הפרס אינו תעודת הצטיינות – לא למדינה שבה הם חיים בעבר או בהווה, וגם לא למוסד שבו למדו בעבר או עובדים בהווה.
פרס נובל הוא אישי. הוא ניתן לבני אדם על הישגים אישיים שהושגו בכוח שכלם, אמונתם, אומנותם או ערכי המוסר הנעלים שאותם שירתו באמונה. הפרס אינו תעודת הצטיינות – לא למדינה שבה הם חיים בעבר או בהווה, וגם לא למוסד שבו למדו בעבר או עובדים בהווה.
זאת הסיבה שמספר חתני פרס נובל שקמים לעם או למדינה, או מספר חתני הפרס שהם פרופסורים באוניברסיטה כלשהי, הוא מדד משני בלבד לאיכות האינטלקטואלית ולרוח היוצרת של קבוצות, מוסדות או מדינות. אף על פי שאנשים לא מעטים רואים בטעות במספר הזה אמת מידה חשובה ליכולת רוחנית קבוצתית. יש גם כאלה שליבם מתמלא גאווה אישית, מוסדית או לאומית בהיותם נמנים על קבוצה כלשהי שבה חברים חתני פרס נובל, אם כי בכך אין רע, כמובן.
למרות הממד האישי המוחלט של הזכייה באות ההצטיינות הזה, יש בכל זאת משהו בפרס המעיד על החברה ממנה צמח חתן הפרס. איש כמובן אינו יודע כיצד מכינים או מכשירים מוח אנושי ליכולות הרוחניות המזכות את בעליהן בפרס הזה. אולם על פי חוק פיסיקלי אוניברסלי המכונה החוק השני של התרמודינמיקה, אנו יודעים שאין צורך בידיעה כלשהי כדי להרוס מערכות מורכבות כמו יכולות כאלה הטמונות בבני אדם. כל חברה, מוסד או מדינה יכולים ללא שום קושי למנוע מאנשים בעלי יכולות כאלה להוציא אותן מן הכוח אל הפועל. אמנם קוהלת בן דוד אמר (פרק ח' פסוק ח): “אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח”, אבל יש בידי בני אדם, במיוחד כאלה המכונים “אישיות ממלכתית בכירה”, קל וחומר שלממשלה שלמה, די כוח למנוע את שחרורה של הרוח בכיוון המביא לזכייה בפרס נובל.
דייויד גרוס, חתן פרס נובל לפיסיקה, ואהרן צ'חנובר ואברהם הרשקו, חתני פרס נובל לכימיה, כולם עשו את צעדיהם הגדולים הראשונים בשדה המדע באוניברסיטאות המחקר בישראל של שנות ה-60 של המאה הקודמת. מעצם זכייתם בפרס ברור שהאוניברסיטאות הישראליות דאז לפחות לא גרמו נזק ליכולתם הרוחנית של אנשים אלה בשנים הקריטיות של התפתחותם המדעית. כל זה היה דור אחד לפני שממשלת ישראל הנוכחית, והפקידות הגבוהה של משרד האוצר, התחילו להתערב באופן פעיל בהתנהלות החיים האקדמיים בארץ, ולפני ה”ייעול” שהם כופים עתה בכוח על אוניברסיטאות המחקר בישראל. שרת החינוך, לימור לבנת, הביעה זה עתה תקווה ושכנוע שבשנים הבאות תהיינה זכיות נוספות של מדענים ישראלים בפרס נובל. לנוכח ההתערבות הבוטה של כוחות זרים לחלוטין בניהולן של אוניברסיטאות המחקר בישראל, ולאור תקפותו הבלתי ניתנת לערעור של החוק השני של התרמודינמיקה, מותר להטיל ספק בהתממשותה של תקווה זו.
