סיקור מקיף

הבטחת זהות וצנעת הפרט בעידן הדיגיטלי

כיצד נהיה בטוחים שתוכנות בילוש כלשהן לא הושתלו במחשב שלנו, ושמספר כרטיס האשראי שלנו מעניין אותן דווקא? החששות גורמים לכך שרבים נמנעים מלבצע רכישות באמצעות האינטרנט

איור מתוך אינפורמיישן וויק: RFID
איור מתוך אינפורמיישן וויק: RFID

שני מאמרים המתפרסמים בגיליון דצמבר 2008-ינואר 2009 של כתב העת סיינטיפיק אמריקן-ישראל ("מעבר לטביעות אצבעות" מאת אניל ק' ג'יין ושאראת פנקאנטי, ו" תגיות RFID בעקבותיכם" מאת קתרין אלברכט) נוגעים לאחד הנושאים המסעירים בתקופתנו: צנעת הפרט בעידן האינטרנט ואמצעי התקשורת הדיגיטלית, החודרים לכל פינה בחיינו.

מי מאתנו אינו חושש מול צג המחשב כשהוא מתבקש להקליד את מספר כרטיס האשראי שלו (לצד כל פרטיו האישיים) במהלך רכישה באינטרנט, גם אם האתר מבטיח שהוא "מאובטח"?. כיצד נהיה בטוחים שתוכנות בילוש כלשהן לא הושתלו במחשב שלנו, ושמספר כרטיס האשראי שלנו מעניין אותן דווקא? החששות גורמים לכך שרבים נמנעים מלבצע רכישות באמצעות האינטרנט.

אין כמעט פרט המזהה אותנו, את ההיסטוריה שלנו, ואת רכושנו, ובכלל זה את חשבונות הבנק שלנו, שאינו שוכן כבוד בסייברספייס, במאגרי הנתונים הממוחשבים של מוסדות שונים, או בדפי האינטרנט. מאות מיליוני אנשים משתתפים ברשתות חברתיות למיניהן, כמו Facebook ו-MySpace, ולא רק את תמונותיהם הם מפרסמים ברשת, אלא לעתים כמעט כל פרט מחייהם חשוף לעיני כול. כמו כן, כל המידע הרפואי שלנו שמור במאגרי מידע של קופות חולים ובתי חולים. בעתיד, יתווספו להם גם מאגרים גנטיים אישיים. לכל זה יש להוסיף את מאגרי הצילומים שצלמו אותנו אלפי מצלמות הווידאו הפזורות כיום כמעט בכל מקום ציבורי, כגון מרכזי קניות, בנקים ומוסדות רבים. אנחנו מצולמים בלי רשותנו ואף בלי ידיעתנו.

הולך ומתברר שאמצעי הזיהוי של המאה ה-20 (נייר ופלסטיק) לא יספיקו במאה שלנו, ויש להוסיף אמצעים ביומטריים אלקטרוניים (כגון: טביעת אצבע, קשתית העין, צילום הפנים). טביעת אצבע היא הפתרון הפשוט ביותר לזיהוי יעיל. החיישן זול באופן יחסי וקטן ממדים, כך שאפשר למקמו במחשב האישי, בטלפון נייד, בדלת הכניסה לבית, או אפילו בכרטיס מגנטי משולב. כפי שכותבים מחברי המאמר מעבר לטביעת אצבעות: "בניגוד לאמצעיים פיזיים כמו כרטיס אשראי, או ידיעת סיסמה, מאפיינים ביומטריים קשים הרבה יותר לזיוף, להעתקה, לשיתוף, לאיבוד או לניחוש. השימוש במאפיינים ביומטריים הוא למעשה הדרך היחידה לקבוע אם לאדם מסוים הונפקו כמה מסמכים רשמיים, כמו רישיון נהיגה או דרכון, בשמות שונים, כדי לוודא למשל אם לאדם יש היתר כניסה לבניין, או כדי לוודא שלאדם יש זכאות לתשלומי סעד".

אבל הנושא המטריד את כל המתנגדים לשיטות האלה הוא אבטחת המידע ומניעת השימוש לרעה בו. הנושאים האלה הולכים ונעשים מרכזיים בדור האינטרנט, אם כי רבים מאתנו, ובייחוד הצעירים, שנולדו למציאות הזאת וממהרים לחשוף מידע על עצמם, אינם מודעים לסכנות, לצנעת הפרט ולזכויות יוצרים. הסכנה הגדולה ביותר האורבת לנו היא גניבת זהות, לא רק על ידי גורמים פליליים שמטרתם הונאה לצורכי שוד וגזל, אלא גם על ידי ארגוני טרור, עם כל המשתמע מכך למוסדות פיננסיים, מוסדות ציבוריים, תשתיות תחבורה ולאזרחים עצמם.

לאדם יש נטייה טבעית להתנגד לחדירה לפרטיותו, משהו שאנחנו מגדירים כצנעת הפרט. כל מי שמזדמן לנתב"ג יכול לראות מן הסתם תייר המגיב תגובה קשה ולעתים אף נרגזת לנוכח השאלות החודרניות ששואלים הסלקטורים בשדה התעופה. בייחוד "מרגיזות" שאלות החוזרות על עצמן כמה פעמים בלי שהסלקטורים ינדבו הסבר לכפילות החיונית הזאת. האם העידן הדיגיטלי מחסל את צנעת הפרט? האם מתגשם חזונו של ג'ורג' אורוול שתיאר בספרו 1984 עולם שבו שולט "האח הגדול" הרואה ויודע הכול על כל אחד כאמצעי לשליטה טוטליטרית?

במציאות של ימינו המידע אינו נלקח מאתנו בכפייה כמו בחזונו של אורוול. את מרבית המידע על עצמנו אנחנו מנדבים, לרוב בלי משים, לאינטרנט. דווקא במדינות הטוטליטריות מוגבלת הגישה לאינטרנט, אך גם במדינות דמוקרטיות עלולה המדינה להשתמש במידע לרעה. שימוש לרעה במידע הוא גם העילה להתנגדות שהשמיעו רבים להחלטת ממשלת ישראל להקים מאגר טביעות אצבע וצילומי פנים. יש החוששים שהגישה למאגר כזה תהיה קלה, והמידע שבו עלול אף להימכר לחברות מסחריות. לכן דרוש אינטרנט יותר בטוח ומאגרי מידע מאובטחים יותר. יש לקוות ששימוש נרחב במאפיינים ביומטריים כאמצעי להזדהות יפחית את הסכנה של שימוש בזהות גנובה, אבל גם שהשימוש במידע ייעשה בתבונה.

האינטרנט במהותו הוא כאוטי, וכל אחת ואחד יכול להיכנס אליו או לצאת ממנו מכל מקום ובכל זמן. אך כל חברה חייבת לקבוע כללים, נהגים וחוקים, כדי להבטיח את קיומה. האם נוכל לשמור על איזון עדין בין שני העולמות? – ימים יגידו.

3 תגובות

  1. מאגר ביומטי זה כוח אדיר, וכמו כל כוח יש וודאות של 100% שהוא ינוצל לרעה במוקדם או במאוחר.
    ועל זה אומרים אקדח שמופיעה במערכה הראשונה ירה בחמישית, ולכן אסור בתכלית האיסור ליצור מאגר כה כוחני, כי עדיף שלא תהיה אפשרות להשתמש בכוח הזה לטובה כי כך גם לא תהיה אפשרות להשתמש בו לרעה ואי האפשרות לנצל אותו לרעה היא מה שחשוב יותר.

  2. "האח הגדול" התוכנית המתוחכמת לקידום המציצנות בקרב מטומטמי ישראל.

    זכור, זה שאתה מצולם בכל פינת רחוב לא הופכת אותך לסלב!!!

    נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות, לצערי גם את לא תהיי סלב…

  3. חוק האח הענק הוא בקצרה הצרה הגדולה של חורף-קיץ 2009 ובכייה לדורות אחר כך עבור מי שזכות הראשונים על גופו וחייו נחשבים בעיניו לזכות יסוד.

    במהלך שנות חיינו נאגר עלינו מידע רב במאגרים שונים – חשבון הבנק, התיק הרפואי, כרטיס האשראי, ביטוח לאומי, בבנק, במשרד הפנים, במשטרה ועוד ועוד.
    לכל מאגר כזה יש צורך בקוד נפרד או תעודה מסויימת המאפשרים גישה אליו.

    חוק הזיהוי והמאגר הביומטרי מתעתדים לספק, אם לתאר זאת בפשטות – "מפתח מאסטר" לכל המאגרים האלה ביחד ואת האפשרות להצליב מידע מתוך המאגרים כדי לספק רשימות אזרחים בעלי פוטנציאל ספציפי – פוטנציאל כלכלי מסוים, פוטנציאל רפואי, פוטנציאל פשיעה וכהנה. השימוש במאגרים אלה שמור כביכול לרשויות הממשלתיות אך כבר בהצעת החוק עצמה נמצאות פרצות לא מעטות המאותתות על אפשרות לשיתוף פעולה עם חברות פרטיות. מעבר לכך רשויות המדינה הוכיחו שאין באפשרותן לשמור על מאגר נתונים ללא דליפה במשך פרק זמן העולה על 5 שנים
    .
    טביעת האצבע או חתימת הפנים שלנו ישמשו על מנת לזהות אותנו במעגל מתרחב והולך של גופים ממשלתיים וחברות פרטיות, החל ממס הכנסה, עבור בבנקים וכלה בסופר מרקט.

    אם עד היום יכולתם להחליט להחליף את התעודה שלכם בתעודה אחרת, או את הקוד שלכם בקוד אחר, חוק המאגר הביומטרי מעמיד את הזכות הבסיסית הזו בסכנה-
    טביעת אצבע אי אפשר להחליף וכך גם חתימת פנים. אלו הם תכונות מולדות שלנו שהמדינה מבקשת להפוך לרכושה. בהצעת החוק (שעברה כבר בקריאה ראשונה בכנסת) קבועים עונשי מאסר וסנקציות על אזרחים שיסרבו לשתף פעולה עם החתימה הביומטרית.

    בשבועות הקרובים ילחץ שר הפנים, מר שטרית, על העברת החוק הזה, המכונה "חוק האח הענק" , בקריאה שנייה ושלישית כשהדד ליין שלו הוא מערכת הבחירות הממשמשת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן