אל אישי, דאיזם וגבולות הספקנות

המחבר מנסה לארגן את כל סוגי האמונה באלוהים, ומראה שגם האלוהים המרוחק ביותר עדיין סותר את המדע

הדבר הטפשי הנפוץ ביותר הוא להאמין בלהט שדבר מוחשי אינו אמת. זוהי התעסוקה הגדולה ביותר של האנושות.
ה.ל. מנקן

היחסים בין המדע והדת, ואפילו בין הספקנות והדת מתחממים. לכל הפחות זוהי התחושה של מי שמתבונן בקפדנות על האירועים האחרונים, מפרסום ספרים ומאמרים במגזינים פופולרים אודות "גילוי" של האל בשיטות מדעיות, או הפעילויות המטורפות של קרן טמפלטון "לקידום הדת". שני מדענים – פול דייויס, ולאחרונה גם פרימן דייסון קיבלו פרס בסך מיליון דולר מהקרן ל"קידום הדת", סכום הכסף הגדול ביותר בהסטוריה במזומן. המאבק בין המדע לדת איננו רק חם, הוא רותח.

לפיכך, זה הזמן לניתוח ספקני של הנושא, אשר נראה שהוא ניזון משתי מקורות של בלבול. 1) אנחנו צריכים להפריד את הטיעונים הלוגיים-פילוסופיים מאלו המעשיים או המדאיגים את חופש הביטוי. 2) אנחנו חייבים להבין שהעמדות האפשריות בויכוח בין המדע והדת הם רבים יותר ממה שנהוג לחשוב, ושהבנה הדדית של כל המכלול היא חשובה כדי להגיע להתקדמות כלשהי. מאמר זה מציג ניתוח של שתי מקורות הבלבול ומציג ניסיון לתאר תרשים סכמטי של העמדות האפשריות. מאחר וזהו ויכוח אוביקטיבי, אגן גם על העמדה שלי.

על מה אין ויכוח

שמא אני יואשם חזור ואשום בהיותי נגוע באתאישם, אני רוצה להבהיר: אני אתאיסט במובן זה שאיני חושב שיש סיבה טובה להאמין בישות על טבעית שיצרה ואיכשהו גם מפקחת על היקום. אינני יודע אם ישות כזאת אינה קיימת, אך עד שלא תהיה עדות יוצאת מגדר הרגיל שתספק עדויות חד משמעיות לטענה יוצאת מגדר הרגיל, אני מתייחס לאלוהים באותה מידה כמו לסנטה קלאוס.

אינני נגוע, אם פירוש הדבר רק גישה לא הגיונית של דבקות בדוקטרינה מקובלת אלא בחנתי את הנושא בזהירות. העניין שלי בדת בא ממסע אישי של גילוי המציאות כפי שהיא; מאחר שאני מחנך ומאמין בכך שללמד אנשים לחשוב באופן ביקורתי יתן כתוצאה חברה טובה יותר, אני גם חייב להתגונן כנגד אנשים אחרים המנסים לפגוע בחופש המחשבה והדיבור שלי.
אתן שלוש דוגמאות קצרות לויכוחים בין מדע ודת ואנסה להפריד ביניהם באופן הברור ביותר האפשרי.

1. יחסי הגומלין בין הדת והמדע הינם שטח אפשרי לחקירה פילוסופית אשר חייבת להיות מוכרת הן על ידי התאולוגיה והן על ידי המדע.
2. ויכוחים מדע-דת, בפרט בארה"ב, גוררת תוצאות ממשיות שאינם משפיעים על המדע או על הדת באופן שווה.
3. דיון על היחס מדע-דת הכה גלים בכל הקשור לחופש הדיבור למדענים, ספקנים ולדתיים.
הנקודה הראשונה היא רק נקודה שצריך להעלות לפני הדיון, משום שהיא חייבת להבחן ברצינות בחקירה חופשית ולהגיע למסקנות כלליות (בלי קשר אם מסקנות כאלו יתקבלו על ידי הרוב). לצערנו תמיד מבלבלים אותה עם נקודות 2 ו-3 הן בידי המאמינים והן בידי הלא מאמינים.

