כך אומר שלמה גרדמן, יו”ר כנס רעננה למדיניות היי-טק לאומית שנערך לפני כשבועיים במטרה להעלות על סדר היום הלאומי את הדברים שעל הממשלה לעשות על מנת לאפשר לתעשיית ההיי-טק להמשיך ולהתקיים, למנוע בריחת מוחות ולעצור את הזליגה הולכת וגוברת של השקעות לטובת הודו וסין”
מאת יהודה קונפורטס, The People
שלמה גרדמן, יו”ר הכנס, ומי שהגה את הרעיון לקיומו לפני שנתיים, אומר כי “הוזמנתי להרצאה על ידי המדען הראשי במשרד התמ”ת, ד”ר אלי אופר. תוך כדי ההכנות להרצאה, הבנתי יותר מתמיד שאנחנו נמצאים במציאות שבה לכאורה יש לנו קטר ששמו היי-טק, אבל אם לא נתעשת והממשלה לא תעצב מדיניות לאומית לסיוע לתעשייה זו – אנחנו נאבד את היתרונות היחסיים המעטים שיש לנו”.
בעקבות זאת החל גרדמן בגיבוש הרעיון לקיים כנס לאומי בנושאים שמעסיקים את תעשיית ההיי-טק ושיש להם השלכות לאומיות מיידיות. הרעיון הובא בתחילה בפני זאב בילסקי, ראש העיר הקודם של רעננה, שגילה התלהבות. רעננה הייתה בין הערים הראשונות, מלבד הערים הגדולות, שהקימה פארק היי-טק בשטחה. כיום יש בעיר 85 חברות היי-טק, ובעקבות רעננה גם ערים אחרות באזור המרכז מעודדות מעבר של חברות היי טק לאיזורן.
מיד לאחר שנבחר ראש העיר החדש של רעננה, נחום חופרי, החל הרעיון לתפוס תאוצה. גרדמן רתם למשימה את ראשי התעשייה (הוא עצמו יו”ר פורום מנהלי היי-טק במי”ל). בסיוע ובמימון העירייה, הוחלט לפנות לפרופ' עוזי ארד מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, שמארגן מזה שבע שנים את “כנס הרצליה” למדיניות לאומית בנושא ביטחון וחברה.
פרופ' ארד רתם למשימה את הצוות שלו ואת הניסיון הרב שצבר, וכך החלו לתכנן את כנס רעננה הראשון למדיניות היי-טק לאומית שיפתח, כאמור, מחר. “הכנס הוא בפירוש רק פלטפורמה, אמצעי לגיבוש הרעיונות והדעות. אני מקווה שבמשך כל השנה נמשיך בפעילות של חשיבה, ועדות ההיגוי יכינו ניירות עבודה ויגישו את זה לאנשים הרלבנטים בממשלה”, אומר גרדמן.
הכנס יסוב סביב שלושה נושאים מרכזיים שיבואו לידי ביטוי באמצעות פאנלים. אחד הפאנלים יעסוק בתכנון אסטרטגי לטכנולוגיות מתקדמות, וישתתפו בו ד”ר אלי אופר, ד”ר גיורא ירון, ברוך גינדין, מנכ”ל גרטנר ישראל, ואחרים. את המושב הזה ינחה גרדמן עצמו.
גרדמן אומר בשיחה לקראת האירוע, כי הוא מוטרד ביותר מהזליגה של המשקיעים לכיוון הודו וסין, בעיקר בגלל הפערים העצומים שבין מספר בוגרי ההנדסה והמחשבים בישראל לעומת המזרח. “בהודו וסין מסיימים כל שנה עשרות אלפי מהנדסים”, אומר גרדמן, “גם אם ננטרל את כל הטענות שלא כולם באותה רמה, שרבים מהם לא ממש מהנדסים וכו', ונגיע למספר של 25 אלף בלבד, עדיין ישראל בבעיה, כי אנחנו בקושי מצליחים להוציא 8,000 מהנדסים בכל שנה”.
לדבריו, “חייבים להסתכל על המציאות בעיניים ולא לטמון את הראש בחול. נכון שהתעשייה שלנו היום מצליחה ויש לנו יתרונות ברורים, אבל אם לא נשמור עליהם זה עלול להיעלם. כאו נכנס תפקידה של הממשלה, היא חייבת להשקיע בתשתיות, כגון חינוך והון אנושי, אנחנו לא יכולים לעשות זאת”.
בנושא ההשקעות בישראל תצא מהכנס קריאה לממשלה שלא להיות שאננים. כיום כמות ההשקעות מצד קרנות הון סיכוןן מגיעה ל-1.1 מיליארד דולרים, בעוד שבסין היא מגיעה ל-2.2 מיליארד דולרים. “המשקיעים בוחרים בסין כי שם הם מקבלים עידוד, שם יש מדיניות לאומית לדחיפת השקעות, מה שלא קיים כאן”, אומר גרדמן.
לדבריו, “אם מסתכלים על מקורות המימון של הקרנות המשקיעות בישראל, נראה שיותר ממחצית המקורות הם מקרנות בחו”ל – בארצות הברית ואירופה. זה מצב מסוכן כי כל תעשית ההיי-טק הישראלית תלויה בגורמים זרים. אם מחר בבוקר קורה משהו חס וחלילה, או שהנהירה מזרחה תתגבר, הם יפסיקו להשקיע כאן, ואז נישאר ללא כלום”.
הפתרון, לדעת גרדמן, הוא שינוי בחקיקה וגיבוש תפיסה חדשה של הרגולטורים שיאפשרו לקרנות פנסיה, גופים כלכליים, בנקים וחברות ביטוח להשקיע בקרנות הישראליות. “אם כל הפנסיונרים של איגוד הכבאים בארצות הברית שמים את כספם על חברות היי-טק ישראליות, למה ארגונים גדולים בישראל וקרנות פנסיה לא עושים את אותו הדבר? הם לא מאמינים בתעשיה הזו?”.
לקראת הכנס פעלה במשך כמעט חצי שנה ועדת היגוי נרחבת אותה גיבש גרדמן, שהכינה שלושה מסלולי דיון מרכזיים: חינוך וטכנולוגיה, בהשתתפות שרת החינוך יולי תמיר; ניתוח משאבים פיננסיים, בראשות הד”ר אורנה ברי, ועם הרצאת אורח של שר התקשורת, אריאל אטיאס; ומסלול בנושא עתיד התעשיות הטכנולוגיות, בראשות הפרופסור עמנואל טרכטנברג, ועם הרצאת אורח של ראש אגף התיקשוב, האלוף עמי שפרן.
לסיכום אומר גרדמן, כי “היעד המרכזי הוא הקמת מועצה לאומית שתכהן ליד הממשלה ותייעץ לה היכן להשקיע ובמה”.
אל תעזרו לנו – עזרו לעצמכם
לדוברים המכובדים בכנס רעננה אתמול היה מסר אחיד: “לא באנו לכאן כדי לבקש סיוע לעצמנו. אנחנו מסודרים. אבל אם הממשלה לא תתערב היכן שהיא צריכה, תעודד את התעשיות המתאימות, תשקיע הרבה יותר בחינוך ותכשיר כוח אדם – בעוד עשור נוכל לספר לילדינו ולנכדינו שפעם היתה פה תעשייה יפה, שקראו לה היי-טק. אבל בגלל שמקבלי ההחלטות נרדמו בשמירה, היא לא קיימת כאן, אלא רק מעבר לים”
המשק הישראלי מורכב משורת מגזרים וענפים. כמעט לכל ענף יש שדולה, לובי, שיודעת להגן על האינטרסים שלו במסדרונות השלטון, בכנסת ובכל מקום שם מקבלים החלטות. לעיתים אין שום פרופורציה בין גודל הלובי והרעש שהוא עושה – לבין המגזר עצמו. לרוב, תפקידם של הלוביסטים הוא לגייס כספים עבור מגזרים שמאכלסים תעשיות כושלות – ציבוריות או פרטיות. זו דרכו של עולם.
תעשיית ההיי-טק הישראלית, מאז היווסדה, היא מעין ציפור חריגה בגו'נגל הנחמד שאנו חיים בו. היא מוגדרת כתעשיה שיש לה את החזר השקעה הגבוה ביותר בכלכלה הישראלית, במונחי דולר יצוא וההכנסות הנובעות ממנו. היא נחשבת לתעשיה אשר מעסיקה את האליטות של ההון האנושי הישראלי. בתור שכזו, היא צריכה מדי פעם להתנצל על כך שהיא כזו, שכן רבים רואים אותה כאחראית לכל יתר הצרות של החברה הישראלית, כולל העוני והפער החברתי.
