ארוחות בחלל

אוכל אינו מוגש בשפופרות ואינו דל וחסר מרקם כמו שעלולים לחשוב בחשיפה ראשונית. מערכות מזון ופרטי תפריט התפתחו באופן מזהיר מאז ימי פרויקט מרקורי

גלעד בר-לב, האגודה הישראלית לאסטרונומיה

רבים בוודאי תוהים לגבי האוכל שאותו אוכלים האסטרונאוטים במשך השהייה בחלל. האוכל אינו מוגש בשפופרות ואינו דל וחסר מרקם כמו שעלולים לחשוב בחשיפה ראשונית. מערכות מזון ופרטי תפריט התפתחו באופן מזהיר מאז ימי פרויקט מרקורי. הנה מבט קצר על הדרך שבה מערכות מזון ופרטי תפריט התפתחו במשך השנים, מה אסטרונאוטים אוכלים כעת, ומה שיאכלו כנראה האסטרונאוטים בעתיד.

היסטוריה

האדם האמריקאי הראשון שהיה בתנאי חוסר-משקל מסביב לכדור הארץ, ג'ון גלן, טען שמשימת האכילה בחלל הייתה מאוד קלה, אך הוא טען שהתפריט אינו מגוון. אסטרונאוטים אחרים מפרויקט מרקורי נאלצו לאכול קוביות בגודל של נגיסה, אבקות שיובשו בהקפאה, ונוזלים צמיגים שנארזו בתוך שפורפרות אלומיניום מיוחדות. הם הסכימו ביניהם שהמזון אינו מעורר תאבון כלל ושלחיצת השפופרות אינה נעימה בשעה שאוכלים. יתר על כן, מזון באבקות מיובשות שהיה צריך להוסיף להן מים היה קשה להרטבה מחדש, ופרורי מזון מיובש יכלו להתפזר ולפגוע במכשירים.

האכילה במשימות "ג'מיני" השתפרה מעט. קוביות בגודל נגיסה כוסו בג'לטין על מנת למזער עד כמה שאפשר את ההתפוררות, והמזונות המיובשים בהקפאה אוכסנו בתוך אריזות מפלסטיק על מנת לעשות את ההרטבה יותר קלה. עם השיפור באריזה באו שיפורים באיכות המזון ובתפריט. אסטרונאוטים של תוכנית ג'מיני יכלו לבחור מנות מגוונות כגון קוקטייל שרימפס, עוף עם ירקות, פודינג, ובכלל – הם יכלו לבחור שילובי מנות כרצונם.

בזמן תוכנית "אפולו" שופרו איכות המזון והטעמים אף יותר. אסטרונאוטים של תוכנית אפולו היו הראשונים לקבל מים חמים, אשר עזרו להרטיב מחדש את המזון ביתר קלות ונתנו טעם יותר טוב למוצר המתקבל. הם גם היו הראשונים להשתמש ב"קערת הכף", שהייתה למעשה קונטיינר מפלסטיק שניתן היה לפתוח אותו ולאכול את תוכנו עם כף.

מלאכת האכילה בחלל קיבלה תנופה אדירה בזמן פרויקט "סקיילאב", אשר בניגוד לרכבי חלל אחרים, אפשרה למהנדסים להקצות מקום לחדר אוכל ושולחן. אכילה, בשביל הצוותים של סקיילאב (3 אנשים בכל צוות), הייתה פעולה נורמאלית לחלוטין: תופסני רגליים אפשרו להם למקם את עצמם סביב השולחן ו"לשבת" לאכול. בנוסף למזלג, סכין וכף הרגילים, היו גם מספריים בשביל לחתוך עטיפות מפלסטיק. בגלל שסקיילאב הייתה יחסית רחבה והיה בה שפע של מקום לאכסון, היה בה תפריט מזון רחב למדי: 72 פריטי מזון שונים. היה לה גם מקרר אוכל ופריזר – דבר שלא היה באף רכב לפניה, וגם לא נעשה מאז בשנית.

מערכות מזון במעבורת החלל

סוגי המזון שאנשי הצוות אוכלים על מעבורת החלל הם לא תערובות פלא מוזרות, אלא מזון שמוכן כאן על גבי כדור הארץ. חלק ניכר מהם נמכרים באופן מסחרי על מדפי המכולת. אסטרונאוטים בוחרים לעצמם תפריט משלהם ממגוון רחב של פריטי מזון. ניתנות דיאטות בכדי לספק לכל אסטרונאוט את מאת האחוזים של המינרלים והויטמינים הדרושים להם להתמודד עם סביבה של חלל. מזונות המועלים לחלל בטיסות מאוישות נחקרים ומעובדים במעבדת מערכות מזון חלל (SPACE FOOD SYSTEMS LABORATORY) אשר במרכז החלל ג'ונסון ((JOHNSON SPACE CENTER ביוסטון. מעבדה זו מאוישת במדעני מזון, דיאטנים, ומהנדסים. שם מוצרי המזון עוברים אנליזות תזונתיות, נערכים מחקרים לגבי השהות באחסנה, נעשות הערכות לגבי עטיפה ואריזה אופטימאלית של דברי המזון, ועוד מחקרים כיוצא בזה.

הערכות ומבחני טעימה נעשים עם צוות הטיסה של המעבורת כשמונה עד תשעה חודשים לפני הטיסה. במהלך הפגישות של הערכת המזון, טועמים האסטרונאוטים מגוון של פריטי מזון ומשקאות שיהיו ניתנים לרשותם במהלך הטיסה. אנשי הצוות בוחרים תפריט אישי, ומתכננים את ארוחת הבוקר, הצהריים והערב שלהם, כאשר חטיפים נרשמים כחלק מכל ארוחה. סוגי האוכל כוללים את סוגי המזון שהיו בשימוש עוד לפני המעבורת, מיובשים, מוקפאים, ומוכנים בשיטות שונות לאחסון בחלל, וגם מיני דברים הנאכלים באופן טבעי.

פריטים שיש להרטיב מחדש כוללים אוכל ומשקאות. דרך אחת לחסוך במשקל במהלך השיגור עצמו היא להוציא מולקולות מים מפרטי מזון מסוימים. במהלך הטיסה, מים המיוצרים ע"י מכלי הדלק של המעבורת מוספים למזון ממש לפני שאוכלים אותו.

מזונות ארוזים ומיובשים כוללים מרקים כגון מרק עוף ומרק פטריות מוקרם, תבשילים כגון מקרוני וגבינה ועוף עם אורז, מתאבנים כגון קוקטיל שרימפס, וארוחות בוקר כגון דגנים וביצה מקושקשת. דגני בוקר מוכנים ע"י אריזת הדגנים באריזה שניתנת למילוי מאוחר יותר במים, ביחד עם חלב רזה מיובש וסוכר, אם צריך. מים מוספים לחבילה רק לפני שהדגנים נאכלים.

החבילה, שניתנת למילוי במים, עשויה מחומר גמיש כדי לעזור בדחיסה של האשפה יותר מאוחר. היא מורכבת מקערית ומכסה עם מתאם שמאפשר הוספת מים מהמטבח. סקוטש שנמצא בתחתית האריזה שומר שהיא תהיה מחוברת למגש האוכל. אחרי שהוספה כמות המים המתאימה, היא מוכנסת לתנור, אם האוכל מיועד להגשה חם, או מחוברת ישירות למגש האוכל אם האוכל מיועד להגשה קר. החלק העליון של החבילה נגזר במספריים או מוסר ע"י סכין, והאוכל נאכל ע"י מזלג או כף.

מזונות משומרים מעובדים בחום כדי לגרום להשמדת מיקרואורגניזמים ואנזימים מזיקים. מנות אישיות של מזון משומר כזה נמצאות בשוק המסחרי בפחיות מתכת, או שקיות גמישות מיוחדות. רוב הפרות והדגים, כמו טונה וסלמון, משומרים ונארזים בפחיות. הפחיות נפתחות בפתיחה קלה במשיכה החוצה שמושכת את החלק העליון של הפחית. פודינגים נארזים בכוסות פלסטיק. המנות היותר מיוחדות נארזות בכיסונים גמישים. אלה כוללות מוצרים כמו רצועות בקר בפטריות, עגבניות וחצילים, מנות מיוחדות של עוף, והאם. אחרי שהכיסונים מחוממים, הם נפתחים במספריים. המזון נאכל ישר ממיכלי האחסון באמצעות סכו"ם רגיל.

כמה מנות בשר אינן מעובדות בקרינה, אך הן נגישות לצוות המעבורת. הן נורא דומות למנות שתוארו בפסקה הקודמת, בכך שהן מוכנות לאכילה, ורק דורשות חימום לפני האכילה. פריטים אלו נארזים ע"י כיסונים גמישים.

מזונות כבוטנים, חטיפי גרנולה ועוגיות מסווגים כמזון מסוג טבעי. הם מוכנים לאכילה, נארזים בעטיפות שקופות וגמישות, ניתן לפתוח אותם במספריים והם לא דורשים הכנה נוספת במשך הטיסה.

תוספות לארוחה כוללות אריזות אישיות של קטשופ, חרדל, מיונז, רוטב טאקו, ורוטב פלפל חריף. בקבוקי טפטוף העשויים מפוליאתילן, מכילים בתוכם פלפל נוזלי, ומלח נוזלי. הפלפל מומס בשמן, והמלח מומס במים.

משקאות באים בצורה של אבקה, וכוללים קפה, תה, סיידר תפוחים, מיץ תפוזים ולימונדה. המתאם נסגר לאחר הוספת האבקה. המתאם מכיל אפשרות להתחבר לברז המטבח להוספת מים וגם לקשית שתייה.

כל מזון כלשהו מבושל או מעובד בצורה כזאתי שהוא לא דורש קירור. או שהוא נאכל באופן מיידי או שהוא מחומם או שמוסיפים לו מים כדי להיות מוכן להגשה. היוצאים מן הכלל הם פרות וירקות, שאותם יש לאכול במהלך הימים הראשונים או שהם יתקלקלו.

ברגע שהאסטרונאוטים בחרו את התפריט, בערך כחמישה חודשים לפני הטיסה, התפריטים מנותחים מבחינת ערך תזונתי, והמלצות ניתנות לתקן ליקויי תזונה. התפריטים מתוקנים ואז מסופקים לקבלן האוכל ביוסטון, שלושה חודשים לפני הטיסה. המזון נארז ומאוחסן במרכז החלל ע"ש ג'ונסון, בערך כחודש לפני הטיסה. המדפים והקונטיינרים שמחכים למסע נשמרים בקירור.

כשלושה שבועות לפני שיגור, המזון נשלח למרכז החלל שבכף קנדי, פלורידה. שם הוא נשמר בקירור עד שמאוחסן במעבורת עצמה, שניים עד שלושה ימים לפני השיגור. מלבד הארונות והלוקרים עם המזון במגשים, לוקר עם מזון טרי נארז ומועלה על המעבורת במרכז קנדי, ב- 24 עד 36 שעות שלפני השיגור. לוקר זה מכיל מוצרי לחם, ופירות וירקות כגון תפוחים, בננות, תפוזים, גזר, ומקלות סלרי.

הארונות שבהם נארז המזון מכילים מגשים הארוזים בסדר שבו הם יוצאו במשימה עצמה. תווית על חזית הלוקר מפרטת על כל תכולתו. רשת בלימה בעלת חמישה חלקים מגינה על המגשים מלצוף החוצה, בעוד היא מאפשרת לראות את תכולת הלוקר.

האסטרונאוטים מקבלים שלוש ארוחות מאוזנות, בתוספת חטיפים. האוכל של כל אסטרונאוט מאוחסן בתוך המעבורת. הוא מסומן ע"י מדבקה אישית לכל אחד בצמוד לאריזות האוכל שלו. תוספת מוצרי מזון (מעין מזווה, לצורך העניין), המכילה ארוחות לעוד יומיים לכל אדם, מאוחסנת גם כן ע"ג המעבורת. פרטי מזון "מזווה" אלו מובאים למקרה שהטיסה מתעכבת באופן בלתי צפוי, בגלל מזג אוויר רע באתר הנחיתה או בגלל סיבה אחרת כלשהי שלא ניתן היה לצפות אותה.

סעודה על סיפון מעבורת החלל

ארוחות בחלל מורכבות מפריטי מזון מעוררי תאבון, המוכרים ומקובלים על פי רוב, וניתן להכין אותם במהירות ובקלות. ארוחה מלאה לצוות של ארבעה אנשים יכולה להיות מוכנה בתוך חמש דקות. הבאת חלק מפרטי המזון למצב אכיל וחימום נוסף יכולים לקחת עוד כ- 20 עד 30 דקות. בערך הזמן שלוקח להכין משהו מוכן מהמקרר, ולא ממש כמו הזמן שלוקח לבשל ארוחה שלמה.

על סיפון מעבורת החלל, המזון מוכן במטבח הממוקם בסיפון האמצעי של המעבורת. המטבח הוא מבנה מודולארי אשר מכיל ברז מים ותנור. ברז המים משמש להרטיב "מחדש" את המזון, וגם ליצירת משקאות קלים. התנור משמש לחימום המזון לטמ"פ הנכונה.

בזמן ארוחה טיפוסית בחלל, מגש הארוחה משמש להחזקה של מיכלי האוכל במקומם. המגש יכול להיות מחובר לרגליו של האסטרונאוט באמצעות סרט או מחובר לקיר. המגש הופך להיות הצלחת לארוחה, לצורך העניין, בכך שהוא מאפשר לאסטרונאוט לבחור כמה סוגי מזון לאכול בו זמנית. אם לא היה המגש, תוכנו של כל מיכל מזון היה צריך להיאכל בנפרד לפני שפותחים את הבא בתור. כפי שציינו קודם, המגש גם מחזיק את האריזות במקומן ומונע מהן "לצוף".

לאחר הארוחה, מיכלי המזון נזרקים לפח אשפה, מתחת לרצפת הסיפון האמצעי. כלי האוכל והמגשים מנוקים עם מגבוניות לחות המחטאות את הכלים.

מערכות מזון בתחנת החלל הבינלאומית

עבור טיסות מעבורת, השלב של תכנון המזון נעשה כשונה עד תשעה חודשים לפני השיגור המתוכנן. עבור תחנת החלל, התפריט לא מתוכנן לפי זמן השיגור של הצוות אלא לפי זמן השיגור של המזון המיועד. באופן כזה, המזון של האסטרונאוטים על תחנת החלל, ברובו, מגיע קצת לפניהם.

לאסטרונאוטים שבתחנת החלל הבינלאומית יש מחזור תפריט בן 8 ימים, משמע: התפריט חוזר על עצמו כל שמונה ימים. יכול להיות שהמחזור יוגדל כדי לגוון ארוחות. חצי ממערכות המזון הן אמריקאיות וחצי רוסיות. התוכניות מדברות על תוספת של מזון בעתיד גם ממדינות אחרות שחברות בפרויקט, כמו יפן וקנדה. שיטת האריזה עבור תחנת החלל הבינלאומית היא חד פעמית, במגשים שנזרקים מיד עם תום הארוחה. זה פוטר את סוכנות החלל מהצבת מדיח על סיפון תחנת החלל.

כיוון שהכוח החשמלי המגיע לתחנת החלל מופק ממשטחים סולריים, בניגוד לדלק אשר במעבורת החלל, אין עודפי מים שנוצרים על גבי התחנה. מים ממוחזרים מהאוויר בתחנה עצמה, אך לא מספיק לשימוש שוטף במערכות המזון שעל הסיפון. כיוון שכך, אחוז המערכות יבשות שיש "להרטיב מחדש" מכלל המזון יפחת, ואחוז המערכות המשומרות יגדל במשך הזמן. למרות זאת, ניתן להגיד באופן די כללי שמערכות המזון דומות בסוגן למערכות שעל המעבורת, וגם באריזתן ובחומרים שמרכיבים אותן.

כמו במעבורת החלל, משקאות קלים באים בצורה של אבקה. טמ"פ המים שונה מזו שעל מעבורת החלל. שלא כמו במעבורת החלל, המים בתחנת החלל אינם באים גם בצורה מקוררת. חברי הצוות יכולים לשתות משקאות פושרים, חמימים או חמים.

כל חברי הצוות יכולים לטעום את מערכות המזון האמריקאיות, ולדרג אותם לפי אלו שהם אהבו ואלו שפחות. לאחר מכן, בזמן אימונים ברוסיה, הם חוזרים על אותו התהליך במזון הרוסי. דיאטנים רוסים ואמריקאים משתמשים במידע זה כדי לתכנן את תפריט המשלחת הקרבה.

ברגע שהמזון הותאם, הצוות משתתף באימון הכולל אכילה ברוסיה. הצוות עורך תיקונים אחרונים, ונערך מקצה שיפורים אחרון לפני האריזה הסופית. החצי האמריקאי של הארוחות מוכן ונארז ביוסטון, ומשם נשלח לפלורידה או לרוסיה, בהתאם למקום שמשם עליו להיות משוגר. הרוסים מכינים את החצי שלהם ומשגרים אותו על חללית "פרוגרס" (PROGRESS). רוב האוכל מאוחסן בחלקים הרוסים של התחנה בארגזי אוכל רוסים. אוכל טרי מגיע אל הצוות כאשר מעבורת או חללית "פרוגרס" עוגנים בתחנת החלל.

אנשי הצוות של התחנה בדרך כלל אוכלים ארוחת בוקר וערב ביחד. אזור הכנת האוכל על גבי החלק שנקרא ZVEZDA משמש להכנת הארוחות.

יש לו שולחן מתקפל היכול להכיל 3 אסטרונאוטים. על גבי השולחן בנויים מחממים שנועדו לחמם קופסאות שימורים ואריזות אוכל רוסים. כיוון שאוכל אמריקאי לא יתאים לחריצים בשולחן, מחמם בצורת מזוודה משמש במקרים של אוכל אמריקאי. מתאמים הותקנו על- מנת לאפשר במקום "הרטבה" מחדש של המזונות האמריקאים בנוסף לאלה של הרוסים. חבילות משומשות נארזות בשקית, ומוצבות מחדש בתוך ה"פרוגרס", אשר בסופו של דבר יוטס לעבר האטמוספרה של כדה"א ושם יישרף בחדירה לאטמוספרה.

תזונה ושהייה בחלל

מזון מספק את התזונה לה זקוק האדם על מנת להחזיק את הגוף במצב בריא. השגת מספיק קלוריות, ויטמינים ומינרלים, חשובה לאדם בחלל כמו שהיא חשובה לאדם על הקרקע. מערכת המזון בחלל מספקת מגוון יותר נמוך של חומרים תזונתיים מאשר מה שניתן למצוא במכולת השכונתית. לכן תכנון מקיף נדרש כדי שאסטרונאוטים יקבלו את כל החומרים הדרושים לתזונה נכונה מהמזון אותו הם אוכלים.

החומרים התזונתיים שאותם צריכים האסטרונאוטים הם אותם חומרים כמו בן אדם על כדור הארץ, אבל הכמויות של חלקם משתנות. הם צריכים את אותה כמות הקלוריות עבור טיסה בחלל כמו שאדם על הארץ צריך, בדיוק באותה כמות. רוב הויטמינים והמינרלים שאותם הם צריכים, הם באותן כמויות כמו בכדור הארץ.

כמות הברזל בדיאטה של האסטרונאוט, צריכה להיות פחות מ- 10 מיליגרם ליום, גם אצל גברים וגם אצל נשים. לאסטרונאוטים יש פחות כדוריות דם אדומות בעת שהייתם בחלל. רוב הברזל באופן נורמאלי הולך לכדוריות הדם האדומות, ואם אסטרונאוטים יאכלו יותר ממה שהם צריכים מבחינת כמויות הברזל, ישנה אפשרות שהוא יתאכסן בגוף ויתחיל לפגוע בבריאות.

נתרן וויטמין D משפיעים על העצם. כמות הנתרן בדיאטה של אסטרונאוטים מוגבלת, כיוון שיותר מידי עלול להוביל לפירוק העצם ובעיות בריאותיות נוספות. הגוף מתחיל לייצר ויטמין D כשהעור מתחיל להיחשף לשמש, אבל בחלל המעבורת מוגנת מפני קרינת השמש כדי להגן על האסטרונאוטים מרמות קרינה גבוהות במיוחד. על הקרקע ועל המעבורת, אנשים צריכים ויטמין D לבריאות העצמות. תחליפי ויטמין D מומלצים לעובדים בתחנת החלל, כיוון שהמזון הרגיל לא מספק כמויות כמו שהם צריכים.

ככל שהגוף מתרגל לחוסר משקל, שינויים פיזיולוגים מתרחשים. רבים מאלה משפיעים על התזונה, או שנובעים כבר משוני בתזונה. השינויים כוללים אובדן עצם ומסת שריר, שינויים בתפקוד כלי הדם והלב, ושינויים בדם עצמו ובריכוזי נוזלים באזורי גוף שונים. בעוד אכילת מזונות אינה יעילה ככל שעובר הזמן, הימנעות מאכילה יכולה לגרום לשינויים אפילו יותר מרחיקי לכת. אסטרונאוטים בדרך כלל מאבדים משקל בהיותם בחלל. יש חשיבות עליונה לוודא שהם צורכים מספיק קלוריות, כיוון שאם הם צורכים מספיק קלוריות סימן שהם צורכים גם חומרי תזונה חשובים, כמו ויטמינים ומינרלים.

עבור השוהים ב – ISS (תחנת החלל הבינלאומית), יש חשיבות גם שהם יתחילו את המשימה בבריאות מעולה, וינסו לשמור על מצב כזה גם בעודם בחלל. לא די בזאת, עליהם לשוב למצב סטנדרטי מיד עם תום הטיסה. חברי הצוות נבדקים מבחינה תזונתית לפני, במהלך, ואחרי הטיסה, כדי להגיע למטרה שציינו למעלה. לפני ואחרי הטיסה, בדיקות דם ושתן נלקחות מאנשי הצוות, בחיפוש אחר כימיקלים שיצביעו על מצבם התזונתי (בריאות העצם, כמות הויטמינים והמינרלים וכו'). במהלך המשימה, חברי הצוות ימלאו שאלון תדירות מזון ממוחשב, שידווח מה אכלו בשבוע שעבר. תוצאות המחשב ישלחו לארץ בדרך אלקטרונית, ומומחי תזונה בכדור הארץ ינתחו את התוצאות מייד וימליצו לכל אחד כיצד לשפר את תצרוכת המזון שלו.

במשך ההיסטוריה, התזונה השפיעה על הגילוי והמחקר, וחקר החלל אינו יוצא מן הכלל. כאשר אורך המשימה גדל משבועות במעבורת החלל, לחודשים ב – ISS, ואולי אף לשנים אם תצא משימה לכוכב לכת אחר, תתחזק חשיבותה של התזונה הנכונה.

מזון חדשני למשימות עתידיות

שני סוגי מערכות מזון ישמשו למשימות עתידיות לכוכבי לכת אחרים. האחד, יהיה לנסיעה הלוך וחזור לגוף המרוחק, והשני ישמש על פני השטח של אותו כוכב לכת או ירח שעליו ינחתו. הראשון, יהיה דומה לזה של ה ISS, אך יש להוציא מן הכלל מזונות עם חיי מדף של שלוש עד חמש שנים, שבוודאי יזדקקו להם, במיוחד למשימה למאדים. כיוון שכך, החלק הזה של המשימות יהיה דומה למה שמתרחש באופן פעיל במעבורות החלל – אכילה ממארזים מוכנים וחימום דברי מזון בצורה דומה.

מערכת המזון לפני השטח, ירחיים או פלנטאריים, תהיה שונה לגמרי. היא תהיה דומה לדיאטה צמחונית שאדם פלוני מכין לעצמו על כדור הארץ, ללא מוצרי החלב. ברגע שאנשי צוות יגיעו לפני השטח ויקימו לעצמם תנאי מגורים הולמים, הם יוכלו להתחיל לגדל יבולים. יבולים אפשריים שניתן לשתול ולאסוף הם תפוחי אדמה ובטטות, פולי סויה, חיטה, בוטנים, שעועית, חסה, תרד, עגבניות, עשבי תיבול, גזרים, צנוניות, כרובים ואורז. ברגע שהמזון יעובד לצורה שמוכנה לבישול, יוכנו פרטי המזון במטבח שבתוך רכב החלל.

בכדי להיפטר מאריזות משומשות, יש צורך עדיין למצוא שיטות חדשות, כיוון שעל פני כוכב הלכת עליו ינחתו האסטרונאוטים לא יהיו חלליות "פרוגרס". (כמו אלה שמביאות מזון לתחנת החלל, ואח"כ מועמס עליהן הזבל והן נשלחות להישרף באטמוספרה). חומרי האריזה שישתמשו בהם יהיו בעלי מסה פחותה, אך תכונות העמידות שלהם יצטרכו להיות כמו של אלו שמשתמשים בהם כעת במעבורת, כדי לשמור על חיי מדף ארוכים.

ידען האדם והחלל

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~347426084~~~8&SiteName=hayadan

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן