החללית פיוניר 10 לא מתנהגת כפי שהמפעילים שלה מצפים ממנה. למשל, היא לא נמצאת במקום שהיא אמורה להימצא בחלל. ועוד כמה דברים. המאמר הופיע בבלוג של עמי בן בסט “קצה”
האמת היא שפיוניר סיימה זה מכבר את ההתחייבויות שלה כלפי מפעיליה, מדעני סוכנות החלל האמריקאית, נאסא, ויש לה אפילו רשימה לא קטנה של הישגים. פיוניר הייתה למשל הראשונה שחצתה את חגורת האסטרואידים – אותה חגורה צפופה של רסיסי שברים וסלעים המקיפה את השמש בין המאדים לצדק, וצילמה מקרוב את הצדק. פיוניר גם הוכיחה שניתן לנצל בהצלחה את כוח הכבידה העצום של כוכב הלכת צדק, ולהשתמש בו, על מנת לשנות כיוון ולקבל תאוצה נוספת, שמאפשרת לה לצאת מגבולות מערכת השמש.
את מימד הדמיון בעלילה הזאת תורמת לוחית אלומיניום קטנה, מצופה זהב, המצויה בחללית והמכילה מפה אסטרונומית ושורה של סמלים ומסרים מבני המין האנושי. אם תמצא פיוניר, אי פעם, על ידי ציוויליזציה תבונית כלשהי, היא תוכל לספר לה באותות ובסמלים, את סיפורו של המין ששלח אותה. הוודאות באשר לקיומו של מפגש מעין זה, צריך לומר, אינה נראית גבוהה, למרות שהמסע הגלקטי של פיוניר עתיד להמשך מיליוני, אולי ביליוני שנים, והזמן לפגישה מצוי בשפע.
את ההפתעה הראשונה, ספקה פיוניר למפעיליה כבר בעשור הראשון לקיומה. הציפיות של מפעילי החללית היו שבמהלך 1979, כאשר תהיה החללית אי שם במרחבים הקפואים של כוכב הלכת אוראנוס, שבע שנים לאחר שגורה, ינותק עימה הקשר. בפועל, פיוניר לא שתקה. היא המשיכה לשדר נתונים, הרחק מעבר לאוראנוס, במשך עשרים השנים הבאות, עד לשנת 2000. האות החשמלי האחרון שנקלט ממנה היה בפברואר 2003, כאשר הייתה במרחק פנטסטי של למעלה מ-11 ביליוני ק”מ מכוכב הבית שלה.
כמה שנים קודם לכן, נתגלתה הסטייה הראשונה שלה. ב-8 לדצמבר, שנת 1992, כאשר הייתה החללית באזור המכונה: “חגורת קוויפר”*, היא סטתה לפתע ממסלולה באופן לא צפוי. החריגה אמנם לא הייתה גדולה והמדענים סבורים שהאשם בכך היה כוח הכבידה של עצם גדול, כנראה אסטרואיד, שפיוניר חלפה בקרבתו. אבל הסטייה הזו הייתה כאין וכאפס לעומת האנומליה שנתגלתה בשנים האחרונות. צוות מדענים שעקב אחרי פיוניר 10 גילה שהיא לא נמצאת במקום שהיא צריכה להיות, לפחות על פי הנתונים התיאורטיים. חישובי המסלול שלה (וגם של חללית האחות, פיוניר 11) מלמדים שקיים “משהו”, כוח כלשהו, שמשפיע על החללית וגורם לה לנוע לא במהירות ה”נכונה”. הסטייה היא אמנם זעירה (כמה סנטימטרים בשנייה), אבל היא מעוררת אי שקט גדול בקרב האסטרונומים. אנשי מדע לא אוהבים אנומליות, וברגע שגוף מתנהג לא לפי המשוואות, הם נכנסים ללחץ. האמת היא שיש להם סבה טובה לכך (ואולי גם לנו, האזרחים הקטנים), הטכנולוגיה הארצית שלנו מושתתת, רובה ככולה, על סדרה של חוקים ומשוואות סדורות, ואם דבר אחד לא עובד על פי החוקים, גם דברים אחרים יכולים.
נכון להיום אף אחד לא יודע מהו הכוח המסתורי הזה שפועל על פיוניר ויש שורה ארוכה של הסברים, החל מלחצי קרינה והפרעות כבידה של עצמים אחרים, וכלה בדליפות גז ובקיומו של חומר אפל , בלתי נראה, שמסתו משבשת את תנועת החללית. השערה נוספת שתופסת לאחרונה תאוצה היא שקיים כנראה “אפקט” לא מוכר בתורת היחסות הכללית, שמשפיע על מהירות החללית.
מה קורה עכשיו? אם הכול ילך כשורה, ושום דבר לא יבלום את פיוניר או יסיטה ממסלולה, עתידה החללית הקפריזית הזאת לצאת לחלוטין מהשפעת הכבידה של השמש עוד כ – 126,000 שנים. אז תפתח פיוניר באופן “רשמי” את האודיסיאה המסעירה שלה ברחבי הגלקסיה. במיליון השנים הקרובות תחלוף החללית בסביבות עשרה כוכבים שונים, ואחר כך, הכול פתוח! מה שבטוח זה שהיא תמשיך לנוע “אי שם”, זמן רב אחרי שהשמש הטובה שלנו תהפוך ל”ענק אדום” ותמות, ועימה גם העולם ששלח את פיוניר 10 לדרכה.
———–
* רצועה של שביטים – גופי קרח גדולים הנעים סביב השמש, הרחק מעבר למסלול כוכב הלכת פלוטו.