היא חריגה, משום שזו אחת התעשיות הבודדות, שאין לה לובי אמיתי בכנסת ובממשלה – מלבד המוסדות הרשמיים, המייצגים את התעשיינים, אנשי התוכנה ודומיהם. מדובר בתעשיה שמונה כ-250,000 איש במדינת ישראל, שמחזיקה על גבה מאות אלפים אחרים. עדיין, בשנת 2007 זו תעשיה שצריכה להגן על עצמה. בדרך כלל, המנכ”לים שלה מופיעים בטבלאות השכר של מדורי הכלכלה, כשיאני שכר, או כאשר הם מבצעים אקזיט מוצלח, שמעשיר לא רק אותם, אלא עוד כמה מאות משפחות בישראל. לחילופין, הם מתפרסמים כאשר, חלילה, הם נאלצים לסגור את המיזם שהשקיעו בו ממיטב כספם.
לא יכולים לשתוק יותר
אבל יש עוד משהו שמבדיל את התעשיה הזו מתעשיות אחרות. מנהליה וראשיה יודעים לצפות תהליכים קדימה: הם רואים מה קורה בעולם, מבינים לאן המגמות מובילות. המצפון והאחריות שלהם לא מאפשרים להם לשבת בשקט. בסופו של דבר, הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל – גם אם מחצית מהשבוע הם מבלים במטוסים. יש להם פה משפחות וילדים. הם נמנים בדרך כלל על שכבת הגיל הבוגרת בכל חברת היי-טק ממוצעת. שאר העובדים הם בגילאים של ילדיהם, פחות או יותר. הם רואים את המצוינות הנובעת מכל אחד מעובדיהם, את הזיק בעיניים – אותו מנוע קטן שבוער בישבניהם, ואשר מביא אותם להישגים היפים בעולם. אבל הם רואים את העננים מחוץ לשמש הזורחת כעת – רואים, ולא יכולים לשתוק יותר.
מצב זה הוא בבחינת אחת הסיבות, שהביאה כ-400 מראשי תעשיה זו – על מנהליה, פקידיה ועסקניה – להשתתף אתמול (ג') בכנס רעננה הראשון למדיניות היי-טק לאומית. הכנס נערך ברעננה – ולא במקרה. זו העיר שלפני עשור שנים היתה חלוצה בהקצאת נדל”ן לחברות היי-טק מובילות בינלאומיות. זו העיר שהצליחה לשפר את איכות החיים של תושביה, והעלתה את רמת חייהם בשל כך. בעקבותיה, הלכו כמעט כל ערי הפריפריה. תעשיית היי-טק היא תעשיה נקיה, היא מכניסה, וכל עיר מתהדרת בה.
אבל זו לא הסיבה היחידה. אחד מנציגיה הבולטים של תעשיה זו, שלמה גרדמן – יזם, מנהל חברות הזנק ופעיל במוסדות שונים – הוזמן לפני שנתיים להרצאה אצל המדען הראשי, ד”ר אלי אופר. אופר העניק לו שבע דקות בדיוק, להסביר מה צריך לעשות כדי לשפר את תעשיית ההיי-טק. שבע הדקות הללו הולידו את הרעיון לכנס שנערך אתמול. לא במקרה הדובר הראשון בכנס שהנחה גרדמן, היה אותו ד”ר אופר. גם הוא קיבל שבע דקות, אבל דיבר כמובן, מעט יותר…
יהודה קונפורטס, מערכת ThePeople ,DailyMaily
המשק הישראלי מורכב משורת מגזרים וענפים. כמעט לכל ענף יש שדולה, לובי, שיודעת להגן על האינטרסים שלו במסדרונות השלטון, בכנסת ובכל מקום שם מקבלים החלטות. לעיתים אין שום פרופורציה בין גודל הלובי והרעש שהוא עושה – לבין המגזר עצמו. לרוב, תפקידם של הלוביסטים הוא לגייס כספים עבור מגזרים שמאכלסים תעשיות כושלות – ציבוריות או פרטיות. זו דרכו של עולם.
תעשיית ההיי-טק הישראלית, מאז היווסדה, היא מעין ציפור חריגה בגו'נגל הנחמד שאנו חיים בו. היא מוגדרת כתעשיה שיש לה את החזר השקעה הגבוה ביותר בכלכלה הישראלית, במונחי דולר יצוא וההכנסות הנובעות ממנו. היא נחשבת לתעשיה אשר מעסיקה את האליטות של ההון האנושי הישראלי. בתור שכזו, היא צריכה מדי פעם להתנצל על כך שהיא כזו, שכן רבים רואים אותה כאחראית לכל יתר הצרות של החברה הישראלית, כולל העוני והפער החברתי.
היא חריגה, משום שזו אחת התעשיות הבודדות, שאין לה לובי אמיתי בכנסת ובממשלה – מלבד המוסדות הרשמיים, המייצגים את התעשיינים, אנשי התוכנה ודומיהם. מדובר בתעשיה שמונה כ-250,000 איש במדינת ישראל, שמחזיקה על גבה מאות אלפים אחרים. עדיין, בשנת 2007 זו תעשיה שצריכה להגן על עצמה. בדרך כלל, המנכ”לים שלה מופיעים בטבלאות השכר של מדורי הכלכלה, כשיאני שכר, או כאשר הם מבצעים אקזיט מוצלח, שמעשיר לא רק אותם, אלא עוד כמה מאות משפחות בישראל. לחילופין, הם מתפרסמים כאשר, חלילה, הם נאלצים לסגור את המיזם שהשקיעו בו ממיטב כספם.
לא יכולים לשתוק יותראבל יש עוד משהו שמבדיל את התעשיה הזו מתעשיות אחרות. מנהליה וראשיה יודעים לצפות תהליכים קדימה: הם רואים מה קורה בעולם, מבינים לאן המגמות מובילות. המצפון והאחריות שלהם לא מאפשרים להם לשבת בשקט. בסופו של דבר, הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל – גם אם מחצית מהשבוע הם מבלים במטוסים. יש להם פה משפחות וילדים. הם נמנים בדרך כלל על שכבת הגיל הבוגרת בכל חברת היי-טק ממוצעת. שאר העובדים הם בגילאים של ילדיהם, פחות או יותר. הם רואים את המצוינות הנובעת מכל אחד מעובדיהם, את הזיק בעיניים – אותו מנוע קטן שבוער בישבניהם, ואשר מביא אותם להישגים היפים בעולם. אבל הם רואים את העננים מחוץ לשמש הזורחת כעת – רואים, ולא יכולים לשתוק יותר.
מצב זה הוא בבחינת אחת הסיבות, שהביאה כ-400 מראשי תעשיה זו – על מנהליה, פקידיה ועסקניה – להשתתף אתמול (ג') בכנס רעננה הראשון למדיניות היי-טק לאומית. הכנס נערך ברעננה – ולא במקרה. זו העיר שלפני עשור שנים היתה חלוצה בהקצאת נדל”ן לחברות היי-טק מובילות בינלאומיות. זו העיר שהצליחה לשפר את איכות החיים של תושביה, והעלתה את רמת חייהם בשל כך. בעקבותיה, הלכו כמעט כל ערי הפריפריה. תעשיית היי-טק היא תעשיה נקיה, היא מכניסה, וכל עיר מתהדרת בה.
אבל זו לא הסיבה היחידה. אחד מנציגיה הבולטים של תעשיה זו, שלמה גרדמן – יזם, מנהל חברות הזנק ופעיל במוסדות שונים – הוזמן לפני שנתיים להרצאה אצל המדען הראשי, ד”ר אלי אופר. אופר העניק לו שבע דקות בדיוק, להסביר מה צריך לעשות כדי לשפר את תעשיית ההיי-טק. שבע הדקות הללו הולידו את הרעיון לכנס שנערך אתמול. לא במקרה הדובר הראשון בכנס שהנחה גרדמן, היה אותו ד”ר אופר. גם הוא קיבל שבע דקות, אבל דיבר כמובן, מעט יותר.
התהום מתקרבתהכנס אתמול ייסד פורמט חדש: אח תאום טכנולוגי לכנס הרצליה – שנולד על ברכי הפורמטים המצליחים של ועידת עסקים של ירושלים וכנס קיסריה הוותיק. אלו הם כנסים שמהווים פלטפורמה לחשיבה, לוועדות שבהם יושבים מומחים – והם מגישים המלצות למקבלי ההחלטות. במקרה של ההיי-טק, אין זה הכנס הראשון שדן בבעיות של הענף. אבל הסיבה שכנס זה זכה לתשומת לב רבה כל כך, היא התחושה המשותפת של מרבית המשתתפים, לפיה אנו מתקרבים אל פי התהום. אך כפסע בין המצב כיום ובין הנפילה וההתרסקות הצפויות.
צריך להיות אמיץ מאד, על מנת לעמוד על במה, ולספק תחזיות שחורות על עתידה של תעשיית ההיי-טק הישראלית. הדוברים היו מאוחדים בתחזית – אם הממשלה לא תתעשת ותתחיל לתכנן מדיניות מסודרת, הרי שהתחזיות הקודרות תתממשנה. כל הדוברים הציגו מציאות עגומה, לפיה כל ההשקעות שנעשו ונעשות עד יום – לא היו פרי תכנון, אלא פרי החלטות נקודתיות.
מטרת הכנס היא לגרום לממשלה לחשוב ולקבוע סדרי עדיפויות. על שתי תובנות מרכזיות היתה הסכמה בכנס: לא חסרים תקציבים, הם מפוזרים במקומות שונים שקשורים להיי-טק, אבל כנראה שהם מושקעים במקומות הלא נכונים.
להתעורר – ומיד!התובנה השנייה, והחשובה – לדעת כותב שורות אלו, מתקשרת לכותרת המאמר: “אל תעזרו לנו – עזרו לעצמכם”. כל ראשי התעשיה – חלקם כאלו ששמם הולך לפניהם, אמרו במילים שונות מסר אחיד: לא באנו לכאן כדי לבקש סיוע לעצמנו. אנחנו מסודרים. העסקים שלנו מצליחים, ואין לנו צורך בהתערבות ממשלתית. אבל אם הממשלה לא תתערב היכן שהיא צריכה, תעודד את התעשיות המתאימות, תשקיע הרבה יותר בחינוך, תכשיר כוח אדם שילך ללמוד חמש יחידות מחשבים, מתמטיקה ומדעים בתיכון, אם היא לא תעשה זאת – יש סיכוי סביר שבעוד עשור נוכל לספר לילדינו ולנכדינו, שפעם היתה פה תעשייה יפה, שקראו לה היי-טק. אבל בגלל שמקבלי ההחלטות נרדמו בשמירה, היא לא קיימת כאן, אלא רק מעבר לים.
זו אינה בכיינות. זו אינה קנטרנות לשמה וזו אינה מליצה, כדי לסחוט דמעות ממישהו. זוהי מציאות ודאית. אם מי שצריך להתעורר לא יקום בזמן, ההיי-טק כבר לא יהיה התפוזים של מדינת ישראל משנות החמישים. הוא אפילו לא יהיה הקטר שמוביל את המשק. הוא יהיה עוד מוצג ארכיאולוגי במוזיאון. כדאי לקרוא, להקשיב ולהפנים את המסרים שהעבירו מארגני הכנס. זה לא נועד בעבורם – זה בשביל כל עם ישראל. ויפה שעה אחת קודם.
המדען הראשי בתמ”ת, ד”ר אלי אופר, בכנס רעננה למדיניות היי-טק לאומית:
“העדר תמיכה בהיי-טק משמעו סכנה ממשית לעתיד הענף כולו”
בכנס רעננה הראשון למדיניות היי-טק לאומית, שנערך אתמול (ג') ברעננה, אמר ד”ר אופר כי “קיימים תקציבים לעידוד התעשיה בישראל, אבל צריך להפנות אותם למקומות הנכונים” ● כל הדוברים הציגו תחזית קודרת לעתידם של המו”פ וההיי-טק בישראל, והביעו חשש להמשך קיומם בעוד עשור ● ברוך גינדין, גרטנר: כיווני ההשקעה הנכונים הם ננו-טכנולוגיה, אנרגיה, איכות סביבה, ביו-טכנולוגיה ורפואה
ד”ר אלי אופר, המדען הראשי בתמ”ת
“העדר תמיכה בהיי-טק המקומי והענקת תקציבים עבורם – הם סכנה ממשית לעתיד ההיי-טק הישראלי. העדרה של תמיכה זו יביא לחינוך לבינוניות – ולא למצויינות הנדרשת”, כך אמר המדען הראשי במשרד התמ”ת, ד”ר אלי אופר, בכנס רעננה הראשון למדיניות היי-טק לאומית, שנערך אתמול (ג'). ד”ר אופר התריע על סכנה אשר מרחפת על תעשיית ההיי-טק המקומית כתוצאה מאי הענקת תקציבים לתעשייה. תחזית קודרת זו בקשר לעתיד תעשיית ההיי-טק, היתה אחת מהתחזיות המאיימות אשר נשמעו אתמול בכנס, מפי ראשי התעשיה, פרופסורים, מקבלי החלטות ואנשי תעשיה. הכנס נערך במימון עיריית רעננה, בשיתוף עם ראשי התעשיה והמוסדות המייצגים אותה. בכנס לקחו חלק גם נציגים בכירים של הממשלה, לרבות שרת החינוך, פרופ' יולי תמיר; שר התקשורת, אריאל אטיאס; ח”כ בנימין נתניהו ונשיא המדינה הנבחר, שמעון פרס.
לדברי ד”ר אופר, “המדע, המחקר והפיתוח – הם אבני היסוד הגורליות בחיי מדינת ישראל. בנוסף להענקת תקציב לחברות גדולות ומבוססות, חובה לתמוך בחברות בתחילת דרכן כמו גם באקדמיה”. הוא הוסיף, כי “אין זה נכון שאין תקציב שיכול להיות מוקדש לנושא למדינת ישראל. להיפך. קיים תקציב, והשאלה היא רק לאן מנתבים אותו. האם נותנים למי שצריך, או למי שלא צריך את הכסף. גורלה של מדינת ישראל תלוי מאוד בנושאי המדע, הטכנולוגיה והמו”פ. אבן יסוד לחדשנות בכל אומה מתקדמת – היא הקידמה הטכנולוגית”.
המדען הראשי סיכם את תחזיתו הקודרת ואמר, כי “הדבר היחיד שצריך לדאוג לו, בראש ובראשונה – הוא המצויינות”.
מטרת הכנס, כפי שהיתווה אותה יושב ראש הכנס ויוזמו, שלמה גרדמן, היא “לעודד את הממשלה ולקרוא לה, לתכנן מדיניות לאומית – בכל הקשור להשקעות בהיי-טק, ולהגיש לה המלצות מומחים היכן כדאי להפנות את התקציבים. זאת, בנוסף להגדלה משמעותית הנדרשת בהשקעות בחינוך ובתשתיות”. הכנס כלל ארבעה פאנלים מרכזיים, שעסקו בתכנון אסטרטגי לטכנולגיות מתקדמות, אתגרים בנושא החינוך, ניתוב משאבים פיננסים למימון תעשיית ההיי-טק ופאנל בנושא עתיד התעשיות המתוחכמות.
לדברי גרדמן, “מטרת הכנס הזה היא להעלות שאלות קשות על עתידו של הענף, דווקא בגלל המציאות הקיימת כיום של פריחה לכאורה, ועל רקע האיום ההודי והסיני ההולך וגדל, כמו גם על רקע התפתחות הגלובליזציה”…
ד”ר אלי אופר, המדען הראשי בתמ”ת: “העדר תמיכה בהיי-טק המקומי והענקת תקציבים עבורם – הם סכנה ממשית לעתיד ההיי-טק הישראלי
“העדר תמיכה בהיי-טק המקומי והענקת תקציבים עבורם – הם סכנה ממשית לעתיד ההיי-טק הישראלי. העדרה של תמיכה זו יביא לחינוך לבינוניות – ולא למצויינות הנדרשת”, כך אמר המדען הראשי במשרד התמ”ת, ד”ר אלי אופר, בכנס רעננה הראשון למדיניות היי-טק לאומית, שנערך אתמול (ג'). ד”ר אופר התריע על סכנה אשר מרחפת על תעשיית ההיי-טק המקומית כתוצאה מאי הענקת תקציבים לתעשייה. תחזית קודרת זו בקשר לעתיד תעשיית ההיי-טק, היתה אחת מהתחזיות המאיימות אשר נשמעו אתמול בכנס, מפי ראשי התעשיה, פרופסורים, מקבלי החלטות ואנשי תעשיה. הכנס נערך במימון עיריית רעננה, בשיתוף עם ראשי התעשיה והמוסדות המייצגים אותה. בכנס לקחו חלק גם נציגים בכירים של הממשלה, לרבות שרת החינוך, פרופ' יולי תמיר; שר התקשורת, אריאל אטיאס; ח”כ בנימין נתניהו ונשיא המדינה הנבחר, שמעון פרס.
לדברי ד”ר אופר, “המדע, המחקר והפיתוח – הם אבני היסוד הגורליות בחיי מדינת ישראל. בנוסף להענקת תקציב לחברות גדולות ומבוססות, חובה לתמוך בחברות בתחילת דרכן כמו גם באקדמיה”. הוא הוסיף, כי “אין זה נכון שאין תקציב שיכול להיות מוקדש לנושא למדינת ישראל. להיפך. קיים תקציב, והשאלה היא רק לאן מנתבים אותו. האם נותנים למי שצריך, או למי שלא צריך את הכסף. גורלה של מדינת ישראל תלוי מאוד בנושאי המדע, הטכנולוגיה והמו”פ. אבן יסוד לחדשנות בכל אומה מתקדמת – היא הקידמה הטכנולוגית”.
המדען הראשי סיכם את תחזיתו הקודרת ואמר, כי “הדבר היחיד שצריך לדאוג לו, בראש ובראשונה – הוא המצויינות”.
מטרת הכנס, כפי שהיתווה אותה יושב ראש הכנס ויוזמו, שלמה גרדמן, היא “לעודד את הממשלה ולקרוא לה, לתכנן מדיניות לאומית – בכל הקשור להשקעות בהיי-טק, ולהגיש לה המלצות מומחים היכן כדאי להפנות את התקציבים. זאת, בנוסף להגדלה משמעותית הנדרשת בהשקעות בחינוך ובתשתיות”. הכנס כלל ארבעה פאנלים מרכזיים, שעסקו בתכנון אסטרטגי לטכנולגיות מתקדמות, אתגרים בנושא החינוך, ניתוב משאבים פיננסים למימון תעשיית ההיי-טק ופאנל בנושא עתיד התעשיות המתוחכמות.
לדברי גרדמן, “מטרת הכנס הזה היא להעלות שאלות קשות על עתידו של הענף, דווקא בגלל המציאות הקיימת כיום של פריחה לכאורה, ועל רקע האיום ההודי והסיני ההולך וגדל, כמו גם על רקע התפתחות הגלובליזציה”.
ראש עיריית רעננה, נחום חופרי, אמר כי העיר רעננה גאה להיות הבית של תעשיית ההיי-טק, “שעורכת כנס חשוב זה, אשר נועד לסייע לקידום התעשייה ברמה הלאומית ולעודד את המשך הצמיחה שלה. אנו גאים על כך שחלק גדול מהחברות הגדולות, כמו גם הקטנות, החליטו להשתקע ברעננה, וגם מנכ”לים רבים גרים בעיר הזו. אנחנו מאוד מקווים כי כנס רעננה יהיה התשובה הטכנולוגית לכנס הרצליה ויסייע למקבלי ההחלטות לתכנן מדיניות לאומית”.
לשנות את כיווני ההשקעות הממשלתיותברוך גינדין, מנכ”ל גרטנר המזה”ת, אמר כי “בהיעדר מדיניות לאומית להשקעות בתעשיית העילית – חלוקת המשאבים שמתבצעת על ידי המדען הראשי, היא בבחינת 'סמן ימני' להשקעות הפרטיות בתעשיות אלה”. לדבריו, בשנת 2006 קטן בכ-5% חלקה של התעשיה בהשקעות המגיעות מהמדען הראשי. גינדין הציג נתונים, לפיהם מאז שנת 2000 לא השתנו כיווני ההשקעות הממשלתיות בענפי ההיי-טק השונים בישראל, וזאת בניגוד למגמה כלל עולמית. “ה-ICT עדיין דומיננטי”, אמר, “הכולל בתוכו את ענפי התוכנה והתקשורת למיניהם. הייצוג של תחומים, כמו ביו-טכנולוגיה, ננו-טכנולוגיה, אינטרנט, ואנרגיה – עדיין קטן יחסית”. גינדין אמר כי על פי הערכות גרטנר, על הממשלה והתעשיה להפנות תקציבים ומשאבים לתחומים הבאים: ננו-טכנולוגיה, ביו-טכנולוגיה ורפואה, האנרגיה ומיזמים “ירוקים”, טכנולוגיה נקייה.
פרופסור אריה אורנשטיין, מנהל היחידה לטכנולוגיות מתקדמות בבית החולים שיבא, הסביר מדוע הוא חושב שעל המדינה להשקיע כיום בכל הנושא של ביוטכנולוגיה ורפואה: “40% מבוגרי תואר שלישי באקדמיה בישראל, באים מהכיוון של רפואה כימיה ומדעי החיים”, אמר אורנשטיין, “מדענים שלנו קיבלו פרסי עולם על רקע הכישורים האלו”. הוא ציטט את דבריו של ח”כ זבולון אורלב, יו”ר ועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת, שהזהיר מפני התופעה של בריחת מוחות של טובי המדענים בישראל, “שבהקלקת עכבר אחת, הם מסוגלים לקבל הצעות עבודה מפתות בחו”ל. המשימה של הממשלה היא למנוע את בריחת המוחות האלו – וזה בהחלט אפשרי”.
בהמשך דבריו עמד אורנשטיין על המגמה הבולטת, שרק 23% מתוך כלל החברות שעוסקות בביו-טכנולוגיה ובפיתוחים רפואיים – מצליחות להגיע לכלל מימוש פרויקטים ומכניסות כסף לחברות שלהן. הסיבה העיקרית, לדברי פרופ' אורנשטיין, היא היעדר חינוך לניהול נכון של חברות היי-טק, הוא סיים את דבריו בקריאה לממשלה ולמשרד החינוך להשקיע בתחום זה.
ללמוד מהטאיווניםגיורא ירון, מייסד ויו”ר חברת אקסאנט, פתח את דבריו בפניה לממשלה: “הכנס הזה לא נועד כדי לסייע לנו. לא צריך לעזור לנו, ברוך השם. השאלה היא איך לסייע לכלכלה. לא צריך עוד כסף. אז זה נכון שאנחנו מדינה חופשית, ויש חופש אקדמי, ואני מכיר את זה היטב, אבל יש נקודות בחיים, שממשלה צריכה להתערב בצורה חיובית רק כדי לשרוד. לא יותר”. הוא הביא כמה דוגמאות, ממדינות במזרח הרחוק, שהשכילו להשקיע בכיוונים הנכונים, כתוצאה ממדיניות לאומית שהחליטו עליה – “ובשל כך – הגיעו לאן שהגיעו”. לדבריו, “גם ארצות הברית, בירת הכלכלה החופשית וחופש העיסוק – מעודדת היום תעשיות מסוימות. כל מי שרק אומר Clean Tech, או אנרגיה – מייד פותחים את הארנק וכותבים לו צ'ק”. הוא ציין, כי “כבר היו תקדימים בעבר, שהממשלה עזרה לתעשיית ההיי-טק. תעשיית קרנות הון סיכון לא הייתה קיימת, אילו הממשלה נתנה את הדחיפה הראשונית”.
לדעתו הכיוונים בהם הממשלה יכולה לכוון את התעשיה הם: מדיקל, פארמה, כל נושא התקשורת, כולל אינטרנט, עם דגש על תכנים באינטרנטף. היבט נוסף עליו הצביע ירון, הוא שינוי חקיקה שיאפשר העברת תמלוגים לאקדמיה ולממשלה – מהידע הרב הנצבר באוניברסיטאות, “ידע שנחשב ליקר מפז בכל העולם, ורק כאן עדיין לא מנצלים זאת היטב”.
נייס – על סף המיליארדחיים שני, מנכ”ל נייס מערכות, אמר כי השנה החברה תגיע לקו חצי מיליארד דולרים מכירות, ובתוך כמה שנים היא מתכוונת גם להגיע למיליארד דולרים. לדברי שני, נייס מעסיקה 1,800 עובדים, 500 מתוכם מהנדסים, “אנחנו חברה ישראלית, ותמיד נשאר כך. על כל ההודעות שלנו כתוב: 'רעננה, ישראל', ואני מקווה שבעתיד כבר לא נצטרך להסביר איפה זה רעננה”.
“אנו עוסקים במולטימדיה ומנסים לעזור לארגונים לשפר את ההגנה ואת השירות שלהם”, ציין שני, “75% ממוקדי שירות וחדרי עסקאות – נעזרים בציוד שלו. יש לנו 24,000 לקוחות – חלקם מתחום הצבא והמשטרה”.
בהתייחסו להמלצות למדיניות הממשלה בתחום ההיי-טק, אמר שני כי “חשוב מאוד שהממשלה תשקיע משאבים בחינוך לניהול נכון וכמובן בהון האנושי. אנחנו מכשירים הרבה מאוד אנשים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות זאת במקום הממשלה”.
בהמשך הכנס נערכו דיונים בנושא מימון והשקעות, וכן התקיים פאנל בנושא עתיד התעשיה הטכנולוגית, בהשתתפות ראש אגף התיקשוב בצה”ל, האלוף עמי שפרן; מנכ”ל אלדין, ינקי מרגלית; יהודה זיסאפל, מבעלי רד-בינת; וד”ר יעקב שיינין, מנכ”ל “מודלים כלכליים”. בצהריים הופיע ח”כ נתניהו, יו”ר האופוזיציה וראש הממשלה לשעבר. בסיום הכנס נערכה קבלת פנים חגיגית למשנה לראש הממשלה והנשיא המיועד, שמעון פרס, בהשתתפות כ-800 מוזמנים.
