אני ואני נשנה את העולם

ריאיון עם אבי בן אברהם

מאת אמיר בן דוד, מוסף הארץ
פרט אחד אינו מפתיע בסיפור המפתיע על הכוונה לשכפל בני אדם בישראל: המעורבות של ד”ר אבי בן-אברהם בפרויקט. מי אם לא הוא מתאים לככב באופרת סבון תקשורתית חובקת עולם שבמרכזה תוכנית פנטסטית, פסוודו-מדעית, סמי-שרלטנית, מציתת דמיון אך גם מעוררת חשדנות, שמקורות מימונה עלומים, ענן של מסתורין מרחף מעליה ועתידה לוט בערפל; מי אם לא הוא יצוץ לרגע משום מקום, יפזר הצהרות מרעישות עם ניחוח של סוד כמוס, רק כדי להיעלם כלעומת שבא, עד לפעם הבאה; מי אם לא הוא יספר בהתלהבות: “נקלעתי לדבר שהוא במרכז ההתעניינות העולמית. לא ציפיתי שתהיה כזו תגובה סוערת. וזו רק ההתחלה. עכשיו, כשאני מתחיל להיות בעין הציבור, אני מתכוון לגלות כל מיני דברים. אתה תראה, עוד יהיו הפתעות רבות במהלך השנה הקרובה”; מי אם לא הוא יקטע ראיון רדיופוני סמוך לתחילתו בטענה שהוא נמצא באמצע שיחה עם האלוף גבי אופיר; מי אם לא הוא יצהיר, בראיון לערוץ ,2 שפרויקט השיבוט הוא הפרויקט החשוב ביותר בתולדות האנושות, ויכריז כי מדובר – לא פחות ולא יותר – בסגירת מעגל שנפתח עם אדם וחוה בגן עדן; מי אם לא הוא ימהר דווקא לרב כדורי, כדי שיסייע לו לקדם פרויקט רפואי יומרני.

ייתכן שהמהומה התקשורתית שהתחוללה השבוע לא היתה מגיעה לממדים כאלה אילו המרואיינים הרבים, לרובם תארי דוקטור או פרופסור, היו יודעים במי ובמה בדיוק מדובר. אילו רק הכירו מעט טוב יותר את הביוגרפיה של ד”ר בן-אברהם, אולי לא היו מזדרזים לאולפני הטלוויזיה, לדבר ברצינות תהומית על הסיכויים והסיכונים בפרויקט החדש.

אני אהיה דוגמה והשראה

ביקורו הקודם של אבי בן-אברהם במחוזותינו היה לפני שנתיים בדיוק, עת הגיח מהלא נודע והתמקם בקלות בלתי מוסברת במקום ה-28 ברשימת הליכוד לכנסת. יצאתי אז להתחקות אחר עקבותיו ולתהות על קנקנו. אחרי שיחות ארוכות עם חברים שלמדו איתו באוניברסיטה באיטליה, עמיתים שעבדו עמו במכון להקפאת גופות בקליפורניה ופעילים שסייעו לו במרוץ הפוליטי בישראל, הוא התרצה והסכים לפגוש אותי לסדרת שיחות שנמשכו שעות רבות. מימי לא פגשתי איש עם סיפור משונה כזה.

ישבנו בסלון הווילה המפוארת שלו בקיסריה. ממול צעדו שחקני גולף נינוחים על כרי הדשא המטופחים של מועדון העשירים המקומי. למטה בחצר הבהיקו המים בבריכת השחייה הפרטית המוקפת פסלי אבן. בן-אברהם הזמין אותי להצטרף אליו לצפות בנוף מהמרפסת הענקית וסיפר לי שהמיקום הנפלא, מול מגרשי הגולף, מבטיח שכיוון האוויר למזרח לא ייחסם בעתיד על ידי קבלנים נמרצים. הוא סירב לנקוב בסכום ששילם תמורת הווילה המרשימה. הימור פרוע? משני מיליון דולר לא נשאר לו הרבה עודף.

אחר כך שקענו בשיחה מפותלת ורבת תהפוכות. מדי פעם דרש בן-אברהם שאכבה את מכשיר ההקלטה ואקשיב לו בלי לתעד את דבריו. בהזדמנות אחת הוא אפילו תבע שאשלוף מהטייפ את הקלטת ואניח אותה מולו, כדי שיהיה ברור שאיני מקליט אותו. רגע אחר כך חשד פתאום שמצית הזיפו שלי הוא טייפ קטן מוסווה. בחלקים הלא מוקלטים, שאותם הסכים שאשחזר רק מהזיכרון, סיפר על סוד גדול שהוא עומד לחשוף תוך חודשים ספורים, לפני 1 בינואר ;2000 סוד שלטענתו יזעזע את העולם ועשוי לגרום לנפילת ממשלות במדינות מסוימות. הוא סיפר שמדובר בעניין חשאי שהוא מעורב בו ב-20 השנים האחרונות; רמז שבסיפור בוחשים שירותי ביון שונים, גורמים מהוותיקן, מנהיגים מאסיה ונשיאים אמריקאים. הוא הבטיח לי שחשיפת הסוד הזה תזכה אותי בפרס פוליצר ובתהילת עולם. הוא טען שזה יהיה “אחד האירועים הגדולים בהיסטוריה”, לא פחות. השבוע אמר לי בגאווה, של מי שקיים הבטחה גדולה: “עכשיו אתה מבין על מה דיברתי איתך אז? ותאמין לי שזו רק ההתחלה”.

מעורבותו של בן-אברהם בפרויקט השכפול הגנטי של פרופ' סברינו אנטינורי החלה רק לפני כמה שבועות. על פי בן-אברהם הוא עוסק בנושא שנים רבות, עקב מרחוק אחר ההתקדמות של אנטינורי והמתין לרגע המתאים ליצור עמו קשר. פרופ' אנטינורי, גינקולוג איטלקי שנוי במחלוקת, חולל סערה בינלאומית כשהציג את הפרויקט ביום שישי האחרון בכינוס מדעי ברומא, והכריז כי בתוך כשנתיים יתחילו בשכפול בני אדם. ביום ראשון פורסם שהוא הוציא הודעה לסוכנות הידיעות הראשית של איטליה שבה הצהיר: “אדון בן-אברהם הופיע יום לפני הסמינר הבינלאומי ואמר כי הוא מוכן לממן את תוכניות המחקר”. בראיון ל”ידיעות אחרונות” הוסיף: “ד”ר בן-אברהם אינו קיים ברשימות שלנו. הוא הצטרף רק בימים האחרונים והציע את שירותיו כמממן התוכנית ואף הציע את מעבדתו בקיסריה. אינני רוצה לדבר בגנותו, אבל אני לא רוצה איתו עסקים”. בן-אברהם לא התרגש מהצהרתו של אנטינורי. הוא אמר שאנטינורי פשוט נבהל מההתנפלות התקשורתית. זו לא הפעם הראשונה שבן-אברהם משתמש בטיעון הזה.

הסיפור החלקי, המחורר כגבינה שוויצרית, שגם אותו מספר בן-אברהם במקוטע, נשמע בערך כך: הוא קשור לפרויקטים חשאיים שעניינם הנדסה גנטית. בסוף אפריל נפגש בקפריסין עם ד”ר פאנוס זאבוס, שותפו של פרופ' אנטינורי לפרויקט השכפול. בן-אברהם טוען כי יצא לפגישה בשליחות מדינת ישראל, מצויד במכתב שנתן לו אלוף בצה”ל, שאף היה אמור להשתתף בפגישה, אך בסופו של דבר לא יכול היה להגיע אליה. על הציטוט של אנטינורי ב”ידיעות אחרונות”, ממנו ניתן ללמוד שהוא כלל אינו קשור לפרויקט, וכי מעתה והלאה לא יהיה קשר עמו, הוא אומר: “זה קשקוש. הקשר הוא עמוק וסודי ואנחנו מנווטים אותו לפי צרכינו. אם זה היה כמו שהם כותבים, הוא היה נותן לי לנהל את מסיבת העיתונאים?”

אז למה הוא אמר שאתה לא קשור?

“מסיבות שונות, הוא שינה את הסיפור, כדי להוריד תשומת לב ממני”.

אם אתם עוסקים בפרויקט חשאי, למה בכלל כינסתם מסיבת עיתונאים? יכולתם להמשיך לפעול בחשאי.

“רצינו שהדבר הזה ייצא לציבור. המסיבה הזו היתה הרבה פחות מעניינת אם אני לא הייתי משתתף בה ואומר שיש שיתוף פעולה בין המדינות”.

על פי בן-אברהם, פרויקט השיבוט קורם עור וגידים במדינות שונות, במעבדות שונות, והטכנולוגיה הדרושה להצלחת הפרויקט כבר הושלמה. “האדם הראשון ישוכפל בתוך כמה חודשים”, הוא אומר, “התינוק שיווצר יהיה בריא לחלוטין מכל פגם גנטי. יש לנו כבר את הטכנולוגיה להוציא ד-נ-א מהעובר ולוודא שהוא בלתי פגום”.

מומחים שהתראיינו על הנושא השבוע אמרו שזה עדיין בלתי אפשרי.

“הם טועים. הם שופטים רק על סמך הטכנולוגיה שמפורסמת. יש ידע שקיים שהוא לא מפורסם”.

אתה תסכים שישכפלו תא שלך?

“מבחינה מדעית – לחלוטין כן”.

למה פורסם שהדבר ייעשה במעבדה שאינה קיימת בקיסריה?

“יכול להיות שעיתונאים שמעו שאני גר בקיסריה, ובילבלו וחשבו שיש לי מעבדות שם”.

בשביל מה, מכל האנשים בעולם, אתה צריך את התמיכה של הרב כדורי?

“כדי שנוכל לקבל ממנו את הגיבוי של המסורת, לעשות את הדברים האלו כאן. אני רוצה להכשיר את הקרקע, שדעת הקהל תקבל את הנושא הזה”.

בוש, קנדי ואליוט גולד

כשבן-אברהם מתרגש, הוא עובר לדבר בקול מתכתי ובמקצב סטקאטו מכאני. כששוחחנו לפני שנתיים בקיסריה, הוא לא התייחס ולו ברמז לאפשרות שיעסוק בעתיד בפרויקטים גנטיים. אז הוא עוד קיווה להיבחר בקרוב לכנסת, והכרזותיו היו בהתאם. “אני עומד לעשות דברים בלהיטות, בנחישות, בנחרצות ובעקביות שאין דומה להן”, אמר לי, “את המטרה סימנתי. המטרה היא לקדם את עם ישראל. המכשיר, שמו אבי בן-אברהם. אני אפיח רוח חיים בעם ישראל. אני אביא תקווה, אמונה, מוסר, אחדות, הגינות, יושר. לא היה אח ורע לדברים שאני רוצה לעשות. ילדים בגן יישבו יום אחד ויגידו: 'אנחנו גאים בד”ר אבי בן-אברהם'. אני אהיה דוגמה, השראה, בעזרת השם. אני אדגיש את הטוב במקום את הגרוע. אתם עוד תראו”.

אתם? ישבנו רק שנינו בסלון, מרחק נגיעה זה מזה. לא היה איש נוסף בחדר. למרות המבוכה שאלתי אותו בהיסוס, אם הוא רואה עצמו נביא. אם הוא מקבל הדרכה מאלוהים. בן-אברהם לא חייך ולא נעלב. הוא התלבט רגע וענה: “אני רק יכול לומר לך שלקראת המילניום, כשעיני כל אומות העולם יהיו נשואות לארץ הקודש, למדינת ישראל, לעם הסגולה, אני צריך, רוצה וחשוב שאהיה בהנהגה של מדינת ישראל”.

בניגוד לרושם שעלול להתקבל, אי אפשר לקטלג את בן-אברהם כעוד תמהוני שמסתובב בעולם ומשוכנע שאלוהים נגע במצחו. פרקים רבים בביוגרפיה החידתית והייחודית שלו מוכיחים כי האיש הרציני עד אימה, שבורך כנראה בכישורים רבים, אך למרבה הצער לא בחוש הומור, השכיל לזכות להערכתם ולתמיכתם של אנשי שם בעולם שקשה לייחס להם חוסר רצינות או תמימות. יותר מדי עדויות, שהצטברו אצלי במהלך תחקיר ארוך ומקיף, ואשר פורסם לראשונה במוסף פסח של “מעריב” לפני שנתיים, מוכיחות שבן-אברהם – שהוצג בעיתונות הישראלית גם בעבר וגם השבוע כבדיחה מהלכת וכשרלטן – הותיר אחריו רושם מצוין כמעט בכל מקום שאליו הגיע. הוא גם רכש לעצמו ידידים רבי השפעה ובעלי פרופיל ציבורי מרשים. איך מיישבים בין העדויות הללו לבין מה שנראה כתערובת של פרנויה בסגנון “תיקים באפלה”, נוכלות כשל גיבורי “העוקץ” ומגלומניה נוסח “האזרח קין”? אכן חידה.

שעה קלה לפני שנשא באוזני את נאומו הנבואי, ישבנו בחדר השינה שלו, בקומה השנייה של הבית הענק שבו הוא מתגורר לבדו, ממש כמו צ'רלס פוסטר קיין הזקן בסרטו המופתי של אורסון וולס. צפינו יחד בקלטות וידיאו המנציחות את בן-אברהם באירועים שונים, בחברת דמויות מפתח בפוליטיקה ובכלכלה העולמית.

ראיתי אותו בארוחת צהריים שנערכה ב-'96 בהונג קונג, בחברת מיליונרים אסיאתים, נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ורג' בוש ומי שהיה שר הבריאות שלו, לואיס סאליבן. בן-אברהם פתח את האירוע, שנועד לגייס כספים לבית הספר לרפואה מורהאוס באטלנטה. הוא היה אחד מנאמני המוסד האקדמי הזה, שלואיס סאליבן ייסד ועומד בראשו. אחר כך נשא סאליבן נאום קצר שבו הודה בחום לבן-אברהם, שיבח את עבודתו באוזני המשתתפים הנכבדים וסיפר להם על חברת הביוטכנולוגיה של בן-אברהם, המפתחת חיסון חדש. הוא אמר שהוא גאה במיוחד בקשר שבין מעבדות האוניברסיטה שלו לחברה של בן-אברהם, המפתחת “טכנולוגיות רפואיות מאוד מבטיחות”. שכפול בני אדם לא הוזכר שם.

ד”ר לואיס סאליבן אינו אדם שאפשר לזלזל בחוות דעתו. הוא כיהן כשר הבריאות של ארצות הברית בין השנים .'93-'89 הוא סיים את לימודי הרפואה בהצטיינות בשנת '58 וניהל קריירה מזהירה ששולבה בפעילות ציבורית למען המיעוטים בארצות הברית, וזיכתה אותו בלא פחות מ-47 תוארי כבוד ובעשרות פרסים. הוא היה חבר במועצות המנהלים של חברות רבות, שהבולטת בהן היא ג'נרל מוטורס. בקיצור: הוא איש רציני, המעריך מאוד את בן-אברהם ומוקיר את יכולותיו. מצד שני, הוא היה אז שותף בכיר בחברת ביוטכנולוגיה בשם “בן-אברהם טכנולוגיות”, כך שהיה לו אינטרס אישי מסוים.

סאליבן גם נכח באירוע אחר, שהתקיים בארמונה המפואר של ברונית אמריקאית ממוצא איטלקי בשם סנדרה פורטנובה. זו היתה ארוחת ערב שבה חגגו מוזמנים רבים את יום הולדתו ה-39 של בן-אברהם, בנובמבר .'96 אחד המשתתפים, המולטי-מיליונר היהודי מהונג קונג מייקל כדורי, סיפר לנוכחים – ובהם שגרירים, אנשי עסקים, רופאים ופרופסורים – על חברותו עם אבי בן-אברהם, על הסיוע הרפואי הנפלא שהוא העניק לאחד מבני משפחתו ועל ההערכה הרבה שהוא רוחש לו.

בקלטת אחרת נראה בן-אברהם מקבל את פניהם של בני משפחת קנדי, שהגיעו לביתה של אחותו, תיקי בלקין, בקליפורניה. זה היה אירוע שבן-אברהם אירגן לטובתה של קתלין קנדי, שהתמודדה אז על מושב בקונגרס. היא הגיעה במסוק עם אמה, אתל קנדי, אלמנתו של רוברט קנדי שנרצח. בין הנוכחים במסיבת הקוקטייל היו השחקנים דייוויד סול (האץ' מ”סטארסקי והאץ'”) ואליוט גולד. ניכר היה שכל המוזמנים מכירים היטב את בן-אברהם והגיעו למקום בזכותו.

איש השנה של “העולם הזה”

אם יש דבר המטריד את מנוחתו של בן-אברהם זה שהעיתונות הישראלית תפשפש במעשיו, תתייחס אליו בביטול ותכפיש את שמו. לא במקרה הוא הזדרז השבוע להכריז שיגיש תביעת דיבה “של מאה מיליון דולר, ע”י מיטב עורכי הדין של ישראל” נגד כל מי שיעז להכפיש את שמו. לא במקרה סיים את מנשר הבחירות שלו, שהופץ בין פעילי הליכוד לקראת הבחירות המקדימות לרשימת התנועה ב-,'99 בקביעה: “התקשורת השמאלנית לא רוצה שיהיה לנו אדם כזה בכנסת. הם חושבים ששכל צריך להיות רק בשמאל. לא ניתן להם! נכניס את ד”ר אבי בן-אברהם לכנסת על אפם ועל חמתם!”.

את חשדנותו אפשר להבין. היחס שלו לעיתונות הישראלית נגזר ממפגשיו הקודמים, הטראומטיים, עם נציגיה. ב-8 בספטמבר '76 דיווח “העולם הזה” לקוראים הישראלים בפעם הראשונה על צעיר בן 18 משכונת נוה עמל בהרצליה, שהצליח להשלים בתוך שנתיים בלבד תואר דוקטור ברפואה באיטליה. השבועון, שהיה אז בשיא כוחו, החל לבדוק את הסיפור אחרי שעיתונים שונים באירופה דיווחו בהתפעלות על גאון מדהים, שהוגדר “האדם האינטליגנטי ביותר בעולם”, והיה לאיש הצעיר ביותר בהיסטוריה שהוסמך על ידי בית ספר לרפואה. “לאוזני הישראלי הספקן יכול הסיפור להישמע כסיפור בדים קלאסי”, כתב “העולם הזה”, “עניין שצריך להתייחס אליו במידה מופלגת של חשדנות. הוא נשמע מופלא מכדי להיות אמיתי”.

ואכן, תחקיר העיתון העלה ממצאים מעניינים. המסמכים הרשמיים אמנם הוכיחו שבן-אברהם זכה בתואר הנחשק אחרי שנתיים, הישג מופלא לכל הדעות. אלא שסטודנטים ישראלים שלמדו באותה תקופה באוניברסיטת פרוג'ה באיטליה, וצוטטו ב”העולם הזה” בלי ששמם יוזכר, סיפרו שכמעט לא ראו אותו באולמות הלימוד. הם רמזו על קשר מיוחד שנרקם בינו לבין פרופסור אמיליו טרבוקי, שהיה אחת הדמויות החשובות באותן שנים בעולם האקדמי של מילאנו, ושכביכול סייע לבן-אברהם לעבור בהצלחה את הבחינות. “חשדנותם של הסטודנטים הישראלית הפכה לתדהמה גמורה, כאשר נודע להם בתחילת השנה כי אבי עמד בכל הבחינות וזכה בתואר דוקטור ברפואה”, כתב “העולם הזה”. “הפרשה הפכה לשיחת היום. הרבה גרסאות וסיפורי רכילות הילכו אותם ימים במילאנו, וכללו השערות מהשערות שונות על הצורה והדרך שבהן זכה אבי בתואר הדוקטור שלו”.

“העולם הזה” בדק גם את הרקע המשפחתי של בן-אברהם וגילה שהוא בן למשפחת מכלוף שעלתה מעיראק בתחילת שנות החמישים והתיישבה בשכונת העוני נוה עמל בהרצליה. אבי המשפחה, אבינועם, מורה למלאכה, שינה את שמו לבן-אברהם והיה נחוש להקנות לחמשת ילדיו השכלה, שתקדם אותם בחיים. אמו של אבינועם, רחל, צוטטה ב”העולם הזה” כמי שאמרה: “אבינועם רצה שאנחנו נהיה גזע מיוחד ומשובח. הוא החליט שהילדים שלו יהיו גאונים”.

היה זה אבינועם בן-אברהם שנזעק, בעקבות הפרסום המלגלג ב”העולם הזה”, לשכנע את השבועון שבנו אכן גאון. הוא לחץ על חברי המערכת והמציא הוכחות שונות, שגרמו לעיתון לפרסם שבוע מאוחר יותר סיפור מעט שונה, תחת הכותרת “הגאון ממילאנו”.

“מסמכים נוספים שהתגלו לראשונה השבוע, אישורים בכתב ובעל פה, אינם מניחים עוד מקום לשום ספק: אבי בן-אברהם מהרצליה זכה בהכרה כגאון על ידי גדולי אנשי המדע באיטליה”, סיכם “העולם הזה” את הפרשה והגדיל לעשות כשבחר את הבחור הצעיר ל”איש השנה ברפואה לשנת .”1976 כעבור 11 שנה הכיר גם ספר השיאים של גינס בהישג וקבע כי “אבי בן-אברהם הוא האיש הצעיר ביותר בהיסטוריה שזכה בתואר דוקטור ברפואה”.

מצד שני, ובמקרה של בן-אברהם יש תמיד שני צדדים אם לא יותר, הוא תורם לא מעט לחשדנות התקשורת כלפיו. הוא שונא עיתונאים ומפחד מהם, אך גם רוצה מאוד לזכות בהכרה. לא במקרה הוא מתגאה, כמעט בכל הזדמנות, בעובדה שהוכתר לאיש השנה ברפואה של “העולם הזה” לשנת .'76 עם השנים נשמט שמו של העיתון, והתואר הפך סתם ל”איש השנה בישראל”. בראיונות הספורים שהעניק לעיתונים זרים סיפר, כדי להמחיש את גודל ההישג, ש”העולם הזה” הוא המקבילה הישראלית של המגזין “טיים”.

הבלבול ביחס אליו גדל ככל שמעמיקים לבדוק את הביוגרפיה שלו. מצד אחד, כאמור, מתברר שהוא אכן מתברך ברשימת מכרים וחברים מעוררת קנאה, אם כי קשה להבין גם ממנו מה בדיוק עשה כדי לזכות באהדתם. מצד שני מתברר שחלק מסיפוריו אינם מדויקים.

כך, למשל, סיפר לא פעם על הקשר המיוחד שהיה לו עם נשיא המדינה לשעבר, פרופ' אפרים קציר. לעמיתיו בארצות הברית תיאר את קציר כ”מדריך רוחני”. לי הוא אמר שבזכות קציר וב”ברכתו המוסרית” עזב את הארץ ללימודים באיטליה. השבוע דחק בדליה יאירי וברינו צרור שראיינו אותו ברשת ב' להתקשר לאפרים קציר ולקבל ממנו חוות דעת עליו. אלא שקציר, מה לעשות, בקושי מכיר אותו. “אני מכיר בעיקר את אחותו ואת אביו”, אמר לי לפני שנתיים, “אותו אני כמעט לא מכיר. אמרתי לו שלום פעם-פעמיים, זה הכל. כשהוא היה צעיר, הוא ואחותו באו אלי בתור ילדים מוכשרים ושאלו אותי מה כדאי להם לעשות. הוא היה טוב במתמטיקה, אז הצעתי לו ללמוד פיסיקה. יעצתי את זה לעשרות תלמידים”.

כבודו של הנשיא-לשעבר קציר במקומו מונח, אך בן-אברהם המשיך להתעקש, והשתמש בטיעון האהוב עליו: “הוא הציג אותי ואת אחותי לאוניברסיטת תל אביב וכתב עלינו מכתבי המלצה, והיינו איתו בקשר עמוק. אולי עכשיו הוא מתכחש לזה. אולי הפחדתם אותו. נראה לי שהוא מנסה להצניע את הקשר כדי שהוא ישתרבב פחות לכתבה”.

הוא רצה להיות נשיא המדינה

אחרי שכיכב זמן מה על תקן הגאון התורן נעלם בן-אברהם מעיני הציבור לחמש שנים, וצץ שוב בחתונתה של דניאל גאון, בתו של המיליונר נסים גאון, שנערכה במלון נגה הילטון בז'נווה. זו היתה הפעם הראשונה שבה רמז בן-אברהם (שהיה, חשוב לזכור, בסך הכל בן 24), שהוא מעורב באיזה עניין חשאי וסבוך שהוא אינו יכול להרחיב עליו את הדיבור, אך לטענתו מעורבות בו סוכנויות ביון שונות.

אז גם החל להשתמש בטכניקת ההתחבבות, שכללה הצגת תמונות שלו עם אנשים מפורסמים שונים – מנהיגים בינלאומיים, גנרלים, אמנים וספורטאים – ומסמכים מרשימים, המעידים על קשריו הענפים. העיתונאי אלי תבור, שעקב אחרי סיפורו של בן אברהם עוד מימיו במערכת “העולם הזה”, פירסם אז ב”ידיעות אחרונות” שתי כתבות עוקצניות, שבהן גילה כי בן-אברהם נהג לשכור צלם שהנציח אותו לוחץ ידיהם של מפורסמים בכנסים שונים, ואחר כך היה מציג את התמונות האלה למפורסמים אחרים כדי לשכנע אותם בקשריו הענפים. בן-אברהם הכחיש אז והכחיש גם באוזני את הסיפור. קלטות הווידיאו שברשותו מעידות שלפחות חלק מהמפורסמים שאיתם הצטלם בשנים האחרונות – כולל הנשיא בוש האב, בני משפחת קנדי והמיליונר כדורי – הכירו אותו היטב.

כך או כך, התנהגותו בז'נווה ב-,'81 ומאוחר יותר גם בישראל, גורמת לעתים לאנשים לחוש אי נוחות, ומצטרפת לתמיהה העולה לנוכח הצהרותיו על הסוד הביטחוני השמור עמו. אהרן אוזן, שהיה ב-'81 שר העבודה והרווחה, זכר כך את המפגש שלו עם בן-אברהם: “הוא בא אלי בז'נווה עם אחותו. הוא הציג לי תמונות שלו עם ניקסון ועם פורד, וכל מיני כתבות ודברים כאלה, והוא רצה להיות נשיא המדינה, או משהו כזה. זה נשמע לא רציני. הוא הראה את התמונות והסביר את הגדולה שלו ושהוא מכיר את כל העולם. אני מיד תפסתי שזה לא דבר רציני. אני לא חושב שאדם רציני, שיש לו מטען השכלתי גבוה ויש לו הישגים כאלה או אחרים בכל מיני שטחים, יבוא לאדם כמוני ויגיד לו 'אני רוצה להיות חבר כנסת'. אדם צריך לנהל שיחות רציניות, להגיד מהו ומיהו ומה הוא יכול לתרום, ורק אחר כך להגיד מה הוא רוצה. אבל זה – מיד פותח את המזוודה ומוציא מתוכה כל מיני תמונות, גדולות וקטנות, ומסביר לי שהוא פגש את זה ודיבר עם זה. אז טוב, כאלה כבר ראיתי בחיים שלי מספיק”.

גם חבר הכנסת לשעבר מטעם הליכוד, יצחק פרץ, שנכח בחתונת בתו של גאון, זכר היטב את המפגש עם בן-אברהם בן ה- :24″הוא סיפר כל מיני סיפורים. הוא דיבר אז על משהו שהעולם כולו ישתאה בגללו עוד כמה זמן, משהו בתחום הפיסיקה, ואמר שמחפשים אותו ורודפים אחריו כל מיני אויבים, ושהוא צריך להסתתר, ולכן הוא לא יכול להגיד את כל הדברים. הוא כל פעם היה הולך ומביא מסמכים, כאילו כדי לאשר את מה שהוא אומר”.

“הוא רצה להיות נשיא המדינה”, זכר גם חבר הכנסת לשעבר אהרן אבו-חצירא. “הוא או אחיו דיברו עליו, שנריץ אותו לנשיא המדינה. באו אלי שליחים ואמרו לי שהוא גאון עצום. זה היה בשבילי קוריוז וזהו. להציע את עצמו לנשיא המדינה בגיל שהוא היה אז, בוודאי שזה היה קוריוז. במשך לפחות איזה שנה-שנתיים זה התגלגל כל הזמן, שהוא רוצה להיות נשיא המדינה, שר או חבר כנסת. הוא או אחיו, אני לא זוכר, באו אלי למזנון הכנסת וניסו, אבל גילו שחבל על הזמן”.

הייתי צעיר ולא הייתי ראוי”, אמר בן-אברהם כשביקשתי את התייחסותו להתנהגותו המוזרה באותם ימים. “לא יכולתי לתרום, ולמען האמת גם לא רציתי לתרום. רציתי לתרום לעצמי ולקדם את עצמי ואת משפחתי”.

מה עלה על דעתך, להתייצב בגיל 24 מול פוליטיקאים ישראלים, להציג את עצמך ולטעון שאתה ראוי להיות נשיא מדינת ישראל?

“קודם כל לא אני הצגתי את עצמי. הציגו אותי ודחפו אותי, ובמלוא הצניעות, לא חשבתי שאני ראוי ולא חשבתי שאני מתאים”.

מי הציג אותך?

“אחרים הציגו אותי ודחפו אותי”.

ואז, בלי אזהרה, הוא שינה כיוון, כאילו לא אמר לי לפני רגע מה שאמר: “צריך תמיד להסתכל רחוק ולשאוף רחוק. השאיפה שלי היתה תמיד להיות במסגרת שבה אוכל לתרום לאחרים, וכיום השאיפה הזו, בעזרת השם, עומדת להתגשם”.

נשיא החברה להקפאת גופות

אחד הפרקים המסקרנים בביוגרפיה של בן-אברהם נרשם בין השנים .'93-'86 בקורות החיים שלו רשום שהוא היה אז “נשיא ויו”ר החברה הקריוגנית האמריקאית”. זו חברה פרטית העוסקת בהקפאת רקמות וגופות של חברים, תמורת תשלום, בהנחה שיום יבוא והרפואה תדע להחיות את הקפואים. זהו תחום אזוטרי, נושק לעולם המדע הבדיוני, בעל חוג אוהדים קטן וקנאי המתרכז בעיקר בחוף המערבי של ארצות הברית. בן-אברהם אמר לי שגם כשעמד בראש המכון לא האמין במטרות המוצהרות שלו. הוא אמר שאין לו כוונה להקפיא את גופתו לאחר מותו, והסביר שהכל נבע מעניין מסוים שגילה באותם ימים באפשרויות הנפתחות לפני הרפואה, על ידי שימוש בטמפרטורות נמוכות מאוד, קרובות לאפס המוחלט.

בשנת '91 התפרסם כי סדאם חוסיין פנה לחברה הקריוגנית האמריקאית והתעניין אף הוא באפשרויות הגלומות בתחום. על פי רישומי ישיבות הנהלת החברה אמר אז היו”ר בן-אברהם כי פנייתו של שליט עיראק הגיעה לפני מלחמת המפרץ, וכי בעקבות המלחמה הופסק הטיפול בעניינו. כששאלתי אותו על כך, סירב להתייחס וסירב להשיב על השאלה אם דיבר עם סדאם חוסיין בעצמו. הוא אמר שגם נושא זה קשור לאותו סוד גדול ומדהים שעדיין מוקדם לדבר עליו.

כשעזב את המכון, אחרי שבע שנים שבהן עמד בראשו, ניתק עם החברים כל קשר. כשפניתי לאדגר סוואנק, שעמד בראש המכון, הוא ביקש לברר אם אני יודע היכן אפשר למצוא את בן-אברהם, והביע תמיהה על שנעלם בלי להשאיר זכר. כמעט כרגיל חזרו גם כאן התמונות המהוללות של בן-אברהם עם נשיאים וסלבריטיז. “הוא היה הנשיא הכי מפורסם שלנו, בעל הקשרים הכי טובים”, כתב לי סוואנק בדואר אלקטרוני. “עדיין יש אצלנו תמונות שלו במשרדינו עם מי שהיה אז נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, הנשיא ג'ימי קרטר וברוק שילדס. אני זוכר שהוא היה מצוין בדיבור לפני ציבור. הוא גם היה 'נוסע מתמיד'. בסופו של דבר הוא היה יותר מדי מחוץ לאזור, מכדי למלא את החובות המוטלות על נשיא החברה. מאז איבדנו כל קשר עמו”.

ג'ים יאונט, שהיה נשיא החברה אחרי בן-אברהם, זכר אותו היטב ולטובה. “הכרתי את בן-אברהם במשך הרבה שנים”, כתב לי. “מצאתי אותו אינטליגנטי ובעל יכולת, איש של יושר רב ביותר. אני גאה לקרוא לו חבר”.

הפרופסור לפילוסופיה צ'רלס טנדי, חבר במכון הקריוגני, יצא מגדרו כשביקשתי ממנו להביע דעתו על בן-אברהם: “אני מכיר את אבי כמעט עשור. עבדנו יחד במסגרות צדקה שונות, שלא למטרות רווח, במטרה לקדם תחומים שונים של מחקר רפואי. ד”ר בן-אברהם הוא איש אינטליגנטי, מדען. אבל שלא כמו מדענים רבים יש לו תכונות מנהיגות יוצאות דופן. המנהיגות המיוחדת שלו מעודדת פתרון בעיות ומעדיפה שיתוף פעולה על פני עימותים. הוא איש מבריק, יצירתי עם פוטנציאל אינסופי. אני מצפה שהוא יגשים מטרה נעלה, שתזכה להכרה עולמית. נראה לי שהוא נהנה מכשרונות יוצאי דופן בתחומים רבים מאוד”.

הצנחה לרשימת הליכוד לכנסת

ובחזרה מעולם המדע הבדיוני, אל ישראל, ערב בחירות .'99 קליטתו המהירה של בן-אברהם בליכוד, והצלחתו היחסית בבחירות המקדימות היתה גם המחשה מרתקת לדרך שבה מתקבלות החלטות פוליטיות משמעותיות בישראל, כמו איוש רשימת המועמדים של מפלגת השלטון לכנסת.

זה הלך כך: צחי הנגבי, שהיה אז שר המשפטים, פגש בבן-אברהם לפני כשלוש שנים, כשהאחרון הגיע לישראל לשבת ליד מיטת חוליו של גיסו, אמנון ליפסקי. ליפסקי היה רשם במשרד המפקח על המקרקעין במשרד המשפטים ונפטר כעבור זמן מה מגידול סרטני במוח. הנגבי לא הכיר את בן-אברהם קודם לכן, אבל התרשם ממנו במהרה. “הוא סיפר לי שהוא מאוד מזדהה עם העמדות של הליכוד, שזה החינוך שהוא ספג מנעוריו”, סיפר לי, “הוא הראה לי את כל קטעי העיתונות על חוויותיו כנער. התרשמתי שמדובר באדם שיכול להביא משהו מיוחד לליכוד”.

בנימין נתניהו, שהיה אז ראש ממשלה, התרשם אף הוא לטובה ואישר לבן-אברהם להתמודד על מקום ברשימת הליכוד, למרות שפורמלית, על פי חוקת המפלגה, בן-אברהם לא היה זכאי לעשות זאת. “נתניהו חתם לשני אנשים: לד”ר בן-אברהם ולד”ר יובל שטייניץ”, הסביר צחי הנגבי. “אני חושב שהוא עשה את זה מתוך הפתיחות של תנועה שרוצה לקלוט אנשים גם אם הם לא שילמו מסים תשעה חודשים. אני לא חושב שהוא התעמק בביוגרפיה שלו. לא לחינם נכנסה ההוראה הזו לחוקה, שמאפשרת ליו”ר התנועה לעשות את זה כשיש מקרה שאדם מתאים מחליט להתמודד אחרי הרגע שבו נסגרה ההרשמה”.

העובדה ששר המשפטים וראש הממשלה תמכו בהתמודדותו של בן-אברהם, בצירוף הביוגרפיה הכוללת מוצא מזרחי, ילדות בשכונת מצוקה ומה שנראה כהצלחה בינלאומית גדולה, שיכנעה רבים בליכוד להתגייס למען בחירתו של בן-אברהם, הגם שלאיש מהתומכים לא היה מושג קלוש מה בדיוק הוא עשה ב-25 השנים האחרונות.

בין היתר התגייסו למען בחירתו חברי חוג פנימי בליכוד הנקרא “דרכך – דרכנו”. בת-שבע חזן, מזכירת חוג “דרכך – דרכנו”, הסבירה לי איך זה עובד באמת: “אני מופתעת שעבדתי בשביל בנאדם שלא ידעתי מיהו בכלל. הכרתי אותו כבנאדם חם. לא ידעתי שהוא גאון! אדם שיכול לדבר עם כל אדם. מה זה גובה העיניים, זה לא ייאמן. הופתעתי כששמעתי שהוא גאון. הוא מעולם לא דיבר על מה שיש לו ועל מה שהוא רוצה. מה שאני אוהבת זה את האנשים הצנועים. היה חשוב לי שאדם בגובה העיניים שלי ייבחר. הוא היה פעיל במסגרת הידע הגאוני שלו, ואני במסגרת המינימום שלי, ופגשתי אדם שאני פשוט היום לא מאמינה שזה האדם. כל הזמן הלך ודאג, אני לא יודעת אפילו למה הוא דאג, שתבין. אני יודעת שהוא עסק בלעזור לאנשים כל הזמן. מעולם לא הייתי חולמת, בחלום הכי נחמד שלי, שישבתי בכנסת ואכלתי במזנון הכנסת עם אדם שהוא גאון. הוא דיבר איתי כאחת מכל אדם”.

ידעת במה הוא מתעסק? מה הוא עושה?

“התחום שלו הוא למעשה כל חקר הרפואה. חולי סרטן, חולי איידס, שאין להם תרופות, לצערנו ולדאבוננו. הוא הציל הרבה נפשות בישראל, ואני לא אנקוב בשמות של משפחות”.

שיחות עם פעילי ליכוד אחרים שסייעו לבן-אברהם לא העלו ממצאים אחרים. מהר מאוד התברר, שאלו שסייעו לבן-אברהם להשתלב בצמרת רשימת הליכוד התפעלו בעיקר מהרושם הכללי החיובי שהותיר ומהעובדה שצחי הנגבי חבר שלו. אלא שהנגבי דווקא הסתייג: “אני לא חבר שלו. אף פעם לא יצאתי לבלות איתו. אני מעריך אותו ויכול להגיד שיש לי איתו קשר חם”.

מה ידעת על מה שהוא עשה בארצות הברית במהלך השנים שהוא חי שם?

“כל מה שאני יודע זה ממה שהוא מספר. הוא סיפר לי שהוא חי בארצות הברית ועסק במחקר מדעי. אני חושב שהחיים שלו הם כספר פתוח. הוא לא דמות שנעלמה. יש לו פה אחות, יש לו פה הורים, יש לו משפחה חמה מאוד. אני פגשתי אותה. הוא אמנם לא חי בארץ, אבל עובדה שהוא הגיע לכך שיש לו מעגל כזה של מכרים ברחבי העולם. זה מרשים. הוא הראה לי באלבום שלו מכתבים של סנטורים וחברי קונגרס שמבקשים מקלינטון למנות אותו ליועץ מיוחד לענייני איידס. הוא הראה לי כמה עשרות מכתבים אישיים של סנטורים וחברי קונגרס אמריקאים שמפליגים בשבחו באופן מדהים. והאמריקאים הם אנשים רציניים. זה לא כמו שאצלנו קופצים במזנון ומחתימים ח”כים על כל מיני דברים, והם חותמים רק כדי שיפסיקו לבלבל להם את המוח כי הם אוכלים בדיוק. מניסיוני, חתימה של סנטור זה לא דבר שעובר לסוחר. שם גם יש להם עשרות עוזרים שבודקים כל דבר ומונעים מהם להחליק. היו לי איתו הרבה שיחות. הוא לא שרלטן ולא מתחזה. הוא אדם ישר. הוא אדם רגיש. הוא גם מאוד מופנם, מאוד מסוגר. הוא אדם אכפתי מאוד עם הרבה רצון לעשות סוויץ' בחיים שלו”.

פיספסתי הרבה. את כל החיים

גם אחרי שעות של ראיון, בן-אברהם השאיר אחריו לא מעט סימני שאלה. הוא לא רצה להסביר כיצד צבר את הונו והסתפק בתשובה הלקונית: “בהשקעות נכונות”. הוא לא רצה לדבר על אחיו הבכור, חיים בן-אברהם, והתחמק בתקיפות מכל שאלה בעניינו, אף על פי שברור כי הקשר ביניהם היה משמעותי מאוד בחייו. כשנבחר לראשות החברה הקריוגנית האמריקאית סיפר בעיתון הפנימי של החברה שאחיו הוא “סופר גאון” עם איי-קיו של ,390 שנחשב לגבוה בהיסטוריה. “חיים הוא המוח ואני הידיים”, סיפר בן-אברהם. “אף אחד בעולם לא יכול לנצח את המוח, ואני ראיתי את כולם”. הוא טען שהוא מקבל את כוחותיו ואת היצירתיות שלו מאחיו וטען שהוא מגשים את עצמו דרך הנוכחות המנטלית של האח הבכור.

קשה היה לחלץ ממנו אמירות ברורות ומדויקות גם ביחס לבית שבו גדל עם אחיו ושלוש אחיותיו – מרגלית, תיקי ורונית. ברור שזה היה בית תובעני, שדרש שמהילדים להצטיין ומהר. ברור גם שלתובענות הזו היה מחיר נפשי וחברתי. בן-אברהם דיבר על המחיר הזה, ובאותה נשימה עבר פתאום להצהרות מבלבלות, מלאות פאתוס, על כוונתו להנהיג את עם ישראל, עם הסגולה.

“יצאתי ממשפחה שבה החינוך והידע היו הדבר הבסיסי בחיים”, הוא סיפר. “אני תמיד נטיתי להיות מופנם וללמוד. בחוגים המתאימים ידעו על כך עוד מגיל צעיר. היו לנו יותר ספרים מאשר רהיטים. קיבלתי חינוך מתאים מהורים טובים וצנועים, והשגתי מה שהשגתי בעבודה קשה, למרות מכשולים רבים. בכל תחום שבו עסקתי הגעתי לראש הפירמידה. כדי להיות הרופא הכי צעיר בעולם צריך יותר מאינטליגנציה. צריך בגרות נפשית. צריך להתמודד עם ביורוקרטיה שלא מאפשרת לכל אדם להגיע למשהו שאף אחד מחמישה מיליארד וחצי אנשים לא עשה לפניו. אני עשיתי. הייתי עוד מגיל צעיר בוגר בנפשי ועמוק”.

שילמת על כך מחיר אישי?

“בוודאי. פיספסתי הרבה. פיספסתי את כל החיים. פיספסתי חברים. כל מה שיש לאדם שרגיל, שחי בצורה נורמלית, לי אין. אבל יש לי הרבה דברים אחרים. משפחה אין לי, מעולם לא נישאתי. זה חסר לי מאוד. חסרים לי חברים, כל הדברים הפשוטים והרגילים שאדם עושה בילדותו לא עשיתי. אין לי אנשים שאיתם צמחתי ואיתם גדלתי”.

היו ימים שהיה לך קשה להתמודד עם זה?

“בוודאי. אף פעם לא הייתי לבד, אבל תמיד הייתי בודד. תמיד חשבתי, תמיד תיכננתי ותמיד, ידידי, הפתעתי. וגם הפעם אני אפתיע. אני רוצה להזכיר לעם ישראל שאנחנו עם סגולה, שאנחנו יהודים, שאנחנו צריכים להיות גאים בתורתנו, להיות גאים בייחודנו. רצוי שעם ישראל יידע שד”ר אבי בן-אברהם חזר לישראל כדי לשרת את עם ישראל. נקודה. זוהי מולדתי, ויש לי חוב למולדת. דיברתי פעם עם רב צדיק, מקובל גדול. הוא אמר לי שהסיפור שלי הוא כמו הסיפור של יוסף הצדיק, שנלקח מכאן בגיל ילדות, נזרק מארצו והגיע לגדולה ואחר כך הושיע את עם ישראל. אני מנהיג. נועדתי להנהיג”.

מה המטרה האישית שהצבת לעצמך? איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים?

“בעזרת השם, מנהיג את עם ישראל”.

חלפו שנתיים מאז שהראיון הזה נערך. בינתיים סטה בן-אברהם מהמסלול שתיכנן לעצמו, ובמקום להושיע את עם ישראל הוא החליט לשכפל אותו. נותרו לו שמונה שנים להגשים את ייעודו ולכבוש את ההנהגה. הימור? הוא עוד ישוב. **

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

בן אברהם מקים לובי למען שיבוט אדם בישראל

מאת תמרה טראובמן

ד”ר אבי בן אברהם, השותף בצוות איטלקי-אמריקאי הטוען שבכוונתו לשבט אדם, נקב היום (ראשון) בשמות של שלושה מדענים נוספים שלדבריו מעורבים בפרויקט. אחד מהם הוא המדען הגרמני פרופ' קארל אילמנסי, שב-1981 פירסם מאמר בכתב העת המדעי “”Cel שבו תיאר כיצד הוא ועמיתיו שיבטו עכברים. ואולם, למרות מאמצים רבים, איש לא הצליח לשחזר את תוצאות הניסוי. את תגובתו של אילמנסי לא היה ניתן להשיג.
בן אברהם הוסיף כי בכוונתו להתחיל בארגון לובי בכנסת, שיפעל לשינוי החוק בישראל האוסר לשבט אדם. “אנחנו לא מתכוונים לעשות משהו לא חוקי. הכל יעשה בתיאום עם הרשויות המתאימות, אמר בן אברהם. “חזרתי מרומא לישראל כדי לבנות את הקשרים המתאימים בישראל עם הדרג הדתי, הפוליטי והרפואי, כדי שהקבוצה תתקבל באהדה בישראל. דבר לא יעצור אותנו. אם זה לא יעשה בישראל זה יעשה במדינה ים תיכונית אחרת”, אמר בן אברהם.

בראש הצוות בו שותף בן אברהם עומדים הרופאים ד”ר סוורינו אנטינורי האיטלקי וד”ר פאנוס זאווס האמריקאי. לדבריהם, פנו אליהם כבר יותר מ-600 זוגות עקרים המעוניינים לשבט תינוק, ותהליך השיבוט (שכפול גנטי) יתחיל תוך שבועות ספורים. היום הוסיף בן אברהם שברצונם לנצל את טכנולוגיית השיבוט גם ל”שיבוט ריפויי”, בו משכפלים עוברים כדי להשתמש ברקמותיהם לצורך השתלה. אולם הם לא הציגו כל עדויות התומכות בטענה שהם מחזיקים ביכולת הטכנית לבצע שיבוט. לדברי בן אברהם, בכוונתו להקים לצורך השיבוט חברה חדשה, שדרכה יתנהלו העניינים הכספיים של הפרויקט. בתשובה לשאלה האם בכוונתו להנפיק את החברה בבורסה לצורך גיוס כספים, ענה בן אברהם: “זו יכולה להיות תוצאה נלוות, אבל לא זו המטרה שלנו”. הוא סירב לנקוב בעלות המדויקת של הפרויקט, אך אמר כי “מדובר בסדר גודל של עשרות מיליוני דולרים”. לדבריו, התקציב כבר הושג במלואו, את חלקו הוא מימן מכיסו הפרטי, והשאר מתורמים פרטיים אלמוניים.

“אנחנו מוכנים להתחיל בעבודה”, הוא הוסיף. בן אברהם ציין כי פרופסור העובד בבית חולים בחיפה כבר נתן את הסכמתו להעמיד לרשותם מעבדות. אך סירב לגלות מה שם הפרופסור או באיזה בית חולים הוא עובד. מדענים רבים מטילים ספק בהצלחת פרויקט השיבוט. “זה נראה כמו ניסיון לפרוט על נקודה מאוד כואבת אצל הרבה אנשים (עקרות, ת.ט) אולי כדי לגרוף כסף”, אומרת פרופ' חרמונה שורק, ביולוגית מולקולרית מהאוניברסיטה העברית. “זו טכנולוגיה שחשוב לפתח, אבל חשוב לפתח אותה נכון, כי פיתוח לא נכון עלול לגרום לנסיגה. המדע נמצא עכשיו בנקודה שבה הוא יכול לעזור להרבה אנשים, ומקרים כאלה רק גורמים לציבור לאבד את האמון במדע”.

* אתר הידען היה עד סוף 2002 חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