטי ב”רפובליקה הדמוקרטית של גרמניה”. כמה מן המסמכים מפרטים פעולות ריגול נגד מערב-גרמניה, מומחיות שמזרח-גרמניה התמקדה בה לאחר שמצאה את עצמה בצד הסובייטי של המלחמה הקרה. יש בהם מסמכים החושפים מתנגדי משטר שהלשינו על חבריהם. אחרים הם כנראה סתם תיעוד שגרתי, שנאסף בכפייתיות, על שיחות ועל יחסים בין אנשים, תיעוד שלא היה בו כל עניין למדינה אך הוא מעיד כיצד חברים בגדו זה בזה. (הסרט עטור הפרסים מ-2006, “חיים של אחרים” מציג את החיים באותם ימים.)

הניירות הקרועים העלו אבק במשך 15 שנה. אבל בקיץ 2007 יחלו סוף-סוף סורקים ומחשבי רשת להטליא את הפיסות החסרות בתמונת העבר האפל של המדינה.

הרעיון להשתמש בתוכנות מחשב מיוחדות כדי לצרף מחדש את מיליוני גזרי הנייר שנקרעו בידי אנשי השטזי, המשטרה החשאית הידועה לשמצה של מזרח-גרמניה, עלה לראשונה כבר ב-1993. תחרות לפיתוח התוכנה הזאת הביאה לתנופה וללהט תקשורתי 10 שנים אחר כך, אבל הידוק החגורה בברלין צינן את ההתלהבות. לבסוף, באפריל 2007, הקציבה הממשלה הגרמנית עד 8 מיליוני דולרים למחקר ראשוני של שנתיים לשחזור 400 שקים של גזרי נייר.

במהלך המלחמה הקרה, שילמה השטזי משכורות לכ-90,000 בני אדם, ורשת של 300,000 “מודיעים בלתי רשמיים” מילאו את התיקים שנאספו על שישה מיליוני אנשים, כשליש מתושבי המדינה. מטה השטזי במזרח-ברלין השליט פרנויה ופחד באזרחים.

גריסת התיקים החלה כשנפילת חומת ברלין נראתה באופק. אנשים ידעו על אודות השטזי, אבל רק מעטים העלו על דעתם עד כמה עמוק חדרה הרשת המשטרתית אל מרקם החיים היום-יומיים. הסוכנים הבינו שהם יצטרכו לתת דין וחשבון על מעשיהם. המסמכים החשובים והרגישים ביותר היו הראשונים שנגרסו. אבל מכונות הגריסה של השטזי נשרפו במהירות משימוש יתר, מספר מנהל הארכיב של השטזי בברלין, גינטר בורמן, ולכן הסוכנים, וכל מי שהיה אפשר לגייסו, קרעו את המסמכים בידיים. “הם קרעו יומם ולילה,” נזכר בורמן. “זה היה המאמץ האחרון בימים האחרונים. והם לא עשו את זה להנאתם.”

איחוי הקרעים הוא כעת משימתם של אלגוריתמים מהירים ומורכבים שפותחו במכון פראונהופר למערכות ייצור ותכנון טכנולוגי בברלין. ברטרם ניקולאי רתם שם את עשרות שנות הניסיון שלו בתכנון תוכנות לזיהוי תבניות לפתרון התצרף שיצרה השטזי. קבוצת המחקר של ניקולאי בנתה תוכנה שאפשר לתארה כמנוע חיפוש מסתגל שיכול להתאים את קרעי המסמכים ולהדביקם זה לזה.

ין שניידר, מעצב תוכנה בקבוצתו של ניקולאי, מסביר שמדובר למעשה בתהליך לוגי, אם כי מסובך, של ביטול אפשרויות. כדי להדגים את המערכת שולף שניידר קובץ מחשב המכיל 200 גזרי נייר. הוא בוחר קרע ירוק בהיר של דף שורות שעליו כתובות מילים בכתב יד, בעט כחול ובזווית של 75 מעלות. האלגוריתמים מנפים את כל הקרעים האחרים שאין להם מאפיינים דומים. אז בוחנת המערכת את שולי פיסת הנייר. “עלינו לחכות כי המחשב בוחן את כל האפשרויות,” אומר שניידר. כשנמצאת התאמה, המחשב יוצר פיסת נייר חדשה ומשווה אותה לגזירים הנותרים. כמה שניות לאחר מכן מופיע על המסך מסמך ירוק שלם: העמוד הראשון של הדוח החודשי של סוכני השטזי בפוטסדאם מאביב 1989.

קבוצת המחקר תפעיל רשת ייעודית של 100 שרתים שישלבו ביעילות את כוח עיבוד הנתונים שלהם ויספקו נפח אחסון גדול – כ-64 טרה-בייט – הדרוש למיון קרעי הנייר. יש תוכנות אחרות לזיהוי תבניות ולשחזור מסמכים, אומר שניידר, אבל אף אחת מהן אינה מאפשרת עבודה קפדנית כמו זו הדרושה לביצוע המשימה הזאת.

פרויקט פראונהופר הוא סוג של ארכאולוגיה דיגיטלית שתפיח רוח חיים מחודשת בתקופה שנדחקה כבר מעיני הציבור, על אף שאינה כה רחוקה. לפני עשר שנים קיבל בורמן זרזיף דק של פניות שביקשו לראות מסמכים של השטזי. רק כעת הוא מתחיל לקבל אלפי פניות בחודש. ההתמודדות עם העבר דורשת זמן – לא כל אחד רוצה לגלות שהבעל, האחות או המאהב הלשינו עליו. צירוף פיסות הנייר ומיונן, יאפשר לשמר את העבר הזה עד שתגיע תקופה מתאימה יותר. “זוהי אחת מזכויות האדם הבסיסיות. אנחנו חייבים לדעת את ההיסטוריה שלנו,” אומר בורמן.

הפרויקט משך את תשומת לבם של הבישופ דזמונד טוטו מדרום-אפריקה ופקידים רשמיים מצ'ילה, יוגוסלביה לשעבר ועיראק, מספר בורמן. לנייר יש כוח, הוא מוסיף ואומר, ומסמכים גרוסים, משטרים מדכאים ומסתורין אינם, ככלות הכול, נחלתה הבלעדית של גרמניה.
פורסם בגליון אוקטובר נובמבר 2007 במהדורה העברית של כתב העת סיינטיפיק אמריקן