המועד בו כדור הארץ קרוב לשמש הוא דווקא ה-3 בינואר עבור חצי הכדור הצפוני, תהליך זה היה אמור לחמם את החורף ולקרר במקצת את הקיץ
למעשה, כדור הארץ נמצא במרחק הגדול ביותר מהשמש בראשית יולי וקרוב אליה בראשית ינואר.
ההבדל במרחק בין כדור הארץ לשמש בין שני הקצוות הללו מגיע ל-5 מיליון ק”מ או 3.3 אחוזים, דבר המביא להבדל בחימום כדור הארץ על ידי השמש בכ-7 אחוזים, ואולם עבור חצי הכדור הצפוני, תהליך זה היה אמור לחמם את החורף ולקרר במקצת את הקיץ.
העונות, בכל אופן, אינן נגרמות על ידי השינויים במרחק בין כדור הארץ והשמש. שינויי העונות נגרמים בשל ההטיה של 23.5 מעלות בציר הסיבוב של כדור הארץ, הגורם לחלקים אחרים של כוכב הלכת שלנו להיות מופנים לעבר השמש בתקופות שונות של השנה. קיץ בחצי הכדור הצפוני מתרחש כאשר מחצית זו של כוכב הלכת מכוונת לשמש ולפיכך הימים ארוכים יותר ומקסימום אור שמש מגיע לאיזורים אלה.
ההצטברות המקרית של מסת אדמה גדולה בחצי הכדור הצפוני גם היא משפיעה – ובעטיה החורפים קרים יותר והקיצים חמים יותר מאשר אלו שבחצי הכדור הדרומי. האדמה מתחממת ומתקררת יותר מהר מאשר המים. בחצי הכדור הצפוני יש שטח גדול יותר של אוקיאנוסים, דבר הממתן את הטמפרטורה ומסייע להפוך את החורפים למעט מתונים יותר ואת הקיצים למעט קרים יותר.
הנה עוד דרך לחשוב על כך: בחצי הכדור הצפוני, אם אנחנו חושבים על “משבים קרים” במהלך החורף אנו מתכוונים למשבי אוויר קר המגיע דרומה מקנדה או סיביר, שם הוא נבנה. אין מקבילה לכך בחצי הכדור הדרומי. שם אין מסת אדמה שיכולה לייצר פרצי רוח קרים כאלה.
יש גם כמה מוזרויות בכל אופן, כאשר אנו משווים את הטמפרטורות בקוטב הצפוני לעומת הקוטב הדרומי, הקוטב הדרומי מנצח משום שאנטארקטיקה היא יבשת חסומה בניגוד לקוטב הצפוני, שם אין מסה מוצקה כלל.
ואולם אנטרקטיקה מוקפת כולה במים, כך שכל אוויר קר שיוצא ממנה מתמתן באופןן משמעותי כאשר הוא עושה דרכו לעבר אוסטרליה, דרום אפריקה ודרום אמריקה.
