מטר הקוואדרנטידים בראשית ינואר: בזכות השביט המת אנו זוכים למראות יפים

ייתכן שאסטרונומים איתרו את מקור הקוואדרנטידים

פיליפ בול , Nature (תרגום: דיקלה אורן)

שא מבטך מעלה, כשהשנה מתחלפת, אומרים אסטרונומים – אתה עשוי לראות את הקוואדרנטידים.
מטר המטאורים האיר את שמי תחילת ינואר לפחות מאז 1825. כעת ייתכן שהאסטרונום פיטר ג'ניסקנס ממכון SETI במאונטיין ויוו, קליפורניה, מצא את מקור הכוכבים הנופלים. ייתכן שהקוואדרנטידים הם שאריות מעצם שמיימי, שנקרא 2003 1EH, אומר ג'ניסקנס. קודם לכן חשבו, כי 1EH , שנתגלה במרץ, הוא אסטרואיד, הנע במסלול קרוב לארץ.

ג'ניסקנס מאמין, כי העצם הזה הוא בעצם שביט שאבד עליו הכלח. הוא מציע, כי הוא התפרק לפני כ-500 שנה ושיחרר מעט גרגירי אבק, שפוגעים באטמוספירת כדור הארץ, נשרפים ויוצרים את המופע הלילי של הקוואדרנטידים.

מרבית שאר מטרי המטאורים, כגון הליאונידים בנובמבר, ניצתים גם הם, כשכדור הארץ עובר באופן מחזורי דרך שאריותיו האבקתיות של שביט. שובל האבק מתחדש בכל פעם, שהוא חוזר לחלקה הפנימי של מערכת השמש, כך שמטרי המטאורים השנתיים הופכים מרהיבים יותר ויותר.

הקוואדרנטידים, שעל פי רוב חלושים יחסית, נראים כנובעים מקבוצת הכוכבים “בוטס” (Bo�tes) בשכנות ל”ביג דיפר” (Big Deeper, קבוצה של שבעה כוכבים בקבוצת הדובה הגדולה). הראות הטובה ביותר היא מחצי הכדור הצפוני בערך מ-11 GMT. השיא של המופע בד”כ מגיע ב-2-4 בינואר.

אסטרונומים ידעו זה זמן רב, שמקור המטאורים האלה הוא באיזשהו עצם, אם כי לא הצליחו להגיע להסכמה בדבר זהותו של העצם הזה. מהתבוננות בנתיבי המטאורים ג'ניסקנס חישב את מסלול העצם הזה ומצא, כי הוא מתאים בדיוק רב למסלולו של ה-1EH 2003 .

אסטרונומים מעריכים, כי ה-2003 1EH בעצמו עשוי להיות שרידיו של שביט גדול יותר, שנקרא 1490C 1Y. ב-1979 האסטרונום היפני אישירו הסגווה גילה, כי מסלול הקוואדרנטידים נראה דומה למסלול ה-1490C 1Y , שמוזכר ברשומות ההיסטוריות של מזרח אסיה מסביבות 1490, והתפרק כמאה שנה מאוחר יותר.

ג'ניסקנס הצטרף לבריאן מרסדן מהמצפה הסמיתסוני לאסטרופיסיקה בקיימברידג', מסצ'וסטס, כדי לבדוק האם ניתן להתאים את המסלול החזוי של 1EH לזה של 1490C 1Y בסביבות הזמן בו הוא התפרק. זו אינה משימה פשוטה, שכן ייתכן שמסלוליהם של השביטים הוסטו בעקבות התקרבות לכדור הארץ או לצדק.

החוקרים הסיקו, כי 2003 1EH עשוי להיות ליבתו הקדומה של 14990C 1Y, אך הראייה לכך קלושה. הם זקוקים לתצפיות טובות יותר של מסלולו הנוכחי של 2003 1EH. ואולם, אם יתברר, כי ה-2003 1EH הוא אכן ליבתו של שביט אבוד, הוא יהפוך למטרה מפתה למשימות חלל בעתיד.

העדים האחרונים לשביט האב היו אולי אסטרונומים סינים מהמאה ה-15
מאת קנת צ'אנג ניו יורק טיימס, “הארץ”

חלל / מהו מקורם של המטאורים הקוודרנטידים, שיחלפו בקרבת כדור הארץ בתחילת השבוע הבא

ביום ראשון הבא המטאורים המכונים קוודרנטידים יערכו את ההופעה השנתית שלהם בשמי כדור הארץ. אסטרונום אמריקאי טען באחרונה כי הצליח סוף סוף לגלות מהו מקורם של המטאורים האלה.

מטאור הוא התופעה הנראית כאשר גרגר אבק חודר לאטמוספירה של כדור הארץ במהירות של כמה עשרות קילומטר בשנייה. במהירות כזו, גרגר האבק מתנגש עם מולקולות האוויר, מתחמם ונשרף בגובה של כ-100 קילומטר. האירוע האלים הזה גורם לקריעת האלקטרונים ממולקולות האוויר, תופעה הקרויה יינון. האוויר המיונן פולט אור בתהליך הדומה לזה שבמנורת ניאון. פליטת האור נראית לנו כמטאור.

מקורם של רוב חלקיקי האבק הוא שביטים – גושי קרח וסלע המקיפים את השמש במסלולים אליפטיים. כאשר השביטים חולפים בקרבת השמש הם פולטים כמויות גדולות של גרגרי אבק וקרח, שממשיכים לנוע ב”נחילים”, במסלול דומה לזה של השביט האב, במשך מאות שנים. השביט טמפל טאטל, למשל, אחראי למטאורים הליאונידים, ומקור המטאורים הפרסאידים הוא בשביט סוויפט-טאטל. אולם השביט האחראי למטאורים הקוודרנטידים אינו ידוע.

ד”ר פיטר ג'ניסקנס, אסטרונום ממכון SETI בקליפורניה, שם לב שמסלולו של 2003 EH1 – אסטרואיד קטן שהתגלה במארס השנה – קרוב למסלולם של הקוודרנטידים. הוא טוען כי זהו המקור למטאורים וכי הוא לא התגלה עד כה משום שהוא אפל. לדבריו, האסטרואיד הוא ליבה של שביט – מה שנותר ממנו לאחר התנדפות הקרח; קוטר האסטרואיד, הוא מעריך, כשלושה קילומטרים, “קוטר אופייני לליבה של שביט”.

הקוודרנטידים התגלו באמצע המאה ה-19 ונקראו על שם קבוצת הכוכבים קוודרנס מוראליס, שבעיני הצופה נראה היה כאילו הם יוצאים ממנה. עד כה נחשב השביט מכהולץ, שהתגלה ב-1986, למועמד הטוב ביותר לתואר אבי הקוודרנטידים. אך מסלולו של מכהולץ שונה מזה של הקוודרנטידים. אמנם לא מן הנמנע שכוח המשיכה של צדק הרחיק את השביט מהקוודרנטידים, אבל אף חוקר לא הצליח להראות באופן משכנע שיש קשר בין השניים, ולכן המדענים ממשיכים לחפש אחר מקור אחר.

רישומים אסטרונומיים היסטוריים עשויים להצביע על המקום והזמן שבו נראה לאחרונה השביט שממנו נפלטו הקוודרנטידים. בין 31 בדצמבר 1490 ל-12 בפברואר 1491, אסטרונומים סינים, יפאנים וקוריאנים צפו בשביט בהיר במיוחד שחלף בשמים. שביט זה לא נראה לפני אותו מועד וגם לא אחריו.

ד”ר איצ'ירו הסגאווה, אסטרונום יפאני, הראה לפני כמה שנים שמסלולו של השביט דומה למסלולם של הקוודרנטידים. להערכתו, מה שראו האסטרונומים האסיאתים בני המאה ה-15 היה התפרקותו של השביט 2003 EH1. דבר זה יכול להסביר מדוע השביט נראה אז בהיר מאוד ולא נצפה מאז.

גם תצפיות עכשוויות במטרי הקוודרנדיטים מצביעות על האפשרות שהם ניתקו מהשביט האב שלהם רק במאות השנים האחרונות.

כך למשל, מסלולם של המטאורים מגיע לקרבתו של צדק, וכמה מפגשים קרובים עם כוכב הלכת היו גורמים לפיזורם. אולם לפי תמונות שצילם אסטרונום הולנדי חובב ב-1995, הקוודרנטידים, שכוללים כחמישה טריליון קילוגרם של סלעים ואבק, עדיין קרובים זה לזה, מה שמעיד על כך שעדיין לא עברו בקרבת צדק פעמים רבות. ואכן, לפי חישוביו של ד”ר ג'ניסקנס, הקוודרנטידים נעים במערכת השמש רק ב-500 השנים האחרונות לערך.

לידיעה בנייצ'ר