סעיף 2 מסתכם בעובדה שההתקפות על הדת נחשבות לא נכונות פוליטית, עדות לכך שההערה של מושל מיניסטוה ג'סי ונטורה, גרמה לירידה של 28 אחוזים בפופולריות שלו בבת אחת.
המדענים מודעים לעובדה שהמימון שלהם תלוי כמעט כולו בציבור באמצעות מבחר סוכנויות ממשלתיות כמו הקרן הלאומית למדעים והמכון הלאומי לרפואה. מאחר והמימון הפדרלי נשלט בידי פוליטיקאים, שבתורם צריכים לתת דיווח לבוחריהם על כל החלטה, פירוש הדבר הוא שלא משנה מה דעתך כמדען בעניינים רוחניים, יהיה חכם יותר לשמור על מקום עבודתך ולהמנע מלהרגיז את הנסיך והמממן שלך.

הדבר מעצבן במיוחד משום שהרוב המוחץ שלהם אינו מאמין באל פרסונלי (60 אחוז מכלל המדענים ו93 אחוז מכלל המדענים הבכירים), אך הסיבה שהם נהיו מדענים היא כדי לרדוף אחר שאלות שבהם המדע הוא כלי טוב במיוחד. מרבית השאלות הללו הינן יותר ארציות מקיומו של אלוהים.

התוצאה של תערובת נדיפה זו היא שמרבית המדענים לא מאמינים באל אישי בזכות שההבנה שלהם במדע והשלכותיו, אך הם מופיעים בציבור עם הצהרות פייסניות כאילו אין כל קשר בינן שני הנושאים.

התוצאה של נקודה 2 היא שיש חילוקי דעות פילוסופיים, אם לא מדעיים בין המדע והדת, אבל אין למדענים עניין להתחיל במלחמה לא קדושה שבהם הם יפסידו (בהנתן האקלים הפוליטי והדתי בארה"ב). לפיכך אם הם נשאלים, הם יכולים לענות בהתחמקות האוניברסלית "אין תגובה" ולחיות בשלום עם מממניהם.

נקודה 3 עולה בתוך הויכוח בין המדע והדת, אך היא מתחבאת מאחורי כמה מהתגובות שמקבלים כאשר מדברים או כותבים על זה. אנסה להבהיר ככל האפשר: אף מדען המכבד את עצמו או מחנך – מאמין או כופר – ינסה להגביל את חופש הביטוי או הכתיבה של הצד השני, כולל פרו דתיים ובריאתנים. הדבר הוא בסיסי, גם אם לעיתים הוא לא מוערך במלואו, הבחנה בין ביקורת פתוחה כנגד עמדה היא עצם קיומו של חופש הביטוי, וניסיון לחייב אנשים להאמין במה שאתה מאמיין, או להגביל את היכולת להאמין ולבצע את מה שאתה חושב שלא נכון.
בעוד הקיצוניים הדתיים לעיתים קרובות לא מכבדים את ההבחנה הזו, מרבית הדתיים הנאורים, האגנוסטים והאתאיסטים מכבדים זאת. לפיכך חייב להיות ברור שהויכוח אודות המדע והדת, או אבולוציה ובריאתנות נידונים בחקירה חופשית, ובשום אופן אינם גורמים להגבלת חופש הדבירו של הצד השני. הבקשה להגביל מה שיילמד בכיתות המדע כדי שיתאים למה שרלוונטי למדע הוא מדיניות חינוך, לא צנזורה.

ההיבטים הרבים של המדע והדת

כדי להמשיך בדיון על הלגיטימציה מהאספקטים הפילוסופיים, המדעיים והדתיים של הויכוח, אנחנו חייבים מסגרת שתנחה אותנו. מה שאני מציע כאן הוא עיבוד של תרשים מיון שהוצע בידי מייקל שרמר. שרמר מציע שיש שלוש השקפות, או "מודלים", שאנשים יכולים לאמץ כאשר הם מדברים על מדע ודת. לפי המודל יש רק מציאות אחת, והמדע והדת הם שתי היבטים שונים להתבונן בו. לבסוף, שניהם יתמזגו לאותן תשובות סופיות, במסגרת מגבלות היכולת של בני האדם להעריך בכלל שאלות יסוד כאלו.

מודל העולמות המתנגשים מעריך שיש רק מציאות אחת אך המדע והדת מתנגשים ראש בראש כאשר מגיעים לעיצוב של אותה מציאות. כל אחד מהשניים יכול להיות נכון אך לא שניהם ביחד (או לחילופין גם לא אף אחד מהם). במודל השלישי –העולמות הנפרדים – המדע והדת הם לא רק סוגים שונים של פעילות אנושית, אלא יש להם גם מטרות שונות לחלוטין. לשאול על ההבדלים והדמיון בין המדע והדת היא המקבילה הפילוסופית של השוואת תפוחים ותפוזים. "אלו הם שני דברים שונים" אמר שרמר בראיון לשרון בגלי בסיפור השער של ניוזוויק "המדע מצא את אלוהים".

“זה כמו להשתמש בסטטיסטיקה של בייסבול כדי לייצר נקודות בכדורגל". תוך שימוש במודל של שרמר כנקודת התחלה לויכוח בין מדע לדת, הרגשתי שמשהו חסר. אי אפשר לדבר על קונפליקט בין מדע לדת אל אם כן מגדירים מה פירוש דת או אלוהים (בדרך כלל יש פחות ויכוחים לגבי משמעות המדע, אף כי כמה פילוסופים ומדעני חברה יכולים גם לא להסכים לכך). כך שמה שעושה את התמונה של שרמר לא מלאה היא העובדה החשובה שלאנשים שונים יש אלוהים שונה. אינני מתכוון לואריציות מינוריות אודות רעיון האל בין שלוש הדתות המונותאיסטיות, אלא לעובדה שאלונים חייב להיות אחד מכמה דברים שונים מהותית זה מזה, ושעד שלא נגדיר על איזה אלוהים אנחנו מדברים, לא נוכל לעשות שום התקדמות.
הויכוח בין מדע לדת מתפרש על שני צירים. בציר האופקי יש לנו את רמת הניגוד בין המדע והדת, המתחילה מאפס (מודל העולם המשותף) או באמצע (עולמות נפרדים) ועד לגבוה (עולמות מתנגשים). בציר האנכי קיים הערפול לגבי הקונספט של האלוהים, המשתרע מאל פרסונלי המתערב בכל הפעילות האנושית היוםיומית, ועד לאל הטבעי, שרק התקין את חוקי הפיסיקה, ועד לעמדה האזוטרית של דאיזם המאופינת בידי אלוהים שיצר את היקום אך לא התערב בו מאז.

תפיסות אלו של האלוהים באות בצורות רבות. בכל אופן העיקריות והמובילות הן אמונה באל פרסונלי המתערב בחיינו האישיים, מבצע ניסים או מראה דאגה ישירה לבני התמותה. אל טבעי, בצד השני, הוא קשה יותר ובלתי משוחד. אם הוא יתערב בכלל זה יהיה בדרכים עקיפות דרך חוקי הטבע שהוא עצמו תכנן עבור היקום. לבסוף, האל בשיטת הדאיזם לא מתערב אפילו באופן בלתי ישיר בעניניהם של בני האדם אלא פשוט באמצעות מתן מענה לשאלות הבסיסיות של האם עדיף משהו מאשר לא כלום.

המפץ הגדול, עקרון האנתרופיה והאפולוגטיקה הנוצרית

בתחילת המאמר הזכרנו כיצד פיסיקאים בכירים כמו פול דייויס ופרנק טיפלר האפולוגיסט הנוצרי השמרני אלוין פלאנטינגה, ונוסע הצלב לתחום הויכוח בין מדע לדת, ג'ון טמפלטון יש להם במשותף, כמו גם מה המפריד בהם. סיר תומס טמפלטון הוא אזרח בריטי שנולד דווקא בטנסי, והשהשקיע 800 מיליון דולר מהונו האישי כדי לקדם הבנה טובה יותר של הדת באמצעים מדעיים. קרן טמפלטון מימנה מבחר פעילויות שהתבטאו במאמרים, ספרים וועידות שמטרתן היתה "לגלות מידע רוחני".

לפי דעתו של סיר ג'והן, המדע הצליח להתקדם מאוד בגילוי האמת אודות טבע העולם. לכן זוהי שיטה רבת עוצמה שצריך להשתמש בה בדת כדי להגדיל את הידע שלנו על אלוהים ונושאים רוחניים. טמפטון הקציב כסף לכמה פרוייקטים מדעיים (עשרות ואף מאות אלפי דולרים לכל פרוייקט) כמו גם באמצעות מתן פרסי טמפלטון, שלפחות מהבחינה הכלכלית הם חזקים יותר מפרסי נובל.

