לא רק שאלה של כדורגל

מחקר מאוניברסיטת בן גוריון כיכב במוסף “הניו-יורק טיימס מגזין” כאחד הרעיונות הבולטים של השנה להחלטה של שוער כדורגל בניסיון למנוע ספיגת שער, יש השלכות גם לתחום הפיננסי, לפיה לעתים כדאי לא לפעול ולהימנע מ”עשיית יתר”.

מחקר שערכו חוקרים מהמחלקה למינהל עסקים בבית-הספר לניהול ע”ש גילפורד גלייזר באוניברסיטת בן-גוריון נבחר להופיע במוסף היוקרתי “Year in Ideas 2008″ של ה”ניו-יורק טיימס מגזין”. להחלטה של שוער כדורגל בניסיון למנוע ספיגת שער, יש השלכות גם לתחום הפיננסי, לפיה לעתים כדאי לא לפעול ולהימנע מ”עשיית יתר”.

הגיליון המיוחד “Year in Ideas 2008″ של ה”ניו-יורק טיימס מגזין”, המתפרסם פעם בשנה וכולל את הרעיונות החדשניים הבולטים ביותר של השנה החולפת, מדווח על תוצאותיו של מחקר מעניין אשר התפרסם לאחרונה בכתב העת
Journal of Economic Psychology. המחקר נערך על-ידי שני חוקרים מהמחלקה למינהל עסקים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, פרופ' מיכאל בר-אלי וד”ר עופר עזר, יחד עם פרופ' אילנה ריטוב מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

המחקר עסק ב”הטיית העשייה” בקרב שוערי כדורגל, כאשר הם נמצאים בפני בעיטת עונשין מ-11 מטרים, וניתח את תוצאותיהן של 286 בעיטות 11 שנאספו מהכדורגל המקצועני ברמות הגבוהות ביותר. החוקרים מצאו שב- 94% מהבעיטות קפצו השוערים ימינה או שמאלה; ניתוח הסיכויים לעצור בעיטות 11 הצביע לעומת זאת על כך, שהסיכוי הטוב ביותר של השוער למנוע שער מתקיים דווקא כאשר השוער נותר עומד במרכז השער.

החוקרים מסבירים את התוצאה המפתיעה הזו באמצעות “תיאוריית הנורמה”, שהציעו זוכה פרס נובל פרופ' דניאל כהנמן ושותפו פרופ' דייל מילר. כאמור, פרופ' בר-אלי, ד”ר עזר ופרופ' ריטוב מצאו כי במקרה של בעיטות 11, ההתנהגות השכיחה של שוערים הינה לקפוץ לאחד הצדדים, והם סבורים כי התנהגות זו משקפת את הנורמה “לפעול” (קרי – לקפוץ). “תיאוריית הנורמה” גורסת, כי השוערים ירגישו חרטה רבה יותר לאחר שספגו שער דווקא אם הם בחרו “לא לפעול”, כלומר – להישאר במרכז השער; הסבר זה מקבל משנה תוקף בין היתר גם מתוצאות שאלונים שהועברו ל- 32 שוערים הטובים בישראל בשתי הליגות העליונות (ליגת העל והליגה הלאומית). מסיבה זו, מטעימים החוקרים, יקפצו השוערים כמעט תמיד לאחד הצדדים, למרות שמבחינה סטטיסטית נראה כי אסטרטגיה זו גורמת דווקא להסתברות גבוהה יותר לספוג שער. החוקרים רואים את התנהגות השוערים ככזו שמתבטאת ב”עשייה רבה מדי” (כלומר, בקפיצה לצד כמעט בכל מקרה, למרות שעדיף – לפחות לעיתים-להישאר במרכז השער), ומכנים את המנגנון הפסיכולוגי שבבסיסה “הטיית העשייה”.

למחקר זה השלכות רבות מעבר לספורט גרידא, ובמיוחד לתחום הכלכלה ההתנהגותית, אשר נמצא על קו התפר שבין כלכלה ופסיכולוגיה. המחקר בתחום הכלכלה ההתנהגותית, הזוכה לפופולאריות עצומה בשנים האחרונות, מנסה להבין כיצד אנשים מקבלים החלטות כלכליות וכיצד תובנות מהפסיכולוגיה של קבלת החלטות יכולות לסייע למחקר בכלכלה. “תהליכי קבלת החלטות הם ללא ספק חשובים ביותר כדי להבין כיצד מדינות, ממשלות ועסקים פועלים”, מציינים בר-אלי, עזר וריטוב, ומוסיפים כי “מכיוון שתהליכי קבלת החלטות במצבים שונים מאופיינים לעיתים קרובות על-ידי תכונות והטיות הפועלות באופן דומה ברבים מתחומי החיים, הרי שניתן לבחון התנהגות בספורט על-מנת ללמוד ממנה על התנהגות אנושית וקבלת החלטות בכלל”.

העשייה” לבוא לידי ביטוי. כך למשל עשויה הטיה זו להשפיע על ההחלטה של משקיעים האם לשנות (או לא) את תיק ההשקעות שלהם, או להשפיע על מנהלים בהחלטה, האם להותיר את האסטרטגיה של החברה ללא שינוי (או לא). אם הנורמה המקובלת היא, למשל, שמנהל חדש משנה את פעילות החברה באופן כלשהו, הרי ש”הטית העשייה” עלולה לגרום לכך שמנהלים חדשים יטו לבצע שינויים מוגזמים (ומיותרים), גם כשאין כל צורך אמיתי בהם!!

באופן דומה, עלולים מקבלי החלטות במגזר הציבורי להיות מושפעים מ”הטיית העשייה”; למשל – אם בתקופה האחרונה הידרדר המצב הכלכלי והנורמה הינה “לשנות דברים”, הרי שמקבלי ההחלטות יטו לבצע שינויים יותר מכפי שבחינה אובייקטיבית של המצב הייתה מצדיקה.

במילים אחרות: מסתבר שקיימים מצבים בהם האסטרטגיה של “שב ואל תעשה” – שאותה אנו נוטים בדרך-כלל להוקיע ולגנות – הינה הטובה והמועילה ביותר מבחינה רציונאלית!!

באותו נושא: הזהרו מהשקעות בסתיו