בדידותם של ברואי אדם

המקום להבין כיצד ירגישו בני אדם משובטים שיוטמעו בהם תכונות על הוא במדע הבדיוני

הכתבה פורסמה לראשונה באתר הידען בשנת 2003, מאז חוקקו כמעט בכל מדינות העולם חוקים מחמירים האוסרים למעשה שיבוט בני אדם. חיים מזר משרטט את דיוקנם של משובטי על בספרי המדע הבדיוני, החל מפרקנשטיין ועד לגיבורי 'הסדן של יופיטר'.

דמותו של פרנקנשטיין בסרט של אולפני אדיסון משנת 1910. מתוך ויקיפדיה
דמותו של פרנקנשטיין בסרט של אולפני אדיסון משנת 1910. מתוך ויקיפדיה

השיבוט הגנטי המלהיב את דמיונם של החוקרים והציבור טומן בחובו פוטנציאל מדעי עם משמעויות רפואיות מרחיקות לכת בפרט במה שקשור לריפויין של מחלות חשוכות מרפא. לצידה של תקווה זו ישנם גם מי שמוחים על כך בשל השאלה המוסרית הכרוכה באפשרות שיבוטם של בני אדם. אם נלך צעד אחשיבוד קדימה גם אם הוא מוקצן, אפשר לתהות שמא אותם חוקרים יוציאו על המשובטים פטנטים וככאלה יהיה על הממציאים לרשום את המשובטים אצל רשם הפטנטים, מה שמחייב גם התייחסות למעמד החברתי והמשפטי שלהם.
לול בהחלט להיווצר מצב בו המשובטים יהיו אנשים בודדים מאחר והם עלולים להיות חריגים בשל תכונות שיוטבעו בהם כמו כוח פיזי רב במיוחד, יכולות אינטלקטואליות נדירות וכו' ולא יהיו במחיצתם שווים להם שאיתם ירצו לחלוק את עולמם.

קשה לצפות את מכלול הבעיות שיתעוררו משעה שהאנשים המשובטים יהלכו בקרבנו. התמודדות ראשונית עם סוגיות אלה מוצאים בחלק מהספרות המדע הבדיונית. הספר הראשון שבעיות אלה מוצגות בו ובצורה בוטה במיוחד הוא ספרה של מרי שלי "פרנקנשטיין". בספר זה מתארת מרי שלי את יצירתו של אדם, אם כי לא בדרך של שיבוט. היוצר הוא פרנקנשטיין שלאחר מאמץ מתמשך של ימים ולילות אשר השתרע על חודשים רבים הגיע להארה שאפשרה לו לגלות את סיבת החיים ואף יותר מזה, את היכולת להעניק חיים לחומר דומם(שלי 1985: 33).

פרנקנשטיין היה חדור אופוריה ואופטימיות בדבר האושר הצפוי לאנושות בעקבות גילוי זה וכפי שהוא מתאר זאת :"יצורים מאושרים ומצוינים יהיו חבים לי את חייהם. אין אב בעולם שיזכה מבנו להכרת תודה הדומה לזו שלה אזכה אני מיצירי כפי" (שם עמ. 34) הדמות שהוא חותר ליצור ואותה הוא אכן הצליח להביא לעולם היא בן אנוש גבוה במיוחד שגובהו 2.6 מטר ורוחבו בהתאם. בדבריו אלה של פרנקשטיין נרמזות שאלות נוספות שיהיה צורך להתמודד איתן בעתיד ואשר לא בטוח שימצא להן פיתרון. שאלה אחת היא התחושה של המשבטים שירגישו את עצמם כאלוהים. הם בוראיהם של אנשים ולכן ירגישו כמי שמותר להם לעשות ככל העולה על רוחם ולהתחיל לברוא צורות חיים חדשות בלי שום השקעת מחשבה לגבי תוצאות מעשיהם. שאלה שניה היא הבעיה הזהותית של המשובטים. אם המשבטים יביאו לעולם אדם בוגר פיזית כדוגמת היצור של פרנקנשטיין, אדם זה בין שיהיה גבר ובין שיהיה אישה יהיה חסר מחוזות ילדות ותבניות נוף מולדת. לא יהיו לו לא אבא ולא אמא. לא יהיו לו זיכרונות עליהם יוכל להתרפק ולהתגעגע ולא יהיה לו שום עבר(שם עמ. 87).

יצורו של פרנקנשטיין היה בעל מראה דוחה ומבחיל. כל הרואה אותו היה נבעת מכיעורו(שם עמ. 93-94 ). "עורו הצהוב אך בקושי כיסה את השרירים ואת העורקים שמתחתיו. שערו היה גולש ושחור כעורב, שיניו לבנות כפנינים, אך כל אלה יצרו ניגוד מזעזע לעיניו המימיות, אשר צבען היה כמעט כצבע העפעפיים הלבנות שבהן היו קבועות ושפתיו רחבות וישרות" (שם עמ. 37). יתכן מאוד שהמשבטים יבראו בני אדם על פי טעמם האישי ויראו באפשרויות השיבוט ליצור את דמות האלטר אגו שלהם שיהיה רחוק מהטעם הממוצע ובצורה כזאת יבואו לעולם אנשים שיוטבעו בהם התכונות שהם חשבו כי חסרו להם. במקרה בו תינתן להם אפשרות ליצור משובטים באופן סדרתי, הם ישברו איזון חברתי אקולוגי ויביאו לפריצתם של עימותים על רקע השונות הבולטת שבין המשובטים לחברה הרגילה. מאחר שהראשונים ירגישו עצמם דחויים, הם ינסו להיקלט בחברה ואין שום ערובה שאכן יצליחו בכך. קרוב לוודאי שתחושת הניכור שלהם תהיה קשה ולא יוכלו לעמוד בה.

משובט שמובא לעולם במידות של אדם בוגר בלי שעבר שלבים של צמיחה והתבגרות הוא בבחינת טבולה רזה. אבל אם הוא מצליח לעמוד על דעתו בכוחות עצמו כדוגמת יציר כפיו של פרנקנשטיין הוא עשוי להיות מודע היטב למצבו, לנסות להיחלץ מכך ולפרוץ את מחסום הבדידות. מה שהוא עשוי לחפש ובצדק הוא אישה כפי שיצורו של פרנקנשטיין מבקש מיוצרו. הוא אינו יכול להסתפק בכך שעשה אותו לאדם חי ונושם מתוקף היותו בוראו. לפרנקנשטיין יש אחריות רבה כלפיו ואין הוא יכול ובעצם אסור לו להתעלם מכך. זאת בעצם חובתו וכפי שהוא מפנה בקשה זו אל יוצרו ובצורה קטגורית "אתה מוכרח ליצור נקבה למעני, אשר עימה אוכל לחיות בקשרי חיבה הנחוצים לקיומ.. אתה לבדך יכול לעשות זאת ואני תובע זאת ממך בזכות, אישה אשר לא תוכל לסרב להעניק לי"(שם עמ. 103)… אנו נהיה מפלצות מנותקות מהעולם, אך לעומת זאת נהיה קשורים ביותר זה לזה, חיינו לא יהיו מאושרים אך תמימים ובלתי מזיקים והן ישחררוני מאומללותי"( שם עמ. 104). פרנקנשטיין נכנע ללחציו של יצורו והתחיל במלאכת הבריאה. מהר מאוד הוא עמד על גודל האחריות הנתונה בידיו וזמן קצר לאחר שהחל בעבודתו עוד בטרם סיימה, השמיד את מה שיצר. השאלות שהטרידו אותו לא היו לגבי מראה אישה אשר בסיומה של העבודה היא בבחינת מוצר מוגמר, אלא לגבי אופייה הלא ברור. האם באמת תצטרף לזכר ותעבור לגור איתו במחיצתו במקום מבודד מיישוב וללא קשר עם בני האדם האחרים? אולי תהיה מרושעת יותר ממנו ו"יתכן אף שהם ישנאו זה את זו. היצור שכבר חי תיעב את הופעתו המעוותת ואולי לא יוכל לשאת זוועה גדולה ממנו, כאשר תופיע לפניו בצורת נקבה" (שם עמ. 118).

יצורו של פרנקנשטיין התמלא בחמת זעם על כך שבקשתו לא התמלאה ומאדם אומלל הפך לנוקם ונוטר ורצח את מקורביו של פרנקנשטיין לרבות אשתו(שם עמ. 141). אותה אחריות שפרנקנשטיין עמד עליה לבסוף תעמוד גם בפני המשבטים . מה דמות אישיותם תהיה להם למשובטים? האם באמת ניתן יהיה לתכנן כל תכונה ותכונה שלהם? ואולי תכנונים אלה יהיו מחוץ לשליטתם מכיון שאי הוודאויות הפסיכולוגיות הן גדולות מדי ואין שום ערובה שהמשובטים ינהגו כפי שמצפים מהם? עלול בהחלט להתפתח מצב בו המשובטים, בשל תחושת הניכור יהפכו לאנשים מתוסכלים ויוציאו את חמת זעמם ללא הבחנה על החברה הסובבת אותם.

אפשרות שיבוט אחרת שמוצגת ביצירות נוספות היא אנשים המשובטים בתנאי מעבדה ועוברים גדילה טבעית, אלא שהכול נעשה בצורה סטרילית הנושאת אופי של יצור תעשייתי כפי זה מוצג בספרו של האלדוס האקסלי "המחר הנועז" ובמהלך התפתחותם הם גם זוכים לחינוך תואם. קיימת גם אפשרות להביא לעולם משובטים שימלאו פונקציות שונות אשר כתוצאה מתהליכים חברתיים כלכליים ילכו וייעלמו ועדיין יהיה בהם צורך או שיידרשו בעלי יכולות שונות, זאת מתוך הבנה כי החברה( society ) עלולה להיקלע למצוקות פונקציונאליות שונות. סיטואציה ממין זה מתוארת בסיפורם של גרגורי בנפורד וגורדון אוקלנד "הסדן של יופיטר"( פנטסיה 1981 חוברות 24,25).

יצירה זו איננה מתארת חברה בכללותה, אלא מערכת יחסים קשה למדי בין אישה פרי הנדסה גנטית לבין צוות גדול בן 400 איש, איתו היא שוהה במעבדת חלל סביב כוכב הלכת צדק. מערכת היחסים בינה לבין הצוות היא בבחינת מיקרוקוסמוס למערכת יחסים זהה בין קבוצת אוכלוסייה שגם היא תוצר של הנדסה גנטית הנקראת מאניפים (פנטסיה 2000 1981 חוברת 24 עמ. 12) לשאר האוכלוסייה על כדור הארץ. המילה מאניפים היא תרגום פונטי של המילה האנגלית manips שהיא בעצם קיצור של המילה manipulated ותיאורה בלשון רבים.

הן במעבדה והן על כדור הארץ "כל אחד מומחה למה שהוא ויש רק מעטים כל כך בכל מקצוע, קשה למצוא בן שיחה"( פנטסיה 1981 חוברת 25 עמ. 9). ההתמקצעות הגיעה לממדים כה קיצוניים עד כי כל אדם מכיר רק את התחום הצר שלו בלבד. זהו מצב של שונות יתר. היה צורך באנשים היודעים לגשר בין עולמות הידע של המומחים למיניהם. הדרך לטפל בכך היתה ההנדסה הגנטית. בדרך זו "הובאה" לעולם קבוצת אנשים שמארה –האישה במעבדת החלל- היא אחת מהם. המאניפים הוכוונו למהירות רוחית, מיומנות ודמיון (שם חוברת 24 עמ. 12). הם בעלי אינטלגנציה גבוהה (שם עמ. 16), פקחים יותר( שם חוברת 25 עמ. 8) וחושבים בדרכים לא שגרתיות( שם עמ. 12 (. מארה היא יציבה למדי מבחינה רגשית, מוזרה, אקסצנטרית (חוברת 24 עמ. 12), דינמית מאוד(שם חוברת 25 עמ. 6) וחמת מזג(שם עמ. 6). יש להניח שתכונות אלה קיימות אצל שאר המאניפים. יחד עם זאת קיימות בה תכונות אנושיות. היא יודעת מהו פחד(שם עמ. 6). היא יודעת בשעת הצורך לגלות חוש של טקט( שם עמ. 6), שחצנית ואנוכית(שם חוברת 24 עמ. 19).

על כדור הארץ המצב הוא אותו ואפילו חריף יותר. האוכלוסייה לא מסוגלת להבין מה זאת אומרת להיות בלי הורים של ממש(שם חוברת 25 עמ. 15), שונאת אותם ופוחדת מהם(חוברת 24 עמ. 14) מכיון שהם נראים כאנשים עליונים. מאגר הכוח הגרעיני של כדור הארץ נמצא בידי המאניפים ושום דבר לא פועל בלעדיהם(שם עמ. 15).

השנאה והפחד מהם כה גדולים עד כי הוחלט לשלול מהם את זכויותיהם האנושיות ולגזול מהם את אזרחותם בנימוק שלמדינה שעשתה אותם יש חזקה עליהם(שם עמ. 15) ובתור שכזאת זכותה לשלול מהם את זכויותיהם האנושית ולגזול מהם את אזרחותם ( שם חוברת 25 עמ. 13). המאניפים מנגד לא שאפו לעמדת כוח. כל רצונם היה שיניחו להם(שם חוברת 24 עמ. 18) וכצעד של ייאוש היו מוכנים להפעיל את הכוח שהופקד בידיהם.

ביצירה זו מופעלת ההנדסה הגנטית לא על האוכלוסייה כולה, אלא על חלק קטן בלבד ממנה. המאניפים אמורים להיות בעלי חשיבה מתכללת ולא שגרתית. בגלל שונותם הרבה, החברה אמורה היתה לגלות פתיחות רבה כלפיהם. אלה אמורים היו להיות עוד קבוצה של אנשי מקצוע ותו לא. בפועל מה שקרה הוא ההיפך. היותם של המאניפים בעלי ייחוד גרמה לתגובות ושנאה כלפיהם עד כדי נכונות להביא לחיסולם חרף הצורך האקוטי ביכולות שלהם.

בחברות המתוארות ביצירות מדע בדיוניות אלה ניתן לראות כי בשיבוטם של בני אדם קיימות אי ודאויות רבות וההשלכות החברתיות שתנבענה מכך עלולות להיות קשות ואולי גם בלתי הפיכות עבור המשובטים ועבור יוצריהם כאחד. מסקנה משמעותית ביותר וקשה היא שהמשובטים יהיו אנשים בודדים ללא יכולת להתערות בחברה האנושית הרגילה. בעצם נגזר עליהם לחיות חיים של אומללות. על כתפיהם של המשבטים מוטלת אחריות כבדה ביותר כלפי יצירי כפיהם ואולי מוטב שהמשובטים לא יבואו לאווירו של העולם.

מקורות

גרגורי בנפורד, גורדון אוקלנד- "הסדן של יופיטר" פנטסיה 2000 1981 חוברת 24 עמ. 6-19, חוברת 25 עמ. 16-22.

האלדוס האסלי- המחר הנועז(עולם אמיץ חדש) הוצאת מצפן 1962

מרי שלי- פרנקנשטיין הוצאת אסטרולוג 1995 159 עמודים.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

  1. מה ? בלי להזכיר את בלייד ראנר ? זה הכי רלבנטי לעניין, סביר שאם יהיו משובטים לא יצרו מעוותים כמו פרנקשטיין והסיפור של בלייד ראנר הרבה יותר אפשרי פוטנציאלית.

  2. כל הכבוד מזר על ניתוח עמוק וממצה!, נהנאתי.
    כמובן שחובה למצוא את הספרים בהם מדובר ולהתעמק בהם.
    לילה טוב
    סבדרמיש יהודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן