מדען שחקר את אנשי שבט הפיראהא בברזיל, אשר בשפתם אין מלים לתיאור כמויות, גילה כי הם אינם מסוגלים לתפוס במחשבה חיבור של למעלה משני עצמים * חוקרים מהונג קונג גילו כי השפה הסינית מפעילה אזורים שונים במוח מאלו שמפעילה האנגלית
יובל דרור, הארץ, וואלה!
l
מחקר: דיסלקציה משתנה לפי השפה המדוברת
2/9/04
יובל דרור, הארץ
“המוח יפעיל מעגלים שאינם פגועים” (צילום אילוסטרציה)חוקרים מהונג קונג גילו כי השפה הסינית מפעילה אזורים שונים במוח מאלו שמפעילה האנגלית, והסיקו כי הגורם לדיסלקציה אינו אוניברסלי
עוד בכתבה:
סיבת ההבדל: סינית בנויה מסמלים גרפים ולא מאותיות »
ככל הנראה הדיסלקציה אינה קשורה קשר ישיר לאזור מסוים במוח »
דיסלקציה היא לקות ביכולת של המוח לתרגם את הסימן הגרפי (האות) לצליל או הברה. בשנים האחרונות נמצאו עדויות לכך שליקוי תפקודי באזור מסוים של המוח אחראי לבעיה. אך מה קורה במוחם של הסינים, שכותבים בשפה המורכבת מרעיונות ומלים ולא מאותיות והברות?
קבוצת חוקרים שבדקה את הסוגיה מצאה כי הדיסלקציה הסינית מתבטאת בליקוי תפקודי באזור שונה לחלוטין של המוח, ומכאן הסיקה שהמוח מסוגל לקרוא שפה בשיטות שונות, על ידי הפעלת אזורים שונים. “המשמעות היא שאם מאתרים דיסלקציה מספיק מוקדם, אפשר לשנות את אסטרטגיית הקריאה כך שהמוח יפעיל מעגלים אחרים שאינם פגועים”, אומרת הד”ר יעל לייטנר, מנהלת היחידה לנויורולוגיה והתפתחות הילד בבית החולים מאיר בכפר סבא.
פענוח שפה הוא סוג של פענוח קוד. האדם הקורא מביט בסימן גרפי, כמו האות א’, ומתרגם אותה לצליל (פונמה). כשאנחנו קוראים, אנחנו מקבצים את האותיות לקבוצות ומחברים את הצלילים הקשורים אליהם, וכך נוצרת מלה. כשאנחנו כותבים, אנחנו מבצעים פעולה הפוכה: שולפים סימן גרפי שהוא חלק ממכלול ההברות שמרכיבות את המלה. המנגנון הזה אינו תקין אצל הדיסלקטים ולכן הם מתקשים בכתיבה ובקריאה.
כיום מעריכים שכ-5%-10% מתלמידי בית הספר העממי סובלים מדיסלקציה ברמות שונות, הדיסלקציה שכיחה יותר אצל בנים מבקרב בנות. בעבר סברו החוקרים כי דיסלקציה קשורה להפרעת ראייה המונעת מהילד לראות באופן תקין את האותיות, ולכן היא נקראה “עיוורון מלים מולד”.
בשנים האחרונות נמצאו עדויות לכך שליקוי בתפקוד של אזור במוח, המכונה האזור הטמפורופריאטלי השמאלי, הוא האחראי לבעיה. חלק מהמדענים אף טענו כי הליקוי באזור זה הוא הגורם האוניברסלי לדיסלקציה. משמעות הטענה היא שהדיסלקטים דוברי העברית, האנגלית, הסינית ושפות אחרות חולקים את אותו ליקוי, באותו אזור במוח.
סיבת ההבדל: סינית בנויה מסמלים גרפים ולא מאותיות
חוקרים מאוניברסיטת הונג קונג, בראשותו של ואי טינק סיוק החליטו לבדוק את התיאוריה. את תוצאות מחקרם פירסמו בכתב העת
“Nature”. הסיבה לתהייה נובעת מההבדלים בין השפות השונות. השפה הסינית, כאמור, אינה בנויה על אותיות המצטרפות לכדי צלילים והברות, אלא, על סמלים גרפיים המייצגים רעיון או מלים שלמות.
החוקרים ביקשו מילדים סינים דיסלקטים ושאינם דיסלקטים לבצע כמה משימות, שבהן בדקו את יכולתם לתרגם את הסימן הגרפי לצליל ומאוחר יותר גם למשמעות. במקביל נבדקו הילדים באמצעות fMRI, טכנולוגיה המציגה את האזורים הפעילים במוח בעת ביצוע המשימה.
התוצאות סותרות את ההנחה שהגורם לדיסלקציה הוא אוניברסלי. מתברר שהאזור בעל הפעילות המשמעותית ביותר אצל הסינים בעת ביצוע המטלות השונות, הוא אזור המכונה הגירוס האמצעי הקדמי משמאל (LMFG), שאחראי בעיקר על תיאום של תפישה מרחבית-חזותית.
הסיבה לכך נעוצה כנראה בעובדה שהקריאה הסינית דורשת מהילד לבצע מהלך משולש של תיאום בין הסימן, הצליל והמשמעות שלו, שכן כולם מקופלים בתוך הסמל הגרפי. אצל הילדים הסינים הסובלים מדיסלקציה, אזור זה אינו פועל כנדרש.
לדברי הד”ר לייטנר, לממצאים חשיבות רבה מכמה בחינות. “תוצאות המחקר עשויות ללמד אותנו שאסטרטגיות קוגנטיביות שונות לקריאת השפה הן שמעצבות את קליפת המוח. ייתכן שהמשמעות היא שהדרך שבה אתה מלמד את השפה והדרך שבה השפה עצמה בנויה קשורות קשר ישיר לאזור במוח שיפענח אותה. מכאן שממצאי המחקר מציבים סימן שאלה גדול סביב התיאוריה הרווחת, שלפיה הדיסלקציה קשורה קשר ישיר לאזור מסוים במוח ואינה קשורה לשפה מסוימת”.
החוקרים מציינים במאמרם כי התוצאות מלמדות על החשיבות בביצוע מחקרים בין-תרבותיים בעת בדיקת תיאוריות המניחות קיומה של סיבה אוניברסלית לבעיות שונות.
מחקר: אי אפשר לחשוב ללא מלים
יובל דרור, הארץ, 25/8/04
לו לא היתה בשפה העברית המלה “עצבני”, האם לא היינו מצליחים לחשוב על עצבנות? האם אפשר בכלל לחשוב על משהו ללא מלה המתארת אותו? הדיון בשאלה הזאת נמשך כבר יותר מ-50 שנה, אך באחרונה הוכיח חוקר אמריקאי שיש קשר בין מלים למחשבות, לאחר שהתברר לו שלבני שבט ברזילאי על גדות האמזונס אין מלים לתיאור כמויות.
הד”ר פיטר גורדון, מהמחלקה למדעי ההתנהגות באוניברסיטת קולומביה בארה”ב, חקר את שבט הפיראהא בברזיל, צאצאי משפחת מורה (Mura) שבעבר שלטו בחלקים ניכרים מאמזונס.
מבחינה לשונית, זהו אחד השבטים המוזרים בעולם. כבר שנים ידוע לחוקרים שאין להם מלים לתיאור הצבעים השונים, הם לא מספרים סיפורים דמיוניים, אין להם שפה כתובה או אמנות וכינויי השם התחביריים שלהם נלקחו משפות של שבטים אחרים. הם אמנם חסכניים במלים, אך יש להם צורות תקשורת נוספות – הם מתקשרים גם בשירה ובהמהום, לא רק באמצעות דיבור. נוסף למוזרויות אלה, אין בלשון השבט מלים המתארות מספרים. למעשה, אין בשפתם גם את המלה “מספר”, והמלים הכמותיות היחידות הן “כמות הקרובה לאחד”, “כמות הקרובה לשניים” ו”הרבה”. ייתכן שאנשי השבט לא נדרשו למלים כאלה משום שאינם עוסקים בסחר חליפין ולכן לא נדרשים להעריך את רכושם.
אפילו ציפורים מסוגלות לספור עד 7
גורדון לא הסתפק בתיעוד האופי האקזוטי של שפת הפיראהא ובדק אם העדרן של מלים לתיאור כמויות משפיע על החשיבה הכמותית של אנשי השבט. במאמר בגיליון האחרון של כתב העת Science הוא תיאר את הניסויים שביצע עם שישה מתנדבים בוגרים. למשל, הוא הניח מספר סוללות על שולחן, וביקש מהנחקר שמולו להניח מספר דומה של סוללות. כאשר הניח גורדון סוללה אחת, שתיים או שלוש, הצליחו הנבחנים במשימה. אך כאשר הניח יותר מארבע סוללות, עלה באופן קיצוני שיעור הנכשלים בבדיקה.
בניסוי אחר הכניס גורדון כמה סוכריות לתוך כד והוציא אותן בזו אחר זו, כשהוא שואל את הנחקרים אם לדעתם הכד כבר התרוקן. גם כאן התברר שכאשר בכד היו פחות משלוש סוכריות, ידעו הנחקרים מתי הוצאו ממנו כולן. כאשר היו בכד יותר מעשר סוכריות, שיעור ההצלחה ירד לאפס.
גורדון טוען שהנחקרים התייחסו למשימות ברצינות וניכר שהם מנסים להצליח בהן. חלקם קיבצו את החפצים לקבוצות של שניים-שלושה או ספרו בעזרת אצבעותיהם, אך גם שיטות אלה הניבו הצלחה חלקית בלבד. לדברי גורדון, רמת ההצלחה של בני השבט מזכירה את רמת החישוב של תינוקות בשלב הקדם-שפתי, קופים, ציפורים ומכרסמים.
פרסומתהמחקר, כצפוי, מעורר מחלוקת. הפסיכולוגית ד”ר ליסה פיגנסון, מאוניברסיטת ג’ון הופקינס שבבולטימור, אמרה לאתר האינטרנט Nature.com כי הממצאים “מדהימים”: לדעתה זוהי “העדות החזקה ביותר לכך שבני השבט אינם מסוגלים לחשוב על מספרים גדולים בהעדר מלים שיתארו אותן”. אחרים רומזים שיחסי מין בין קרובים הם שפגעו ביכולות הקוגניטיביות שלהם. המדען הבריטי בריאן באטרוורת, המתמחה במדעי העצב, אמר ל”גרדיאן” שהממצאים מוזרים מאוד בעיניו, בהתחשב בעובדה שציפורים מסוגלות לספור עד שבע. “אולי יש סיבות אחרות מעבר להעדר מלים המתארות מספרים, המסבירות את התופעה”, אמר.