דוגמאות לקשר בין המדע והדת שטמפלטון מדמה לעצמו הן מזהירות הקרן שלו נתנה כסף מזומן לפיטרו פייטריני מהמכון הלאומי למחקר ניורלוגי ושבץ כדי לחקור את מבנה המוח של אנשים שביקשו סליחה (125 אלף דולר); לי דוגאטקין מאוניברסיטת לואיסוויל זכה ל כמעט 63 אלף דולר כדי לחקור את התפתחות ההתנהגות הסלחנית מהמקורות היהודיים של הנצרות", הרברט בנסון מהארוארד נתבקש לסייע במתן מענה לשאלה האם סיוע בתפילה עוזר לאנשים חולים?, בעוד פרנס דה-ואאל מאוניברסיטת אמורי קיבל כסף כדי לחקור "סלחנות" בקרב קופי האדם.

מאמציו של טמפלטון (אם כי לא בהכרח אלו של החוקרים שערכו את המחקרים עבורו בתשלום) נופלים לקטגוריה של התאיזם המדעי, רעיון שלפיו ניתן לגלות באופן מדעי את צפונות מוחו של אלוהים. עמדה ייחודית זו בתוך יקום הויכוח בין המדע והדת הוא מאוד עתיק ומכובד. שורשיו נטועים באפולוגטיקה הנוצרית של הקדוש תומס אקווינס, וממשיכים כיום במאמציהם של יחידים כמו פלאנטינגה וויליאם קרייג.

אם, בכל אופן, מישהו מאמין בסוג אלוהים מרוחק, אך עדיין רוצה להישאר בתחום המדע והדת נחשב לכזה שאצלו המדע והדת חד הם, אך הוא אינו מוגבל רק לתאיזם המדעי. שתי עמדות נוספות אפשריות גם כן, בתנאי שמדובר באלוהי הטבע או בדאיזם. העקרון האנתרופי החזק והעקרון האנתרופי החלש. האחרון גם ידוע בכינוי "אלוהי המפץ הגדול". כמובן, במהלך הויכוח, העמדות האמיתיות של פרטים בתוך המסגרת שלי יכולים להיות שונים מאלו שאני מציע כאן, הן בגלל שהגבולות בין הקטגוריות קצת מעורפלים, או בגלל שאני עשוי לטעות בהבנת כתביהם של אנשים מסוימים.

העקרון האנתרופי החלש אומר שיש מעט מאוד שונות בקבועים הידועים ובחוקי הפיסיקה הקובעים שהיקום יהיה ידידותי לחיים, וכל תזוזה מהם היתה יוצרת יקום עוין. לפיכך, זוהי תצפית טריוויאלית כשלעצמה, אך אם מישהו רוצה להשליך עליה השלכות פילוסופיות, זוהי קפיצה קטנה של אמונה לטעון שהיקום קיים בגלל שהוא נועד לקיום חיים. מכאן, יש פער לוגי קטן ביותר לעקרון האנתרופי החזק, הדורש מתכנן אינטלגנטי בעל כוונה מאחורי כל העסק. מספר פיזקאים וקוסמולוגים טיפלו בכמה גרסאות של העקרון האנתרופי, לרבות פרנק טיפלר (אחד מהמציעים הראשוניים של העקרון) ופול דייויס, שעמדתו המדויקת על הנושא קשה יותר להגדרה, אך קשר עם קרנותיו של טמפלטון וכושר לכתיבה ספקולטיבית אודות קוסמולוגיה מציבה אותו באופן חד בפינה השמאלית העליונה של הגרף שלי.

