נפטר ד”ר יונתן מס, מהנדס ברפא”ל, מחלוצי פיתוח הטילים בישראל, 2003-1922
מאת: אורי דרומי, הארץ
יונתן מס
יונתן נולד בברלין לחנה (היימן) וראובן מס, בעל הוצאת הספרים הוותיקה הקרויה על שמו, וקיבל חינוך יהודי-ציוני. הוא היה חבר בתנועות הנוער “הבונים” ו”קדימה” ואף התכתש עם ילדי השכנים על רקע הערותיהם הגזעניות. אחיו הצעיר דני צפה מהצד בגאווה וספג את המסר.
ב-1933 עלתה המשפחה לארץ, וימים ספורים לאחר מכן כבר זכה דני לכינוי “צבר חצוף”. יונתן למד בגימנסיה העברית, למד הנדסת חשמל בטכניון, שירת בחי”ש (חיל השדה של ההגנה) והתנדב לבריגדה היהודית בתקווה להיות טייס. הוא לחם באיטליה והגיע עם הבריגדה להולנד, שם נתקל בשארית הפליטה. הוא החל ללמד את הניצולים עברית. אחת התלמידות היתה קרולינה אולרייך, שהצליחה לשרוד בהסתתרה בבית משפחה נוצרית. יונתן העניק לה את השם כרמלה. הם התחתנו וחזרו יחדיו לארץ.
בשנים 1948-1947 עבד יונתן בתחנת הקשר בשדה התעופה לוד. עם פרוץ מלחמת הקוממיות התגייס לחיל האוויר. אחיו דני שירת בפלמ”ח, וב-15 בינואר1948 יצאה מחלקה של פלמ”ח-חי”ש בפיקודו לסייע לגוש עציון הנצור. כל35 לוחמי המחלקה נפלו בקרב ליד הכפר צוריף, 5 ק”מ מהגוש, וחיים גורי, שנרעש מנפילת הל”ה, כתב את “הנה מוטלות גופותינו”.
יונתן היה מראשוני חיל המדע (חמ”ד), שנהפך אחר כך לרפא”ל. פרופ' יעקב זיו, נשיא האקדמיה הלאומית למדעים, פרופ' משה זכאי מהטכניון וידידיה שמיר, שעבדו עמו, מספרים כי בעיני הספקנים נדמו רעיונותיו לחלומות בהקיץ. ד”ר משה (מויה) אפשטיין, מראשוני רפא”ל, נזכר איך בפגישה אצל דוד בן גוריון ב-1952 הוצגה דרישתו המדהימה של יונתן, אז ראש מדור קליעים מונחים, לקבל תקציב לפיתוח ראש ביות לטיל מונחה מכ”ם (ראש הממשלה פסק שדבר כזה לא יהיה במדינה קטנה כישראל).
מס עסק בפיתוח סירת נפץ עם ביות מכ”מי, אך הדגם היחיד עלה באש בעת ניסוי. כראש תחום פיקוד וניהוג עסק בפיתוח הטיל “לוז” (שלימים, בתעשייה האווירית, נהפך ל”גבריאל”), ויחד עם אפשטיין וירון אנזלם קיבל על כך ב-1960 את פרס ביטחון ישראל. במהלך הניסויים במכתש רמון הודיע מפקד חיל האוויר אז, עזר ויצמן, שהטיל ספק בפרויקט, שהוא מוכן לשבת על המטרה, ורק בקושי הניאוהו מכוונתו.
יונתן יצא לפאריס וקיבל בהצטיינות יתרה תואר דוקטור, על עבודה שעסקה בחקר היונוספירה בעזרת אותות מלוויינים. כשחזר לישראל היה הראשון לדחוף את רעיון הלוויין הישראלי – ושוב נתקל בהרמת גבות. כמנהל חטיבת מחקר הנחיה קידם את טילי האוויר-אוויר וכסמנכ”ל וכיועץ למו”פ למנכ”ל רפא”ל הגה רעיונות לטיל נגד טילים שהקדימו את ה”חץ”.
ב-1980 כתב מחקר היתכנות שהוכיח כי אפשר לפתח לוויין שישקול 240 ק”ג בלבד ושיוכל לספק צילומים ברזולוציה גבוהה. אף שאמ”ן צידד בהצעת רפא”ל, שוב התממש הרעיון בתעשייה האווירית, בדמות “אופק”. אבל ד”ר זאב בונן, מנכ”ל רפא”ל לשעבר, בספרו “רפא”ל: ממעבדה למערכה” היוצא בימים אלה, מכתיר את יונתן כ”אבי לוויין הצילום הישראלי”. ד”ר מרסל קליין, פרופ' משה גלמן ועוד רבים שעבדו עם מס שותפים להערכה זו.
ב-2001 קיבל מס אות הוקרה מטעם ועדת החלל הישראלית על עבודתו החלוצית. גם לאחר שפרש, אומר ד”ר בן ציון נוה, לשעבר מנכ”ל רפאל, המשיך לנבוע רעיונות. לדברי אלי שבילי ואורי רכב, מבכירי רפא”ל לשעבר (שיונתן קלט אותם לעבודה), הוא העמיד דורות של מהנדסים סקרנים, חדורי תחושת שליחות.
יונתן היה גאה במשפחתו: בתו חוה מתנדבת בבית החולים סורוקה, דני – הנקרא על שם דודו – הוא מהנדס בתעשייה האווירית, ואורן ממשיך את המסורת המשפחתית בהוצאת ראובן מס. כל שנה היה יונתן מקפיד להשתתף באזכרה לחללי הל”ה. בשנה שעברה הסביר לחבריו ב”אחוזת נוה חוף” מדוע הוא אופטימי וציטט מפרשת בחוקותי: “ורדפו מכם חמישה מאה, ומאה מכם רבבה ירדופו… ונתתי שלום בארץ”. ומלבד זאת, כתב ב”הד האחוזה”, “אני נמצא כעת במקום יפה ונעים… ומה ייצא לי מלהיות פסימי?”
