לאחר 15 שנה, תישרף השבוע תחנת החלל הרוסית מיר, אך לא רק המתכת ממנה בנויה החללית תעלה בלהבות אלא הרב יותר
מאת: מרסיה דאן אי-פי
לא רק המתכת ממנה עשויה החללית תעלה בלהבות קייפ קנווראל, פלורידה. 15 שנה לאחר ששוגרה לראשונה, תצלול תחנת החלל “מיר” לאוקיינוס השקט ביום חמישי הקרוב. אך לא רק המתכת ממנה עשויה החללית תעלה בלהבות, אלא הרבה יותר.
למשל, כל מאה הספרים של האסטרונאוטית שנון לוסיד, נעלי הריצה של מייקל פואל, פצירת הציפורניים של אנדרו תומס וחליפת המדים הנוספת של נורמן תגארד. האסטרונאוטים האמריקאים שחיו על סיפון תחנת החלל הרוסית היו שמחים להציל כמה מהדברים שהותירו מאחור, וכן כמה חפצים רוסיים ואף פיסות מהחללית עצמה.
תומס אמר ביום שישי מתחנת החלל הבינלאומית, שאם היה יכול היה מחזיר אתו את תמונתו של יורי גאגארין – האדם הראשון בחלל – התלויה במטבח החללית. תמונה נוספת תלויה שם במשך שנים, אך האמריקאי הראשון במיר, תגארד, אינו בטוח שראוי להציל אותה.
“זו תמונה כמעט פורנוגרפית שהיתה תלויה בשירותים, תמונה שעלולה לפגוע בנשים”, נזכר תגארד מטלהאסי, שם הוא מכהן כפרופסור לאלקטרוניקה באוניברסיטת פלורידה.
התמונה הפורנוגרפית, הפורטרט של גאגארין, איקונין רוסי וספרייתה של לוסיד ישרפו כולם במה שלוסיד מכנה, “שריפת הספרים הגדולה ביותר”. בכירים בתוכנית החלל הרוסית קבעו שסופה של מיר יתרחש, מלווה בלהבות, ביום חמישי הקרוב.
הספרים ישרפו ביחד עם מיר
ספריה של לוסיד ניתנו לה מתנה על ידי בנותיה. רובם ספרים משומשים בכריכה רכה. עטיפות הספרים בכריכה קשה נקרעו לפני ההמראה, כדי להפחית ממשקלם. לוסיד סידרה את הספרים על מדפים זמניים במהלך ששת חודשי שהייתה על החללית ב– 1996 תקופת הזמן הארוכה ביותר בה שהה אמריקאי בחלל. אך הספרים נשמרו בספקטר, אגף במיר שנפגע בהתנגשות עם ספינת חלל אחרת ב-1997 ונסגר.
“הרגשתי רע כאשר הם נאלצו לסגור את ספקטר, מכיוון ששם נמצאו כל הספרים שלי”, אמרה לוסיד, העובדת באגף פיקוח הקרקע של המשימה העכשווית של המעבורת. “נהניתי לחשוב שהשארתי ספריה בחלל”. באגף הסגור נמצאים גם חפציו האישיים של פואל. נעלי הריצה שלו ובגדיו, ואף מברשת השיניים שלו, היו באגף כאשר אירעה ההתנגשות.
בסך הכל חיו לסירוגין על סיפון המיר שבעה אמריקאים מ-1995 עד .1998 הם התאמנו לקראת שהות בתחנת החלל הבינלאומית, שכעת מקיפה את כדור הארץ יחד עם מעבורת החלל דיסקברי.
מה שהמיר היתה באמת
ג'רי ליננג'ר, שסייע בכיבוי שריפה חמורה שפרצה במיר ב-,1997 אומר שהיה מציל את החלון שדרכו הביט על החלל. “זה די מסמל את מה שהמיר היתה באמת”, אומר ליננג'ר ממישיגן, שם הוא מתגורר כיום. “אתה רואה את השמים, את הכוכבים, את העתיד”.
תומס היה שמח להציל את המטבח במיר שסיפק מזון. תגראד יתפשר על חליפת המדים הכחולה שלו, ועל השירותים במיר. “כאשר אני מרצה, אחת מהשאלות שעולות, במיוחד אצל ילדים, היא: 'איך נראים שירותים בחלל?'”, מספר תגראד. “זה יהיה פריט תצוגה לא רע”.
לאחר שהחליטו בחוסר רצון להיפטר מתחנת החלל המזדקנת מיר, בחרו הפקחים הרוסים אזור מבודד באוקיינוס השקט לנפילתה, הרחק מכל אדמה מיושבת. אך האזור אינו מספיק מבודד עבור תיירים נחושים בדעתם.
חברת יחסי ציבור הקליפורנית “הרינג”, שכרה מטוס שיטוס לאתר עצמו, עבור חובבי חלל נלהבים וצוותי טלוויזיה. המארגנים טוענים שהטיסה בטוחה, ומסבירים כי הם מעוניינים לצלם את מראה שברי תחנת החלל הבוערים, כאשר הם נופלים לכיוון כדור הארץ. מנגד, מנהל סוכנות החלל הרוסית, מדמה את הטיסה הזאת לקפיצת התאבדות מגשר.
יותר מ-50 בני אדם שילמו כ-6,500 דולר כל אחד – ומעט יותר עבור מושב ליד החלון – כדי לצפות באירוע ההיסטורי. ארבעה קוסמונאוטים רוסים ישהו על סיפון המטוס, כדי לצפות בהריסתו של מה שהיה ביתם בחלל.
