האם אנשים מצליחים בשל מזל, עיתוי נכון ומורשת תרבותית?
מאת מייקל שרמר
מה ההבדל בין אלמוני ששמו ג'ו, ג'ו השרברב שהתפרסם במערכת הבחירות לנשיאות ארה”ב וגו' בידן? אחד הוא סגן נשיא ארצות הברית; שני האחרים לא. מדוע? התשובה תלויה במשתנים רבים מאוד, התלויים זה בזה, שיש לשלבם במשוואת ההצלחה: גנים, הורים, אחים ואחיות, חברים, מדריכים, ניסיון, הנעה פנימית, תרבות, עיתוי, מורשת ומזל. הקושי שבו נתקל המדען הוא בניסיונו לקבוע את ההשפעה היחסית של כל משתנה ואת פעולות הגומלין בין המשתנים, משימה הדורשת מודלים סטטיסטיים מתוחכמים.
עיתונאים, המשוחררים מנוהלי מחקר, מוציאים ספרים לעזרה-עצמית המתמקדים במשתנים נבחרים המעניינים אותם במיוחד. מעטים עושים זאת טוב יותר מכתב ה”ניו יורקר” מלקולם גלאדוול שבספרו החדש “האנשים שמחוץ למסגרת: סיפור הצלחה” (הוצאת ליטל, בראון, 2008) טוען שאנשים מצליחים אינם אנשים ש”בנו את עצמם” אלא “תמיד אלה שזכו ביתרונות נסתרים, בהזדמנויות יוצאות דופן ובמורשות תרבותיות שאפשרו להם ללמוד, לעבוד קשה ולהבין את ההיגיון בעולם בדרכים שאחרים אינם מסוגלים להן.”
ביל גייטס למשל, הוא אולי איש חכם, אבל גלאדוול מעדיף להדגיש את העובדה שגייטס הוא בן להורים אמידים, ששלחו אותו לבית ספר פרטי, שפעל בו מועדון מחשבים בעל מסוף מרוחק, שהיה קשור בקו ישיר למחשב ראשי בסיאטל. ב-1968 זה היה דבר חריג מאוד. למזלו הרב, גייטס נולד באמצע שנות ה-50, ולכן הוא התבגר בדיוק כשתעשיית המחשבים הייתה בשלה לאדם בעל ניסיון כמו שהיה לו, שיקים חברת תוכנה.
בדומה, אומר גלאדוול, אביו של מוצרט היה מלחין שהוביל את וולפגנג הצעיר לגדולה מגיל 6 ועד ראשית שנות ה-20 לחייו, אז הפכו היצירות שהלחין ממנגינות נעימות ליצירות מופת. מזלם של חברי החיפושיות האיר להם בהמבורג שבגרמניה, שם הצליחו להתברג ליותר מ-1,200 הופעות חיות ולעמוד בכלל המוכר, שעל פיו יש צורך ב-10,000 שעות ניסיון כדי להגיע לשלמות במקצוע. השחקנים המובילים בהוקי קרח נולדו באופן בולט בחודשים ינואר, פברואר ומארס (40% בהשוואה לשיעור הילודה הצפוי, העומד על פי רוב המחקרים על 25%) מפני שתאריך הלידה הקובע להתחלת האימונים בגיל צעיר הוא ה-1 בינואר, ולכן השחקנים שנולדו בראשית השנה זכו ביתרון מפני שהם היו קצת יותר גדולים, חזקים ומהירים. “ילדי הפלא” ממוצא אסייתי מצליחים כל כך בלימודיהם מפני שהם תוצר של “מסורת חקלאות האורז בשדות מוצפים” הדורשת עבודה לאורך כל ימות השנה ו”שמה דגש רב מאוד על מאמץ ועבודה קשה.” זאת הסיבה שהם לומדים במשך כל הקיץ בשעה שתלמידים אמריקנים מבלים בקניון.
עילויים וגאונים כאלה, אומר גלאדוול, “הם תוצרים של היסטוריה וקהילה, של הזדמנות ומורשת. הצלחתם אינה יוצאת דופן או מסתורית. היא נטועה ברשת של יתרונות וירושות, מהן מוצדקות ומהן לא, מהן נרכשו בעמל ומהן במזל טהור – אבל כולן הכרחיות כדי לעשות אותם למה שהם.”
ובכן, זה נכון וזה לא נכון, אמר לי פרנק סולווי, מחבר המחקר המקיף על אודות ההצלחה “נולדו למרוד” (הוצאת פנתיאון, 1996). “אנשים יצירתיים אינם יושבים סתם כך ומחכים שההזדמנויות ייקרו על דרכם. הם יוצרים את ההזדמנויות בעצמם. צ'רלס דרווין היה עסוק כבר בהתארגנות למסע תגליות באיים הקנריים, לדוגמה, כשהוצעה לו משרה על האוניה 'ביגל'. אם חברי 'החיפושיות' לא היו נוסעים להמבורג הם היו זוכים ל-10,000 השעות שלהם במקום אחר. מה שמבדיל את גייטס הוא שיש לו באמת מחשבה מעניינת ויצירתית, ומחשבה כזאת הייתה מתקיימת גם ללא המסוף בבית הספר הפרטי, ולכן הוא היה מוצא כנראה דרכים אחרות להשיג אמצעי תכנות.” וכמובן שבנו של לאופולד מוצרט היה ילד פלא וגאון מוסיקלי ולא רק אדם שזכה במורשת תרבותית.
ואפילו חוק 10,000 השעות אינו קשור רק במיומנות. דין קית' סימונטון, מחבר הספר “מקורות הגאונות” (הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1999), טוען שבהצלחה מעורב תהליך דרוויניסטי של מגוון וברירה. גאונים יצירתיים מניבים מגוון אדיר של רעיונות שמתוכם הם בוררים רק את בעלי הסיכוי הגבוה ביותר לשרוד ולהתרבות. המדד הטוב ביותר לחיזוי זכייה בפרס נובל במדע הוא כמות הציטוטים בכתבי עת מדעיים. וכפי שכותב סימונטון: “מחקריים אמפיריים הראו שוב ושוב שהמדד היחיד הטוב ביותר לחשיבות בתחום יצירתי כלשהו הוא המספר המוחלט של התוצרים בעלי ההשפעה שאדם מסוים העניק לעולם.”
גאונות היא מה שהגאון עושה.
מייקל שרמר הוא המו”ל של כתב העת Skeptic (www.skeptic.com) ומחבר הספר The Mind of the Market.
24 תגובות
ביגומבום:
נדמה לי שה”מתחזה” קורא לעצמו קצת אחרת. הוא מוסיף לשמו גרש ומתקבל “ביג’ומבום”.
זה מזכיר לי בדיחה:
אומרים שאת סיפוריו ומחזותיו של שייקספיר לא הוא כתב.
כתב זאת אדם אחר שאף הוא נקרא שייקספיר והוא גר באותו אזור 🙂
נקודה ומיכאל
בהתאם לתגובה 19
האם חשבתם פעם על על התת מודע הרי יש לו חלק במודע .והעובדה לכך היא שאתה יודע עליו.
נ.ב
קראתי כמה תגובות של אדם ששם הכינוי שלו ושלי "תואמים" ככל הניראה בימכוון בבכל אופן אני ביגומבם האמתי,ואם המיתחזה קורא זאות אני מבקש ממנו להיתבגר ולהחליף כינוי בבקשה,או שאני אעשה זאות.
קראתי את כל "הויכווח" שלכם
מעניין מאוווד
נקודה:
אין בדבריך ולו שמץ היגיון.
אנא הסבר לי – מנקודת מבטך – מה היתרון האבולוציוני בקיומו של המודע?
אגב – מודעות ברמות שונות קיימת גם בבעלי חיים אחרים ולמעשה אנו קושרים את רמת האינטליגנציה שלהם עם מודעותם.
את שאלתך בדבר "משהו שמבצע שתי פונקציות" בכלל אינני מבין.
מה – כוכב איננו נע במסלולו וקורן בו זמנית? אני פשוט לא יודע על מה אתה מדבר.
ועדיין לא ענית לי על הקביעה החשובה, שלא יתכן שמשהו בכלל יבצע שתי פונקציות שונות וכיצד זה מסתדר לך עם התפיסה שלך של הנפש.
לגבי הזיהוי, המודע רק מודע לכך שאתה מרגישיודע שהזיהוי לא תקין בלי שהמודע יהיה מודע מדוע הוא מודע לכך מיידית, זאת ההוכחה שהמודע לא פעיל כלל בעסק הזה.
איך דברים מגיעים להיות מודעים זאת השאלה הגדולה שאין תשובה עליה. אבל אין הבדל אם זה משהו נלמד או נרכש, מבחינת המנגנון של המודע הוא מודע וזהו. הלימוד טבוע ברשת (שאפילו עצם קיומה לא נודע כלל למודע).
אגב – נקודה:
אותו תרגול שעושה המודע לתת מודע הוא לפעמים כה נפוץ שהוא מקבל שם משל עצמו.
למעשה המילים "שינון" ו"תרגול" נועדו בדיוק לתאר תהליכים כאלה.
נקודה:
בנקודה הראשונה:
קודם כל שנינו מסכימים על כך שכדי להיות פילוסוף צריך להיות איש מדע – שזה בעצם מה שרציתי להגיד לרענן שפסל את פנרוז בגלל היותו איש מדע.
שאר הוויכוח אינו וויכוח אמיתי כי ברור שיש בין אנשי המדע פילוסופים טובים יותר וטובים פחות אבל עצם העיסוק במדע נובע מן הרצון להבין את העולם באמצעות המחשבה – זו ההגדרה של פילוסופיה.
באשר לנקודה השנייה – הסבר לי כיצד מגיע הכתיב של מילים לתת מודע שלך ומאפשר לך לזהות מיידית מילה שכתובה לא נכון?
בכלל – איך מגיע משהו נלמד לתת – מודע?
לדעתי אין שום דרך שמאפשרת זו אלא השימוש במודע.
בכלל –כל הידע המודע חייב להיות גם בתת מודע כיוון שאחרת אין כל דרך להביאו לידי ביטוי.
שוב – נשאלת השאלה איך הוא מגיע לשם ואין תשובה שאינה מערבת בכך את המודע.
ודאי שכדי להיות פילוסוף עליך ללמוד מדעי הטבע (מסיבה זאת הפילוסופים מהחוג לפילוסופיה הם פילוסופים בגרוש). אבל הכיוון השני לא נכון.
החינוך לא מגיע דרך המודע. דברים מגיעים למודע, ולא ממשיכים דרכו כי אין לאן. המודע זה תוצאת קצת שלא מהווה סיבה לשום דבר.
כל דבר שעובר דרך המוח משפיע על הנפש, אבל הכיוון ההפוך לא נכון (למרות שתשמע כאלו טענות, גם מפי חוקרים גדולים, אלו טענות מופרכות ולא מדוייקות מדעית).
הרצון זה סה"כ רגש שהמודע מודע לו. סיבת הרגש הוא לא במודע, באותו מובן שמקור הכאב ראש הוא לא במודעות.
נקודה:
נראה לי שאתה מגזים.
בעבר כמו היום – כל הפילוסופים הגדולים היו חוקרי הטבע.
בכל מקרה – זו דעתי. אם דעתך אחרת אפשר פעם לערוך דיון נפרד בעניין אבל זה ממש לא שייך לענייננו.
ובאשר לענייננו – אתה פשוט מתעלם מכל מה שאמרתי ולכן אני נאלץ לחזור על זה כאן:
האם אתה כופר בהשפעתו של חינוך (שמגיע דרך המודע)?
האם אתה כופר בהשפעתן של סדנאות למניעת אלימות?
האם אתה כופר ביכולתנו לסגל לעצמנו הרגלים "אינסטינקטיביים" באמצעות רצון מודע לסגל אותם?
אינני נופל בשום פח.
זה אתה שפשוט שוכח את העובדה שמבחנה של תיאוריה מדעית הוא בניסוי.
מיכאל, קראתי את הדברים. אתה טוען שם כמה טענות מופרכות.למשל שהמתימטיקאים והפיסיקאים הם פילוסופים טובים. אז לידיעתך, המתימטיקאים הפיסיקאים והפילוסופים הם פילוסופים גרועים בד"כ.
לגבי פנרוז כבודו במקומו מונח, אבל הוא מדבר בכלל על רעיון חדשני שהמוח הוא מחשב קוונטי. ובכל מקרה המושג רצון חופשי לא מוגדרת בפיסיקה שם,רצון זה תחושה שלנו.
וחוץ מזה, השאלה היא, מדוע דוקא הרצון, למה מכל ההרגשות, דוקא הרצון צריך להיות חופשי, למה שלא נאמר שכאב הראש הוא חופשי(בד"כ איננו יודעים במדוייק את סיבותיו)?
הבחירה ברצון דוקא, מזכירה לי את הבחירה של הדתיים להתנגד לכך שהאדם הוא חלק מהאבולוציהאבל לגבי שאר החיות לא ממש מעניין אותם.
ועוד, התפיסה שלך את המודע היא שגויה, אתה נותן למודעות תפקידים שאין לה שום קשר איתם, אם תחשוב על זה נראה לי שתסכים שלא יתכן שמשהו בעולם יכול להיות בעל 2 פונקציות שונות. להיות מודע למשהו, ולהשפיע על משהו אלו 2 דברים שונים והפוכים. התחושה שלי היא שאתה נופל בפח של החוסר מודעות שלנו לתת מודע שלנו.
נקודה:
אני ממש מתפלא עליך.
אמנם הוויכוח שלי על העניין היה עם רענן אבל קשה לי להאמין שלא קראת את הדברים.
אני מציע ותחזור ותקרא את הוויכוח ביני לבין רענן כי נמצאת בו תשובה מפורטת לטענותחך
https://www.hayadan.org.il/other-life-not-likely-to-be-intelligent-0306091/#comment-223323
מיכאל,
במובן שאתה מדבר אפשר לומר גם על תוכנת שחמט שיש לה בחירה חופשית.
המודע הוא פאסיבי ותפקידו להיות מודע לדברים. המודע לא משפיע על כלום. בכלל הרי לא יתכן פיסיקלית שהמודע ישפיע על משהו, גם בגלל שהוא לא עשוי מחומר גם כיוון שהוא אינו קיים באמת וגם בגלל שלא ראינו אף פעם שהמודע ישפיע על משהו, אז למה לטעון טענות חסרות שחר.
ובכן…הנה התזה שלא מקובלת על רובכם אך מתקיימת במציאות…היא יותר שייכת ל 21 הגרם הנעלמים מגופו של אדם בעת פטירתו ובכלל להפרדת הגוף מהנפש, מכיוון שרובכם תופסים את המציאות בדיעבד קרי "מה שהוכח הוא האמת השאר מיסטיקה" הריני להוסיף לדיון על ההצלחה את שם האדם והשפעתו עליו, המזל האסטרולוגי שלו, למידת הDNA שלו את הדורות הקודמים ועוד, מצחיק לחשוב על תורת האבולוציה המלאה בחוסרים ועמוסה בתיאוריות שבירות כמעין אבסולוט שלפיו מודדים את התפתחות האדם כאשר עצם הימצאות האדם בטבע הריהי חריגה שלא הייתה מתאפשרת ע"י הטבע אלא ע"י התערבות מבחוץ ולא משנה איך תקראו לה, יכולת האדם לחשוב, לדמיין, להרגיש, ליצור היא כולה אנומליה של הטבע {ואל תקפצו עם הגילויים של הפקודות העצביות של המוח כי אכן גילו כל רגש מה מקורו ואיך הוא פועל רק לא גילו את הסיבה לכך מבחינת הטבע} על פניו נראה שאכן ההצלחות הן תוצר של אוסף נסיבות והחיבור שלהן בזמן המתאים בעוד אותן אוספי נסיבות בדיוק יכולים להתקיים על אנשים אחרים ולא להצליח כלל כפי שציין מיכאל…ועוד הזמן ילמד אותנו רבות…:-)
מיכאל:
ישנם דברים ברומו של עולם ושלומו שאינם תלויים כבר בדיבורי סרק בלבד ,אלא בחקירה נוקבת ועשייה תכלס ומייטיבה על מנת לצאת מהמבוכים שרבים מצויים שם.
גם אם כולנו ‘מתוכנתים’ עדיין מקויימים בכל רגע זימונים בלתי צפויים(צפי=ראיה) המאפשרים הבהרות עניניים ולמידה נכונה/פורייה למען שלום הפרט והכלל.
לפעמים צריך לתת גם אמון (זה לא אומר שלא להיות עירני,חד-עין ,חד אבחנה,ובר שיקלול גבוה יותר).
70 שנה חלפו מאז האסון הגדול,השואה והשתלטות גלויה וסמוייה של צד זה על העולם.אם אתה אדם ישר וכן ומוכן להיות איש אמת אמיתי ומודע,תתקשר לחברך צ.מ.בלי שיפוט אינסטנקטיבי נוגד,ובדוק איתו משהו ששלושתינו יכולים לחקור ביחד (בעדינות וכבוד הדדי,כמובן)מדובר בגורם רביעי הבא מגרמניה ועלי לשוחח איתו ,אני המשלמת.שניכם אמורים להוות עדים דוממים=נייטרלים ללא רבב.
את הפרטים לא אחשוף כרגע,למען שלום כולם.
ואגב,אין אני ג’ומבית ולכן אינני נוטה תמיד ללכת אחר הכללים ה’נדרשים’ ממני כאשר יש סיכון מודע לתוצאות הרות אסון.
במידה,והצעתי(הנובעת מהכרה, צדק עליון ושלום) לא נכונה לך ולנשגב מבינתי,תתנגד!!!
ואגב,אין לי שום אינטרס ‘אישי’ להכירך,אלא אם כן נחוץ העניין למען שלום כלל גדול יותר.במידה וגורלך לא לשתף עניין באמת,אין הדברים בידי.
בכל אופן,נדרש ממני -אמון פנימי עמוק-ו’סוג של הימור’ לכתוב לך דברים אלו על גבי ה’רשת’.
הוגין:
אם תאמרי אז תאמרי.
כשמשהו מובן רק לכאורה ולמעשה אינו מובן – עדיף להתנגד לתחושת ההבנה כיוון שאחרת אי אפשר להגיע להבנה אמתית.
כשמשהו באמת מובן – ולא רק לכאורה – לא תמצאי אותי מתנגד לו.
מיכאל:
מבלי להעליב חס וחלילה ,אבל אם אומר שאתה מתוכנת מראש ‘להתנגד’ מיידית כדחף ספונטני לכל דבר המובן לכאורה,,ויש לכך מטרה נשגבת גם ממך וגם ממני וכל דבר ואחד אחר?
מובנת מאליה..
נקודה ורענן:
אולי אתם אבל אני לא.
אני בהחלט מכונה משוכללת או “רובוט” אבל כזה שלא מתוכנת מראש לעשות דברים מסוימים.
יש לכך סיבות שונות אבל האקראיות המובנית בטבע היא בוודאי אחת מהן.
אקראיות מסוג זה אולי אינה ראויה להיקרא “בחירה חופשית” אבל את הטענה של “תכנות מראש” היא בוודאי פוסלת.
גם אם אינני יודע מהן הסיבות האחרות לקיומה של הבחירה החופשית, אין זה אומר שזו אינה קיימת.
היא כנראה בלתי מודעת – ככל שאנחנו רואים – אבל כפי שציינתי בעבר – גם בחירה בלתי מודעת ראויה להיקרא בחירה חופשית – במיוחד לאור העובדה שהמודע יכול לאלף את הבלתי מודע.
אני מקבל את הדעה הראשונה שהובעה במאמר – לנסיבות יש חשיבות עליונה והגאונות המולדת אינה תנאי מספיק.
כפי שניתן לראות את אי קיומו של מתכנן תבוני באמצעות פגמיה של האבולוציה, כך אפשר לראות את “אי מספיקותה” של הגאונות במקרים מוכרים של גאונים שלא זכו להכרה שאפשרה להם גאונותם.
המקרים שאפרט הם כמובן מקרי ביניים כיוון שמי שלא זכה להכרה כלל אינו יכול להיכלל ברשימה מסוג זה שנועדה להצביע על אנשים שהקורא אמור להכיר אבל הם מעידים כמובן גם על אלה שאינם מוכרים כלל.
כמה מקרים לדוגמה:
סריניוואסה רמנוג’אן – http://en.wikipedia.org/wiki/Ramanujan
נולד בהודו וכשרונו המתמטי היה כנראה מהגדולים שנתגלו אי פעם. נסיבות חייו לא אפשרו לו להשאיר כמעט כל חותם על המתמטיקה.
גרגור מנדל – http://en.wikipedia.org/wiki/Gregor_Mendel
אבי הגנטיקה – חשיבות תרונתו הובנה רק אחרי מותו ורק בזכות העובדה שכתביו נשמרו. לא היה חסר הרבה כדי שישכח לגמרי.
אריסטרכוס מסמוס – http://en.wikipedia.org/wiki/Aristarchos_of_Samos
תיאר את המודל ההליוצנטרי הרבה לפני קופרניקוב – במאה השלישית לפני הספירה (!!!).
כזכור – בעיקר התהילה על גילוי זה זכה גליליאו יליד המאה ה 16
אלה רק כמה ממקרי הביניים
נסיבות חיים המונעות את מיצוי הפוטנציאל יש כמובן למכביר.
אני מניח שלאיש מן הקוראים אין ספק שחלק ממיליוני האנשים שנספו בשואה היו מתגלים כגאונים לו שרדו.
ומה עם מיליארד ההודים שרמנוג’אן דווקא מייצג את אלה מביניהם שגורלם שפר עליהם? הרי ברור שמספר ההודים בעלי מנת משכל העולה על 130 (סתם מספר שניחשתי אבל הוא כנראה לא רחוק מן המציאות) גדול ממספרם של כל האמריקאים, למשל.
ומה עם מיליארדי הסינים?
ובארצנו הקטנטונת – מה עם כל אלה שהוריהם שוטפים את מוחם ומונעים מהם כל השכלה?
הנ”ל הו דוגמאות קיצוניות של סביבה המונעת את התגלותו של הפוטנציאל הטמון באדם כמעט לחלוטין אבל ברור, לדעתי, לכל בר דעת שגם בתנאים רגילים למדי יכולות נסיבות חייו של אדם למנוע הן את מיצוי הפוטנציאל שלו והן את פרסומו.
גם אם נולד ‘יצור’ כלשהו לתיכנות מסויים,אין הצלחתו מובנת מעליה ,שכן נחוצה לו אמביציה(רצון-דחף-טריגר- כוח מניע פנימי) ליישום ‘התיכנות’ הפנימי שלמענו הוא יוצר או מולד.
הנסיבתיות שאל תוכה ‘הוא’ נמזג ויכולתו או ‘מסוגלותו’ להשתלב או להתחמק ב’זרימה’ השולטת קובעת
את איכות ‘הצלחתו’.אם קקיונית ואם קלסית -נצחית.
מוטב,שכל ‘מתוכנת’ טבעי או מלאכותי ‘ידע את טבעו’ וכי אז יצליח ב’חלקתו’ אם גדולה ואם קטנה:הגשמה=מיצוי מלא של פוטנציאל מולד.
דווקא לפעמים אי הידיעה התוצרית במודע הוא הדבר המאפשר את הפעולה הנכונה:ולדוגמא,רולינג אמרה שאילו שיערה איזו הצלחה תבוא מספרייה לפני שהעניין קיבל גלים כה גדולים וברוכים היא היתה ‘מתפסחת’.
תלוי גם מהי ‘פסגת השיא’ של כל יצור מולד:אם פסגות השיא קטנות ושותפות לאחרים בממזג יוצר נוסף הגל של ההצלחה מקבל משובים נוספים(כמו גלגלי עזר מוספים)המאפשרים את ההצלחה של אותו ‘מתאם יוצרים משולבת’.
כמובן,שיש עוד סיבות רבות ל’סוד’ זה:קיראו את ה’סוד’..אלו לא היתה שותפות בין כל כותבי הספר לא היתה לספר זה הצלחה כה גדולה.
צפור דרור
בוודאי שהמין האנושי הוא רובוטים משוללי כל בחירה חופשית.
אנחנו לא יותר מרובוטים אורגניים.
על מה אתה מדבר? כמעט 7 מיליארד רובוטים עושים זאת
נקודה, על פי התפיסה שלך המין האנושי הוא רובוטים משוללי כל בחירה חופשית, מה שלא ייתכן ובלתי אפשרי. שום רובוט, המשוכלל ביותר בעולם, לא מצליח לדמות את ההתנהגות האנושית, כמו גם את היצירתיות המפתיעה שלה.
המילה הצליח לא מתאימה. הוא היה מתוכנת מראש לעשות מה שהוא עשה במצב שהוא היה בו.