“הומו ספיינס” זהו השם של הגזע האנושי בטרמינולוגיה האנתרופולוגית.איך נקרא לאנשים משובטים ולמי שהונדסו גנטית?
“הומו ספיינס” זהו השם של הגזע האנושי בטרמינולוגיה האנתרופולוגית. איך נקרא לאנשים משובטים ולמי שהונדסו גנטית? האם נקרא להם “הומו קלונינגוס”(Homo Cloningus)? יתכן שכן ויתכן שלא. מכל מקום מדובר במה שהוא שונה ממה שאנו מכירים. מכיון שלידתם של אלה היא במידה רבה תוצר של מחקר וניסויים מעבדתיים, יכול בהחלט להיווצר מצב בו כתוצאה מהצטברות ידע הולך וגובר בכל מה שקשור לשיבוט ולהנדסה גנטית אפשר יהיה להעניק למי שייוולד תכונות רצויות ולייצר אדם מושלם שלא בדרך הטבע, אלא בקו ייצור תעשייתי , רעיון מצמרר שמצא את ביטויו בספרו הקלסי של האלדוס האקסלי “עולם אמיץ חדש”. מכיון שמדובר בהליך מלאכותי שהוא תוצר של רצון מצד בעלי ידע גנטי להביא לעולם גבר או אישה בתנאים מעבדתיים מנקודת מבט צרה, הגם שקשה עדיין להבין את מלוא המשמעות, מדובר באדם שמבחינת המטרות שהוצבו על ידי יוצריו הוא מוצר כמו כל מוצר אחר. האמנם? בין שיהיו כאלה שיתייחסו אליו כאל מוצר ובין שיהיו כאלה שיתייחסו אליו כאל אדם, מה יאמר על כך החוק? מה יהיה מעמדו המשפטי? לכאורה שאלות אזוטריות, אך השאלות האתיות המתעוררות כאן הן כבדות משקל והמחוקק יצטרך לתת על כך את הדעת.
מקרה שלכאורה נראה פשוט הוא מצב בו שני בני זוג, רוצים להביא לעולם ילד או ילדה שיהיו בהם תכונות שלהם עצמם אין, אך הם ישיגו את מבוקשם באמצעות תרומת ד. נ. א של אדם אחר שניחן בתכונות אלה, כמו יכולות אינטלקטואליות גבוהות, יכולת ספורטיבית גבוהה, עיניים כחולות וכך הלאה. יכול לבוא התורם ולומר: “גם לי יש חלק בילד הזה” ויבקש ליטול חלק בחינוך ובגידול ילד או ילדה אלה. הוא או היא יהיו בבחינת אב או אם נוספים. האם ניתן יהיה לצרפו/ה לתא המשפחתי כחלק אורגני ממנו או ששיתופו יהיה מבחוץ בבחינת הורות חלקית. אם זה הפתרון שימצא כרצוי מה יהיה חלקו/ה היחסי בחינוכו של הילד/ה? באם התכונה המוטבעת היא דומיננטית ובעלת משמעות מכרעת מבחינת הישגיו/ה כבוגר/ת האם הורות חלקית זו “תחושב” על פי ההצלחה הצפויה של הילד/ה כבוגר/ת ואיך קובעים חלק יחסי פוטנציאלי זה? באם התורם הגנטי יוותר מלכתחילה על השתתפות הורית, האם יהיה צורך להחתים אותו עם תרימת הד. נ. א על מכתב וויתור?
סיטואציה אחרת היא של אם חד הורית המקבלת בנוסף לתרומת הזרע גם תרומה גנטית. יכול להיות שתורם הזרע יוותר על אבהות אבל התורם/ת הגנטי/ת יראו את עצמם כאבא או כאימא במשרה חלקית בשל התכונות הגנטיות שהוא או היא תורמים. האם להעתר לו/לה ועד כמה להעתר? באם הן תורם הזרע והן התורם הגנטי ירצו ליטול חלק בגידול הילד/ה באופן פעיל במשרה מלאה ולאם תהיה אפשרות לבחור באחד מהם ללא נישואין מכיון שאין היא רוצה בקשר רגשי במי תבחר? הקשר עם אותו הורה יהיה קשר פונקציונאלי בלבד. האם זה רצוי?
והיה ואותו הורה צד שלישי מחליט/ה לנתק את המחוייבות, האבהות או האמהות שלו/ה מה דינו/ה? האם להתייחס לכך כאל אקט של גירושים או דמוי גירושים ביחס להורים הביולוגיים? אין הוא או היא נמצא/ת ביחסי אישות עם אחד מהם ובה בשעה היתה לו/ה איזו שהיא דרישה להיות חלק מהתא המשפחתי גם אם היא באה מבחוץ. האם לדרוש ממנו/ה דמי מזונות בגינה של אותה תכונה שהוטבעה בילד /ה? באיזה היקף יהיה עליו/ה להשתתף אם אותו ילד או ילדה נולדו עם עיניים כחולות מכיון שההורים הביולוגיים רצו בכך? האם דרישת המזונות תהיה נמוכה יותר מאלה שהוטבעו בהם למשל כשרונות בימתיים? אם אותו ילד או ילדה זוכים ביכולת אינטלקטואלית גבוהה ובעקבות זאת מושקע בהם רבות כדי שיוכלו לממש פוטנציאל זה האם ההורים שהם צד שלישי יחוייבו בשל כך בדמי מזונות גבוהים יותר?
אם נלך צעד אחד קדימה במבט עתידני גם אם הוא מוקצן, יכול להיות שבגינה של אותה תכונה, הילד או הילדה עם התבגרם צוברים הון ומסיבה כל שהיא הם נפטרים צעירים ועדיין לא הקימו משפחות וההורים הביולוגיים וההורה הצד השלישי עדיין חיים איך מחלקים את העיזבון? פוטנציאלית קיימות כאן שלוש אפשרויות. אפשרות אחת חלוקת העיזבון שווה בשווה בין שלושת ההורים. אפשרות שניה ההורים הביולוגיים זוכים במחצית העיזבון וההורה צד שלישי במחצית השניה.
אפשרות שלישית ההורה צד שלישי זוכה בחלק היחסי על פי מידת התרומה של התכונה הנתרמת לילד/ה עם היותו/ה לבוגר/ת. אם אותו ילד/ה הפך/ה בזכות תרומה זו לספורטאי/ת מצטיין/ת בעל/ת הישגים נדירים, תכונה זו היא הדומיננטית ביחס לשאר התכונות. איך קובעים מהי התרומה במונחים כספיים של יכולת זו? מקרה קיצוני הוא זה בו תכונה זו מאפילה על שאר התכונות ובמקרה של פטירת בעל התכונה, יכול לבוא התורם ולומר ילד/ה אלה הגיעו להישגיהם בזכותו בלבד וינסה לנשל את ההורים הביולוגיים מכל זכות על העיזבון. קשה להגיד שזה מוסרי וצודק.
אם תחזיתו של האלדוס האקסלי תתממש האם אפשר יהיה להוציא פטנט על בני ובנות אנוש אלה? מה יהיה תוקפו של פטנט זה והאם גם כאן יחול העקרון של זכויות יוצרים? באם מישהו ירצה לייצר דגם זה או אחר של אנשים האם יהיה עליו לשלם תגמולים? אם תוקפו של הפטנט יפוג האם הנוהל יהיה כמו במקרה של תרופות גנריות?
אפשרות נוספת שמוצגת בספרות המדע הבדיונית היא של יכולת להביא את התינוק הנולד בתנאי מעבדה לצמיחה פיזיולוגית מהירה, תוך מספר ימים ואפילו פחות, למידות של אדם בוגר. יש כאן מצב חדש. גבר או אישה בשלים מבחינה פיזיולוגית אך מנטלית הם לא יותר מאשר תינוקות. הם יזדקקו להרבה עזרה עד שיעמדו על דעתם ויוכלו לפעול כאנשים עצמאיים. הם יזדקקו לאפוטרופוס עד שיגיעו למצב בגיר מבחינה מנטלית. לכמה זמן יזדקקו לאפוטרופסות זו ומי יקבע אם הם בגירים או לא? יכול להיות שיצרניהם של אותם בני אדם יראו בהם רכוש פרטי וככאלה הם ימצאו לנכון כי אפשר למוכרם לכל המרבה במחיר. יצאנו אם כן למדים שאפשר יהיה לסחור בבני אדם וכך הטכנולוגיות של ההנדסה הגנטית והשיבוט יחזירו בדלת האחורית את העבדות וכפועל יוצא יהיו אזרחים סוג א' ואזרחים סוג ב'.
השאלות שהוצגו כאן הן בבחינת קצה הקרחון של הבעיות שתצוצנה עם המשך פיתוחם של ההנדסה הגנטית והשיבוט. קרוב לוודאי שהעתיד צופן בחובו בעיות נוספות בתחום רגיש זה. קשה לדעת אם לכל הבעיות ימצא פתרון משפטי משביע רצון. לעצור את המחקר בלתי אפשרי, אך יש לזכור כי כל מי שיהונדסו גנטית וכל משובט ומשובטת הם בראש וראשונה בני אדם. גם אם יהיו שונים מאתנו במידה זו או אחרת הקו המנחה הראוי שיהיה צורך לנקוט בו הוא שטובתם של ברואי אדם אלה היא מוחלטת ועומדת כנגד כל שיקול אחר.
מאמר זה מיועד להתפרסם בכתב העת “המשפט” היוצא לאור על ידי בית הספר למשפטים של המכללה למינהל
