סופר המדע והמסעות ז'ול ורן, שמת לפני מאה שנה, נמנע מלהשתמש בטלפונים במכוניות ומיעט לטייל בעולם
תמרה טראובמן
הקליע ששוגר לירח, מתוך מהדורה מאוירת מ-1872 של ספרו של ז'ול ורן (מימין) “מהארץ לירח” (1865)
ב-24 במארס ימלאו 100 שנים למותו של ז'ול ורן. בצרפת ובעולם יערכו מעריציו טקסים שבהם ידגישו את מורשתו. היחס לכתביו ואליו עצמו עבר גלגולים רבים. ורן סווג כסופר למבוגרים, אחר כך כסופר לילדים – בעיקר בנים. הממסד הספרותי של זמנו ראה בו מספר סיפורים מוכשר, אך סירב להכיר בו כסופר “אמיתי”. ורן זכה בהכרה זו רק אחרי מותו. הוא כתב כמאה ספרים, לעתים שני ספרים בשנה. הקוראים במחצית השנייה של המאה ה-20 נטו לו חסד. אמרו עליו שהוא נביא מדעי, גאון, “אבי ספרות המדע בדיוני”, “ראש וראשון ליוצרי המיתוסים של עידן המכונות”.
בשבועות האחרונים מלאים עיתוני אירופה, ובעיקר אלה של צרפת, בכתבות המנסות לגלות מי היה “ז'ול ורן האמיתי”. האם מחבר “20 אלף מיל מתחת למים” היה נביא מדעי? האם הוא באמת המציא את הטכנולוגיות המוצגות בספריו או העתיק אותן ממקורות אחרים? האם מחברם של “חמישה שבועות בכדור פורח” ו”מסביב לעולם בשמונים יום” היה הומניסט גדל רוח או גזען פרובינציאלי, שתרם לביסוס האימפריאליזם האירופי? ואולי כל התשובות נכונות?
מספריו של ורן עולה שיר הלל לטכנולוגיה ולקדמה. הוא הציג את המדע כמרגש והרואי. חוקרי תרבות אומרים שהוא תרם רבות להלך הרוח של אופטימיזם טכנולוגי, לאמונה עיוורת במדע ולהערצת העתיד – הלכי רוח שהתפתחו במאה ה-19 ודומיננטיים גם בחברה של ימנו. אך האם ורן באמת האמין בכך?
בכנס על ורן שנערך החודש במדרשת שדה בוקר שבנגב אמר דייוויד לויד, מנהל מרכז התקשוב במדרשה, שוורן היה בעצם פסימיסט טכנולוגי. לדבריו, “ורן האמיתי” היה כנראה זה שמתגלה בספרו “פאריס במאה העשרים”, שיצא לאור לראשונה רק לפני כעשר שנים ובו מתוארת מציאות אפלה וקודרת. מדוע לא פירסם בימי חייו ספרים כגון אלה? לויד ואחרים מספרים שלמו”ל שלו, פייר-ז'ול אטצל, היתה השפעה מכרעת על ספריו. הוא התערב בתכנים, קבע סוף טוב לסיפורים. “הוא עצר את ורן”, אמר לויד. ספרים פסימיים נפסלו כ”לא מתאימים”.
“בספריו ורן הוא משורר של מכונות, של הרציונלי והגשמי”, כותב הפובליציסט ג'ון ליכפילד בעיתון הבריטי “אינדיפנדנט”. “אבל חייו האישיים נארגו מחידות ופרדוקסים”. ורן המודרניסט סירב להשתמש בטלפונים ובמכוניות שהיו בראשית אז בראשית דרכם. ורן הגלובליסט לא הרבה לחקור את העולם ברגליו. ורן, הנציג הסוציאליסט בעיריית אמיין, כתב פעם לחבר שהוא מקווה ש”ירו כמו בכלבים” במהפכנים הסוציאליסטים. ורן הקוסומופוליטי היה גזען, כמו רוב בני תקופתו.
“הספר 'חמישה שבועות בכדור פורח' רווי בתיאורים של האפריקאים, המדגישים ומבליטים את מוזרותם ופראיותם”, אומר הד”ר יורם בר-גל, גיאוגרף והיסטוריון מאוניברסיטת חיפה, תיאורים שהיום כמובן לא היו מגיעים לדפוס.
ורן חי בצרפת שהיתה מלאה בלהט קולוניאליסטי. כחלק ממגמה זו יצאו גיאוגרפים וחוקרי ארצות למפות את “שטחי הלא נודע” בעולם. “ביטאוני הממשלה נתנו במה נרחבה לתיאור המסעות באזורים הנידחים, לצד תוכניות 'פיתוח' ומחקר בהן”, אומר בר-גל. לפי אדוארד סעיד, הוגה הדעות ומחבר הספר “אוריינטליזם”, לצרכים אלה גויס גם ז'ול ורן, שלא רק בספריו דירבן את התנועה הקולוניאלית, אלא גם היה שותף בתוכניות צרפתיות בניהול וניצול המושבות.
אך ורן יותר מורכב מזה, אומר בר-גל. הוא גם מבקר את האימפריאליזם, כמובן בגבולות האמונה הבלתי מעוררת ששלטה בזמנו בעליונות האדם הלבן. ב”חמישה שבועות בכדור פורח” שואל ורן בתובנה מפתיעה לזמנו: “האמנם יש באמת צורך לגלות את מקורות הנילוס? כלום באמת תהיה זו פעולה שתקדם את אושרו של המין האנושי? האם יהיו עמי אפריקה מאושרים יותר כאשר יזכו סוף סוף לטעום את טעמה של תרבות אירופה?”
ורן, איש החזון המדעי, הבין מעט במדע. אבל היה לו דמיון פורה ויכולת בלתי נדלית לספוג עובדות. הוא קרא ברעבתנות ספרים, כתבי עת מדעיים ועיתונים. משם שאב רעיונות. זה אולי קטנוני, אבל מעניין לדעת שעוד לפני פרסום הספר “20 אלף מיל מתחת למים”, פורסמו באחד מכתבי העת המדעיים של המאה ה-19 תוכניות של ציוד הצלילה, שבו השתמשו קפטן נמו והגיבורים האחרים בספר. ורן גם לא המציא את רעיון הצוללת; דגמים שונים של צוללות נבנו כבר במאה ה-18.
גם ורן האדם הפרטי היה דמות מבלבלת ומורכבת. “הוא לא היה ההומניסט האדיב, העליז ואיש המדע האופטימיסטי העולה מספריו”, כותב ליכפילד. “הוא היה איש נרגן, שניהל חיים שניים מסתוריים ועמל קשות להסוות את עקבותיו ולבלבל ביוגרפים. מדוע היו לו שני בתים באמיין? מדוע הוא שרף את כל מסמכיו הפרטיים? מדוע ב-1886 ירה בו אחיינו, גסטון, ברגלו?”
“רוז'ה מודי (חוקר צרפתי שפירסם באחרונה את הספר “La Face Cachee” – “הפנים הנסתרות” – על ז'ול ורן, ת”ט) מנחש שלוורן היתה אשה שנייה ומשפחה נוספת”, מוסיף וכותב ליכפילד, “האם אחיינו גסטון, שנכלא ל-54 שנים בבית חולים לחולי נפש אחרי התקפתו על הדוד ז'ול, היה למעשה בנו הביולוגי? המוציא לאור שלו, פייר-ז'ול אטצל, שיווק את ורן כאיש משפחה ומחבר ספרים חינוכיים לבנים צעירים. למעשה ורן היה בעל נורא ואבא גרוע. אין בסיפורים שלו נשים שראוי לזכור. חלק מהספרים, כמו '20 אלף מיל מתחת למים', הם בגדר אזורים נטולי נשים”.
אז מה היה סוד קסמו של ורן? מדוע מאה שנים אחרי לכתו עדיין נוהים אחרי ספריו מאות אלפי מעריצים ברחבי העולם? ז'אן-פול דקיס, מנהל מרכז ז'ול ורן הבינלאומי באמיין, שגם חיבר כמה ספרים עליו, אומר: “ורן היה יוצר המיתוסים המודרני הראשון. הוא הסופר הראשון שניסה לספר את הסיפור על מה שקורה אחרי שאלוהים מודח מתפקידו, מה קורה כאשר האדם מתחיל לעצב את עולמו, מה קורה כאשר האדם מכווץ את הגלובוס ויוצר מחדש את המושגים שעליהם התקיים במשך אלפי שנים. הוא היה הראשון ליצור שירה מתוך שאלות שעדיין מעסיקות אותנו היום, על אודות היחסים בין הטכנולוגיה לאנושות”.