העקרון האנתרופי קשה לבחינה בשדה הפילוסופי, מאחר והוא שואל את השאלה והופך את סדר ההתרחשויות (הסיבה נובעת מהתצפית של תוצאה אפשרית). יתרה מזו, ההשערה גם אינה שימושית כהשערה מדעית, מאחר וכל מה שהיא אומרת היא שאנחנו כאן בגלל שאנחנו כאן. העקרון מותקף על ידי מדענים בכך שגם ביקומים רבים אחרים יתכנו סוגים אלו או אחרים של חיים, התקפה שהחלישה את טיעון חוסר הסבירות של תופעת החיים שעליה מתבסס העקרון. פגיעה אנושה נוספת בעיקרון עשויה לבוא בעתיד הקרוב מכיוון תאורית ה superstring, התאוריה המנסה לאחד את תאורית היחסות ואת מכניקת הקוונטים.
בעוד כל העמדות האלו הן עקביות עם תסריט "אותו העולם" של שרמר, ברור שהמדענים ירגישו יותר נוח ככל שיתקרבו לקצה השמאלי העליון של התרשים, כלומר שהוא מקבל מושג מעורפל יותר של אלוהים התצפיות בתחום זה ובתחומים המשפיעים עליו הולכים לכיוון של אי התאמה בין המדע והדת.

גולד, האפיפיור ויוסטון סמית'

כשמגיעים לאיזור בגרף אותו כינה שרמר מודל "העולמות הנפרדים" אנו מוצאים שם את הביולוג האבולוציוניסט האגנוסטי סטיבן ג'יי גולד מארווארד, את הנון-תאיסט יוג'ין סקוט (המרכז הלאומי לחינוך מדעי), עד לאפיפיור עצמו, דרך האיש הכריזמטי יוסטון סמית' שחיבר את הספר דתות העולם ועוד. בואו נראה כיצד השונות הזאת גורמת לכמה קונספטים שונים של אלוהים.

כמה פילוסופים, מדענים וספקנים נופלים לעמדה המכונה ע"י גולד NOMA (Non-Overlapping Magisteria). העמדה אומרת שהמדענים עוסקים בעובדות, הדת במוסר; הראשון מתעסקת במה שיש והשניה במה צריך להיות. תוך ציטוט המונח "האשליה הנטורליסטית" יכול אדם לגזור מה צריך להיות מתוך מה שיש – ולפיכך גולד מגיע למסקנה שהמדע והדת נפרדים לנצח.
דרך אחרת להסתכל על NOMA הופיעה במאמר של יוג'ין סקוט המבחין בין נטורליזם מתודולוגי ופילוסופי.

לפי סקוט, המדע מאמצ את הנטורליזם ככלי משכנע לביצוע מחקרים בדרך מתודולוגית. כדי להכחיש את קיום אלוהים, בכל אופן, צריך להיות נטורליסט במשמעות הפילוסופית של המושג, כלומר להניח שמה שיש בעולם הפיסי הוא כל מה שיש. לפיכך המדע לא יכול לתת לנו מידע על קיומו של האל, משום שהנטורליזם אינו מסקנה מדעית אלא הנחה העומדת בבסיס החשיבה המדעית. אם המדע אין לו מה לאמר על אלוהים (וכמובן, אומר סקוט, הדת לא יכולה לספק למדע מידע אותות העולם הטבעי), לפיכך NOMA היא מסקנה הגיונית.

הסיבתיות של סקוט היא יותר מתוחכמת מזו של גולד, אפ כי הם חולקים כמה נקודות משותפות. המשותף לשניהם היא העובדה שמגיני NOMA משתמשים בקונספט של אלוהים מרוחק המנותק מהתערבות יום יומית בטע, מאחר ושניהם (הלוחמים באומץ בתורת הבריאה) מודים שאל פרסונלי המתערב מתגש עם העדויות המדעיות. אל נטורלוסיטי מתקבל בדוחק בידי NOMA, אך הן גולד והן סקוט מרגישים שלא בנוח עם הרעיון הזה.

הטענות שלי כנגד NOMA: יש לפחות שלוש סיבות מדוע התאוריה הזו נופלת: NOMA מתאימה למושג המיוחד ביותר של אלוהים שדאיסט ירגיש נוח איתו, ולא מה שמרבית האנשים חושבים על אלוהים. לפיכך NOMA אינה יכולה לרפא את הקרע בחברה שלנו בין אנשי הדת והחילוניים, בניגוד לטענתו של גולד. שנית, תפיסת האשליה הטבעית יכולה להיות מאותגרת. "למה שלא נשתמש בשאלה מה יש, במקום בשאלה מה צריך להיות? לכל הפחות, אנחנו צריכים לטפל בכך כשאלה פתוחה. בנוסף, המדע יכול בבירור לתת לנו נתונים אודות חשיבות ה"מה קיים" לכן אנחנו יכולים להבחין יותר בקלות מה צריך להיות כדי לקדם את האושר שלנו, והמדע עושה בדיוק את העבודה שאמורה לבצע הדת, שמסקנותיה נובעות מסמכות עתיקה בעלת ידע קטן מאוד אודות הטבע, הפסיכולוגיה האנושית והסוציולוגיה. כמו כן ברור שהמוסר (או מה שיותר נכון האתיקה) הם נחלתה הבלעדית של הדת, מאחר והפילוסופיה האתית גם סיפקה לנו דרך טבעית לדון בהנהגויות שלנו ובהשלכות החברתיות שלהן.

ההבחנה של סקוט בין נטורליזם מתודולוגי ופילוסופי תקף יותר מההפרדה בנוסח משפט שלומו בין המדע והדת. המחלוקת על הבחנה זו היא שנטורליזם מתודולוגי הוא מרכיב חיוני של המדע ולא רק כלי מעשי. מאחר והוא חלק מהמארג של המתודה המדעית. לדוגמא, כאשר מדען משתמש בטענת התער של אוקהם (להניח את מספר ההשערות הקטן ביותר האפשרי בכל תאוריה) או הפתגם של יום (להשתמש בכמה שפחות אקסטרפולציות הדורשות ניסים), הם משתמשים בפילוסופיה מיוחדת. המדע לא יכול להתפשט מפילוסופיות כאלו מבלי לאבד את טבעו. הנקודה הזו משמשת להתפתלותם של חסידי תורת הבריאה כמו פיליפ ג'ונסון, שהאשים את המדע בהפיכה לדת. בכך המדע סוגר את הפער בינו לבין הדתות. יתרה מזו, הקפיצה המדעית – שלא כמו זו של הדת – יצרה כמה נסים מוחשיים, כמו המחשב הנישא או הכפלת תוחלת החיים.

אם נרד בציר של אלוהים בגרף שהזכרנו בפסקה הראשונה, אנחנו מגיעים למה שאני מכנה מדע תיאיסטי, בניגוד לתאיזם המדעי. לא ברור כיצד סמית' נופל לתוך הקטגוריה, אך עמדתו היא הקרובה ביותר שיכולתי למצוא כדי לייצג את השטח שבין NOMA והאפיפיור. סמית טוען כנגד המדענות, ראיון שהוא מגדיר בכמה דרכים. אני הייתי טוען שמדענות (סיינטיסיזם) היא המושג שמדע יכול לפתור וגם יפתור שאלות או בעיות בכל התחומים אם ינתן לו מספיק זמן ומשאבים.

סמית', בכל אופן, חושב שמדענות כרעיון לפיו המתודה המדעית היא הדרך הטובה ביותר להסביר את המציאות. לפי סמית' יש עוד דרכים לעשות זאת, כולל אינטואיציה והתגלות דתית. הנקודה החשובה היא שחלופות אלו אינן בתוך המדע, ולפיכך מוציאים כמה היבטים של המציאות מתוך תחום החקירה המדעית. סמית ואלווין פלטינגה מכיוון התאיזם המדעי, החלטים בטענתם שהאגודה הלאומית למורי הביולוגיה תתקן את ההגדרה של האבולוציה באמצעות השמטה של מילים טעונות פילוסופיות (וגם פוליטיקלי קורקט) כמו "לא אנושי" (אימפרסונלי) וללא ליווי (ללא התערבות), כאשר הם מתייחסים לתהליך הברירה הטבעית.

בעוד שהשטח שנפתס על ידי המדע התאיסטי תחום ומגודר, ומעורב בכמה דרגות של תאיזם מדעי וNOMA, הרעיון הכללי הוא שלפי המדע התאיסטי, מאוד מוחשי לאמר שקיים אלוהים בדיוק כמו שקיים היקום הפיסי. הנקודה הייחודית למדע התאיסטי היא שאלוהים מתחבה חאורי היקום בכמה דרכים עדינות והוא מתערב באמצעות חוקי הטבע, כך שבלתי אפשרי (או לפחות מאוד קשה) לחדור לנוכחותו ולהפריע לו (שלא כמו בעיקרון האנתרופי, שבו מתכנן אינטלגנטי היא המסקנה האפשרית היחידה).
המשך יבוא

מתוך סקפטיק.קום

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן