פתרון תעלומת לוך נס

הצורך הכפייתי של מדענים מספק הסבר רציונלי לכל עב”מ זוהר ועושה להטים מכופף מזלגות הגיע לשיא האבסורד כאשר קשיש סקוטי חובב לצון הודיע שהוא המפלצת מלוך נס שתעתעה בעולם במשך 58 שנים

מאת: צבי ינאי, הארץ

הפרס הגדול לוידוי של המאה מגיע ללא ספק לקשיש סקוטי בן 86 שהודה לאחרונה כי הוא המפלצת מלוך נס, ואף הונצח אז בתצלום המפורסם שהפך את האגם לאתר עליה לרגל לכל שוחרי המסתורין.

אגם לוך נס הגדול (35 ק”מ) והעמוק (230 מ') בשלושת אגמי לוך שבסקוטלנד הוא לכל הדעות אתר אידאלי למפלצות. הצילום המפורסם משנת 1934 שהנציח את המפלצת, וגם הבאיםאחריו, הראו צוואר ארוך וראש קטן, שני סימנים מובהקים למוצאו הדינוזאורי. מוצא מיוחס זה התאים להפליא למסתורין של כל המפלצת. הדינוזאורים שמורים בזכרון העממי כחיות גדולות,אכזריות וטפשות, שנכחדו מן העולם לפני 65 מיליון שנה. עלעול מהיר בספר הדינוזאורים מטיל צל כבדד על הברונטוזאורוס ארוך הצוואר, השני בגודלו אחרי הסיסמוזאורוס. אורך גופו של הברונטוזאורוס הגיע עד 40 מטר, משקלו עד 35 טונה, ומה שחשוב אולי יותר, הוא נהג לטבול באגמים (כמנהג ההיפופוטמים בימנו) ומאובניו התגלו גם באירופה.

נותרה בעיה קטנה: הברונטוזאורוס היה אוכל עשב, ואילו חופיו התלולים של לוך נס דלים בצמחיה. יש לשער אם כן, שתפריטה של המפלצת בת ימינו מבוסס בעיקר על דגים. יתרה מזו, מאחר שהברוננטוזאורוס אינו יכול לצלול לעומק רב בגלל הלחץ העצום של המים על ריאותיו, היינו אמורים לפגוש בו מעשה שגרה משתכשך באזורים הרדודים של האגם או לאורך חופיו ולא כך הוא. בתשובה לתמיהות אלו ניתן לטעון שהברונטוזאורוס מלוך נס עבר בעשרות מיליוני השנים האחרונות שינויים אבולוציוניים רבים, המאפשרים לו לעכל בשר ואף לשהות במים עמוקים.

כך או כך, הדיווחים העקשניים על נוכחותה של מפלצת במימי האגם הביאה בשלושים השנים האחרונות להקמתן של שלוש משלחות מדעיות, במטרה לחקור באופן שיטתי את השמועה. המשלחת המדעית משנות השישים גילתה במכשירי הסונאר שלה גופים נעים בלתי מזוהים; זו מ-1972 תפסה במלצמות תת ימיות עצם מטושטש דמוי סנפיר; ואילו ב-1982 קלטו מכשירי הסונאר של המשלחת השלישית עצם נייד בעומק של 69 מטר שצלל במהירות של שלושה קמ”ש לעומק של 114 מטר.

ובכן, ממצאיהן של שלוש המשלחות לא היה בהם כדי לאשר או להפריך את קיומה של המפלצת.בנקודה זאת היה אמור המדע להחזיר את הכדור לשוחרי המסתורין, ברוח הכלל הרציונלי הטועןכי תופעה ללא הסבר אינה יכולה לשמש בסיס להשערה כלשהי. במילים אחרות, תופעה ללא הסבר היא פשוט – תופעה ללא הסבר. אלא שתמיד נמצאים אנשים טובים החשים צורך כפייתי לנדב הסברים רציונליים לכל עושה להטים המכופף מזלגות לעיני מצלמות הטלוויזיה, או להציע פתרון פיסיקלי לכל עב”מ זוהר החוצה את כיפת הרקיע, כאילו גורל המדע והרציונליות של היקום מונחים על כף המאזניים.

כך קרה שב-50 השנים האחרונות סיפקו מדענים שונים הסברים משונים אם כי רציונליים למהדרין למפלצת מלוך נס: גזעי עצים ששקעו באגם בעידן הקררח ועלו על פני המים בהשפעת גז פנימי, עמודי טלגרף שנלכדו לזמן מה בקרקעית האגם, אשליות אופטיות ועוד. הבעיה עם ההסברים הללו שרןבם לא מתיישבים עם המציאות. לדוגמא, גזים אכן מצטברים בגזעי עצים השקועים זמן רב במים, אך רק במקומות הרדודים באגם; עמודי טלגרף המבצבצים מהמים עשויים אמנם להראות כמו צוואר של דינוזאור, אבל הדיווחים הראשונים על המפלצת מלוך נס הם משנת 500 לסה”נ, זמן רב לפני שהומצא הטלגרף.

יש בעולם 265 אגמים שמיוחסת להם נוכחות של מפלצות, ואף על פי כן הן הצליחו לשמור על אלמוניותן. אינדינים מאגם האמזונה מספרים על נחשי אנקונדס שאורכם מגיע ל-30 מטר; בקרב הפולינזים רווחת אגדה על כריש לבן שאורכו 35 מטר, ואילו כושים החיים לאורך נהר הקונגו יודעים לספר על דינוזאור אימתני הקרוי בפיהם מוקלה מבמבה. נשאלת השאלה מדוע אף אחת מהמפלצות הללו לא נחשפה עד היום בגלוי מול המצלמות של החוקרים. אין זאת אלא שאת התשובה לשאלה זו נקבל כאשר נבין סוף סוף מדוע יצורי החלל, הנוחתים כביכול על כוכב הלכת שלנו חדשות לבקרים, מתגלים אך ורק לעיני איכרים בורים והוזי הזיות.

פרשת “עיגולי השטן” שהתפוצצה לא מכבר אף היא, מעידה שהצורך הכפייתי של מדענים מסוימים למצוא הסבר רציונלי למפלצת מלוך נס הוא סימפטומטי. למן סוף שנות השבעים הופיעו בעיתונות דיווחים על עיגולים מסטוריים, בעלי רדיוס של 8 עד 25 מטרים, שהתגלו בשדות תבואה בדרום אנגליה. המפליא בעיגולים אלה היה העדר עקבות רגלים ושבירה של גבעולי החיטה. התבואה היתה רבוצה על האדמה, כאילו מכבש ענקי כבש אותה בעדינות אל הקרקע. מעשה שטן או אולי מעשה עב”מ? עדי הראיה לא אחרו לבוא. אחד ידע לספר על כלבו שנכנס לאחד העיגולים הללו וחלה במחלה מסתורית. שני דיווח על מטוס שהתרסק זמן קצר אחרי שחלף מעל כמה עיגולים מכושפים. שלישי תיאר מערבולת של אורות מהבהבים מעל שדה החיטה שלו, במקום שהתגלה למחרת היום עיגול שטני מושלם. הגדילו לעשות שני מהנדסים שחקרו בשיטתיות את תופעת העיגולים ודיווחו על ראיון מוקלט שעשו לבעל השדה ליד עיגול כזה, אך כאשר שבו לביתם גילו שהראיון נמחק באורח מסתורי מסרט ההקלטה.

גם כאן, כמו בפרשת לוך נס, נמצאו מדענים שהתנדבו לספק הסברים רציונליים לתופעה העל טבעית. הסברה שזכתה למרב ההסכמה ייחסה את הופעת העיגולים למערבולות רוח פתאומיות שהשכיבו את התבואה.

כתב העת .”סקפטיקל אנקווירר” סקר את תופעת העיגולים השטניים והציג ארבע תמיהות עקרוניות:
* איך להסביר שבשנים 1980-1982 התגלו רק 11 עיגולים, בשנים 87-89 היו 436 עיגולים, ואילו ב-1990 בלבד הגיע מספר העיגולים ל-?700

* איך קורה שרוב העיגולים מופיעים באיזור גאוגרפי מצומצם יחסית בדרום אנגליה?

* למה דרגת המורכבות המכנית של העיגולים נמצאת בעליה מתמדת?

* מדוע איש לא ראה את השטן בשעת מלאכתו, למרות אינפלציית העיגולים, ולמה שובתים השדים ממלאכתם באזורים מועדים לעיגולים, דווקא בלילות שמתקיימת בהם תצפית הדוקה?

באופן לגמרי לא מפתיע, ארבעת הקריטריונים הללו – עליה בתדירות התופעה, חלוקה גאוגרפית, גידול בדרגת המורכבות ואהבת החשאיות – טיפוסיים למרבית מעשי ההונאה. ואכן ב-1990 הודו צעירים שוחרי תעלולים ואיכרים משועממים שהם עמדו מאחורי העיגולים המסתוריים. בניגוד לקביעותיהם הפסוקות של המומחים, מסתבר שדי בחבל ומקל כדי ליצור עיגולים מושלמים ברמה שטנית ממש.

המעניין בפרשת לוך נס והעיגולים השטניים הוא לא הנכונות העממית הרחבה להאמין במופלא ובטפל, אלא הזדרזותם של אנשים רציונליים להציע תאוריות אד הוק לכל תופעה משונה. באופן פרדוקסלי, חרדה זו לאש התמיד של הרציונליות מקרבת את המדע לפונדמנטליזם הדתי, הנחלץ לתלות כל אסון וכל שמחה במעשי ההשגחה העליונה, נוסח המזוזות הפגומות באסון “הבונים”.
לכן השאלה העולה למראה ספקי התאוריות המפוקחים היא למה הם קופצים.

המדע לא ירש את מקומו של האורקל מדלפי, והוא לא התחייב אף פעם להבין הכל או לדעת הכל. במקרה הטוב, המדע שואף לצמצם את אי הידיעה, ומטרה צנועה זאת אמורה להרחיק

אותנו מהיומרה לדעת את העולם ידיעה מלאה. לא מפני שהוא אינו רוצה לדעת את האמת במלאה והסופית, אלא משום שאין לו כלים להבחין בין ידיעה זמנית לידיעה סופית. לכן מדען נבון אינו צריך להיות מוטרד מקיומם לכאורה של מעשי פלא ותופעות על טבעיות, לא רק משום שרוב המופלא הזה ממילא מתברר במוקדם או במאוחר כעורבא פרח, אלא מפני שהוא יודע כי גם העדר הוכחה לקיומו של משהו אינו הוכחה שהמשהו הזה לא קיים. ראה אלוהים.