ב-1859 פירסם את ספרו המפורסם “מוצא המינים”. דעותיו עוררו מחלוקת חריפה, שכן עמדו בסתירה לסיפור הבריאה התנ”כי.
ספרו של צ'ארלס דארווין, מוצא המינים, בתרגומו של ש' אדלר יצאה לאור בהוצאת מוסד ביאליק בתחילת .1999
צ'רלס דרווין 1809-1882
חוקר טבע בריטי; הוגה רעיון התפתחותם של כל היצורים החיים באמצעות ברירה טבעית.
ב-1859 פירסם את ספרו המפורסם “מוצא המינים”. דעותיו עוררו מחלוקת חריפה, שכן עמדו בסתירה לסיפור הבריאה התנ”כי.
ספרו של צ'ארלס דארווין, מוצא המינים, בתרגומו של ש' אדלר יצאה לאור בהוצאת מוסד ביאליק בתחילת .1999
בתחילת הכתבה מאמר של אלון גולדשטיין פורסם לראשונה באתר “חופש” בהמשך – ציטוטים ממאמרו של מנחם בן שהופיעו לראשונה בעיתון תל אביב והועתקו לאתר האינטרנט של ארגון מנוף” – ארגון חרדי המטריד את הלוחמים כנגד הכפיה הדתית ועוד הערה, בתוך שבועות אחדים נביא באתר זה תמליל מסדרת הרצאות שנתן פרופ' יובל נאמן במרכז לחינוך טכנולוגי בחולון אודות ההשפעה שהיתה לתורת דארווין על הבנת הטבע, היקום והחברה האנושית
הדאווין של בן מנחם, מאת אלון גולדשטיין
במאמרו “הדאווין של דארווין” מערב המחבר מנחם בן אזכורי מחקרים מדעיים, תמציות מסולפות מתאוריית האבולוציה, יחד עם תיאורים משתפכים של יפי הטבע ומחירה של יצירתם מסקנה השוללת מכל וכל את תורתו של דארווין.
למרות שהכותב אינו איש מדע, כפי שעולה הן על פי תוכן דבריו והן מדבריו שלו, הוא רואה עצמו כבר סמכא לדון בתקפותה של תיאוריה מדעית, רק משום שזו יצאה בספר, והוא הרי מבקר ספרות. הדבר דומה לפנייה אל אדריכל בניין בית המשפט העליון כדי שיחווה דעת מומחה על פסקי הדין הניתנים שם.
מאחר והטעיית הציבור ע”י פרסומים פסאודו- מדעיים הפכה לאחרונה לתופעה רווחת, נראה כי כדאי לבדוק פרסומים אלה, לפני שיגיע היום בו בהגיענו למרפאה נמצא במקומה סוחר בקריסטלים אנרגטיים, ובבואנו לרכוש דירה יספר לנו הקבלן כי במקום לשלם למהנדס נועץ במומחה לכיווני זרימת אנרגיה חיובית.
בטרם ניגש לקרוא את מאמרו של בן מנחם, נזכיר לעצמנו מה מייחד תיאוריה מדעית לעומת סוגים אחרים של דעיונות כגון יצירה אמנותית או אידיאל חברתי.
תיאוריה מדעית הינה הסבר הניתן ע”י האדם לתופעה (או למכלול תופעות) המתגלה בתצפית או בניסוי מדעי, ואינה מתיימרת להיות אמת נצחית ובלתי משתנה. כאשר תיאוריה מסויימת מנבאת בהצלחה תוצאות של ניסוי או תצפית בטרם נערכו, תקפותה מתחזקת. כאשר מתגלים ממצאים הסותרים את התיאוריה, תקפותה נשללת. כך למשל, בכל פעם שאנו הופכים חביתה אנו מנבאים, על בסיס תיאורית כוח המשיכה, כי תיפול כלפי מטה. אם לעומת זאת תישאר החביתה תלויה בחלל, ייאלצו הפיסיקאים לשלול תיאוריה זו ולהציע במקומה הסבר אחר לשאלה “מדוע יש חפצים הנופלים כאשר עוזבים אותם ואחרים שאינם נופלים ?”. מבחנה של התיאוריה החדשה יהיה, מן הסתם, ביכולתה לנבא מראש אילו חפצים ייפלו ואילו יישארו במקומם.
