רמזים היסטוריים לידע תעופתי בעבר הרחוק/חיים מזר

סיפורו של דדלוס הוא אחד הביטויים הספרותיים הבולטים ביותר הממצים את כמיהתו של האדם לעוף כציפור, על כל המשמעויות החברתיות והפסיכולוגיות הכרוכות בכך

מבוא

סיפורו של דדלוס הוא אחד הביטויים הספרותיים הבולטים ביותר הממצים את כמיהתו של האדם לעוף כציפור, על כל המשמעויות החברתיות והפסיכולוגיות הכרוכות בכך. בסיפור זה אפשר לראות כי דדלוס ניחן ביכולת תצפיתית ואנליטית גבוהה. בכנפיים שהוא בנה לעצמו הוא ניסה לחקות את צורות ואופן פעולתן של כנפי ציפורים. למעשה ישנם סיפורים נוספים במיתוסים שונים ברחבי העולם שבהם טמון יותר מאשר רצון לעוף. ישנן רמיזות לידע מדעי וטכני הנוגע לכלי טיס. להמחשה יוצגו כאן מספר מקרים שאפשר לחלקם לשתי קבוצות. קבוצה אחת מתייחסת להתנסויות פיזיות וקבוצה שנייה מתייחסת לידע טכני.

הדוגמה המפורסמת ביותר להתנסות ממין זה מופיעה בעלילות גלגמש. מסופר על נשר הנושא את אתנה לשמיים. אתנה מספר על תחושותיו בזמן הנסיקה כלפי מעלה. במיתוס זה ישנם שלושה תיאורים חווייתיים של התנסות זו (שפרה, קליין 1996: 160-157). בשלושת המקרים הנשר שואל את אמנה מה הוא רואה. התשובות זהות כמעט מילולית בגרסאות המוכרות. באחד המקרים הנשר שואל את אתנה: “חברי התבונן בארץ- כמו מה היא נראית?” ואתנה משיב: “הארץ (מידותיה) קטנו עד חמישית והים רחב- כהיקף מרבץ צאן. שתי פרסאות נשאו אל על. חבר: התבונן בארץ, כמו מה היא נראית? הארץ היתה לערוגה (בשדה היוגב), והים הרחב- כהיקף גיגית. פרסה שלישית נשאו אל על. חברי התבונן בארץ- כמו מה היא נראית? התבוננתי- את הארץ לא אראה ואת הים הרחב- לא תשזופנה עיני, חברי לא אעלה לשמים” (שפרה קליין 159:1996). משמעות המונח פרסה באכדית הוא מהלך שתי שעות. כל שעתיים הנשר שואל את אתנה מה הוא רואה. ככל שהם נוסקים גבוה יותר, פני השטח נראים קטנים יותר. לאחר השעתיים הראשונות אתנה אומד בצורה מדויקת פי כמה הארץ נראית קטנה ולאחר מכן, בהמשך הנסיקה הוא משתמש בדימויים כדי להמחיש עד כמה הארץ נראית קטנה יותר ויותר עד שראשו מסתחרר עליו והוא מבקש לחזור ארצה. תיאורים מסוג זה, זרים לחלוטין לעולם התוכן של בני התקופה מאחר וכלי התחבורה היחידי שלהם היה הסוס וסוסים כידוע לא טסים. קשה להאמין שאתנה ישב על נשר מאחר ומשקלו של האדם גדול יותר. נראה שמי שהוא הטיס את אתנה בכלי טיס וזה האחרון צפה בנופים דרך החלון. מתוך הטקסט אפשר להניח שהנשר ואתנה הגיעו לגובה רב מאוד בו קשה לנשום בגלל דלילות האוויר, מה שמחזק את ההשערה כי אתנה היה בתוך כלי טיס.

התנסות אחרת מוצאים במיתולוגיה של בורניאו (Knappert 1992:207). במיתוס של ה Dayak – התושבים המקוריים של בורניאו, מסופר על אלה בשם Mang שהבטיחה לראש שבט צעיר כי תינשא לו, אבל עליה לחזור לשמים כדי להצטייד בבגדים. מששבה ארצה הדבר הראשון שעשתה זה לישון מכיוון שהיתה עייפה מהטיסה. אלים בהיותם על אנושיים אינם זקוקים לא למנוחה ולא לשינה, מה שמעורר את המחשבה שמדובר במישהו אנושי, במקרה זה אישה. טיסה ממושכת יכולה לעייף ומחייבת מנוחה לצורך התאוששות והמשך פעילות. מכל מקום מדובר בביטוי זר לחלוטין לעולם התוכן של העת העתיקה.

ידע טכני מתייחס לעדויות של אנשים שצפו בדבר מה חריג וידעו להגדירו אם כי בצורה מינימליסטית. כך למשל עדות זהה שנמסרה משני מקורות שונים. מקור אחד ביאווה המזרחית מספר על אלת האורז המופיעה כנימפה, הבאה מהשמיים, מחופשת כברבור כדי לרחוץ בנהרות של יאווה. תושב מקומי מגלה אותה, גונב לה את מעיל הטיסה ומכריח אותה בצורה כזאת להישאר במקום (Knappert 1992: 62). במיתוס של ה Wayang שביאווה מסופר על לוחם בשם Gafutkaca שהיה לו מעיל פלאים שבעזרתו יכול היה לטוס למרחקים גדולים (Knappert 1992: 88). המוטיב החוזר על עצמו הוא מעיל טיסה. עולם המושגים המוכר לילידים כולל בגדים לגווניהם. נראה על כן שמדובר באיזה שהוא מתקן שמשחילים דרכו את הידיים ומצמידים אותו לגוף והוא מהודק בחזה עם רצועות. לתושבים המקומיים המתקן נראה כמו מעיל. מתקן זה הכיל מערכת הנעה שאפשרה ללובש אותו לטוס למרחקים גדולים. במקרה של הלוחם לא נמסר כמה זמן הוא עשה בו שימוש. מתקן זה כמו כל מתקן תעבורתי זקוק לדלק. יכול להיות שכמות הדלק שהיתה במתקן היתה מספיק גדולה על מנת לאפשר ללוחם להשתמש בו תקופה ממושכת או שהוא תודלק בידי מי שנתן לו מעיל זה.

על מקרה מעניין אפשר לקרוא בספרות המצרית בה מסופר על סוס פיה עשוי משנהב שיכול היה לעוף. יש מי שתיאר אותו כג’ין בצורת סוס ויש מי שאמרו שמדובר במכונה מעופפת שיכלה להזיז את כנפיה באמצעות מעשי כשפים (Knappert 1995:189). כאן ישנה התייחסות מפורשת לכלי טיס. עצם ציון העובדה שהכנפיים ניתנות להזזה נותנת מקום למחשבה שאפשר לשנות את זווית הטייתן ביחס לציר האורך של המטוס כמו במטוסי קרב מוכרים. זאת אמנם מסקנה מרחיקת לכת, אבל כדאי להביאה בחשבון.

בני שבט ה Dayak שבדרום בורניאו מספרים על קבוצת ישויות שהיו רגילות לגור בארץ עד שבני האדם התחילו לפתח את הברזל ואז הפכו למסוכנים. הם עזבו את המקום ועברו לגור בכדור שמיימי מעל לעננים(Knappet 1995: 254). סיפור זה מעורר מספר שאלות והן: מהו אותו כדור שמיימי? מאין בני השבט ידעו על קיומו ומיקומו? ואם הוא נמצא מעל העננים באיזה גובה הוא נמצא מעליהם? אם בגובה לא רב האם מדובר באיזה שהוא גוף שהקיף את כדור הארץ ואם לא היכן נמצא אותו גוף? מתוך התיאור הנמסר ניתן להבין שמדובר בשתי תקופות שישויות אלו חיו במקום. תקופה ראשונה בה המקומיים השתמשו בכלי עבודה העשויים מאבנים ומעצים, ותקופה שנייה בה אלה התחילו להשתמש במתכת. יש כאן תיאור אבולוציוני של התפתחות טכנולוגית, מה שאומר שישויות אלה גרו במקום תקופה ממושכת אולי מאות שנים. כל זמן שהמקומיים השתמשו בחומרים הטבעיים הישויות לא היו מודאגות, אולם עצם המעבר לשימוש במתכות עורר אצלם חשש שהמקומיים יעברו איזה שהוא שלב בלתי הפיך שיהיה בו משום איום על המשך חייהם במקום, מה שחייבם לנקוט בצעד כה דרסטי. מכיוון שהישויות חיו במקום תקופה ממושכת מדובר בעצם בקהילה שמכורח הנסיבות החברים התחתנו קרוב לוודאי עם בני ובנות המקום. ההתפנות על כל פנים היתה חייבת להיות בצורה מסודרת, וחייבה שימוש בכלי טיס כדי להגיע לגוף השמיימי.

בספרו של עמרם פטר “המיתולוגיה ההודית” בתיאור של אירוע חברתי מסופר כי “המחזה היה מופלא ורב הוד. האלים, החכמים, ושאר שוכני השמים באו רכובים על פיליהם, סוסיהם ומרכבותיהם המעופפות” (פטר 188:2001). יש כאן התייחסות לכלי תעבורה יבשתיים ומוכרים לצד מה שהוא זר וחריג. מרכבות היו נפוצות בעת העתיקה והן היו רתומות לסוסים. אבל כאן מדובר במרכבה מסוג אחר, מרכבה שיכולה לטוס. במקום אחר בספר, הכתוב מספר כי “כעבור שבעה ימים נחתה מרכבה שמימית מופלאה בוואראנאסי” (פטר 196:2001). יש לשים לב לשתי המלים המצורפות למילה מרכבה, מילת התואר “מופלאה”, באה לציין עד כמה המרכבה היא חריגה מנקודת מבטו של המספר. מדובר במה שהוא יוצא דופן שלא ראה מימיו ולא נמצא ברשותו אוצר מלים נאות כדי לתת תיאור מדויק של מראה עיניו. המילה השניה משמעותית יותר- נחיתה. מילה שיכולה לבוא רק במשמעות אחת בלבד. ירידה של כלי טיס ועצירה על הקרקע. מחזה שלא אופייני לכלי התחבורה של העת העתיקה מאחר שהם היו יבשתיים, ובמקרה של כלי תחבורה ימיים המילה המתארת את הגעתם ועצירתם בנמל היעד היא עגינה.

רמיזות אלה למרות היותן מינימליסטיות מעוררות תהיות באשר לאיזה שהוא ידע תעופתי וכפי הנראה גם הנדסי הנוגע ליכולות טכנולוגיות שהיו בידי האדם בחברה אנושית ואשר אבדו במרוצת הדורות ואולי לא.

פטר ע. – המיתולוגיה ההודית, הוצאת ספרי תל אביב 2001 231 עמ.

שפרה קליין – “בימים הרחוקים ההם” אנתולוגיה משירת המזרח הקדום הוצאת עם עובד 1996 744 עמודים.

Knappert J. – African Mythology Diamond Books 1995 272 p.

Knappert J. – Pacific Mythology Diamond Books 1992 336 p.

ריכוז מאמרים של חיים מזר

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~626543755~~~98&SiteName=hayadan