אסטרונומיה – תיאוריית המפץ הענק

11 תגובות

1. איציק,
   לוח הזמנים הרלוונטי לסופר נובה אינו מרגע ששני אטומי המימן האחרונים התמזגו, וזאת כיוון שאין הכרח שבשכבות החיצצוניות שלהכוכב זה יקרה – מה שרלוונטי הוא מה שקורה בליבה.
   בליבת כוכב שיפוך לסופרנובה, מותך החמצן להליום והוא מותך לפחמן וחמצן ואח”כ ליסודות יותר ויותר כבדים עד לברזל. תהליכי הבעירה האחרונים נמשכים סד”ג של ימים-שעות מרגע שהחלו ועד לסופרנובה. בשלב מסויים, כאשר הלחץ הולך וגובר והליבה כבר עשויה ברזל וצפופה מאד (מוחזקת ע”י לחץ ניוון של אלקטרונים בדומה לננס לבן), קורה האירוע שמתחיל את הסופרנובה – האלקטרונים והפרוטונים כל כך אנרגטיים (בשל לחץ הניוון) שפתאום, נהיה כדאי להם מבחינה אנרגטית להפוך לניוטרון.
   התהליך הזה מקטין את נפח הליבה וכך, הליבה מתכווצת ונהיית צפופה יותר – כלומר כדאי לאלקטרונים ולפרוונים נוספים לההיפך לאלקטרון וכך, בתוך סד”ג של שנייה נהפכת כל ליבת הכוכב לכדור ניוטרונים (כוכב ניוטרונים).
   המעטפת, שמעתה כלום לא מחזיק אותה קורסת פנימה ואם פגיעתה בפני כדור הניוטרונים מועפת חזרה ויוצרת גל הלם – זוהי הסופרנובה

2. קורניליוס

   אחרי הסופרנובה- אם המסה שנשארה היא מעל 3 מסות שמש, אז נוצר חור שחור.
   תסתכל בתמונה ‘מחזור חייו של כוכב’ שבקישור:

   http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%95%D7%91%D7%94

3. רגע, משהו בלבל אותי, מה לגבי הפיכת המסה לחור שחור או ננס לבן? זה קורה אחרי הסופרנובה, במקום?

4. תודה רוח, לא יודע איך פספסתי את זה 🙂

5. ומה עם השאלה שלי ? מישהו יכול לתת לוח זמנים ?

6. יאיר
   התשובה נמצאת בגוף הכתבה:
   ‘יש שתי אפשרויות למה שיקרה בהמשך. הקריסה יכולה ליצור עוד יותר לחץ, שיצית די חמצן כדי ליצור פרץ אנרגיה. הפרץ הזה חזק דיו כדי להעיף את השכבות החיצוניות של הכוכב, אבל לא כדי ליצור סופרנובה מלאה. המחזור הזה יכול לחזור על עצמו בפעימות (פולסים), ואסטרונומים מכנים מצב כזה בשם סופרנובת אי-יציבות זוגות “פועמת”. הפעימות נמשכות עד שהכוכב מאבד די מסה כדי לסיים את חייו בסופרנובה רגילה.’
   כאשר המסה של הכוכב היא כל כך אדירה, הכוכב מאבד מסה מסוימת- עד לגבול מסוים- שבאותו גבול הכוכב מתפוצץ כסופרנובה.
   אין לי ידע פורמלי בנושאים הללו, אבל ממה שהבנתי, העניין קשור בפוטונים. כאשר כוכב מסדר גודל כזה מסיים את חייו, בשלב מסוים בתהליך הזה נוצרים פוטונים ‘אנרגטיים כל כך עד שהם הופכים באופן ספונטני לזוגות של אלקטרון ופוזיטרון. בלי פוטונים אין לחץ שמופעל כלפי חוץ, והכוכב מתחיל לקרוס.’
   כלומר, מתחילה קריסה לאותו גבול שבו הכוכב יאבד מסה מסוימת שתאפשר לכוכב להתפוצץ כסופרנובה, וזה לא קורה בבת אחת. מפני שאם הכוכב מאבד מסה שעדיין לא מגיעה לאותו גבול מסוים בכדי לייצר סופרנובה, הכוכב ‘צריך’ לאבד עוד מסה עד לאותו גבול מסוים שבו תתאפשר סופרנובה. (לפחות זה מה שהבנתי).

7. נו, לאף אחד מהגאונים כאן אין תשובה בשבילי?

8. כמה זמן לוקח עד לפיצוץ בהיווצרות הסופר נובה ? נניח מרגע שזוג אטומי המימן האחרון התמזג ?

9. יאיר , אף אחד לא יענה לך פה , מתעלמים ממי שאינו מנדב תיאוריות מופרכות. תמציא איזו שטות ניו אייג’ית ותקבל את כל ההסברים שתרצה

10. לא הבנתי משהו, מדוע אחרי הקריסה נוצר שוב פיצוץ כלפי חוץ? הרי אמרנו שהדלק הגרעיני של הכוכב נגמר ואז כוח הכבידה העצום גורם לכוכב לקרוס פנימה לתוך עצמו, אם כך מדוע הוא לא נשאר גוש קטן ודחוס מאד של חומר? מה גורם לו שוב להתפוצץ כלפי חוץ?

    תודה מראש.

11. כשיתגלו ויתאפשר למדוד התפוצצויות יותר חזקות (כמו של מיזוג כוכבי ניטרונים), יגלו שאותם הכוכבים יוצרים חורים במרחב בדמות חורים שחורים. 🙂

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.