תחנת החלל הרוסית מיר תישרף באטמוספירת כדור הארץ בצורה מסודרת ומבוקרת, ולמרות בעיות בתקשורת ההסתברות שהחללית תיפול באזור מיושב היא קלושה ביותר
ניתוק הקשר עם החללית הרוסית “מיר” היום, היה רק תקלה נוספת ברשימה מאוד לא מחמיאה של תקלות בחללית המזדקנת. זה זמן מנסים גורמים פרטיים להפיח רוח חיים בחללית, לאחר שהרוסים הודיעו על כוונתם להשיבה לכדור הארץ מהעדר תקציבים, אך המאמצים לא עלו יפה, והרוסים הודיעו לפני שבועות ספורים על כוונתם להפסיק את פעילות החללית בסוף פברואר הקרוב.
הכוונה היא להפילה באופן מבוקר, כך שהיא תחדור לאטמוספירה בזווית נתונה, שתגרום לשריפתה בעת הנפילה מעל אחד האוקיינוסים. אך הבעיות בתקשורת עם החללית עלולות לסכן או לסכל לחלוטין את המאמצים להשיבה באופן מבוקר. במקרה כזה תאבד החללית גובה באופן הדרגתי, עד שבשלב כלשהו יגרום החיכוך בשכבות הגבוהות של האטמוספירה להאטת מהירותה ובסופו של דבר לנפילתה לכדור הארץ.
לפי תסריט כזה, לא ניתן יהיה לצפות היכן תיפול, אלא שעות ספורות לפני כניסתה לאטמוספירה. קיימת סכנה שלא כל החללית – שהינה גדולה ומורכבת ממספר מודולים – תישרף במעברה באטמוספירה, וחלקים ממנה יגיעו לפני הקרקע.
אך אין צורך לרדת למקלטים. גם אם תחדור החללית לאטמוספירה בצורה בלתי מבוקרת, גדולים הסיכויים ששריפתה תתרחש מעל אחד האוקיינוסים, המהווים כשני שלישים משטח כדה”א, או אם תיפול מעל היבשה, שחלקיה יתפזרו מעל אחת המדבריות או באזור בלתי מיושב. כך שלמרות שלא ניתן לפסול את האפשרות לחלוטין, ההסתברות שחלקיה של החללית יפלו באזור מיושב, היא קלושה ביותר.
אילן מנוליס הוא יו”ר החטיבה לגופים קטנים במערכת השמש, באגודה הישראלית לאסטרונומיה
(הופיע בעיתון הארץ, 27/12/2000)
