סיקור מקיף

מה ידענו על הירח בתחילת שנות השישים. מתוך הספר האדם והיקום

מתוך הספר "האדם והיקום: מסע מלא הפתעות בחלל, על-פני הכוכבים וכדור הארץ; התקדמות המדע והאטום. תרגם וערך: יוסף פרוסט. לא מצויין מיהם המחברים המקוריים.

מתוך הספריה הפרטית של עורך האתר

לועים רבים לאין ספור מכסים את פני הירח. הלוע הגדול באמצע התמונה, לוע קופרניקוס, הוא אחד הלועיים הידועים ביותי שעל הירח.
לועים רבים לאין ספור מכסים את פני הירח. הלוע הגדול באמצע התמונה, לוע קופרניקוס, הוא אחד הלועיים הידועים ביותי שעל הירח.

הוצאת הדר, תל אביב, תשכ"ד.

"הירח", כך מסביר האסטרונום, "הוא עולם מת." המסה שלו כוללת את החלק השמונים בלבד מן המסה של הארץ. משום כך לא הצליח להצמיד אליו כל הילה של אוויר. אולם במקום שבו חסרה הילה של אוויר, חסרים גם מים. והרי אוויר לנשימה ומים הם תנאי-היסוד לקיומם של חיים אורגניים. אין לנו איפוא אפשרות להתקיים על פני הירח. אך עובדה זו אינה צריכה למנוע אותנו מלערוך ביקור אצל הכוכב, שהוא שכננו בחלל.

בטיסתנו אנו גולשים מעל לשדות השחורים של אותו עולם נטול-חיים, הנראה בעינינו כה בהיר וכה נוצץ ככסף רק בחלקו הנתון באור השמש ורק מעל-פני האדמה. אנו רואים את הנוף המוזר, הזרוע רוכסי הרים משונים, שאין דומה להם על פני הארץ, ושצוקיהם מתנשאים בצורות שונות ומשונות כלפי שמים, בעוד ה"חריצים" בעלי הצלעות התלולות, הגיאיות העמוקים והעמקים הסדוקים חוצים שטחים נרחבים. מבטינו נודדים על פני גיאיות אפלים עד כדי אימה, שנדמה כי צלליהם השחורים מסתירים סודות נוראים, ואף כי שכלנו מנסה לשכנע אותנו כי בתוך מדבר זה לא תוכל להתגורר כל נפש חיה, משחק בנו דמיוננו כרצונו. שמים שחורים ומאיימים כזפת משתרעים מעל-פני המדבריות הנרחבים, חסרי המים והקודרים, הנראים מעל-פני כדור-הארץ ככתמים כהים, והקרויים בפי האסטרונומים בלשון סגי-נהור "ימים": mare serenitatis – ים החדווה; mare tranquilitatis – ים המרגוע (מאוחר יותר אומץ השם ים השלווה, א.ב.) ;mare fuecunditatis – ים הפריון; lacus somnirum – אגם החלומות.

בצד הירח המואר על-ידי השמש מגיע החום ל-120 + תעלות צלסיוס אילו היו שם באמת ימים. היו מימיהם מוכרחים לרתוח ולהתאדות מיד! בצדו הלילי של לווין-הארץ שורר קור של מאה ושישים מעלות מתחת לאפס.

את ההרים המוזרים והמיוחדים במינם של שכננו, המכסים בדומה לטבעות-אבן ענקיות את פניו, כשהם חוצים זה את זה ומשתלבים זה בזה פעמים רבות, כינו חוקרי-הירח בשמותיהם של אנשים דגולים בהקימם להם על-ידי-כך מצבות מיוחדות במינן. כך נקרא רכס -הרים אחד במחציתו המזרחית של גלגל הירה 'קופרניקוס'; שני, השוכן עוד יותר מזרחה, נושא את השם "קפלר". מעל לגדה הדרומית של ים ה'קור' מתנשא הרכס "אריטטוטלס". באמצעו של גלגל הירה מתנשא הרכס הענקי "תלמי" (פטולומיאוס) בצורת זר של צוקים זקופים. בנופו הפראי לא נופל ממנו רכם-ההרים הסדוק "אלפונסוס" שבדרום. ואילו ממערב – שרשרות-ההרים הרחוקות "היפארכוס" ו"אלבאטגניוס", רכסים ענקיים שנוצרו ענל-ידי כוחות קוסמיים. בחצי הכדור הצפוני מתנוסס בין האפנינים של הירח לבין הקרפטים של הירח רכס "ארסטוסתנס".

עד לגובה של אלפיים, שלושת אלפים וחמשת אלפים מטרים מתנשאות חומות-הסלעים של רוכסי-ההרים. אחד המראות .העצומים על-פני הירח הוא המישור ההררי "קלאוויום", הוא מקיף שטח של ארבעים וחמשה אלף קילומטרים מרובעים בקירוב, בתוכו יכולה להיבלע ארץ-ישראל כולה משני עברי הירדן. (מן הסתם, זו הערה של המתרגם והעורך, יוסף כרוסט).

כיצד נוצרו רוכסי ההרים על הלווין של הארץ? רוב החוקרים של הירח רואים בהם לועים שנוצרו עקב נפילתם של מטיאורים ענקיים. הרי גם על הארץ ידועים עקבותיהם של מטיאורים שנפלה אמנם של מעטים מאוה שממדיהם אינם מגיעים לאלה של רוכסי ההרים אשר על-פני הירח. כדוגמה טיפוסית של "לוע ירח" כזה יכול לשמש עמק-"דיאבולו" באריזונה. לפני חמשת אלפים שנה לכל המוקדם,ולפני שבע מאות שנה לכל המאוחר נפל שם בוודאי מטיאור של ברזל מגודל בלתי-רגיל. הוא יצר עם נפילתו על הארץ לוע בתוך האדמה החרבה, שקוטרו מגיע לאלף שלוש מאות מטרים, והמוקף סוללה בגובה ארבעים יד חמשים מטרים. תחתית הלוע היא בערך מאתיים מטרים מתחת לפני המדבר.

לועי-מטיאורים אחרים על כדור-הארץ מצויים בקרבת אודיסה שבטכסאס, על האי אזל שביס המזרח, בקרבת הנבורי שבאוסטרליה, על האי האליאוטי אמאק ובחוף-הזהב שבאפריקה (כיום גאנה, א.ב.). אך ההבדל בין פני הירח לבין פני הארץ הוא כה בולט לעין, עד כי הוא מהווה בעיה בפני עצמה.

ייתכן כי חלק הארי של רוכסי ההרים נוצר בעוד פני הארץ נוזלים ולוהטים, ואילו הירח הקטן מן הארץ, שהתקרר מהר ממנה, מתקשה והולך. אז החלו גושי ענק נודדים בתוך מערכת השמש. בטיסתם דרך החלל הבין-פלאנטרי התנגשו הללו עם הארץ ועם הירח. הם נעלמו ללא עקבות בים האש המבעבע של הארץ, ואילו לפני השטח של הירח המתקרר העניקו את צורתו המיוחדת במינה.
הקליעים הקוסמיים שעיצבו את פני הירח, היו ודאי בעלי ממדים ראויים לשמם, אם השאירו עקבות בגודלם של הרכסים תלמי אן אלבאטגניוס. מן הצורך, כמובן, להביא בחשבון, כי מטיאורים נודדים בחלל-העולם במהירות של למעלה משבעים קילומטרים בשניה! ואם עוד נביא בחשבון, כי המשקל קטן על הירח פי שישה מאשר על הארץ, נוכל להבין במקצת לעצמת ההשפעה של ההפצצות הקוסמיות.

נגד התיאוריה של ההפצצות שהובאה לעיל טוענים, כי גם עכשו צריך היה להבחין בהתהוותם של הרי הירח, אילו היה מקורם באמת בהפצצות מטיאורים. על כך יש להשיב : אם נעריך את מספר הרכסים של שכננו הירח בארבעים אלף בקירוב ואם נניח כי גילו של הירח הוא ארבעה מיליארדים שנה, הרי נמצא בנקל, כי הפצצה של מטיאור גדול מתרחשת אחת למאה אלף שנים.

לטובת התיאוריה של ההפצצות מדברת העובדה, שנראה לעין כי גילם של הרכסים שונה. יש רוכסי הרים בעלי צורה ברורה מאוד ולעומתם כאלה המגלים את כל סימני השפעותיהן של חליפות הטמפרטורה התלולות ממאה ועשרים מעלות מעל לאפס ער מאה ושישים מעלות מתחת לאפס. אולם יש חוקרים, הרואים ברכסים העגולים האלה שוליים של אבעבועות, שנתהוו על פני הילה בעודם לוהטים-נוזלים ושנתקשו במרוצת-השנים. לעיניהם של טייסי-החלל הנועזים, בני-האדם הראשונים שידרכו על אדמת הלווין שלנה יגלו שמי הלילה של הירח תמונה בלתי-רגילה: בלא לנצנץ נחים הכוכבים בתוך התהום השחורה של היקום, כאילו היו אורות קפואים. בתוך כיפת השמים תלויה מולדתנו הקוסמית, הארץ, כגלובוס ענק (הגדול פי 3,4 מן הירח במילואו התלוי מעל פני הארץ). לפי המקום, שבו עומד המשקיף על פני הירח, הארץ נמצאת בזנית או במקום אחר באופק של הירח. אך היא מרחפת בלא שתשנה את. מקומה בשמים, בלא שתזרח ובלא שתשקע, כאילו נקבעה באותו מקום לעולם ועד במטה-קסמים. אחריה נעים באטיות ובהוד הכוכבים, שקבוצותיהן אינן שונות מאלה הידועות לנו.

