סיקור מקיף

חקר מאדים – עבר הווה ועתיד

במה התמקד חקר מאדים בעבר, אילו שינויים חלו במחקר לאורך השנים ולאן אנחנו צועדים

לאורך ההיסטוריה האנושית, סיקרן הכוכב האדום את האנושות כולה ותרבויות רבות יחסו לצבעו האדום תכונות מיסטיות. עם הפיתוחים בתחומי האופטיקה והטלסקופים, החלו לתהות רבים האם הכוכב האדום הוא ביתם של תרבות אנושית אחרת. אך הכניסה האנושות לעידן החלל ניפצה את מרבית המיתוסים וההשארות אודות מאדים.

תצפיות טלסקופיות הגבילו את יכולת המחקר שלנו והחל מ-1960 החלו הרוסים והאמריקאים לשלוח חלליות מחקר למאדים. ארבע עשורים הסתיימו עם כישלונות שעלותם הסתכמה במצטבר במיליארדי דולרים, אך הלקחים שנלמדו היוו את הבסיס במחקר הפלנטרי של מאדים. המסקנות שימשו להבנה טובה יותר של החלל והובילו לפיחות כלים יעילים יותר אשר שימשו את המשימות העוקבות.

למרות הכישלונות הרבים, היו מספר משימות שנחלו הצלחה. צמד חלליות הויקינג שנחתו על מאדים בשנת 1976 ביצעו ניסויים מדעיים משוכללים והראו כי אין נוכחות של מיקרואורגניזמים על פני מאדים. כתוצאה מכך השתנתה התפיסה המדעית ומשימות עוקבות התמקדו יותר במחקר גאולוגי לחקר ההיסטוריה הפלנטרית ומחקר אטמוספרי.

מארס אודיסיי האמריקאית החלה למפות את מאדים, החל משנת 2001. ואליה הצטרפה בשנת 2004 מארס אקספרס האירופאית שסיפקה צילום באיכות גבוה. ספיריט ואופורטיוניטי שנחתו על מאדים בשנת 2004 היו הצלחה אמריקאית נוספת. שני הרובוטים היו בעצם גששים גאולוגיים שחקרו סלעים וערוצים ששימשו בעבר מקורות מים – מעבר למידע הגאולוגי שהתקבל, נוצר גל התעניינות חדש בכוכב האדום ותקציבי המחקר גדלו משמעותית.

ההתעניינות המחודשת בחלל בשנים האחרונות עוררה גל של פטריוטיזם על כדור הארץ. אומות חדשות החלו להיכנס לחקר החלל וסוכנויות חלל שונות החלו להכין תוכניות של מחקר מאוייש לש הירח ומאדים. פתאום נוצר צורך חדש – קיום אנושי בכוכב הלכת אחרים. אומנם סרטי המדע הבדיוני לא יתממשו בעתיד הקרוב ויקח הרבה זמן עד שנשב בבר על מאדים או שנעשה סקי בהר אולימפוס, אבל סדרי העולם השתנו ותשומת הלב גדולה יותר ניתנה לקיים חיי אדם בחלל ועל כוכבים אחרים.

בניגוד למשימות רובוטיות שנשלחות לכיוון אחד, משימה מאויישת דורשת טיסה דו כיוונית וקיום בסיסי על פני מאדים. מחקר מאדים קיבל תפנית נוספת – מטרתם של הרובוטים העתידיים המתוכננים למאדים היא (בין השאר) גם לחקור את ההשפעה הסביבתי על בני האדם. מיפוי מאדים שנעשה בעבר שימש לבחירת מספר נקודות נחיתה אופטימאליות, חקר האטמוספירה נתן ידע רב על סופות האבק והמחקר הגאולוגי ישמש לניצול טוב יותר של משאבים בידי האסטרונאוטים ללא הצורך להביא חומרי גלם מכדור הארץ. אך עדיין נותרו תחומים רבים שלא נחקרו.

משימות רובוטיות עתידיות התאימו את המטרות שלהן ליעדי המחקר החדשים. הפניקס ששוגרה באוגוסט 2007 ואמורה להגיע במאי 2008 תשמש לחיפוש קרח בקטבים. במידה ויתממשו הערכות, וימצאו מים בקטבים, הרי שזה יקרב עוד יותר את המשימה המאויישת הראשונה למאדים.

יש לציין כי שיגור אדם לחלל מצריך בחינה מעמיקה של מכלול היבטים. צוותי מחקר חדשים שהוקמו החלו לבחון לקחים שנלמדו אודות שהות ארוכה בחלל, תחילה בתחנת החלל הרוסית מיר והיום בתחנת החלל הבינלאומית. תקשורת בחלל שוכללה בעזרת מחקר של "רשת החלל העמוק" של נאס"א (Deep Space Network) המשמשת לתקשורת דו כיוונית בחלל. אומנם לא נמצא פתרון הולם להגנה מרוח השמש, אך ההתקדמות בתחום ההנעה הפחיתה משמעותית את זמני הטיסה וטכנולוגיות שנמצאות בפיתוח אמורות לחולל מהפכות גדולות עוד יותר עד שהטיסה המאויישת תצא לפועל.

הטיסה המאויישת הראשונה למאדים, כפי שזה נראה עכשיו, תתבצע על ידי האמריקאים. למרות שגם הרוסים, הסינים וההודים הכינו כבר תוכניות. מלבד האמריקאים נראה כי רק לרוסים יש את הידע והיכולת לשגר אסטרונאוטים למאדים. נציין כי גם הרוסים וגם האמריקאים התנסו רבות בשיגור חלליות מחקר למאדים, זאת בניגוד לסינים וההודים. אומנם האירופאים, היפנים והבריטים שלחו גם כן חלליות מחקר למאדים אבל אין להם תוכניות שאפתניות לשיגור אנשים למאדים.

במידה ונאס"א אכן תממש את התוכנית, סביר להניח שהעליות הגבוהות יובילו לשיתוף האירופאים ואולי גם את היפנים. אך כפי שזה נראה כרגע, לא זה יהיה מבצע משותף כמו תחנת החלל. כמו כן, מתנגדי התוכנית טוענים שמבצע בסדר גודל כזה יפגע אנושות במחקר המדעי מאחר והוא יצריך להעביר את התקציבים מכל המשימות האחרות שמתוכננות לשנים הקרובות למשימת מאדים.

לסיכום, חקר מאדים קיבל תפניות רבות המהלך ה-50 שנה האחרון. חוקרים פלנטריים הבינו כבר ששכנינו לא מכילים יצורים ירוקים, לא דינוזאורים וגם לא מיקרו-אוגרניזמים. המחקר הבסיסי של כוכבי הלכת מהפן הגאולוגי אומנם תרם רבות לידע שלנו אבל הוא לא סיפק מספיק כותרות (כן, אחרי הכל אנחנו בסך הכל בני אדם), אבל ברגע שהתחילו לקבל תמונות מפני השטח ולראות את הדמיון לכדור הארץ, התחילו המחשבות על אנשים על מאדים כמו בסרטים. הדמיון יצר קונצנסוז מסויים בדעת הקהל, והדבר חידש את הרצון האנושי לחקור את הכוכב האדום. הדרך עוד ארוכה עד שנגיע לשם אבל יש סבירות שזה יקרה בימי חיינו. ובואו נקווה שזה אכן יקרה.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

4 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן