שביטים “עירומים” עשויים לחשוף את סוד המקור של מערכת השמש

שני עצמים בעלי מסלולים דמויי שביט חלפו דרך מערכת השמש ב-2013 וב-2014, אך לא הראו כל פעילות. יתכן שאלו שביטים דמויי אסטרואידים – סוג תיאורטי של עצמים שלא היו עד כה עדויות לקיומם

בעוד כולנו היינו עסוקים בשביט 67P -צ’וריומוב-גראסימנקו, שהנחתת פילאה נחתה עליו לאחר עשר שנים בהן היתה צמודה לחללית רוזטה, ממשיכים רבבות השביטים במערכת השמש להפתיע את המדענים.

מתי שביט לא נראה כמו שביט? השאלה נראית סותרת את עצמה, אך אסטרונומים מאמינים כי עצמים כאלה קיימים. כאשר שביטים חוצים את מערכת השמש, הם פולטים קרח ואבק כשהשמש מחממת אותם. במהלך הזמן, כמה מהעצמים יכולים לנוע כמו ספינות רפאים, רק בלי הקרחונים ששימשו אותם לייצור קרח.
קיים כבר סוג של עצמים כאלה המכונים דמוקלואידים, שההערכה היא שהם שביטים מתים, אך המדענים מאמינים כי מצאו משהו חדש בשני האורחים המסתוריים – מה שהם מכנים “שביטים עירומים” שמגיעים אלינו מקצה מערכת השמש.
מקורם של שני העצמים באזור שהאסטרונומים מכנים ענן אורט, אוסף היפותטי של גופים קרחיים המרוחק פי 100 אלף מהמרחק בין כדור הארץ לשמש (כלומר 100 אלף יחידות אסטרונומיות). ההשפעות הכבידתיות בעטו את העצמים הללו לעבר השמש והם נעים כיום במסלולים שעשויים להימשך מיליוני שנים.
כאשר הציע יאן אורט את התיאוריה הזו ב-1950, הוא אמר כי כמה מהעצמים הללו מכילים רק שכבה דקה של קרח שעשויה להתאדות מיד במהלך המעבר הראשון ליד השמש. וזה מה שהאסטרונומים סבורים שהם רואים בעצמים C/2013 P2 Pan-STARRS ו-C/2014 S3 Pan-STARRS..

“עצמים במסלולים ארוכים כאלה מפתחים בדרך כלל זנב שביטי גדול, כדוגמת השביט אייסון והשביט הייל-בופ, כך שאנו ישר רואים שהעצמים הללו הם לא שגרתיים.” אומרת קארן מיץ’, אסטרונומית באוניברסיטת הוואי במנואה, שהובילה את המחקר. “תהיתי אם עצמים אלה עשויים להיות העדויות הראשונות לתנועת אבני הבניין של מערכת השמש ממערכת השמש הפנימית לענן אורט”.

הטלסקופ האוטומטי פאן-סטארס1 גילה את C/2013 P2 באוגוסט 2013, כאשר האסטרונומים העירו על כך שמסלולו מזכיר מסלול של שביט, אך פני השטח שלו שקטים. מבט נוסף על העצם חודש מאוחר יותר עם טלסקופ ג’מיני הצפוני בקוטר 8 מטרים בהוואי שחשף זנב אבק קל. העצם נע באותה בהירות, למרות שהגיע לנקודה הקרובה ביותר שלו לשמש (2.8 יחידות אסטרונומיות) בפברואר 2014.

לאחר שהשביט חזר מהמעבר שלו מעברה השני של השמש, והטלסקופים יכלו לצפות בו שוב עם טלסקופ ג’מיני הצפוני הם מצאו משהו מוזר: הספקטרום של העצם נראה אדום, דבר שעושה אותו דומה לעצמי חגורת קוויפר – מעין אסטרואידים הנעים במים הרדודים של מערכת השמש – עבר למסלול נפטון מאשר לאסטרואיד או שביט טיפוסי.

בעוד המדענים מנתחים את הממצאים, מצא סקר של נאס”א עצם בעל תכונות דומות C/2014 S3. כאשר הוא התגלה, העצם כבר עבר את נקודת ההתקרבות שלו לשמש באוגוסט. אך מניתוח מסלולו ראו המדענים כי הוא הגיע למרחק של 2 יחידות אסטרונומיות בלבד. כמו כן, התצפיות הראשונות הראו רק שרידים של זנב.

בחינה קרובה יותר של העצם עם הטלסקופ המשותף לקנדה, צרפת והוואי חשף את המסתורין: הספקטרום שנטה יותר לכחול מאשר לאדום, רמז על כך שהחומרים שלו דומים לאלו שנמצאים במערכת השמש הפנימית. חברי הצוות אומרים כי הוא עשוי להיות הראשון בסוג חדש של עצמים”

“אתרגש מאוד אם יתברר שהעצמים הללו מציגים פני שטח דומים לאלו של האסטרואידים בחגורת האסטרואידים הפנימית. אם זה המקרה, זה יהיה מרשים עבור גוף שנמצא הרחק בעומק מערכת השמש.” אומרת מיץ’.
“ישנם כמה מודלים המנסים להסביר כיצד צמחו כוכבי הלכת במערכת השמש המוקדמת, וכמה מהם מעריכים כי החומרים שנוצרו קרוב לשמש עשויים להיזרק החוצה למערכת השמש החיצונית ולענן אורט, שם הם נשארו עד היום. אולי כעת אנו רואים סוף סוף את העדויות.”

הממצאים הוצגו ב-10 בנובמבר במפגש חטיבת המדעים הפלנטריים של האגודה האסטרונומית האמריקנית בטוסון, אריזונה.

לידיעה באתר יוניברס טודיי