סיקור מקיף

פופיולר סיינס /ברוגטקה לחלל

מדענים בוחנים דרך מהפכנית להגיע לירח: יידוי.

פופיולר סיינס

איור הממחיש את הרעיון של שיגור מטענים לירח בשיטת היידוי. איור: פופיולר סיינס
איור הממחיש את הרעיון של שיגור מטענים לירח בשיטת היידוי. איור: פופיולר סיינס

במסגרת הגישה החדשה של NASA לחקר החלל הוצבו שני יעדים בראש הרשימה: לשוב ולנחות על הירח – ולחסוך כסף. מוט באורך של 144 ק"מ שמקיף את כדור הארץ ומופעל באנרגיה סולארית עשוי לסייע לסוכנות החלל בהשגת שני היעדים. בתנועתו הסיבובית – כמטה קסמים – יכול המוט ללכוד בקצה התחתון של סיבובו חללית מאוישת שמקיפה את כדור הארץ וליידות אותה לחלל ללא צורך באלפי ק"ג של דלק טילים.

אין לטעות ולראות במערכת, המכונה MXER, פרויקט אזוטרי בפיזיקה. NASA השקיעה בפרויקט 1.5 מיליון דולר ומפתחים אותו מהנדסים מהאוניברסיטה הטכנולוגית של טנסי בשיתוף עם מדענים של Tethers Unlimited מוושינגטון. דגם של מנגנון הלכידה, בקנה מידה של 1:10, כבר עבר בהצלחה ניסוי מעבדה.

היעד ארוך הטווח הוא יידוי אסטרונאוטים אל הירח, אך בשלב הראשון תשמש המערכת ליידוי לוויינים למסלול גבוה יותר. לדברי נשיא Tethers Unlimited, יכולה המערכת לחסוך, במשך 10 שנים, דלק טילים בשווי של 500 מיליון דולר, בהנחה שהמטען שישוגר ישקול כ-2 טון. בנאס"א מקווים שמערכת MXER תתחיל להסתובב בחלל בשנת 2018.

שלבי תהליך היידוי

1. הכנות

המוט מקופל בתוך תא שמשוגר למסלול, בו הוא נפרש למלוא אורכו – 144 ק"מ. כדי להתחיל את הסיבוב שולח מקור כוח במרכז המוט מטען חשמלי לכל אורכו. המשקולות בשני קצוות המוט סובבות מסביב למרכז ומייצבות את המוט.

2. לכידה

המוט מאיץ במסלול הלוויני למהירות של 34,000 קמ"ש. לחללית נשלחת הוראה להימצא במקום המתאים ברגע הנכון. מנגנון הלכידה, ששוקל 250 ק"ג, דומה ללאסו רבוע. כשהחללית מגיעה לטווח הלכידה מכוונים חיישנים תוך שברירי שנייה את הלאסו אל הקרס של החללית, שאורכו 60 מטר.

3. עלייה

המוט ממשיך להסתובב ומאיץ את החללית למהירות של 5,760 קמ"ש בקצה הגבוה של המסלול.

4. שיגור

ברגע שמגיעה החללית לקצה הגבוה של המסלול – כלומר למרחק הרב ביותר מכדור הארץ – היא משוגרת.

5.ירידה

לאחר שהעביר את המומנט לחללית העושה דרכה אל הירח, סובב המוט בכיוון הקצה התחתון של המסלול ונעזר בשדה המגנטי של כדור הארץ על מנת להמשיך בסיבוב לעבר הקצה העליון של המסלול.

לאחר ששוגר המטען מאבד המוט מהירות ומסלולו מתקצר. על מנת לשוב לקצה העליון של המסלול ולהמשיך לבצע משימות, נעזר המוט בשדה המגנטי של כדור הארץ. בעזרת האנרגיה שמגיעה מקולטי השמש ובאמצעות מערכת הטיסה המובנית, משוגרים מבסיסו של המוט אלקטרונים שמתנגשים בשכבה המגנטית של כדור הארץ והכוח הנגדי מרחיק את המוט מכדור הארץ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן