פיבי (Phoebe), אחד מ-30 הירחים הסטוריאנים, היווה חידה מאז גילויו ב-1898. גודלו הקטן, ומסלולו הכאוטי והמרוחק מפלנטת האם שבתאי, הקנה לו תדמית של עצם הנלכד בטעות לאזור השפעתו הגרביטציונית של ענק הגז
פיבי (Phoebe), אחד מ-30 הירחים הסטוריאנים, היווה חידה מאז גילויו ב-1898. גודלו הקטן, ומסלולו הכאוטי והמרוחק מפלנטת האם שבתאי, הקנה לו תדמית של עצם הנלכד בטעות לאזור השפעתו הגרביטציונית של ענק הגז.
מידע חדש, שסיפקה החללית קאסיני, אשר חלפה על פני האזור ב-11 ליוני, יכול לפתור את התעלומה. ניתוח נתונים בעזרת מיפוי ספקטרומטרי בתחום הניראה והאינפרא-אדום (Visual and Infrared Mapping Spectrometer – VIMS), מצביע על כך שפיבי הינו תערובת קדומה של קרח, סלע ופחמן. רכיבים אלו, הידועים גם בשם “פלנטסימלים קפואים” (Icy Planetesimals), היו מיסודות הבניין של חלקה החיצוני של מערכת השמש לפני 4.5 מיליארד שנים. רובם נטמעו בליבות ענקי הגז, אך חלקם נשארו בחגורת קוויפר (Kuiper Belt) – עי חורבות של דמויי-שביטים שמסלולו ממוקם מעבר לנפטון. המדענים מאמינים שפיבי נסחף למסלול סביב שבתאי במהלך התגבשותה של הפלנטה, ונשאר שם מאז.
המדידות הספקטרליות של הירח מאששות נוכחות מים קפואים והימצאות של פחמן דו חמצני ופחמן נוזלי בדומה לאלו שנמצאו על מטאוריטים קדומים. נוסף על כך, עולה מהממצאים דמיון כימיקלי ברור בין החומרים שעל פיבי לאלו המרכיבים שביטים.
בזכות ממצאי קאסיני נקבע בוודאות כי צפיפות הירח הינה 1.6 גרם לסנטימטר מעוקב – קל מסלע ממוצע אך כבד מקרח טהור. עובדה זו יכולה להצביע על דמיון בין הרכבו של פיבי לפלוטו וירחו כארון, אשר נחשבים גם הם כעצמים שנותקו מחגורת קוויפר.
הטמפרטורה הממוצעת בשעות היום על פיבי היא בסביבות מינוס 163 מעלות צלסיוס, ואף נמוכה מכך בלילות. הסיבה לכך יכולה להיות נעוצה באופי משטח הקרקע אשר מכוסה בכמה מילימטרים של אבק דליל וחלקיקי קרח.
סריקת פני השטח של פיבי, בעזרת מכשיר הספקטרומטר למיפוי הרכב באינפרא-אדום (Composite Infra-Red Spectrometer – CIRS), מציגה את הירח כ”אובייקט מורכב מאוד, בעל טופוגרפיה מגוונת. “פיבי “נאכל” קשות, כנראה מעשה מטאוריטים שהתנגשו בו”, דברי ג'ון פרל, שותף במחקר של ה-CIRS.
דניס מטסון, מדען בפרויקט קאסיני, אומר: “לראשונה, השלמנו אנליזה של תושב האזור החיצוני של מערכת השמש אשר מקורב לגופים שבחגורת קוויפר. במהלך שבועיים קצרים חשפנו יותר מהמידע שהיה ידוע לנו על פיבי במשך מאה השנים האחרונות מאז גילויו”.
