מכתש חדש על הירח ותרגיל בפיזיקה

החללית SMART-1 לא היתה העצם היחיד שהתרסק על הירח בשנה האחרונה


ב-2 במאי 2006 נולד מכתש קטן חדש על הירח. באמצעות כמה תרגילים בפיזיקה הצליחו מדעני נאס"א לחשב איך הוא נוצר ומי יצר אותו. לירח זרוע המכתשים יש מכתש חדש. קוטרו 14 מטרים, עומקו כ-3 מטרים ונכון לכתיבת שורות אלא הוא בן חודש ו-13 יום.
איך יודעים? מדעני סוכנות החלל האמריקאית, נאס"א, ראו איך הוא נוצר. ב-2 במאי 2006, פגע מטאור בפני הירח באזור הקרוי "ימת העננים" (Mare Nubium) – ימה הוא כינוי לאזור שטוח וכהה של הירח, שאין בו כמובן מים (ובימת העננים כמובן שגם אין עננים). את הימות אפשר לראות בקלות מכדור הארץ, ובימי קדם חשבו שמדובר בים – זהו מקור השם.

האנרגיה הקינטית של המטאור הייתה 17 מיליארד ג'אול (1.7X10­10 joules) – שהם שווי ערך לכ-4 טונות של חומר נפץ מסוג TNT. כשהמטאור פגע בקרקע נוצר "כדור אש" זוהר שנקלט במכשיר הווידיאו באמצעות טלסקופ קטן יחסית – בקוטר 25 ס"מ. מכיוון שלירח אין אטמוספרה לא מדובר כמובן באש הנוצרת בשריפה אלה בגושי חומר לוהטים שהועפו ממקום הפגיעה.
אירועים כאלה אינם נדירים. גושי סלע פוגעים בירח כל הזמן, אבל הפעם כל שלבי הפגיעה הוקלטו באיכות הטובה ביותר עד כה. סרט הווידיאו המוצג כאן מוקרן בקצב איטי פי 7 מן המהירות האמיתית. במציאות הבזק האור היה קצר מכדי שנוכל להבחין בו בעין – כארבע עשיריות השנייה.


מטאור פוגע בירח ב-2 במאי 2006. סרט הווידיאו הוקלט בידי מהנדסי MSFC הת'ר מק'נמרה ודניאל מוסר

תרגיל בפיזיקה

את ההבזק ראה לראשונה סטודנט הפיזיקה ניק הולון מאוניברסיטת וילנובה שבארה"ב. באמצעות משך הזמן של ההבזק ועוצמת האור יכלו המדענים להעריך את האנרגיה של הפגיעה, את מימדי המכתש ואת הגודל והמהירות של המטאור. מדובר בסלע חללי שרוחבו כ-25 ס"מ בלבד שנע במהירות של 38 ק"מ לשנייה.
אילו היה פוגע סלע כזה בכדור הארץ הוא לא היה מגיע בכלל לקרקע. המטאור היה פוגע באטמוספרה, מתחמם נשרף ומתפרק לרסיסים – זה היה יוצר פס אור מרהיב בשמי הלילה אבל לא מכתש. אבל, מכיוון שאין אטמוספרה המגנה על הירח הוא חשוף לכל המטאורים, ואפילו הקטנים שבהם יוצרים התפוצצויות מרשימות ומפזרים חומר לכל עבר.

סכנה עתידית?

כידוע, האמריקאים מתכוונים לחזור ולשלוח בני אדם אל הירח בעשור הבא. האם צפויה להם סכנה? זה מה שמדעני נאס"א מנסים לגלות באמצעות טלסקופים המכוונים אל הירח, כמו זה שגילה את הפגיעה החדשה. מעקב אחרי הנצנוצים האלה ייתן תשובה לשאלות מהי תדירות הפגיעה של מטאורים בירח ומהי עוצמת הפגיעה. הטלסקופים הממוחשבים של נאס"א סורקים את צד הלילה של הירח ומחפשים פגיעות. הדבר אינו אפשרי בכל לילה, כמו למשל בלילות ירח מלא או לילות מעוננים, ולכן הם יכולים לגלות נצנוצי פגיעה רק בכ-10 לילות בחודש.
הטלסקופ החל לפעול ב-7 בנובמבר 2005, וכבר בלילה הראשון נקלט הבזק. היה זה שבר של השביט אנקה שיצר מכתש שרוחבו כ-3 מטרים. המכתש של ה-2 במאי 2006 הוא השני, והפעם מדובר כנראה רק במטאור אקראי קטן שאין לו קשר לשביט או לאסטרואיד גדול יותר.
המדענים מקווים לענות על שאלות כגון: האם בטוח לצאת לסיור רגלי על הירח בזמן של מטר מטאורים? מהו המיגון הדרוש לבסיס על הירח? האם יש לירח מטרי מטאורים משלו שאיננו מכירים מכדור הארץ?

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן