למן המאה התשיעית ובמשך כ-500 שנה היתה השפה הערבית מלה נרדפת ללימוד ולמדע. תור הזהב של האיסלאם זוקף לזכותו, בין השאר, חלק משמעותי בהנחת היסודות לאוניברסיטאות המודרניות, תורת האלגברה, האסטרונומיה ואפילו תפישת המדע כמחקר אמפירי. מדוע דעך המדע בחסות האיסלאם
מאת דניס אוורביי
נאסיר אל-דין אל-טוסי היה עדיין נער כאשר ה”אססין” הציעו לו הצעה שאי אפשר לסרב לה. עיר הולדתו נחרבה בידי צבאות המונגולים, וכך, בראשית המאה ה-,13 בא אל-טוסי, אסטרונום ופילוסוף מבטיח, להשתכן בעיר האגדית אלאמות שבהרי פרס הצפונית. אל-טוסי חי בקרב חברי כת כפירה שיעית חשאית, שחבריה אימצו את הרצח כשיטה טקטית, ואשר כונו “חשאשון” בשל השימוש שלהם בחשיש.
אף על פי שהוא טען מאוחר יותר כי הוחזק באלאמות בניגוד לרצונו, הספרייה שם היתה מפורסמת באיכותה, ואל-טוסי עשה שם חיל. הוא פירסם מחקרים בנושאי אסטרונומיה, אתיקה, מתמטיקה ופילוסופיה, שהפכו אותו לאחד האינטלקטואלים הדגולים בדורו.
גרסת אל-טוסי להוכחה של אאוקלידס למשפט פיתגורס
ואולם, כאשר חייליו של הלאגו, נכדו של ג'ינגיס חאן, התגודדו מחוץ לעיר ב-,1256 אל-טוסי לא היסס וחצה את הקווים. הוא הצטרף להלאגו וליווה אותו לבגדד, שנכבשה ב-.1258 לאות הוקרה בנה לו הלאגו מצפה כוכבים במראע'ה, שבצפון-מערב איראן של ימינו.
מאמציו וגמישותו האידיאולוגית של אל-טוסי בחיפוש אחר מימון למחקריו המדעיים השתלמו. הנתיב לאסטרונומיה המודרנית, אומרים החוקרים, עובר דרך המחקרים שביצעו אל-טוסי וממשיכי דרכו במראע'ה ובאלאמות במאות ה-13 וה-.14 זהו נתיב המתפתל מאתונה אל אלכסנדריה, בגדד, דמשק, קורדובה, דרך ארמונות ח'ליפים ומעבדות במרתפי אלכימאים.
המוסלמים, המצווים על ידי הקוראן לרכוש דעת ולגלות את טביעות האצבע של הבורא בטבע, ואשר שאבו השראה מהחוכמה היוונית העתיקה, יצרו בימי הביניים חברה שהיתה למרכז המדעי של העולם כולו.
במשך 500 שנה היתה השפה הערבית מלה נרדפת ללימוד ולמדע, תור הזהב הזה יכול לזקוף לזכותו, בין השאר, את הנחת היסודות לאוניברסיטאות המודרניות, לתורת האלגברה, לשמות הכוכבים ואפילו לתפישת המדע כמחקר אמפירי. לדברי היסטוריונים, הטמעת הידע הזה במערב אירופה הזינה את הרנסאנס ואת המהפכה המדעית.
“תרבויות אינן רק מתנגשות זו בזו”, אומר עבד אל-חמיד סאברה, מרצה לשעבר לתולדות המדע הערבי באוניברסיטת רווארד. “תרבויות יכולות ללמוד זו מזו. האיסלאם הוא דוגמה טובה לכך”. המפגש האינטלקטואלי בין ערב ליוון היה אחד האירועים החשובים ביותר בהיסטוריה, הוא אומר.
עם זאת, ההיסטוריונים מודים כי ידוע מעט מאוד על ימי תור הזהב. רק מקצת העבודות המדעיות החשובות מאותה תקופה תורגמו מערבית, ואלפי כתבי יד לא נקראו כלל על ידי החוקרים המודרניים. התרבות האינטלקטואלית העשירה של האיסלאם, מדגישים החוקרים, עומדת בניגוד לתדמית שיצרו האירועים האחרונים.
מסורת האיסלאם עודדה את חקר המדע וההשכלה. “אין כל סתירה בין איסלאם למדע”, אומר אוסמאן באכר, מהמרכז להבנה מוסלמית-נוצרית באוניברסיטת ג'ורג'טאון שבוואשינגטון. “ידע הוא חלק מהאמונה” מוסיף פארוק אל-באז, גיאולוג מאוניברסיטת בוסטון שהיה היועץ לענייני מדע של נשיא מצרים, אנואר סאדאת. “ככל שאתה יודע יותר, אתה מגלה יותר עדויות לקיומו של האל”.
לכן, התפישה שהמדע האיסלאמי המודרני נחשב בימינו ל”נחות”, כפי שהתבטא בעבר עבד אל-סלאם, המוסלמי הראשון שזכה בפרס נובל לפיסיקה, רודפת חוקרים מן המזרח. “מוסלמים חשים געגועים לעבר, לימים שבהם יכלו לטעון כי הם היו המטפחים העיקריים של המדע”, אומר באכר. היחסים בין מדע לדת עוררו פולמוס רב בעולם האיסלאמי, אומרים רבים. יש מדענים והיסטוריונים הדוגלים ב”מדע איסלאמי” המלווה בערכים רוחניים, שלדבריהם אינם קיימים במדע המערבי. אחרים טוענים לעומתם, שהשמרנות הדתית במזרח דיכאה את רוח הספקנות, שהיא חיונית לעבודה מדעית טובה.
^^תור הזהב^^
כאשר פרצו צבאותיו של מוחמד אל מחוץ לחצי האי ערב, במאות השביעית והשמינית, וסיפחו שטחים מספרד ופרס, הם סיפחו גם את עבודותיהם של אפלטון, אריסטו, דמוקריטוס, פיתגורס, ארכימדס, היפוקרטס והוגים יוונים אחרים.
התרבות ההלניסטית התפשטה מזרחה באמצעות צבאות אלכסנדר הגדול ומיעוטים דתיים, בהם כיתות נוצריות שונות, אומר ד”ר דייוויד לינדברג, היסטוריון מאוניברסיטת ויסקונסין המתמחה בימי הביניים. הכובשים המוסלמים, שהיו אנאלפביתים ברובם, פנו לאינטליגנציה המקומית כדי שתסייע להם למשול. תוך כדי כך הם ספגו את הידע והחוכמה היוונית שטרם הועברו למערב באופן רציני או תורגם ללטינית. “למערב היתה גירסה דלה ומקוצרת של חוכמת יוון”, אומר ד”ר לינדברג. “למזרח היה הכל”.
בבגדד של המאה התשיעית, הקים הח'ליף אבו אל-עבאס אל-מאמון מכון בשם “בית אל-חיכמה”, (בית הידע) לתרגום כתבי יד. בין העבודות הראשונות שתורגמו לערבית היה “החיבור הכביר” של האסטרונום האלכסנדרוני תלמי, שתיאר יקום שבו השמש, הירח, כוכבי הלכת והכוכבים סבבו סביב כדור הארץ. העבודה היתה מוכרת לחוקרים ערבים כ”אלמגסט”, והיא נהפכה הבסיס לקוסמולוגיה ל-500 השנים הקרובות.
יהודים, נוצרים ומוסלמים השתתפו בפריחה זו של המדע, האמנויות, הרפואה והפילוסופיה, שארכה לפחות 500 שנה והתפשטה מספרד לפרס. שיאה, אומרים ההיסטוריונים, היה במאות ה-10 וה-,11 תקופה שבה בלטו במזרח שלושה הוגים גדולים: אבו עלי אל-חסן אבן אל-הייתם, הידוע גם כאל-חאזן, אבו אל-רייחם אל-בירוני; ואבו עלי אל-חוסיין אבן סינא, הידוע באירופה כאביצ'נה (Avicenna).
אל-הייתם, שנולד בעיראק בשנת ,965 ערך ניסויים באור וראייה, והניח את היסודות לאופטיקה המודרנית ולרעיון שמדע צריך להתבסס גם על ניסוי, בנוסף לטיעונים פילוסופיים. “הוא עומד בשורה אחת עם ארכימדס, קפלר וניוטון כמדען ומתמטיקאי דגול”, אומר ד”ר לינדברג.
המתמטיקאי, האסטרונום והגיאוגרף אל-בירוני, שנולד בשנת 973 במחוז שכעת מהווה חלק מאוזבקיסטן, כתב כ-146 עבודות, בהן מחקר סוציולוגי וגיאוגרפי רחב יריעה על הודו.
אבן סינא היה רופא ופילוסוף שנולד ליד בוכארה (כעת באוזבקיסטן), ב-.981 הוא חיבר אנציקלופדיה רפואית בשם “קאנון הרפואה”, שהכילה כמיליון מלים ושימשה ספר לימוד בחלקים מסוימים במערב עד למאה ה-.17
לדברי החוקרים, המדע שיגשג במסגרת האיסלאם של ימי הביניים מכמה סיבות. חלק מן המשיכה למדע היה מיסטי; זו היתה דרך נוספת לחוות את אחדות הבריאה, שהיא המסר המרכזי של האיסלאם. “האמונה באל אחד, כל יכול, מתחזקת בלב כל מי שלומדים אנטומיה”, אומר פתגם המיוחס לאבן רושד, פילוסוף וחוקר אנטומיה בן המאה ה-.13
^^שערי השמים^^
סיבה נוספת לפריחת המדע היא, שהאיסלאם הוא בין הדתות הבודדות בתולדות האנושות שבהן הליכים מדעיים הכרחיים לפולחן הדתי, טוען דייוויד קינג, היסטוריון לתולדות המדע באוניברסיטת יוהאן וולפגנג גתה בפרנקפורט, בספרו “אסטרונומיה בשירות האיסלאם”, שראה אור ב-.1993 מאז ומתמיד התמצאו הערבים בכוכבים והשתמשו בהם כדי לנווט את דרכם במדבר, אך האיסלאם העלה עוד יותר את מעמד האסטרונומיה.
הציווי המוסלמי לפנות לכיוון מכה בעת התפילה, למשל, דרש ידע על ממדי כדור הארץ וצורתו. מוחות האסטרונומים הטובים ביותר בעולם המוסלמי עסקו בייצור לוחות אסטרונומיים ודיאגרמות, שעל פיהם היה אפשר לאתר את ה”קיבלה” – כיוון התפילה לעבר מכה – מכל מקום בעולם האיסלאמי. לדברי ד”ר אל-באז, האסטרונומים במצפה סמרקנד, שהוקם בערך ב-1420 על ידי השליט אולוג בג, מדדו את מיקומי הכוכבים עד דיוק של שבריר המעלה.
האסטרונומיה האיסלאמית הגיעה לשיאה, לפחות מנקודת המבט המערבית, במאות ה-13 וה-,14 כאשר אל-טוסי ויורשיו הרחיבו את גבולות השקפת העולם התלמאית ששלטה במשך אלף שנה.
על פי הפילוסופים, הגופים השמימיים (כדורי הבדולח שנושאים את כוכבי הלכת) היו אמורים לנוע במעגלים במהירויות קצובות. אולם ניסיונו של תלמי להסביר בשלמות את התנועות הבלתי קצובות של כוכבי הלכת והשמש, כפי שהן נראות מכדור הארץ, אילץ אותו להכניס תוספות ותיקונים. למשל, תלמי בהתאם למסורת היוונית המקובלת קבע כי מסלול התנועה של כל אחד מכוכבי הלכת הוא סכום של מספר תנועות מעגליות קצובות, אבל כדי להתאים את התיאוריה שלו לתופעות, טען כי חלק מן התנועות המעגליות המרכיבות את התנועה הסופית אינן קצובות.
אל-טוסי הצליח להגיע למערכת שבה כל התנועות קצובות. בעזרת תוספת של שני מעגלים נישאים שמסתובבים במהירות קצובה הוא הצליח להגיע לתוצאה דומה מאוד לתנועה הבלתי קצובה של מעגל בודד של תלמי. בעקבות אל-טוסי, הצליח האסטרונום בן המאה ה-14 עלא אל-דין אבו אל-חסן אבן אל-שאטיר לעשות צעד נוסף ולבנות מודל סימטרי לחלוטין.
קופרניקוס, שב-1530 הפך על פיו את היקום התלמאי וטען כי הכוכבים סובבים סביב השמש, הביע בכתביו המוקדמים רעיונות דומים לאלה של האסטרונומים המוסלמים. הדבר הוביל חלק מההיסטוריונים לטעון, כי קיימת חוליה מקשרת, שלא היתה ידועה קודם לכן, בין קופרניקוס לאסטרונומים המוסלמים, אפילו שלא ידעו על תרגומים קיימים לעבודותיהם של אבן אל-שאטר ואל-טוסי ללטינית, ולכן הניחו כי אלה לא היו ידועות למערב.
^^שקיעת המזרח^^
למרות הפגמים בתורתו של תלמי, האסטרונומים המוסלמים היו רחוקים מאוד מלבטל את המודל שלו; דחייתו היתה דורשת מהפכה פילוסופית וקוסמולוגית מוחלטת. אך למזרח לא היה כל צורך במודלים הליו-צנטרים של היקום, אומר ד”ר קינג מפרנקפורט. היות שכל תנועה היא יחסית, השאלה האם השמש סובבת סביב כדור הארץ או להפך לא היתה רלוונטית לפולחנים המוסלמיים.
מהמאה ה-10 ועד המאה ה-13 תירגמו האירופים, בעיקר הספרדים, יצירות ערביות לעברית וללטינית. התוצאה היתה תחייה מחודשת של מחקר, ששינתה לחלוטין את התרבות המערבית.
מדוע לא התקדם גם המדע במזרח? ההיסטוריונים מצביעים, בין השאר, על ערעור האימפריה האיסלאמית בידי הצלבנים ממערב והמונגולים במזרח. הנוצרים כבשו מחדש את ספרד ואת הספריות המופלאות בקורדובה ובטולדו, שהיו מלאות בכתבים ערביים. כתוצאה מכך, מרכזי המחקר האיסלאמיים החלו להיתנתק זה מזה, ומאלה שבמערב, והחלה שחיקה הדרגתית של שני נדבכים עיקריים שעליהם נשען המדע – קשר בין הגורמים השונים ומקורות מימון.
במערב הצליח המדע לממן את עצמו בזכות חידושים טכנולוגיים, כמו מנוע הקיטור, ולגייס כספים מהתעשייה. המזרח, לעומת זאת, נותר תלוי בחסותם ובסקרנותם של סולטנים וח'ליפים. העותומאנים, שהשתלטו על השטחים הערביים במאה ה-,16 היו בונים וכובשים, לא הוגים, אומר אל-באז.
חוקרים אחרים טוענים, כי שקיעת המדע האיסלאמי נראית רק דרך עיניים מערביות וחילוניות. “אפשר להתקיים גם ללא מהפכה תעשייתית, אם יש לך די גמלים ומזון”, אומר קינג. השאלה “מדוע חלה ירידה במדע המוסלמי?” היא שאלה מערבית במהותה, הוא טוען. “הוא שגשג במשך אלף שנים – אין שום תרבות על כדור הארץ שהצליחה לשגשג כך, במשך תקופה כה ארוכה”.
המפגשים המשפילים של המזרח עם המעצמות הקולוניאליות במאה ה-19 יצרו רעב למדע וטכנולוגיה מערביים, או לפחות לעוצמה הכלכלית והצבאית שיכלו להניב, אומרים החוקרים. רפורמיסטים שהיו נחושים לבצע מודרניזציה בתוכניות החינוך במזרח, כך שיכללו את המדע המערבי, יכלו לטעון שהמוסלמים רק תובעים מחדש את שלהם, משום שמלכתחילה המערב ירש את המדע מהעולם המוסלמי.
במובנים מסוימים המאמצים האלה הצליחו. “במדינות מסוימות תוכנית הלימודים המדעית מודרנית למדי”, אומר ד”ר באכר מג'ורג'טאון ומציין במיוחד את מלזיה, ירדן ופקיסטן. אפילו בערב הסעודית, אחת המדינות המוסלמיות השמרניות ביותר, מתקיימים שיעורי המדע באנגלית, אומר ד”ר סברה.
אף על פי כן, המדע עדיין נמצא בפיגור בעולם המוסלמי, על פי ד”ר פרווז הודבוי, פיסיקאי פקיסטני מאוניברסיטת קעיד אי-עזאם באיסלאמבאד, שכתב על האיסלאם והמדע. על פי הסקר שערך, הנכלל בספרו מ-Religious
,Orthodoxy and the Battle for Rationality” “Islam and Science
,1991
המוסלמים סובלים משיעור ייצוג נמוך ביותר במדע, ומהווים פחות מ-%1 ממדעני העולם, בעוד שהם מהווים כמעט חמישית מהאוכלוסייה העולמית. בישראל, הוא מדווח, מספר המדענים כמעט כפול ממספרם בכל המדינות
המוסלמיות יחד.
בין יתר הגורמים הסוציולוגיים והכלכליים, כגון העדר מעמד בינוני, ד”ר הודבוי מייחס את דעיכת המדע המוסלמי באלף האחרון לכך שהושם דגש הולך וגובר על שינון ולימוד בעל פה המבוסס על הקוראן.
“ההשקפה שהידע כולו נמצא ב'טקסט הגדול' אינה יוצרת תמריץ למחקר ולימוד”, הוא אומר. “זהו תהליך הרסני, אם ברצוננו ליצור אדם חושב, מישהו שיכול לנתח, להטיל ספק וליצור משהו חדש”, אומר ד”ר ברונו גווידרוני, מוסלמי ואסטרופיסיקאי ב”מרכז הלאומי למחקר מדעי” בפאריס, “הפונדמנטליסטים תוקפים את המדע פשוט משום שהוא מערבי”.
חוקרים אחרים טוענים, יותר משהמוסלמים השמרנים עוינים למדע הם אמביוולנטיים כלפיו: מעוניינים ביתרונותיו אך לא בהשקפת עולמו. “הם עשויים להשתמש בטכנולוגיה המודרנית, אך הם אינם מתמודדים עם סוגיות של דת ומדע”, אומר ד”ר באכר.
אחת התגובות לפלישת המדע המערבי, אומרים המדענים, היתה מאמץ לחולל “איסלמיזציה” של המדע, באמצעות תיאור הקוראן כמקור לידע מדעי.
ד”ר הודבוי אומר, כי קבוצות כאלה העלו ביקורת על עיקרון הסיבתיות הטבעית. קווי ההנחיה החינוכיים שהוציא “המכון ללימודי מדיניות” בפקיסטן, למשל, דחו את הרעיון שתופעות טבעיות ניתנות להסבר פיסי, הואיל ואין סיבתיות טבעית.
לדוגמה, זה בלתי מוסלמי לטעון שהחיבור בין מימן וחמצן יוצר מים. “צריך לומר”, מספר ד”ר הודבוי, “שאם שמים מימן וחמצן יחד, אזי ברצונו של אללה נוצרים מים”.
אולם אפילו מוסלמים הדוחים את הפונדמנטליזם הביעו ספקות בנוגע לשאלה האם רצוי ללכת בעקבות הסגנון המדעי המערבי, וטענו כי הוא חותר תחת הערכים הרוחניים המסורתיים ומקדם חומרנות וניכור.
“שום מדע אינו נוצר בוואקום”, אמר ד”ר סייד חוסיין נאסר, היסטוריון של המדע, פילוסוף ופרופסור ללימודים איסלאמיים באוניברסיטת ג'ורג' ואשינגטון, בנאום במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) לפני שנים אחדות. “המדע הופיע במערב מתוך נסיבות מסוימות ועם הנחות פילוסופיות מסוימות בנוגע לאופי המציאות”.
ד”ר מוזפר איקבל, כימאי והנשיא והמייסד של “המרכז לאיסלאם ומדע” באלברטה, קנדה, הסביר: “המדע המודרני אינו מתיימר להתייחס לתכלית החיים; זה מחוץ לתחום. בעולם האיסלאמי, התכלית היא חלק אינטגרלי, היא חלק מהחיים האלה”.
מרבית המדענים נוטים ללעוג לרעיון שאפשר לחלק את המדע על פי בסיס אתני, דתי או על פי כל טעם אחר. יש רק יקום אחד. התהליך של העלאת שאלות לגבי הטבע וחיפוש תשובות עליהן, הם אומרים, מוחק בסופו של דבר את הנסיבות הפרטיות מתוכן עלו השאלות האלה.
בספרו, ד”ר הודבוי מספר איך ד”ר סאלם וד”ר סטיוון ויינברג, שכיום עובדים באוניברסיטת טקסס, וד”ר שלדון גלאשו מהרווארד, קיבלו יחד פרס נובל על כך שהוכיחו כי אלקטרומגנטיות ומה שמכונה הכוח הגרעיני החלש הם ביטויים שונים של כוח יחיד.
ד”ר סלאם וד”ר ויינברג הגיעו לאותה מסקנה בנפרד ובאופן בלתי תלוי, הוא כותב, למרות העובדה שד”ר ויינברג הוא אתאיסט ואילו ד”ר סלאם הוא מוסלמי אדוק המתפלל בקביעות ומצטט מן הקוראן. ד”ר סלאם אישר את התיאור הזה בהקדמה שכתב לספר, ותיאר את עצמו כ”מרוחק מבחינה גיאוגרפית ואידיאולוגית” מד”ר ויינברג.
“מדע הוא עיסוק אוניברסלי”, אומר ד”ר אל-באז. ” אין דבר כזה מדע איסלאמי. מדע הוא כמו בניית מבנה גדול, פירמידה. כל אדם מניח לבנה אחת. ללבנים האלה מעולם לא היתה דת. צבע העור של מי שהניח את הלבנה אינו רלוונטי”.
