מדענים של נאס”א ושל רשות האוקיאנוסים והאטמוספירה (NOAA) דיווחו כי החור באוזון בקוטב הדרומי שבר את השיא מבחינת שטח ועומק
שכבת האוזון פועלת כדי להגן על החיים בכדור הארץ מפני הקרנים האולטרה-סגולות מהשמש. “החור באוזון” הוא התדלדלות שכבת האוזון מעל אנטראקטיקה. הוא נגרם בעיקר בשל תוצרים מעשה ידי אדם, המשחררים גזים מבוססי כלור וברום לאטמוספירה.
מ-21 ועד 30 בספטמבר, היה השטח הממוצע של החור הגדול ביותר שנרשם אי פעם – 27.5 מיליון קמ”ר (10.6 מיליון מייל מרובע), אמר פול ניומן, מדען אטמוספירי במרכז החלל גודארד של נאס”א במרילנד. אם תנאי מזג האוויר בסטרטוספירה היו נורמליים, החור באוזון היה צריך להיות רק בשטח של 23-24 מיליון קמ”ר, כשטח צפון אמריקה.
מערכת ניטור האוזון שעל הלווין אורה (Aura) של נאס”א מודדת את כמות האוזון מהקרקע ועד לאטמוספירה העליונה מעל כל יבשת אנאטקטיקה. המכשיר מדד ריכוז נמוך של 85 יחידות דובסון ב-8 באוקטובר באיזור שמעל יריעת הקרח במזרח אנטארקטיקה. יחידות דובסון מודדות את כמות האוזון מעל נקודה מסוימת באטמוספירה. מכשיר ניטור האוזון פותח בידי הסוכנות ההולנדית לתוכניות אוויר-חלל בדלפט, והמכון המטאורולוגי הפיני בהלסינקי.
מדענים ממעבדת מחקר כדור הארץ של NOAA בבולדר קולורדו התשמשו במכשירים הקשורים לבלון כדי למדוד ישירות את האוזון מעל הקוטב הדרומי. ב-9 באוקטובר נרשם ריכוז של 93 יחידות דופסון לעומת 300 יחידות לערך באמצע יולים. חשוב מכך, כמעט כל שכבת האוזון בגובה שבין 14-20 קילומטרים מעל כדור הארץ נהרסה. בשכבה קריטית זו נמדדו רמות של .12 יחידות דובסון. זאת לעומת 125 יחידות דובסון ביולי ובאוגוסט.
משמעות הנתונים היא שהאוזון כמעט נעלם בשכב הזו של האטמוספירה אומר דייויד הופמן, מנהל חטיבת הניטור הגלובלי של המעבדדה לחקר כדור הארץ. “השכבה המדולדלת התרחבה כל כך עד שנראה שהחור ב-2006 היה בעל השטח הגדול ביותר.
תצפיות של הלווין אורה בתחום גלי המיקרו הראו רמות גבוהות של החומרים ההורסים את האוזון – כלורינים – באטמוספירה התחתונה (בגובה של כ-20 קילומטר). ריכוזי כלורין אלה כיסו את מרבית איזור אנטרקטיקה באמצע ובסוף ספטמבר רמות הכלורינים הגבוהות הלו לוו גם בכמויות נמוכות במיוחד של אוזון.
