כיצד לחשוף את התושבים הזעירים של מרחבי הבית
באחד הימים הקרירים בעיר יוג’ין שבאורגון, טיפס ג’יימס מידוֹאו כשהוא לבוש במכנסיים קצרים ועליונית ללא שרוולים ונכנס אל תוך תא סטרילי אטום, ששימש בעבר כיחידת קירור ושהוא מכנה בחיבה “קופסת החמוצים”. מידוֹאו, פוסט-דוקטורנט במחלקה לביולוגיה באוניברסיטת אורגון ובמרכז הסביבה הבנויה, ישב שם ארבע שעות ללא הפסקת שירותים כש-12 מסנני אוויר אוספים את החיידקים שפלט גופו.
השאלה שמידואו ועמיתיו שואלים היא: “כמה מיקרואורגניזמים פולטים בני אדם כשהם יושבים סתם על יד שולחן הכתיבה?”.
החוקרים מאורגון בודקים את תכולת האוויר כדי לתכנן בניינים שיכללו מערכות אוורור וסינון יעילות שיאפשרו לדייריהם לנשום את האוויר הבריא ביותר האפשרי. “אם אנחנו מוקפים בחיידקים תמיד,” אומר מידואו, “אנחנו יכולים להגיע בסופו של דבר למצב שבו נוכל לנהל את המערכת האקולוגית בבתינו כמו שאנו מנהלים שמורות טבע.”
נתונים ראשוניים מקופסת החמוצים מראים שגלאים מסוגלים לגלות נוכחות של אדם יחיד ומתחילים להבחין בהבדלים שבין אנשים שונים. נכון לעכשיו, אומר מידואו, הסביבה הבנויה היא תחום לא נודע: “אנחנו יודעים יותר על חיידקים המצויים במעמקי האוקיינוסים, בטרופוספרה או בסלעים באנטארקטיקה.”
2 תגובות
אף של כלב הוא גלאי רגיש בצורה בלתי רגילה, שיכול לזהות אדם לפי שובל החומרים שהותיר אחריו, גם לאחר זמן רב.
לא ברור לי משהו, החיידקים אותם “אנו פולטים” על פי רוב הם חלק מהפלואורה הטבעית שלנו…הזו מגינה עלינו בכך שהיא ‘דוחקת’ הצידה ומהווה תחרות לזנים פתוגניים. איזו תועלת תצמח מזה שנשנה אותה? ע”י שימוש במסננים, שיגרמו לדילול שלה ומכאן להזדמנות פז לחיידקים אחרים “להשתקע” אצלנו או להפרה של האיזון הטבעי של החיידקים בגופנו?