מומחים מעריכים כי מעמד המחקר נפגע וכעת גורמים שמרנים ינסו לנצל אותו, כדי לגרום לפגיעה בהתקדמות המדעית
מאת: שרה ברדסלי, סיינטיפיק אמריקן
תאי גזע: מחקר בהתרסקות?
וו סוק הואנג מן האוניברסיטה הלאומית בסיאול כבש בעבר בסערה את תחום תאי הגזע העובריים , המצוי עדיין בחיתוליו. המדענים שהשתרכו מאחוריו מבינים רק עכשיו מדוע: הנתונים שלו היו מזויפים. בסוף 2005 הודה הואנג בזיוף ובניהול עסקות מפוקפקות והודאה זו מחקה למעשה את אחת התגליות המבטיחות ביותר בתחום, שורות תאי גזע המותאמות באופן אישי לחולים. רבים תוהים עד כמה ישפיע משבר זה, שהמומחה לאתיקה ג'ונתן מורנו מאוניברסיטת וירג'יניה מכנה “אסון ההתנהלות הגדול ביותר במיקרוביולוגיה,” על הדיון הציבורי בנושא תאי גזע עובריים (ESCs).
בשנת 2004 החלו הואנג ושותפיו למחקר לדווח על התקדמות מדהימה בתחום השתלת גרעינים של תאי גוף (תהליך המכונה גם שיבוט רפואי). בתהליך זה הגרעינים של תאים בוגרים מושתלים בעוברים כדי ליצור מושבות של תאי גזע המותאמים באופן אישי לחולים. אבל בשנה שעברה התגלה שרק אחת ההצלחות הללו אכן התרחשה, והיא שיבוט של כלב. מאז מנסה קהיליית תאי הגזע לאמוד את הנזק.
במקרה הגרוע ביותר, אומר אלן קולמן מחברת ES Cell International בסינגפור, “הסיפור יכתים את כל התחום.” הדבר יקרה אם לא ידע הציבור להפריד בין תחום המחקר המצומצם שהקוריאנים היו חוד החנית שלו, לבין עיקר המחקר שנערך על תאי גזע עובריים שנקצרו משורות תאים קיימות. זהו סוג המחקר היחיד בתחום שהממשל האמריקני מממן, והוא מבוסס יותר, הן מבחינה מדעית והן מבחינה אתית, משום שלא נעשה בו שימוש בביציות אנושיות חדשות.
התמיכה צפויה לרדת
אנדרו פרגוסון, נשיא המרכז לביואתיקה ולכבוד האדם וממתנגדי המחקר בתאי גזע עובריים, מאשר את התחזית הזאת וצופה שעקב הכישלון הנוכחי “תרד הסבירות שהאמריקני הממוצע יתמוך במחקר בתאי גזע” אם לוקחים בחשבון גם את ההשקעות הכספיות, את הבעיות האתיות ואת ההיעדר ההוכחות המדעיות. מהפך כזה יהיה הרה אסון בשביל החוקרים האמריקנים המסתמכים על התלהבות הציבור, המתורגמת לתרומות פרטיות ולחקיקה מקומית במדינות, ולא על דולרים פדראליים כמקור תמיכה.
במקרה הטוב ביותר השערורייה רק “החזירה את השעון לאחור” לגבי שיבוט רפואי, כך ש”הכול פתוח בתחום,” אומר איבן סניידר ממכון ברנהאם בלה הויה שבקליפורניה, שימשיך לעסוק במחקר דומה לזה של הקוריאנים. מושבות תאי גזע אישיות נחשבות חיוניות “למחקר של מחלות בצלחת פטרי. באמצעותן אפשר להתקדם בדרכים שקשה לחזותן בדרכים אחרות,” מסביר דאגלס מלטון, אחד המנהלים של מכון הרווארד לחקר תאי גזע. לדבריו, המכשולים העומדים בפני המנסים להצליח במקום שבו נכשל הואנג הם טכניים במהותם, לא ביולוגיים, והכסף שמוזרם למחקר זה אינו מבוזבז לשווא.
ימים יגידו אם המממנים יסכימו עם גישה זו. מורנו מציין ש”ההשפעה לא תהיה גדולה כל כך כפי שהיא הייתה עלולה להיות לפני שנה,” משום שארבע מדינות, קליפורניה, קונטיקט, אילינוי וניו ג'רזי, כבר התחייבו לממן מחקר בתאי גזע עובריים. (אם כי ניו ג'רזי דחתה לאחרונה את הדיון בהצעת החוק העוסקת בתאי גזע, שהוגשה בשנת 2005.) באשר למימון מוסדי, לדעתו של הביואתיקאי ארתור קפלן מאוניברסיטת פנסילבניה, “שדולת המטופלים איתנה בתמיכתה,” בהחלט סימן חיובי בשביל תחום מדעי המתכונן לקרב.
בנוסף לעתיד המחקר, שאלה כללית יותר היא איך תתמודד הקהילה המדעית עם העובדה שאין כנראה גבולות הבולמים התנהגות בלתי הולמת. המצדדים מציינים שמחקרו הפגום של הואנג היה מתגלה בסופו של דבר, כשחוקרים אחרים היו מנסים לחזור על ניסוייו ללא הצלחה. ובאשר לאחריות המוסרית, לדעתם הקווים המנחים של האקדמיה האמריקנית למדעים, שפורסמו שבעה חודשים לפני מעשה הרמייה של הואנג, ועצם הדבר שהוא נתגלה על ידי מדענים אחרים, הם עדות ליכולתה של הקהילה המדעית לבקר את עצמה.
אבל אפילו התומכים הנלהבים ביותר חייבים להסכים שתהליך הערכת מחקרים על ידי עמיתים, הנדרש כדי לפרסם מאמרים בעיתונות המדעית, אינו בנוי לחשוף מקרי רמאות מכוונת. הם מודים שייתכן שאיש לא היה שם לב לנתונים המזויפים של הואנג ולדרכים הבלתי כשרות שבהן השיג את הביציות, אלמלא הלשינו עליו. וחשיפה זו, בתורה, הסיטה את הזרקורים חזרה לעבר היעדר חקיקה בארה”ב ובשאר העולם.
כמו המערב הפרוע
“זה כמו המערב הפרוע, כשכל מדינה (בארה”ב) עושה כרצונה,” אומר סטיבן טייטלבאום מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, שניסה לקדם שינויים במדיניות של ממשל בוש. “דבר לא מבטיח לנו שהמחקר ייערך בדרך אתית, ויש צורך בחקיקה בנושא.” אחרים, ובהם קפלן, סבורים שיהיה צורך באמנות בין-לאומיות כדי למנוע בעיות של סחר בביציות. אחת הסכנות היא שללא פיקוח, ארצות ימשכו את ידן משיתוף פעולה מדעי בין-לאומי בנושא תאי גזע. “אם יהיו הבדלים בין תקנים, ארצות יהפכו לבדלניות,” אומר קולמן.
האטה בהתקדמות תתרחש בוודאי לפחות בתחום אחד. לדברי מורנו “אנשים יחשבו פעמיים לפני שיסכימו לשיתוף פעולה מדעי” לאחר שראו איך ג'רלד שאטן מאוניברסיטת פיטסבורג, שהיה שותף בכיר במאמרים של הואנג ושמילא כנראה תפקיד קטן בניסויים עצמם, ניזוק מן הפרשה. ייתכן שמדענים שירצו לשתף פעולה בעתיד ישקיעו מאמץ רב בהערכת המחקר לפני שיסכימו לצרף את שמם, והעיתונים המדעיים יאלצו לפקח בזהירות רבה על תרומתו של כל מדען. ובאשר לקשרים המדעיים עם דרום קוריאה בפרט, סניידר מדווח ש”כמה מן התומכים הממנים אותנו שלחו מסר האומר, למעשה, 'אל תעבדו עם הקוריאנים'. אין להם בעיה עם התחום, אבל הקוריאנים מוקצים כרגע.”
בקוריאה השינויים צריכים להתחיל, כנראה, מלמטה, שם שוררת תרבות “רוויה בפטריוטיזם מעוות ובלאומנות קיצונית,” כפי שכתב פרופסור מן האוניברסיטה הלאומית בסיאול במאמר המערכת של העיתון קוריאה הראלד. יש המנבאים אפילו שינוי של 180 מעלות בדרך שבה מתנהל שם המדע. “קוריאה תקים מערכת בקרה מחמירה במיוחד,” משער קפלן. “הם ידגישו סטנדרטים גבוהים.”
למרות כל השאלות שהתעוררו עקב העבירות, רבים בתחום מקווים שהציבור פשוט יתמקד בעבריין האמיתי, הואנג עצמו. מדענים מביעים ספק אם המוניטין שלו ישתקם אי פעם, משום ש”הייתה לו הזדמנות להודות, אך הוא המשיך להאשים אנשים אחרים,” אומר קולמן. בסופו של דבר, טוען מורנו, “אין מדובר בשאלות עמוקות או בחציית קווים אתיים לצורך מחקר. מדובר במשהו שהכול מסכימים לגביו: אסור לשקר.”