התופעה הבלתי-רגילה של כדור-הארץ הקבוע במקומו מקורה בכך, שהירח פונה תמיד אל כוכב-הלכת שלנו באותו צד.דהיינו הוא סובב על צירו בדיוק פעם אחת תוך הקפה אחת סביבנו. לפיכך נמשכים יום ולילה על הירה עשרים ותשעה וחצי ימים של כדור-הארץ.
הארץ הקבועה במקומה (למרות תנודותיה הקלות) איננה בכל-זאת נוקשה וקפואה. היא משנה בלי הרף את הפאזות שלה. למן "הארץ בחידושה" האפורה והנוצצת כזרחן עד "הארץ במילואה" הזוהרת והמסנוורת, הריהי מראה את כל צורות הירח. אולם על "הארץ במילואה' השטופה אור-שמש מופיעים הימים והאוקיינוסים בעיניהם של נוסעי-החלל כשטחים כהים, שמתוכם מזדקרות היבשות בעלות הצורות הדהויות בצבע צהוב-בהיר או ירוק. שדות העננים נודדים כשהם מפיצים אור מסנוור מעל פני האדמה. בצבעי כסף, בדומה לנזר-קרניים, זורח איזור הקרח הנצחי של הקוטב.

היבשת, המרחפת בהוד על פני גלגל הארץ, יכולה להיות רק אפריקה. מפרץ גיניאה משווה ל"חלק-הארץ הכהה" את צורתו הבלתי-רגילה. לפתע חולף ליד החוף האפריקני ברק, מבהיק ומסנוור, כאילו התפוצצה פצצת מימן באוקיינוס האטלנטי. האנשים על הירח, הרואים מחזה זה בפעם הראשונה, מתכווצים מאימה : מה פירושו של אור זה? עוברות שניות אחדות, עד אשר חודרת למוחם של נוסעי-החלל ההכרה, כי הברק המסתורי אינו אלא הבבואה של אור השמש בפני הים.

אחרי לילה ארוך – זריחת השמש על הירח! שום שחר אינו מבשר את בוא היום, כי שם למעלה אין כל הילת-אוויר שתפזר את האור. אף-על-פי-כן הולך מבשר לפני השמש : ברק הרפאים של כתר-השמש, המופיע באור חיוור, נטול-חיים ומוזר על-פני השמים השחורים ואז מאיר לפתע אורה המסנוור של השמש, כשהוא מוקרן חזרה מפיסגותיהם של ההרים הגבוהים. לאט-לאט ובהוד-מלכות נפלא מרחף כוכב-היום באופק הפרוץ של הירח.

אולם הארץ פוחתת והולכת, מגלה יילך ויקטן. עוד מעט תעמוד "הארז בחידושה" בין השמש לבין הלווייו שלה, ונוסעי-החלל יהיו . עדים לתופעה נהדרת, האפלת הירח על-פני הירח. הארץ האפלה תישא כתר אור, כאשר קרני השמש העומדת מאחוריה יתנפצו אל האטמוספרה של הארץ, ועל-פני הירח ילהט הכול באור אדום ומאיים, כאילו ישתקף בתוך בבואתה של תבערה, עולמית.

הירח מראה לארץ תמיד אותו צד, תשום כך איננו יודעים מה מראהו של חצי-הכדור המוסתר תמיד מאיתנו. היו בעלי דמיון שטענו, כי הירח דומה לביצה שחודה פונה כלפי הארץ – חוד זה בולט לעין מתוך הילת-האוויר של הירח, במחצית הירח העלומה מעינינו יש ימים זורמים ויבשות, שבהם התפתחו חיים פורחים.

בעצם, עלומה מעינינו, מחמת תנודה מסוימת של כדור הירה, יותר ממחצית שטחה אך ככל שמגיעים הטלסקופים שלנו, מופיעה מולנו ציה דוממת זרועה סלעים, שאין בה כל חיים. עם כל זאת הרי שתי חמישיות של העולם השכן לנו הן עדיין בבחינת סוד שלא פוענח, שפתרונו הגמור מצפה לנוסעי-הירה בעתיד. (וכמובן שחלליות רוסיות ואמריקניות הקיפו עוד בהמשך שנות השישים את הירח וגילו כי צידו השני אינו שונה בהרבה מהצד הפונה אלינו).

קוטרו של הירח מגיע ל3476- קילומטרים והוא מרוחק בממוצע מן האדמה 384.304 קילומטרים, דהיינו פי שישים מקוטר האדמה. משקלו הסגולי, בהשוואה למים הוא 3.34. אורו המדומה הוא – 12.55. הריו הגבוהים ביותר מתנשאים עד גובה של שמתת אלפים מטרים. שיעור תנודות הטמפרטורה על-פני הירח מגיע כדי מאתים ושמונים מעלות !

לדבריהם של אי אלה חוקרים חלו גם שינויים בעולם השכן לנו. כך, למשל, נקבעו בלוע פוסיידון במערבו של ים החדוה שינויי-צבע, כאילו נח ערפל אפור מעל ללוע. בהתאם לתצפיותיו של אחד החוקרים חל שינוי מוזר בלוע הקטן לינה בגדה המזרחית של אותו ים. האסטרונום האמריקני הנודע פיקרינג טען שהבחין בתנועות של צללים מעל ללוע ארטוסתנס על הגדה הצפונית של ים הגשמים. ייתכן שחוקר זה או אחר נפל קרבן להזיה; מכל מקום שומר עדיין הלוויין של כדור-הארץ סודות רבים.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן