האם יש מים על מאדים והאם היו שם פעם חיים? שתי משימות, אירופית ואמריקנית, יוצאות בקרוב למצוא את התשובה. האנושות חוזרת לחלל, ובגדול
בשבועות הקרובים תשוב האנושות להביט בשמיים: חקר החלל, שספג מהלומה קשה עם התרסקות מעבורת החלל קולומביה, חוזר אט אט למסלולו. שתי משימות חלל שישוגרו בקרוב מצביעות על היעד הבא שסומן על ידי סוכנויות החלל של האיחוד האירופי, רוסיה וארה”ב – הכוכב מאדים.
המשימה הראשונה שייכת לסוכנות החלל האירופית, שבסיוע סוכנות החלל הרוסית, תשגר ב-2 ביוני את “מרס אקספרס”, חללית מחקר שמטרתה לנסות ולהשיב על השאלה ששואלים מדענים מזה שנים רבות: האם ייתכנו חיים על הכוכב האדום?
אחרי שיגור “מרס אקספרס” יעברו כשישה חודשים עד שהחללית תגיע לקרבת מאדים ותתחיל בעבודה. המשימה כוללת שני שלבים עיקריים: הראשון הוא משימת מיפוי וסקירה אותה תבצע החללית שתקיף את מאדים כל שש שעות בקירוב. המדענים מקווים שהמיכשור המיוחד שבחללית, ובעיקר הראדאר המשוכלל “מרסיס”, יסייעו למצוא הוכחות לקיומם של מצבורי מים תת-קרקעיים בכוכב. האנטנה של “מרסיס” תשגר לפני הכוכב גלי רדיו חזקים שיכולים לחדור את המעטה הסלעי שלו ולחפש את המים בעומק של עד 5 ק”מ מתחת לפני השטח. מים מהווים את אחד התנאים הבסיסיים לקיומם של חיים אורגניים והוכחות על הימצאות מים על מאדים תעיד על אפשרות לקיומם של חיים בהווה או בעבר.
החלק השני של המשימה הוא שיגור תא נחיתה לעבר פני השטח של הכוכב, במטרה לבחון את הרכב הקרקע והסלעים. תא הנחיתה קרוי “ביגל 2”, על שם ספינתו של החוקר תומאס דארווין, בה יצא למסעות מחקר סביב הגלובוס ב-1830. “ביגל 2” יחדור את האטמוספירה של הכוכב, יאט את מהירותו באמצעות מצנח ואז ינפח בגז בלונים שירככו את הנחיתה. אחרי שיינחת, ייפתחו חמישה לוחות סולאריים שיספקו לו אנרגיה חשמלית שתאפשר לו להתחיל בעבודות הקידוח והאיסוף בשטח.
“ביגל 2” מצוייד גם בחיישנים רגישים שיוכלו לאתר כל סימן חיים אפשרי על פני הכוכב. “החיישנים שהתקנו מסוגלים לזהות גזים שנפלטים מכל מיקרו-אורגניזם”, הסביר מנהל הפרויקט, פרופסור קולין פלינגר לרשת BBC. “גם אם המיקרו-אורגניזם האלו מרוחקים מאיתנו, יש ביכולתנו לאתר כל גז שנפלט מהם לאטמוספירה”, הוא מסביר.
שר המדע הבריטי, לורד סיינסבורי, נכח בתחילת השבוע בטקס מיוחד לכיוון שעון הספירה לאחור לקראת שיגורה של “מרס אקספרס”. השיגור יתאפשר הודות לרקטת שיגור מסוג סויוז וטיל נשיאה מסוג פרגאט של סוכנות החלל הרוסית, והוא יתבצע מבסיס החלל “בייקאנור” שבקזחסטאן.
המשימה השנייה: האמריקנים באים
ובתוך כך, מתכוננים גם בנאס”א לקראת שיגורם של שני רכבי סיור לעבר הכוכב האדום – האחד ב-30 במאי והשני ב-25 ביוני. מטרת רכבי הסיור דומה למטרת המשימה האירופית – לאתר את אותם מים חמקמקים שיעידו שאולי אנו לא לבדנו ביקום.
אתרי הנחיתה שלהם נבחרו בקפידה אחרי מחקר מקיף של מכון איימס בקליפורניה, שבחן את אופיים של פני השטח של מאדים על פי תמונות שהתקבלו מלוויין צילום שמקיף אותו משנת 1997, ומספק תמונות חדות לחוקרים על כדור הארץ.
המחקר גילה הוכחות גיאולוגיות לכך שפעם זרמו על פני מאדים נהרות ונחלים, והיו על פניו אגמים וימים. החוקרים עיבדו תמונות של צוקים וגאיות על פני הכוכב והדגימו כיצד נוצרו הצורות הגיאולוגיות הללו כתוצאה מזרימת מים חזקה בעבר. אולם החוקרים לא מצאו תשובות ברורות לעובדה המוזרה שכל הנהרות מתחילים ונגמרים בפתאומיות, ללא התפצלות לערוצים צרים יותר. הסברה היא שבניגוד לכדור הארץ, שם מקור המים הוא בממטרים, המים על פני מאדים מקורם על פי רוב במאגרי מים תת-קרקעיים. המחקר קיבל חיזוקים לאחרונה עם גילויים של מצבורי קרח תת-קרקעיים במאדים, עובדה שיש בה כדי להעיד שאולי המים זרמו וקפאו, כתוצאה משינויים חריפים באקלים של הכוכב.
רכבי הסיור של נאס”א ישוגרו, אם כן, לאתרים שם נמצאו הוכחות חזקות לזרימת מים בעבר ולקיום מצבורי קרח בהווה ויחקרו את הסלעים והרכבם המינרלי, כדי לאשש את ההשערות. הם יעבירו את התמונות והמידע שימצאו ללוויין שמקיף את הכוכב, והוא ישגר אותן לכדור הארץ.
יותר מסתם סקרנות
“מציאת מים על מאדים תהיה תגלית משמעותית מאוד בחקר החיים”, כך משוכנע מנהל סוכנות החלל הישראלית, אבי הר-אבן. לדבריו, מדענים סבורים כבר שנים רבות שבעבר היו חיים על מאדים ושהם נכחדו מסיבה כלשהי. הוכחה לכך ניתנה בגילויים על מיקרו-אורגניזמים שנמצאו בתוך מטאור שנחת על כדור הארץ לפני מספר שנים. עוד אומר הר-אבן, שגילו של מאדים דומה לגיל כדור הארץ וגילוי עדויות לחיים על פניו יכולה לספק קצה חוט למחקר על מוצא החיים על פני כדור הארץ.
אולם הסקרנות האקדמית אינה התכלית היחידה של שיגור משימות למאדים, ויש להן יעדים שימושיים יותר. הר אבן מסביר: “מים מורכבים ממימן וחמצן, שהם גם החומרים מהם ניתן להפיק דלק לטילים. אם יימצאו מים על פני מאדים ניתן יהיה בעתיד להפיק שם דלק לטילים”. עוד מסביר הר אבן, שניתן יהיה להקים במאדים תחנות חלל קבועות שישמשו כ”מקפצות” לחקר עמוק יותר של החלל.
שיגור של חלליות מכדור הארץ דורש רקטות חזקות שיכולות להתגבר על כוח המשיכה של כדור הארץ ובכוכבים אחרים, דוגמת הירח ומאדים, ניתן לשגר ביתר קלות. “כך ניתן יהיה להקים 'תחנות קפיצה' בחלל, שיטוסו אליהם ומשם ניתן יהיה להמשיך ליעדים מרוחקים יותר”, אומר הר-אבן. “לשם כך צריך להמשיך במחקר ולבדוק האם אפשר להעביר לשם אנשים ולקיים אותם מבחינת אוויר לנשימה, מים ואוכל, ומבחינות אחרות – פסיכולוגיות – הקשורות לשהייה ארוכה במקומות סגורים. נאס”א כבר עושה ניסויים כאלה כאן וסוגרת קבוצות של אנשים בתנאים דומים לתקופות ארוכות”.
“אין תחליף למשימות מאויישות”
הר-אבן מציין, שארוכה הדרך לשיגור אנשים למאדים, ושידרשו משימות מחקר לא מאויישות רבות לפני שרגל האדם תדרוך על הכוכב האדום, אולם נאס”א שואפת להשלים את המשימה תוך 15 שנה בקירוב. “הרובוטים ששולחים כעת הן השלבים הראשונים. הם בודקים את נושא המים, שהוא חשוב גם לקיום חיים של בני אדם. מאוחר יותר יחצבו שם חומרי ויביאו אותם לארץ, כדי לבדוק אותם. ייתכן, אגב, שיש שם חומרים יקרים כגון זהב ופלטינה. אם יצליחו להביא משם חומרים השלב הבא הוא שיגור אדם. זו משימה קשה, והיא תלויה בקרבה בין הכוכבים שמתרחשת אחת לכמה שנים. כאשר הם קרובים, המסע לכוכב נמשך שישה חדשים ולפיכך מסע הלוך ושוב אורך שנה בערך. הקירבה המירבית אינה קבועה ולכן יש להערך לאפשרות שהאדם יאלץ לשהות שם מספר שנים. בכל מקרה ישלחו לשם אדם. גם אחרי אסון הקולומביה אין תחליף למשימות מאויישות. רובוטים ומחשבים יכולים להיות מדוייקים, חזקים ועמידים יותר, אבל עין ומוח של אדם אין להם תחליף”.
משימת “מרס אקפרס” נדחתה מספר פעמים בשל בעיות טכניות וב-28 למאי תתקיים ישיבה אחרונה של הצוות, הכולל את אנשי סוכנות החלל האיטלקית, סוכנות החלל האירופית ונציגים נוספים מאירופה וארה”ב, לקבלת עידכון סופי. אם לא יתעוררו בעיות מיוחדות, החללית תוצב על כן השיגור למחרת, ב-29 למאי לקראת השיגור, כעבור יומיים.
