מחקר חדש מעלה, שהיצורים המעופפים של מי ששלטו בשמי הארץ לפני 100 מיליון שנה, היו הגדולים ביותר שאי פעם התקיימו בכדור הארץ
חלקי עצם של פטרוזאור נמצאו במקסיקו, ירדן, ישראל וברזיל
העולם הפרה-היסטורי מלא ביצורים גדולים, מהטי-רקס ועד דינוזאורים ענקיים שחיו באגמים. אבל מי ששלטו בשמי הארץ לפני 100 מיליון שנה היו פטרוזאורים – זוחלים מעופפים ענקיים בעלי מוטת כנפיים כמו של מטוס ססנה. כך גילה הד”ר דיוויד מרטיל מאוניברסיטת פלימות' שבאנגליה.
בהרצאה שנשא ביום רביעי ב”פסטיבל המדע” של “האגודה הבריטית לקידום המדע”, המתקיים בדאבלין, אירלנד, סיפר מרטיל כי אלו הם היצורים המעופפים “הגדולים ביותר שאי-פעם התקיימו בכדור הארץ”, וכן הם בעלי החוליות הראשונים שלמדו לעוף. הפטרוזאורים מוכרים למדענים כמה שנים. אולם שברי עצמות שהתגלו, בין השאר בישראל, מלמדים שהיצורים היו גדולים מאוד, גדולים בהרבה ממה שמדענים חשבו עד כה. “לפי העדות שמספקות העצמות, מוטת כנפיים שלהם הגיעה ל-18 מטרים”, אמר הד”ר מרטיל.
כנפיהם היו מורכבות מקרומית דקה בעובי חצי מילימטר בלבד – כמו בכנף עטלף. הד”ר מרטיל נרגש כשהוא מדבר על הפטרוזאור, ומתאר “מבנה הנדסי יפהפה”. לדבריו, “כנפיהם היו דקיקות, כמעט חלולות, ומורכבות ממבנים מיקרוסקופיים מיוחדים של שכבות דקיקות המתחברות לכתף”.
העדות הראשונה לקיומם של זוחלים אלה נמצאה ב-1971, כשהתגלו עקבות של פטרוזאור במקסיקו. לדברי הד”ר מרטיל, הממצאים הראשוניים הללו לימדו על יצורים עם מוטת כנפיים של תשעה עד עשרה מטרים. אך מאז נמצאו חלקי עצם נוספים – בירדן, בישראל ובברזיל – המלמדים שגודלם היה כפול ממה שחשבו עד כה. צווארם הגיע לאורך של כשלושה מטרים, שהתחבר לראש, שאורכו ככל הנראה הגיע לאורך של שני מטרים. ראשו הגדול איפשר לפטרוזאור, ככל הנראה, לדוג את טרפו ללא צורך להתקרב בצורה מסוכנת למים.
מרטיל אומר כי הצליח להוכיח שכנפי הפטרוזאורים היו מחוברות דווקא לחלק הגוף התחתון, ולא כמו רוב הציפורים, לחלק הגוף העליון. הדבר איפשר להם ליהנות מזרמי האויר החמים, בעזרתם יכלו להמשיך ולעוף לתקופות זמן ארוכות יותר.
הפטרוזאור האחרון נכחד לפני 65 מיליון שנה. “מכיוון שאין מין שהמשיך את שושלת חיות הענק המעופפות, ניתן ללמוד עליהם רק ממאובנים”, אמר הד”ר מרטיל. בעולם האבולוציוני, הזוחלים ממוקמים בין הדינוזאורים לתנינים והאליגטורים. ביצי פטרוזאורים עם עוברים שנחשפו לאחרונה, מלמדות שלא כמו גוזלים של ציפורים בנות ימינו, שאינם יכולים לעוף עד תום התפתחותם, זוחלים אלו יכלו לעוף כבר מלידתם. “היה זה הישג יוצא דופן, בגלל שהכנפיים היו גדלות מאורך של סנטימטרים בודדים לכמה מטרים, מבלי שהדבר השפיע על יכולת התעופה של החיה, הם יכלו לעוף כבר מהתחלת חייהם”.
את רוב זמנם הם בילו במעוף. הם ריחפו באוויר והשתמשו בפיהם הגדול כדי לקלוט נוזלים ומזון, תוך כדי תעופה. על הקרקע הם קיפלו את כנפיהם מאחורי גבם והלכו על רגליים שהיו למעשה שלושה טפרים גדולים ועקב כדורי.
ידען הדינוזאורים.
