צוות אוסטרלי וגרמני מצא דרך למדוד את טווח הקשב של זבוב. הממצאים יכולים להוביל לחידושים בהבנת הפרעת הקשב הריכוז וההיפראקטיביות וכן אוטיזם בבני אדם.
הפרופסור ברונו ואן סווינדרן מהמכון קווינסלאנד בריין בבריסבן, וד”ר ביורן ברמבס מאוניברסיטת פרייה, שילבו טכניקות גנטיות עם ממצאים על המוח ומבדקים התנהגותיים. הם מצאו מוטציות שונות שמגבירות או מפחיתות את טווח הקשב בזבובים.
באמצעות המודל הגנטי של זבובי הפירות, ואן סווינדרן מצא שרמות המוסחות בזבובים מכוונת בסופו של דבר כך שתאפשר לו תגובות התנהגות “נורמליות” לסביבה שמשתנה באופן תדיר. הוא אומר “יש לנו כעת את שתי הקצוות של ספקטרום הקשב במודל שלנו. יש לנו מוטצית זכרון של זבוב שמקשה על ההסחה ומוטצית זכרון אחרת של הזבוב שגורמת למוסחות גבוהה מדי. שתיהן גוררות את אותה התוצאה- אי יכולת ללמוד טוב אך מסיבות שונות לחלוטין, בדומה לחולים אנושיים באוטיזם או ADHD”.
לזבובי הפירות ניתן מתילפנידאט, שזהו החומר הפעיל בריטלין הניתן ללוקים ב-ADHD. החוקרים מצאו שלסם היו השפעות דומות על זבובי הפירות כמו על בני אדם: זה עזר לזבובים המוסחים להתרכז ולשים לב לגירויים וויזואלים.
המחקר “מציע שאולי יש נתיבים מוחיים של זבובי פירות ושל בני אדם, שכעת יש לנו מודלים רדוקציונלים פשוטים, באמצעות כל הכלים הגנטיים שמרכיבים אותם, על מנת להבין מה בדיוק הסם הזה עושה”, לפי ואן סווינדרן.
מדענים נוספים במחקר מסכימים: “ההקבלה המפתיעה הזו בין חרקים לבני אדם עשויה להצביע על אירגון מוחי מקביל שהוא נפוץ וכללי”.
המחקר פורסם בכתב העת Journal of Neuroscience.
2 תגובות
כנראה שהמורפוליגיה של מוח הזבוב ומוח האדם מאוד דומות ורק הגודל שונה.
יופי בו נמציא רטלין לזבובים שיציקו לכלב ולא לי עכשיו