כיצד ניתן לשבור כוס בעזרת הקול בלבד?

כולם מכירים את הקול שנשמע כשמחליקים אצבע על כוס יין. כיצד הוא נוצר? איך שוברים כוסות בעזרת הקול בלבד?

בניגוד למה שמקובל לחשוב זה כמעט בלתי אפשרי. ישנן כוסות יין עדינות במיוחד שאם מעבירים עליהן את האצבע בסיבוב והאצבע רטובה שומעים קול שהולך ומתחזק. קול זה הוא הקול הפועל בתדירות הרסוננס של הכוס הספציפית הזו. מהו רזוננס? בפיזיקה רזוננס – לקוח מוויקיפדיה – (תהודה בעברית) “הוא הנטיה של מערכת לבצע אוסילציות (תנודות) באמפליטודה מקסימאלית בתדירות מסויימת. תדירות זו נקראת התדירות העצמית , או התדירות הטיבעית, של אותו חפץ ספציפי”. דוגמא לתהודה היא בניין הפאר “וורסאי” שקרס תחת המבלים בחתונה. הרוקדים רקעו בריצפה בכוח רב ובמהירות מסויימת. יותר נכון יהיה לומר בתדירות רקיעה מסויימת, והיה זה חוסר המזל שלהם שתדירות זו היתה זהה או קרובה מאד לתדירות העצמית של הריצפה (לא ניכנס להגדרות של תדירות עצמית עבור קליפות ולוחות דקים כמו ריצפה). הריצפה לא קרסה בגלל עומס סטנדרטי. אולמי “וורסאי” עמדו בתקן של העומס המקסימאלי המותר של 2000 ק”ג למטר עבור אולמות אירועים. עומס זה הוא עומס סטטי, בניגוד לעומס דינאמי שהופעל במקרה של “וורסאי”. הריצפה החלה לקבל צורה של גל (באורך גל קבוע ) וכשהמשיכו הרקיעות בתדירות זו האמפליטודה, כלומר גובה התרוממות וירידת הריצפה, החלו לגדול, הריצפה נכנעה והשאר היסטוריה. צריך לציין שהורדת עמודי ביטחון (העמודים שתקועים לנו ישר באמצע הדירה) אמורים לשבש את היווצרות תופעה זו (ולתת חוזק לקריסה ). אז למה נשברת הכוס? הכוס, כמו כל דבר שנשבר, יכול לעמוד בעומס דינאמי מסויים. העומס שמציב קול של צעקה לא מדגדג את הכוס. גם אם פלוגת גולני בסוף מסע תצרח שבעים פעמים קריאות גנאי לחיזבאלה במרחק 10 ס”מ מכוס, הכוס תחייך ולא תישבר. הפואנטה היא להרים את הקול לתדירות מאד גבוהה, מאד מדוייקת ומסויימת, והעיקר לא לסטות ממנה לאורך זמן. לאחר שיטוט ממושך באינטרנט מצאתי עדויות על זמרי אופרה שיודעים לשמור על קול מכוון היטב לאורך זמן. אחת מהן נצפתה שוברת כוס יין, ולפי הנוכחים הכוס הפכה לקונוס למשך מספר שניות לפני השבירה! לא הייתי חותם על זה, אבל מכונת סאונד בהחלט תגרום לאפקטים מענינים בזכוכית דקה, היות ולזכוכית יש מבנה אמורפי. לחומרים בעלי מבנה אמורפי יש יכולת להתעוות (כך ניתן לנפח אותם בקלות) בלי להישבר. ידוע על גשר בארה”ב, שרוחות הביאו אותו למבנה של חצי עיגול בלי להישבר, לפחות לזמן של מספר שעות. הגשר התנהג  כאליו שהיה עשוי  מגומי. עשרות מדענים באו לצפות במחזה המרהיב, במה שלאחר מכן שימש להבנה טובה יותר של קריסת לוחות במצב של רזוננס.