העובדה כי תיאוריות מדעיות נשללות מדי פעם אינה מצביעה על חולשתה של המחשבה המדעית. נהפוך הוא – תהליך זה של שלילת תיאוריות והצעת חדשות במקומן הוא שאיפשר את התקדמות המדע מהימים בהם נחשבה הארץ לשטוחה ועד למצב בו יכול אדם לרכוש מכשיר ניווט לוויני המציין את מיקומו המדוייק על פני כדור הארץ.
כאשר כתב דרווין את ספרו “מוצא המינים” כוונתו היתה להציע הסבר אפשרי (=תיאוריה) לממצאים שאסף במהלך שנים של מחקר, ולא לכתוב ספר קודש חדש שאין לחלוק עליו. מסיבה זו בחר להתנסח במילים כגון “ייתכן” ו “סביר להניח”. בעשותו כן פעל כאיש מדע הבוטח ביכולתו לשכנע את הקורא בהגיון שבטיעוניו, גם מבלי להזדקק לביטויים מסוג “כידוע” או “תיאוריה מטומטמת” ביחס לרעיונות מתחרים.
בהניחי כי מתום לב בלבד בוחר המבקר לתקוף את תיאורית האבולוציה בהסתמכו על הפרסום הראשון שלה, ובהתעלמו מכל מה שהתחדש בתחום ב- 140 השנים האחרונות, אני רואה לעצמי חובה להודיעו כי חלקי שלדים וגולגלות של יצורים הנראים כדמויי אדם בשלבי התפתחות שונים אכן נמצאו באתרים שונים בארץ ובעולם. העובדה שמרביתם של ממצאים אלה נמצאו לאחר פרסום “מוצא המינים” רק מחזקת את תקפותה של תיאורית האבולוציה בהצביעה על יכולת הניבוי שלה. אך גם אם נניח כי כל אותם ממצאים הינם שקר וזיוף של מדענים תאבי פרסום, האם יש בכך כדי לשלול את תורת האבולוציה? הרי איש לא יעלה על דעתו לטעון כי העובדה ששלדיהם של בני ישראל מדור המדבר אינם נמצאים במדבר סיני מלמדת כי יציאת מצרים לא התרחשה (ואחרי הכל, מדובר על אלפי שנים לעומת מיליונים !).
אם יטען הכותב ,כי התעלם מכל חומר מדעי מאוחר יותר שהתפרסם בתחום מאחר ורשימתו היא ביקורת ספרותית על יצירתו של דארווין בלבד, הרי תמוהה במקצת היא הסתמכותו על מחקרים עדכניים כאשר אלה נראים לו כתומכים בדעתו.
אילו טרח המבקר הנכבד להתעמק בתיאוריה אותה הוא מבקר ,ולו ברמה של תלמיד תיכון במגמה ביולוגית, יכול היה לענות לעצמו בקלות על חלק מהשאלות אותן הציג ברשימתו. כך למשל עפ”י תיאוריית דארווין יכולת ההישרדות של יצור אינה פונקציה של תדמיתו בעינינו כ”חזק כמו אריה” או “חלש כמו פרפר”, אלא של הסתגלותו לסביבת המחיה שלו.
דווקא החרקים בהם בחר הכותב כדוגמה לבעלי חיים “חלשים” נחשבים ע”י חוקרי האבולוציה כדוגמה להסתגלות מושלמת לסביבה, ואכן, ניתן למצוא חרקים במדבריות ובשאר סביבות מחייה עוינות בהן צורות חיים מורכבות יותר אינן מצליחות לשרוד. ההנחה כי החרקים שורדים במקומות אלה בהיותם צורת החיים המתאימה ביותר לתנאי הסביבה, סבירה לא פחות מההנחה כי הם נמצאים שם מכוחו של צו אלוהי.
גם ההשוואה שעושה הכותב בין השפעת התרופות על בני האדם ועל זני חיידקים אינה רלוונטית. בעוד שבמקרה של נפגעי התאלידומיד גרמה התרופה באופן ישיר לפגיעה אצל העוברים ע”י כך שיצרה שינוי כימי בחומר הגנטי שלהם, הרי שבמקרה של הסתגלות חיידקים לתרופה, מהווה התרופה סביבה עויינת המשמידה את כל החיידקים פרט לאלה שמטענם הגנטי שונה מעט משל השאר (= מוטאציה), באופן המקנה להם עמידות לתרופה. חיידקים אלה מעבירים את תכונת העמידות לצאצאיהם ובכך מתפתח זן חיידקים חדש, העמיד בפני התרופות הקיימות.
נכון אמנם כי לא זכינו לראות במהלך ההיסטוריה את גלגלי מרכבתו של רעמסס הופכים למכונית מרצדס בכוחות עצמם, אך זאת רק משום שתהליך הרבייה של גלגלי העגלות אינו מאפשר התפתחות מוטציות ,וכל גלגל נולד כשהוא דומה להוריו עד לפרט הקטן ביותר. לעומת זאת, מדענים בתחום המחשבים והאינטיליגנציה המלאכותית מפתחים תוכניות מחשב המייצרות תוכניות אחרות בדרך של רבייה ,מוטציות וברירה טבעית. אמנם אין בידי נתונים על גודל הסכום המושקע בפרוייקטים אלה על מנת להשוותו עם מחיר ציורו של ואן גוך ,אך סבורני כי ביום בו יופיעו בשוק התוכנות הראשונות שלא נכתבו בידי אדם, ייפסק סוף סוף השימוש בטיעון משומש זה, המשווה ללא כל בסיס חפצים דוממים למערכות ביולוגיות.
בהמשך הרשימה מתחוורת הסיבה לכך כי דווקא תיאוריה מתחום הביולוגיה, ולא נניח חוק המשיכה, היא זו שזוכה לתשומת לבו של המבקר. תיאוריית האבולוציה הותקפה, מיום שפורסמה לראשונה, ע”י בני דתות שונות הרואים סתירה לכאורה בינה לבין אמונתם. כאשר נכתב התנ”ך לפני אלפי שנים, היה סיפור בריאת העולם אמצעי המחשה שנועד לשלול את רעיון האלהת כוחות הטבע ע”י עובדי האלילים, בכך שהציג את כל איתני הטבע כנבראים תוך זמן קצר ביותר ע”י האלוהות האמיתית. מאדם בן תקופתנו, בעל השכלה וכושר הפשטה, ניתן לצפות להבנה מעמיקה יותר של סיפור הבריאה מאשר קריאתו כפשוט.
למרות שמדעי הטבע מעולם לא התיימרו להכריע בשאלת קיומו של אלוהים, ידועים מספר מקרים בהם ממסד דתי צר אופקים ראה סתירה לכאורה בין תגליות במדעי הטבע לבין עיקרי האמונה. כידוע לכולנו, לא התמוטטה האמונה הנוצרית – קתולית לאחר שהתקבלה (באיחור) סברתם של קופרניקוס וגלילאו כי הארץ מסתובבת סביב השמש. בטוחני כי לו טרח מנחם בן להתייעץ במספר מדענים בעלי אמונה דתית, יכול היה ליישב את הסתירה לכאורה שבין אמונתו הדתית לתורת האבולוציה מבלי להידרש לכתיבת רשימה שלמה העוסקת בתחום שאינו מוכר לו.
ולהלן קטעים ממאמרו של מנחם בן
הקורא אולי יתמה מה לי, מבקר ספרות, ולתיאוריה מדעית, שעוסקים בה זה כ- 140 שנה מדענים בכירים מתחומי הביולוגיה והבוטניקה, הזואולוגיה והגיאולוגיה? והתשובה פשוטה: כדי להבין כמה מטומטמת היא התיאוריה הדארוויניסטית – שאת עיקריה כולנו מכירים – לא צריך להיות מדען.
די לפקוח את העיניים ולהתבונן בעולם, וגם לחשוב קצת, לחשוב באמת, על הכול, מחדש, דבר שרוב המדענים בימינו כנראה לא ממש מתורגלים בו (מאחר שכל אחד מהם עוסק, כידוע, במקטע מדעי זעיר אחד, ולכן איננו מתחיל לראות את התמונה השלמה). ואפשר גם, אם מתעקשים, לקרוא בספר המקורי של רעיון האבולוציה, “מוצא המינים” של דארווין, שהופיע זה לא-כבר בעברית במהדורה חדשה (לראשונה הופיע באנגליה ב-1859). ספר האמור לכאורה להיות מדעי ומוכח, והנה למרבה הפלא הוא מלא ניחושים, השערות וסברות (שדארווין עצמו מגדירם כניחושים, השערות וסברות), מופרכים במידה בל-תיאמן.
ואכן, זו ההפתעה שניה, הצפויה למי שקורא ב”מוצא המינים”: כמעט כל הנחותיו המדעיות של דארווין מסוייגות על ידיו עצמו במילים כגון “ייתכן”, “אולי”, “יכול להיות”, “סביר להניח ש” וכו'. כלומר, לא מדובר בכלל בעובדות מוצקות אלא בניסיון לפרשן את העובדות ולהבין אותן בדרך מסוימת (וילדותית להפליא). לכן, אין מדען שלא יודה בעצם כי תורת דארווין היא בסך הכל תיאוריה, למרות שהדיוטות מן השורה נוטים להאמין שמדובר בתורה מוכחת.
אלא שזו רק ההפתעה השניה. ההפתעה הראשונה המזומנת לקוראי ספרו של דארווין היא הגילוי המופיע בפרק הפותח, הכולל סקירה היסטורית על גילגולי הרעיון הדארוויניסטי, ועל פיה עצם התפיסה הדארוויניסטית בכלל איננה של דארווין. מתברר כי כמאה שנה לפני דארווין (ודארווין עצמו כאמור מספר על כך), עוד באמצע המאה ה-,18 טען החוקר הצרפתי דיפון, כי “מוצא אחד היה לאדם ולקוף, לסוס ולחמור”. והוא תלה את ההבדלים שנוצרו בין מין לקודמיו “בשינויי סביבה שפעלו על הגוף החי”.
גם סבא של דארווין, רופא בשם אראסמוס דארווין, שהיה גם משורר, פירסם בסוף המאה ה -18(כלומר, במאה שקדמה לדארווין המפורסם, בן המאה ה -19)מסה בחרוזים בשם “היכל הטבע”, בה דחה את רעיון הבריאה האלוהית, וטען, כי החיים “הופיעו לראשונה תחת גלי-ים ללא חופים, וטופחו במערותיו העשויות בדולח של הים. תחילתם גופים קטנים בלתי-נראים, שנעו ברפש בתחתית הים ואלה רכשו להם במהלך הדורות כוחות חדשים שהיו הולכים וגדלים, ומהם יצאו קבוצות הצומח וממלכת הנושמים בעלי הסנפירים”. כלומר, מדובר במקורו של דבר ברעיון משוררי ירוד, שהתחיל בו הסבא המשורר והנכד דארווין המפורסם ניסה למצוא לו הוכחות “בטבע”.
בני-אדם ודאי מניחים, כי “מוצא המינים” של דארווין מבוסס בין השאר על חוקי התורשה והגיאולוגיה, אבל הנה זה מה שדארווין עצמו כותב בספרו “מוצא המינים”, “החוקים הקובעים את דרכיה של התורשה רובם אינם ידועים לנו”, ובאשר לגיאולוגיה קובע דארווין: “רק חלק קטן של כדור הארץ נחקר מבחינה גיאולוגית, ואין לך אף חלק אחד שנחקר בזהירות מספקת”. ואת זה כותב דארווין עצמו כדי להדוף טענות בדבר היעדר הוכחות גיאולוגיות לתיאוריית האבולוציה שלו. גם בעניין שרידי המאובנים, האמורים להוות הוכחה מוחצת, טוען דארווין: “בל נשכח לעולם מה שאמר חוקר המאובנים המצויין אדוארד פורבס, שהרבה מאובנים ידועים קיבלו את שמם על סמך דוגמא אחת, שהייתה לעיתים קרובות שבורה”. וגם את זה טען דארווין כדי להדוף את טענות מתנגדיו ששאלו איפה המאובנים, שרידי הדורות הקודמים, שיוכיחו את טענתך?
כי אמרו המבקרים: אם לדוגמא האדם נוצר מתוך הקוף – איך זה שבין הקוף המפותח ביותר לבין האדם הנחות ביותר אין אינספור דרגות ביניים? (כמו בסרט האנימציה שבין הישתנות מינימלית אחת להישתנות מינימלית שנייה בו יש כמה עשרות או מאות ציורי ביניים?) איפה דרגות הביניים הללו? שאלו המבקרים. ועל כך כאמור השיב דארווין כי הגיאולוגיה איננה מפותחת וחקר המאובנים איננו מפותח, ועל כן העובדה שאין הוכחות ממשיות ומובהקות איננה מוכיחה את מופרכותה של התיאוריה שלו, או בלשונו של דארווין (“מוצא המינים”, עמ' 348): “אני יכול לענות על השאלות ועל ההשגות האלה רק בהשערה, שהידיעה הגיאולוגית היא הרבה יותר בלתי-שלימה משסבורים הגיאולוגים, מספר הדוגמאות שבבתי האוסף שלנו כאין וכאפס הוא לעומת הדורות לאין-ספור של מינים לאין-ספור”. שמעתם? אין לו הוכחות ממשיות לא מן הגיאולוגיה ולא מחקר המאובנים.
אז מה כן? עצם הקירבה הגופנית, המודרגת, בין בעלי חיים כאלה או אחרים מוכיחה שהם “כולם צאצאי גזע-בר אחד”. אבל הרי אין בהנחה זו טיפת הגיון. העובדה שיש רצף מודרג כזה או אחר בין זני-חיות שונות איננה מוכיחה בשום אופן כי זן מסויים התפתח מזן אחר, אלא רק שיש כל מיני דירוגים בטבע ובבריאה בין הנחות יותר לבין המורכב יותר, ובוודאי שאין כל סיבה דתית להניח שכל אלה לא נוצרו ביום אחד (כמסופר בבראשית) זה לצד זה. ויוצר אחד עשה את כולם.
ואם אכן, לפי תורת מוצא המינים (שכותרת המישנה שלה היא “השארת גזעים מחוננים במלחמת החיים”) – המפותחים יותר והמחוננים יותר שורדים, ואילו הנחותים יותר והחלשים יותר נעלמים – איך זה שהעולם מלא ביצורים “חלשים” מכל הסוגים – פרפרים, חלזונות, תולעים – לצד יצורים “חזקים” ו”מחוננים” כגון האריה והקוף והנשר? לכל אלה אין שום תשובה ממשית אצל דארווין, כי לא יכולה להיות לכך כל תשובה ממשית. כי כל תיאוריית ההישרדות שלו נולדה בהבל.
אבל אומרים לנו: עובדה שחיידקים מסוימים מישתנים בהשפעת תרופות. אז מה? גם אנחנו מישתנים בהשפעת תרופות, ולפעמים בצורה מזעזעת (נזכור, למשל, את מקרי התאלידומיד הנוראים). ובכלל, יש בעלי-חיים וחרקים שסוג מסוים של יכולת הישתנות טבועה בהם. זה איננו מוכיח שום דבר על רצף הישתנויות עיקבי לאורך הדורות.
אבל באמת, כדי לעמוד על מלוא אווילותה של תורת דארווין, צריך להפסיק להתווכח עם אין-ספור ההשערות האינסופיות שלו באינספור עניינים בוטניים וזואולוגיים וביולוגיים (וכאמור, מדובר תמיד בהשערות תיאורטיות בלבד, על פי הודאת המחבר, דארווין עצמו). צריך פשוט להתבונן בעולם עצמו, ביופי האלוהי של העולם, בהנדסה הפילאית של כל תא בעולם החומר. איך אפשר להאמין שכל זה נוצר מעצמו, בתהליך הדרגתי עיוור? הרי באמת כל תא בעולם החי הוא מנגנון הנדסי משוכלל באורח מדהים. פרוטונים, נויטרונים, אלקטרונים, מסודרים זה לעומת זה בסימטריה אלוהית. והכל פועל בשיכלול הנדסי, שהמדענים רק יכולים לנסות ולתאר אותו. בוודאי לא לחקות אותו. והרי כל חיה וכל פרח בטבע הם מעשה אמנות אלוהי בשיכלולו. באמת, איך אפשר להסתכל ביפהפיות של הנמר או של הכלנית ולחשוב שהדברים האלה נוצרו מעצמם, בתהליך שהושפע מתנאי הסביבה?
האם תנאי הסביבה יכלו ליצור, למשל, את ציור “החמניות” המפורסם של ואן גוך (42 מיליון דולר בשבילכם)? או שנחוץ היה צייר שיצייר את זה? אז למה מוכן מישהו להניח כי את החמניות עצמן, החמניות הטיבעיות המופלאות עצמן, לא יצר אף אחד, והן ככה, נוצרו מעצמן? ממש כאילו מישהו מוכן להאמין כי גלגל מרכבה אחד משנת 4000 לפני הספירה הפך פשוט למרצדס במהלך הדורות, בלי שאיזשהו מהנדס או טכנאי התערב בתהליך. סתם ככה, גלגל הפך למרצדס בתהליך אבולוציוני, בלי מגע יד אדם. הייתם מאמינים?
אז איך זה שבני אדם רבים כל כך בולעים תיאוריה שוטה כל כך? אחת התשובות: למי שאיננו מאמין באלוהים, אין תשובה אחרת. כי אם אין אלוהים, מי צייר את הכלנית והנמר? מי הינדס כל תא בגוף? תשובה זמנית: זה ככה נוצר מעצמו, לאט לאט, במשך מיליארדי שנה. אה, עכשיו הכול ברור.
ואני אומר לכם: גם אם העולם היה קיים לא 5 מיליארד שנה, כדעת הדארוויניסטים, אלא 500 מיליארד שנה, עדיין לא היה יכול להיווצר עלה כותרת אחד של פרח אחד, “מעצמו”. איך אמר בן-זמנו של דארווין, הסאטיריקן האנגלי הגאוני יונתן סוויפט (הידוע בין השאר כמחבר “גוליבר בארץ הגמדים”) “אני מוכן להאמין שהעולם הוא צירוף מיקרי של נסיבות ואטומים בערך כפי שאני מוכן להאמין שהמאמר הגאוני ביותר הוא צירוף מיקרי של מילים”. וזהו, כמובן, עדיין אנדרסטייטמנט אנגלי.
גם הפילוסוף שופנהאואר, גם הוא בן דורו של דארווין, טען כי העובדה שבני אדם מוכנים להאמין באבולוציה מעידה בעיקר על רמת החשיבה הירודה של הדור. ומאז, כידוע, הדור רק הולך ופוחת. מכל מקום, את “מוצא המינים” של דארווין כדאי לקרוא, עם כל קשיי התירגום המיושן, רק כדי להיווכח בעומק הפרימיטיביות המחשבתית, שהפכה לדת המונים “מדעית” נאורה כביכול. לא ייאמן באיזה חושך תודעתי שקוע העולם המערבי.
